רע"א 2570/08 מצדה חב' להנדסה בע"מ נ. רהיטי צרעה בע"מ

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט י' עדיאל) מיום 16.3.2008 במסגרת ה.פ. 4151/05 וכן בקשה לסעד זמני לתקופת הערעור אשר יורה לבית המשפט קמא לתת פסק דין בהמרצת הפתיחה האמורה, עד להכרעה בבקשת רשות הערעור דנן.

הרקע העובדתי

1.

לבקשת רשות הערעור שבפניי קדמו בקשות והליכים רבים, אשר יפורטו - במידת הצורך ובמידת האפשר - להלן. על פי הנטען בבקשת רשות הערעור, המבקשת 1, מצדה חברה להנדסה בע"מ (בפירוק) (להלן: המבקשת או מצדה ) היתה בזמנים הרלוונטיים חברה קבלנית, אשר המבקש 2, יהושע רוזנצוויג (להלן: המבקש או רוזנצוויג ), היה בעל מניותיה העיקרי ומנהלה.

2.

בשנים 1983-1985 ביצעה מצדה עבודות קבלניות שונות במסגרת הקמת מפעל עבור המשיבה 1, רהיטי צרעה בע"מ (להלן: המשיבה או רהיטי צרעה ), בשטחו של המשיב 2, קיבוץ צרעה (להלן: המשיב או קיבוץ צרעה ), בעל המניות של המשיבה.

3.

בשנת 1992 הגישה מצדה לבית המשפט המחוזי בירושלים תביעה נגד המשיבים בטענה כי לא שולמו לה כל הכספים המגיעים לה עקב ביצוע העבודות האמורות (ת.א. 754/92).

4.

ביום 19.2.1997 הסכימו הצדדים על העברת התביעה לבוררות בפני הבורר עו"ד שאול אלוני ז"ל (להלן: הבורר ), ובעקבות זאת ניתן, ביום 24.2.1997, צו עיכוב הליכים בת.א. 754/92 הנ"ל, בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ). ביום 6.10.2002 ניתן פסק הבורר, בגדרו נדחתה תביעת המבקשת בשל התיישנות, ובד בבד חויבה המבקשת לשלם למשיבים הוצאות משפט בסכום של 100,000 ₪ בצירוף מע"מ.

5.

יצוין, כי ביום 21.5.2002 ניתן צו לפירוקה של המבקשת, אשר נקלעה לקשיים כלכליים.

6.

ביום 21.11.2002 הגישה מצדה לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשה לביטול פסק הבורר (ה.פ. 1309/02). בבקשה זו נטען על ידי המבקשת כי הבורר חרג מסמכותו, לא נימק כראוי את פסיקתו (בניגוד להסכמת הצדדים), פסק בניגוד לדין המהותי והתעלם לחלוטין מטענות המבקשת ומראיותיה. עוד נטען בבקשה זו, כי לאחר מתן פסק הבורר התברר למבקשת כי משרדו של הבורר מייצג את התנועה הקיבוצית המאוחדת (התק"מ), ובכלל זה את קיבוץ צרעה, ובין היתר ייצג הבורר את התק"מ ואת המשיב בתביעת ענק על סך מאות מיליוני ₪. עובדה זו, כמו גם העובדה כי פסקי בורר של הבורר בוטלו בעבר, לא היו ידועות למבקשת עובר לחתימה על הסכם הבוררות, ולדבריה אילו היו ידועות לה, ספק אם היתה מסכימה כי הבורר ימונה לדון בתביעתה.

7.

הבקשה לביטול פסק הבורר במסגרת ה.פ. 1309/02 האמורה, נמחקה על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים ביום 15.12.2004, בשל אי קיום החלטה דיונית על ידי המבקשת, החלטה אשר לטענת המבקשת מעולם לא הומצאה לה. לפיכך, הגישה המבקשת לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור, אשר הומרה, לטענת המבקשים - על פי החלטת כבוד הרשם י' מרזל - בהודעת ערעור (ע"א 7665/07). יצויין, כי ההחלטה אשר לאי קיומה התייחס בית המשפט המחוזי הינה החלטה לפיה על

מצדה להמציא לרהיטי צרעה את מספרו של ההליך בבית המשפט העליון בו ערערה מצדה על החלטת בית המשפט שלפירוק להתנות את זכותו של רוזנצוויג לפתוח בהליכים בשם מצדה בכך שיפקיד 100,000 ₪.

8.

בד בבד, ביום 30.1.2005 הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה לאישור פסק הבורר. הליך זה הועבר, מחוסר סמכות מקומית, לבית המשפט המחוזי בירושלים (ה.פ. 4151/05). הליך זה הוא ההליך נשוא בקשת רשות הערעור שבפניי. יצוין, כי ביום 22.11.2005 ניתנה בגדרו של הליך זה החלטה על ידי כבוד השופט ב' אוקון (בש"א 3076/05) בדבר עיכוב הליכי המרצת פתיחה זו בשל קיומו של הליך תלוי ועומד בבית המשפט העליון. ההליך התלוי ועומד בגינו עוכבה המרצת הפתיחה הינו ערעור שהגישו המבקשים (בש"א 8633/05) על החלטתו של רשם בית המשפט העליון ע' שחם לדחות בקשת רשות ערעור על החלטת המחיקה של הבקשה לביטול פסק הבורר.

9.

ביום 24.10.2007 נערך בפני כבוד השופט י' עדיאל דיון מקדמי בה.פ. 4151/05. בדיון זה טענו המבקשים דכאן כי מכיוון שהמבקשת מצויה בהליכי פירוק, לא ניתן היה להגיש נגדה את ההליך הנוגע לבקשה לאישור פסק הבורר ללא אישור בית המשפט שלפירוק. עוד טענו המבקשים כי החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 22.11.2005 בדבר עיכוב הליכים בה.פ. 4151/05 עודנה בתוקף. כבוד השופט עדיאל דחה את הטענה כי ההחלטה בדבר עיכוב ההליכים עודנה בתוקף, וזאת לאור החלטתה של כבוד השופטת מ' נאור בבש"א 8633/05. בד בבד, קבע כבוד השופט עדיאל כי יש ממש בטענה שהסמכות ליתן למשיבים רשות להמשיך בהליך מסורה לבית המשפט שדן בפירוק, ולכן איפשר למשיבים לפנות בבקשה לבית המשפט שלפירוק, ולהודיע לבית המשפט בדבר החלטתו, ועוד ציין כי "אם הבקשה תתקבל ייקבע התיק לשמיעה". בסופה של ההחלטה האמורה, ציין כבוד השופט עדיאל: "נקבע לתזכורת פנימית ליום 1.2.2008. לבקשת הצדדים אינני מסיים את קדם המשפט".

10.

ביום 3.12.2007 הודיעו המשיבים לבית המשפט המחוזי כי בית המשפט שלפירוק נענה לבקשתם להתיר להם להגיש בקשה "לקיום פסק בורר" נגד מצדה. בעקבות זאת נשלחה לצדדים, ביום 4.12.2007, החלטתו של כבוד השופט עדיאל לפיה התיק "נקבע לשמיעה ליום 16.3.2008 בשעה 9:00."

11.

על פי הנטען בבקשת רשות הערעור, במקביל להליך שעניינו הבקשה לאישור פסק הבורר, הגיש רוזנצוויג לבית המשפט המחוזי בירושלים תובענה לביטול הסכם הבוררות , לאחר שניתן לרוזנצוויג היתר לייצוגה של מצדה (ת.א. 7383/05).

12.

לאור קיומה של התביעה לביטול הסכם הבוררות והערעור התלוי ועומד בפני בית המשפט העליון (ע"א 7665/07) הגישו המבקשים לבית המשפט קמא, ביום 12.3.2008, בקשה לעיכוב הליכים בשל קיומם של הליכים תלויים ועומדים (בש"א 1954/08).

החלטותיו של בית המשפט קמא נשוא בקשת רשות ערעור זו

13.

בדיון שהתקיים בפני בית המשפט קמא ביום 16.3.2008 טענו המבקשים דכאן כי על פי החלטתו של בית המשפט מיום 24.10.2007 נקבע התיק לישיבת קדם משפט נוספת, ועל כן לא התכוננו לשמיעת הוכחות בישיבה זו. בית המשפט קמא דחה טענה זו בציינו כי היא אינה תואמת את החלטתו מיום 4.12.2007 לפיה נקבע התיק "לשמיעה". עוד ציין בית המשפט קמא כי טענות המבקשים שעניינן הטעמים לביטול פסק הבורר נטענו במסגרת התגובה לבקשה לאישור פסק הבורר, ולפיכך הן יידונו במסגרת הבקשה העיקרית. בהקשר זה ציין עוד בית המשפט קמא כי מדובר בתובענה שתלויה ועומדת משנת 2005 ולכן אין הצדקה לדחות את הדיון בה בשל רצונם של המשיבים להגיש בקשה לביטול פסק הבורר, דבר אשר מחייב בקשה להארכת מועד. יחד עם זאת, הסכים בית המשפט קמא לדון בטענות המבקשים בעניין עיכוב הליכים.

14.

אשר לבקשה לעיכוב הליכים קבע בית המשפט קמא כי דינה להידחות. לגופו של עניין, נדחתה הבקשה משום שנקבע שגם אם הערעור המתנהל בפני בית משפט זה יתקבל, לא יהיה בכך כדי להביא לחידוש ההליכים בבקשה לביטול פסק הבוררות שהוגשה על ידי המבקשים, שכן ערעור זה עניינו אך ורק בהוצאות האישיות שהוטלו על המבקש. אשר להליך שעניינו ביטול הסכם הבוררות, קבע כבוד השופט עדיאל כי ספק אם לאחר סיום הליך הבוררות ניתן עוד לתקוף את הסכם הבוררות על יסוד טענות מדיני החוזים. עוד ציין כבוד השופט עדיאל, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, כי אף אם יבוטל הסכם הבוררות, ייתכן שיוכלו המבקשים לפעול לביטולו של פסק הדין שיינתן בהליך שבפניו (אם פסק הבוררות יאושר). לכן גם בתובענה זו אין כדי למנוע את קיום ההליך בעניין אישור פסק הבוררות.

15.

במסגרת הדיון ביום 16.3.2008 הורה בית המשפט לצדדים לסכם את טענותיהם בעל-פה. משציין ב"כ המבקשים כי הגיע לא מוכן לסיכומים בעל-פה, שכן סבר כי מדובר בקדם משפט, איפשר בית המשפט לב"כ הצדדים להגיש השלמה בתוך 7 ימים ובלבד שזו תתייחס לאסמכתאות משפטיות בלבד. לאחר שהשמיעו הצדדים את טענותיהם, קבע כבוד השופט עדיאל כי התיק "נדחה לעיון ולמתן פסק דין שיומצא לצדדים על ידי המזכירות".

בקשת רשות הערעור שבפניי

16.

לטענת המבקשים, החלטתו של בית המשפט לקיים דיון הוכחות חלף דיון קדם משפט, מנוגדת להחלטתו הקודמת מיום 24.10.2007, מנוגדת לסדרי הדין ופוגעת בזכויותיהם הדיוניות והמהותיות, שכן הדיון והחקירה הנגדית נערכו מבלי שהמבקשים התכוננו לכך, באופן שפגע בזכות הטיעון שלהם באופן מהותי. עוד טוענים המבקשים כי אילו ידעו שמדובר בדיון הוכחות בתיק העיקרי, היו מגישים מבעוד מועד בקשה לביטול פסק הבורר, כדי שהדיון יהיה בד בבד בכל המחלוקות שבין הצדדים.

17.

אשר לדחיית הבקשה לעיכוב הליכים, טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט קמא בהחלטתו, בין היתר, משום שהעילות והסוגיות המשפטיות בכל ההליכים הינן זהות במהותן, ודי בכך כדי להורות על עיכוב הליכים. לחלופין טוענים המבקשים כי היה על בית המשפט לאפשר להם להגיש בקשה לביטול פסק הבורר.

דיון והכרעה

18.

בקשת רשות ערעור זו שבפניי מופנית, כאמור, נגד שתי החלטות ביניים של בית המשפט המחוזי, האחת לקיים דיון הוכחות על אף שהמבקשים סברו כי הדיון קבוע לישיבת קדם משפט; השנייה, דחיית בקשה לעיכוב הליכים בשל קיומם של הליכים תלויים ועומדים.

19.

הבקשה לקיים דיון הוכחות: כלל ידוע וברור הוא כי סוגיות הנוגעות לאופן ניהול המשפט ודרכי הדיון מסורות מטבע הדברים לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית, ואין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בכגון דא [ראו למשל: רע"א 1783/03 חסון נ' אפל (לא פורסם, 28.8.2003) ; רע"א 592/07 צמרת גני חדרה (1989) בע"מ נ' קרטה (לא פורסם, 27.2.2007); רע"א 4370/07 הרן נ' חברת נתיבי איילון בע"מ (לא פורסם, 20.11.2007)].

20.

על אחת כמה וכמה נכונים הדברים כאשר עסקינן בבקשות רשות ערעור שעניינן בקשה לאישור או ביטול פסק בוררות, אשר בהן נטייתו של בית משפט זה להתערב מצומצמת ממילא. כידוע, הלכה היא כי רשות ערעור על פסק דין אשר ניתן בנוגע לבקשה לאישורו או לביטולו של פסק בוררות אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא רק במקרים יוצאי דופן, כאשר השאלה העומדת להכרעה הינה שאלה עקרונית וציבורית, אשר חורגת מעניינם של הצדדים הנוגעים לעניין, או כאשר קיים חשש לעיוות דין או לחוסר צדק [ראו למשל: רע"א 3505/00 רם חברה לעבודות הנדסיות נ' אחים שורק בע"מ (לא פורסם, 11.7.2000); רע"א 6570/04 שיכון עובדים בע"מ נ' גת נאות השרון בע"מ (לא פורסם, 22.7.2005)].

21.

עניינה של הבקשה שבפניי אינו חורג מזה של הצדדים למחלוקת. יתרה מכך, איני סבור כי בנסיבות העניין נגרם חוסר צדק או עיוות דין, על אף תחושתם הקשה של המבקשים כי זכויותיהם הדיוניות והמהותיות נפגעו עקב החלטתו של בית המשפט קמא.

ייתכן שניתן היה לטעון כי החלטתו של בית המשפט קמא מיום 24.10.2007 אינה בהירה דייה, כאשר מחד גיסא נקבע כי "אם הבקשה [לבית המשפט שלפירוק] תתקבל התיק ייקבע לשמיעה" ומאידך גיסא נקבע כי "לבקשת הצדדים אינני מסיים את קדם המשפט." יחד עם זאת, סבורני כי ניתן לראות בחלטה מיום 4.12.2007 כמבהירה את המצב לאשורו, משצוין בה כי התיק נקבע "לשמיעה", וזאת לאחר שהוברר כי בית המשפט שלפירוק התיר להגיש את התובענה. בהקשר זה יפים דבריו של כבוד השופט א' ריבלין (כתוארו אז) במסגרת רע"א 10779/02 בן עמי נ' קידר (לא פורסם, 18.3.2003):

"משלא נאמר בהחלטת בית המשפט מחודש נובמבר - אשר במסגרתה נקבע הדיון נשוא הבקשה - דבר באשר למטרת הדיון, אין זה ברור מדוע סבר בא-כוח המבקש כי הדיון שנקבע ליום 8.12.2002 נועד לקביעת סדרי דין דווקא, ולא להבאת ראיות."

אם בעניין רע"א 10779/02 נקבע כך (כאשר בהחלטה הנדונה שם לא נאמר דבר באשר למטרת הדיון), על אחת כמה וכמה נכונים הדברים בענייננו, כאשר בהחלטת בית המשפט מיום 4.12.2007 צוין כי התיק נקבע "לשמיעה". ככל שהדברים לא היו ברורים למבקשים, היה בידם לפנות, מבעוד מועד, בבקשה להבהיר את כוונתו של בית המשפט, לאור הסתירה - לכאורה - בין ההחלטה מיום 24.10.2007 לבין ההחלטה מיום 4.12.2007.

22.

נוסף על הטעם האמור, הנסמך על לשונן של החלטות בית המשפט קמא,

מסקנתי כי אין מקום להיעתר לבקשת רשות הערעור, נתמכת גם בטעם נוסף, והוא כי לא מצאתי שנפגעו באופן מהותי זכויותיהם של המבקשים. מסקנה זו נעוצה, בין היתר, בכך שבית המשפט קמא איפשר למבקשים להעלות את כל טענותיהם המקדמיות, לרבות בעניין בקשתם לעיכוב הליכים, ובכך לא גרע מזכותם להעלות טענות שמקומן בקדם המשפט. בנוסף, איפשר בית המשפט קמא למבקשים להגיש השלמות בדמותן של אסמכתאות משפטיות תוך 7 ימים לאחר הדיון, ובכך ריכך עוד את ה"פגיעה" (אם היתה כזאת) בזכויות המבקשים שנבעה מכך שלכאורה הגיעו לא מוכנים לדיון.

אשר לטענתם של המבקשים כי לא התאפשר להם להגיש בקשה לביטול פסק הבורר, הרי שבקשה זו הוגשה על ידם בעבר ונמחקה בשל מחדל כזה או אחר. הליכים שננקטו על ידי המבקשים לביטול החלטת המחיקה לא צלחו [ראו החלטתה של כבוד השופטת מ' נאור בבש"א 8633/05 רוזנצוויג נ' רהיטי צרעה בע"מ (לא פורסם, 15.4.2007)]. זאת ועוד, בית המשפט קמא ציין במפורש בהחלטתו מיום 16.3.2008 כי "כל הטענות שבאותה בקשה [הבקשה לביטול פסק הבורר - י.ד.] נכללו בתשובת המשיב 2 בבקשה העיקרית ולפיכך טענות אלה יידונו במסגרת הבקשה העיקרית". כלומר, בית המשפט קמא למעשה איפשר למבקשים להעלות טענות שעניינן ביטול פסק הבורר, על אף שמבחינה דיונית ועל פי חוק הבוררות לא היה מחויב לעשות כן, משלא עמדה בפניו בקשה פורמאלית לביטול פסק הבורר [השוו: רע"א 9178/05 ל.ה.ט.מ לקידום הכשרה טכנולוגית בע"מ נ' בר כוכבא (לא פורסם, 17.8.2006)].

23.

לאור האמור לעיל, אין הצדקה לחרוג מן הכלל לפיו אין בית המשפט שלערעור מתערב בהחלטותיה הדיוניות של הערכאה הדיונית, ואין מקום לאפשר למבקשים לערער על ההחלטה שלא לקיים דיון הוכחות ביום 16.3.2008.

24.

הבקשה לעיכוב הליכים:

סמכותו של בית המשפט לעכב הליך כאשר מתקיים הליך אחר המעורר שאלות דומות הינה סמכות שבשיקול דעת , בגדרה שוקל בית המשפט שיקולים של יעילות הדיון, יעילות המערכת השיפוטית, חסכון במשאבי זמן והוצאות, מניעת הכרעות סותרות, נוחות בעלי הדין, הכרעה מהירה, מאזן הנוחות וכיו"ב [ראו למשל: רע"א 3765/01 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' קפלן (לא פורסם, 28.1.2002)]. במקרה דנן, בחן בית המשפט קמא את ההליכים הנוספים המתנהלים בין הצדדים והגיע לכלל מסקנה כי השאלות המתבררות בהם אינן מצדיקות את עיכוב ההליך שבפניו. לא ראיתי מקום להתערב בשיקול דעתו, אשר הופעל כהלכה.

25.

יתרה מכך, גם כאן נכונה ההלכה לפיה אין בית משפט זה נוהג להתערב בהחלטותיהם של בתי המשפט הנוגעות לאישור או ביטול פסקי בוררות, על אחת כמה וכמה כשעסקינן בהחלטות ביניים של הערכאות הדיוניות, אלא במקרים חריגים, אשר המקרה שלפניי אינו נופל בגדרם.

26.

לאור כל האמור לעיל, דינה של בקשת רשות הערעור להידחות, אף ללא צורך בקבלת תגובת המשיבים. לאור מסקנתי זו, מתייתר הצורך לדון בבקשה לסעד זמני, אשר ממילא סבורני - לאור הנימוקים לעיל - כי לא היה מקום להיעתר לה. משלא נתבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.