רע"א 8229/10 צ'רלטון בע"מ נ. ההתאחדות לכדורגל בישראל

1.

בפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיאה, השופט י' זפט ) מתאריכים: 6.11.2010 ו-7.11.2010, שבגדרה הגישה המבקשת גם " בקשה בהולה לעיכוב ביצוע ". הבקשה לעיכוב ביצוע נדחתה בהחלטתי מתאריך 15.11.2010. החלטתי זו עניינה בבקשה למתן רשות ערעור.

2.

ברקע ההליכים שבפניי עומדת תובענה בדרך של המרצת פתיחה שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו – לביטול פסק בוררות. עיקר טענותיה של המבקשת התמקדו בניגוד עניינים שגילתה, לטענתה, בהתנהלות הבוררת, בעקבות בירורים שיזמה המבקשת לאחר מתן פסק הבוררות. המשיבות התנגדו לבקשה, וטענו כי מדובר במסע הכפשה חסר יסוד כנגד הבוררת. כל צד תמך את טענותיו בתצהירים מטעמו, המבקשת – ששה במספר, והמשיבות – ארבעה.

3.

לאחר הגשת הבקשה הגישה הבוררת בקשה למסירת עמדה מטעמה באשר לטענות של המבקשת, הנמצאות בידיעתה האישית. בית המשפט המחוזי החליט לאפשר לה לעשות כן, והבוררת אכן הגישה באמצעות בא-כוחה הודעה קצרה מטעמה, שלא על דרך של תצהיר. בקשת רשות ערעור של המבקשת על החלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד בעניין זה – נדחתה על ידי (להשתלשלות הדברים – ראו: רע"א 7427/10 צ'רלטון נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל (לא פורסם, 21.10.2010)).

4.

בעקבות האמור לעיל התיק נקבע לדיון לתאריך 14.11.2010 – לחקירת המצהירים מטעם הצדדים. לקראת הדיון הנ"ל הגישה המבקשת שתי בקשות, שעניינן זימון לעדות של עדים נוספים:

(א)

בקשה אחת עניינה בזימון הבוררת לעדות, בנימוק שהדבר "חיוני ביותר לבירור אותו חלק בבקשת הביטול, המצריך בירור עובדתי". בית המשפט המחוזי הנכבד דחה בקשה זו (החלטה מתאריך 6.11.2010), בקובעו כי איננו סבור שנסיבות העניין מצדיקות זימון הבוררת לעדות.

(ב)

בקשה שניה עניינה בזימון שמונה אנשים נוספים לעדות, וזאת "על מנת לשפוך אור על המחלוקות העובדתיות שנסבו בין הצדדים". עדים אלה כוללים, בין היתר, את: ראש לשכת עורכי הדין בישראל, עו"ד יורי גיא-רון, נשיא המוסד הישראל לבוררות עסקית, כב' השופט (בדימוס) אמנון סטרשנוב, חבר ועד מחוז תל אביב והמרכז של לשכת עורכי הדין בישראל, כב' השופט (בדימוס) עו"ד דניאל ארנסט, שלסברת המבקשת יכולים לשפוך אור על הליכי מינוי ואיתור בוררים ככלל והבוררת דכאן בפרט. כן נתבקש זימונו לעדות של כב' השופט (בדימוס) אהרון אמינוף, שהיה אב"ד של מותב שדן בתיק פלילי מסוים, שהבוררת היתה חברה בו עת כיהנה כשופטת, ואשר האמור בפסק הדין באותו תיק הוביל למה שהמבקשת מגדירה כ"תלונה" של שר המשפטים דאז חיים רמון כנגד הבוררת; עוד עתרה המבקשת לזימונם של שני גורמים הקשורים בקבוצות כדורגל בישראל, ואדם, שגורם הקשור במבקשת הגיש נגדו תביעה. כל אלו אמורים, לסברת המבקשת, לשפוך אור על טענות שונות של המבקשת בעניין ניגוד העניינים הנטען כנגד הבוררת. בהחלטתו מתאריך 7.11.2010 קבע בית המשפט המחוזי הנכבד כי לאחר עיון בבקשה הוא מצא שהעדויות הנ"ל אינן צריכות להכרעה בבקשה לביטול פסק הבוררות נשוא ההליכים, ועל כן הבקשה נדחית.

מכאן הבקשה למתן רשות ערעור שבפניי.

5.

בבקשתה למתן רשות ערעור, מלינה המבקשת על כך שהחלטותיו של בית המשפט הנכבד אינן מנומקות באופן ממשי, וסבורה עוד כי יש בהן כדי לפגוע בזכות הגישה שלה לערכאות. המבקשת מוסיפה כי מתן אפשרות לבוררת להביע את עמדתה בכתב (ללא תצהיר ובאמצעות בא-כוחה), במקביל לחסימת האפשרות לחקור את הבוררת, יוצרת פרוצדורה שאיננה מוכרת בדין, שבעקבותיה עלולים להקבע ממצאים עובדתיים ללא חקירה.

6.

המשיבות מצידן טוענות, בתמצית, בתשובתן לבקשה למתן רשות ערעור, כי המדובר בבקשות חוזרות של בעלת דין, שלא הצליחה בהליך בוררות, ועתה עושה כל אשר לאל ידה כדי לעכב את יישום פסק הבוררות, שמשמעותו הכספית נכבדה ביותר, כאשר אגב כך מוכנה המבקשת לפגוע בכבודם וביציבותם של מוסד הבוררות ושל הבוררת, שדנה במכלול. המשיבות גורסות כי משהוגשה עמדת הבוררת – מתברר כי אין כל מחלוקת עובדתית, שלא מוצתה בתצהירים שהגישו הצדדים, ואשר בירורה יכול להיעשות דווקא בדרך החריגה של זימון הבוררת לעדות. באשר לבקשה לזימונם של שמונה העדים הנוספים – המשיבות גורסות כי המדובר בניסיון לסרבול ההליכים בדרך של הבאת עדים שאין להם רלבנטיות להכרעה במחלוקת שבין הצדדים, הנדונה בתיק.

7.

המבקשת ביקשה להשיב לתשובת המשיבות, ונעתרתי לבקשה זו. המבקשת טוענת, בתמצית, כי זימונם של כל העדים הינו חיוני ביותר לשם חקר האמת במסגרת ההליך העיקרי, וכי לא ברורה התנגדותן של המשיבות לזימונה של הבוררת ושל יתר העדים מטעם המבקשים, ככל שמדובר בחקר האמת. המבקשת אף מסבירה בתשובתה את מקור התקלה שחלה בבקשתה הבהולה לעיכוב ביצוע.

8.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים מצאתי כי דין הבקשה למתן רשות ערעור – להידחות , וזאת מן הנימוקים המפורטים בהמשך ובשים לב לאמור בפיסקה 11 סייפא שלהלן.

9.

שתי מכשלות משתלבות בדרכה של המבקשת. כידוע, ככלל אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול הדעת הרחב, הנתון לערכאה הדיונית, בשאלות של דרך בירור המחלוקת שבפניה, מבחינת סדרי הדיון ומהלך שמיעת הראיות, ובפרט – זימון עדים (ראו: רע"א 2148/09 עיריית גבעתיים נ' חיוטין (לא פורסם, 6.4.2009)). בנוסף, אין ערכאת הערעור נוהגת ככלל להתערב בהחלטותיהם של בתי המשפט, הנוגעות לאישור, או לביטול פסקי בוררות, להוציא סוגיות משפטיות נכבדות ותקדימיות הכרוכות באלה, או בפרשנות חוק הבוררות, התשכ"ח-1968 , או כאשר קיים חשש לעיוות דין (ראו: רע"א 2570/08 מצדה חברה להנדסה בע"מ (בפירוק) נ' רהיטי צרעה בע"מ (לא פורסם, 23.3.2008)). מקל וחומר איפוא שהתערבותה של ערכאת הערעור תהיה מצומצמת במיוחד בסדרי הדיון של הערכאה המבררת, בפרט כאשר ההחלטה הנתקפת היא החלטת ביניים בגדרי הליך לביטול פסק בוררות, שעניינה הוא זימון עדים (ראו: רע"א 9530/09 אלרוב נדל"ן מלונאות בע"מ נ'

Hilton International Co. (לא פורסם, 16.2.2010)). המקרה שלפנינו ודאי איננו נמנה עם החריגים הבודדים הללו. הטעם לכך יובהר מיד בסמוך.

10.

הערכאה הדיונית היא זו שמעורה היטב במחלוקות שבין הצדדים, וודאי שכך הדבר כאשר בעלי הדין הגישו כתבי טענות הנפרסים על פני עשרות רבות של עמודים, והציגו את טענותיהם בפירוט ותוך תמיכה בתצהירים, אף בלא הסתייעות באותם עדים, שהמבקשת עותרת לזימונם כיום. בידי הערכאה המבררת, בנסיבות אלו, המומחיות והעדיפות לקבוע אילו סוגיות מצויות במחלוקות עובדתיות אמיתיות, ואילו מבין מחלוקות אלו דרושות לשם הכרעה בבקשה לביטול פסק הבורר. בית המשפט המחוזי הנכבד הבהיר בהקשר זה, גם אם בקיצור, כי הן הבוררת והן העדים, שהמבקשת עותרת להעדתם, הם כאלה שלשיטתו אין צורך בהעדתם.

המבקשת, בבקשתה למתן רשות ערעור, איננה מצליחה לשכנע כי הותרת החלטות אלו על כנן יהיה בה כדי לפגוע בזכות הגישה שלה לערכאות, כטענתה, או כדי למנוע את האפשרות למצות את בירור המחלוקות העובדתיות הצריכות באמת להכרעה בבקשה לביטול פסק הבורר. יחד עם זאת – קביעתי האמורה באה גם בשים לב לאמור בפיסקה 11 שלהלן.

11.

באשר לזימון הבוררת לדיון – בית המשפט המחוזי הנכבד ראה לנכון לאפשר לבוררת, לבקשתה, להציג את עמדתה הכתובה באותן סוגיות שבידיעתה האישית, ובכך למנוע, בין היתר, פגיעה מיותרת בה בלא שתישמע עמדתה. גישה עקרונית זו אושרה בהחלטתי ב-רע"א 7427/10 הנ"ל, אם כי הותרתי בידי המבקשת את הזכות להגיש במכלול כל בקשה שתמצא לנכון, לאחר הגשת העמדה מטעם הבוררת. על רקע זה הוגשה, כמסתבר, הבקשה להעיד את הבוררת. בעקבות הבקשה, בית המשפט המחוזי הנכבד, כך נראה, הגיע למסקנה שלשם הכרעה בבקשה לביטול פסק הבורר – אין צורך במיצוי הבירור לגבי אותן נקודות עובדתיות ספורות הנזכרות בעמדת הבוררת על דרך של העדת הבוררת. החלטתו האמורה של בית המשפט המחוזי הנכבד מתיישבת עם הגישה הכללית, שלפיה זימון בורר לעדות היא עדיין בגדר החריג, ולא הכלל, ולו מן הטעם של שמירה על כבוד מוסד הבוררות וכבוד הבוררים (ראו: רע"א 3101/96 רוזן נ' טל (לא פורסם, 3.7.1997); רע"א 10174/09 אחים סלומון שחר סוכנות לביטוח בע"מ נ' טרבלסי (לא פורסם, 8.3.2010); עיינו: סמדר אוטולנגי בוררות – דין ונוהל 1222-1213 (מהדורה רביעית, 2005)). יתר על כן – ככל שהמבקשת חפצה ב"פתיחת" ההכרעה הראשונית שאיפשרה לבוררת להגיש את עמדתה (וטיעונים כאלה "מבצבצים" מבין השורות בבקשתה הנוכחית) – אין הדבר מותר לה עוד נוכח ההחלטות השיפוטיות הקודמות המחייבות בנושא זה.

מבלי לגרוע מהאמור לעיל אוסיף, כי ניתן גם להניח שבית המשפט המחוזי הנכבד יימנע בהכרעתו בבקשה לביטול פסק הבוררות מלהתייחס לנתונים שהובאו בעמדתה של הבוררת (שהוגשה באמצעות בא-כוחה, ללא תצהיר, ומבלי שהבוררת נחקרה בחקירה נגדית) – כאילו הוכחו מתוך כתב העמדה שהוגש בשמה, משל היה זה מסמך שווה ערך לתצהיר, שעורכו נחקר עליו (עיינו: סעיפים 17-15 ל פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 ; השוו ודייקו: ע"פ 344/99 בשן נ' מדינת ישראל , פ"ד נג(2) 599 (1999); רע"א 7953/99 פילבר נ' המרכז הרפואי שערי צדק , פ"ד נד(2) 529 (2000)).

12.

נוכח כל האמור לעיל, הבקשה למתן רשות ערעור – נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות נוספות, מעבר לאמור בהחלטתי בבקשה הבהולה לעיכוב ביצוע, מתאריך 15.11.2010.