רע"א 10174/09 אחים סלומון שחר סוכנות לביטוח בע"מ נ. משה טרבלסי

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' הנשיא י' אלון ) בת.א. 5173/08 מיום 18.11.2009.

רקע וההליכים בפני בית המשפט המחוזי

1.

המבקשת 1 פעלה כסוכנות ביטוח, בבעלות המבקש 1. המבקשים מכרו למשיב, סוכן ביטוח אף הוא, את תיק הביטוח שלהם. בין הצדדים נתגלעו מחלוקות בנוגע ליישום ההסכם ביניהם למכירת תיק הביטוח האמור, ובנוגע לפרשנות הסכם זה. מחלוקות אלה נדונו בבוררות בפני עורך הדין ציון בראל . ביום 15.4.2008 נתן הבורר את פסקו, וביום 20.5.2008 החליט הבורר על תיקון טעויות בפסק הבורר (להלן: פסק הבוררות ), נוכח טענות הצדדים לטעויות שנפלו בפסקו.

2.

המבקשים הגישו בקשה לביטול פסק הבוררות לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. טענתם המרכזית בבקשה הייתה כי הבורר היה מצוי בניגוד עניינים וכי היה לו קשרים חברתיים ועסקיים עם המשיב, ועל כן קמה עילה לביטול פסק הבוררות, בהתאם לסעיף 24(10) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ). כן נטען כי יש לבטל את הפסק בהתאם לסעיפים 24(3), 24(4), 24(5) ו-24(9) לחוק הבוררות, מאחר שלא ניתנה למבקשים הזדמנות ראויה להישמע; מאחר שהבורר לא הכריע בעניינים שנמסרו להכרעתו ומאחר שפסק הבורר מנותק, על פי הטענה, מחומר הראיות ומהטענות שהובאו בפני הבורר, אינו מנומק כהלכה ושגוי.

3.

בית המשפט המחוזי קבע כי המבקשים לא הוכיחו כי הבורר היה מצוי בניגוד עניינים או כי קיים חשש כי היה מצוי בניגוד עניינים. באשר ליתר טענותיהם של המבקשים בדבר העילות לביטול פסק הבורר, קבע בית המשפט המחוזי כי מדובר בטענות "ערעוריות" מובהקות, שאינן מקימות עילה לביטול פסק הבוררות, ושבחלקן אף נעדרות בסיס נוכח הסכמת הצדדים בהסכם הבוררות לפיה לא מוטלת על הבורר חובת נימוק פסקו, ולפיה הוא אינו כבול לסדרי הדין, לדיני הראיות ולדין המהותי.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

טענות המבקשים

4.

בבקשתם, שבים המבקשים על הטענות שהביאו בפני בית המשפט המחוזי. בנוסף, טוענים הם כי שגה בית המשפט המחוזי שעה שמנע מהם לזמן את הבורר לעדות ושעה שנמנע מלחייבו להשיב לשאלות. כן נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו לפיה לא הוכח בפניו ניגוד עניינים או חשש לניגוד עניינים של הבורר. עוד נטען כי שגה בית המשפט המחוזי כשקבע כי בהסכם הבוררות פטרו הצדדים את הבורר מחובת נימוק הפסק, וכי שגה כאשר אישר את פסק הבורר על אף כי שני הצדדים טוענים כי הבורר טעה בפסיקתו. המבקשים טוענים כי יש ליתן רשות ערעור משיקולי צדק ועל מנת למנוע עיוות דין.

בנוסף, ביום 8.3.1010 הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בטענה כי סיכויי בקשת רשות הערעור טובים, וכי תשלום הכספים שהמבקש חויב לשלם על פי פסק הבוררות יביא להתמוטטותו הכלכלית.

דיון והכרעה

5.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור על החלטת בית משפט לפי חוק הבוררות לא תינתן אלא אם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם של הצדדים לסכסוך, או כאשר שיקולי צדק או מניעת עיוות דין מחייבים את התערבות בית משפט זה [ראו: רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ , פ"ד נז(6)605 (2003); רע"א 9041/05 אמרי חיים עמותה רשומה נ' ויזל (לא פורסם, 6.9.2007) ; רע"א 2798/09 מצליח נ' י. רוטשטיין מערכות מידע (1986) בע"מ (לא פורסם, 23.6.2009)

(להלן: עניין מצליח )]. ריסון שיפוטי זה מתחייב נוכח מהותו של מוסד הבוררות כמנגנון חלופי ליישוב סכסוכים השואב את כוחו מהסכמת הצדדים. הלכה זו נכונה בפרט כאשר מתבקשת רשות ערעור על פסקי דין שעניינם אישור או ביטול פסקי בוררות [ראו: 3505/00 רם חברה לעבודות הנדסיות בנין ושוברי גלים בע"מ נ' אחים שורק בע"מ , (לא פורסם, 11.7.2000); רע"א 5577/09 הרב שטוקר נ' הרב פריזנד (לא פורסם, 18.11.2009); עניין מצליח ]. לא שוכנעתי כי נדרשת התערבות בית משפט זה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי משיקולי צדק ובכדי למנוע עיוות דין, כטענת המבקשים.

6.

באשר לטענתם המרכזית של המבקשים לפיה יש לבטל את פסק הבוררות בשל הימצאותה של הבורר בניגוד עניינים, ובשל "השפעה בלתי הוגנת" עליו מצד המשיב כתוצאה מחברותם של השניים וכתוצאה מקשריהם העסקיים, הרי שטענה זו כל כולה ערעור על הממצאים העובדתיים שקבע בית המשפט המחוזי, בזו הלשון:

"לא זו בלבד שהמבקש לא הוכיח ניגוד עניינים בין הבורר לבין נושאי או נשואי הבוררות, אלא שלאחר בירור הדברים ברור ומחוור כי לא הועלה בראיות שהובאו בפני אפילו חשש למראית עין אפשרית של ניגוד שכזה.

בניגוד לטענת המבקש, הבורר לא ייצג בעבר את המשיב בהליך משפטי כלשהו ולא הובאה ראיה לקשר חברי עמוק או מהותי בין הבורר למשיב ברמה המעוררת חשש או ספק של מראית עין, שלא לאמר ניגוד ענייניים.

טענות המבקש לעניין ההרצאה שנשא הבורר בכינוס לשכת סוכני הביטוח בים-המלח, לבד מהיותן טענות כבושות בעליל, הרי שמתברר ומתאשר מפי המבקש כי הוא עצמו נתן הסכמתו וברכתו למתן ההרצאה.

יתרה מזו, גם אלמלא זאת ואלמלא כבישת הטענה למעלה משנה - איני מוצא כי היה במתן הרצאה שכזו יצירת חשש או חשד לניגוד עניינים או ל'טובת הנאה' חלילה..." (ראו סעיף 3 לפסק הדין).

7.

דחיית טענתם המרכזית של המבקשים נעשתה לאחר שבית המשפט המחוזי ביצע בירור עובדתי בו נשמעו עדויות הצדדים, ולאחר שבית המשפט המחוזי קבע כי לא הוכחו בפניו הטענות העובדתיות עליהן התבססו המבקשים בטענתם בדבר ניגוד עניינים בו היה שרוי הבורר. איני סבור כי המקרה שלפניי הוא מבין אותם מקרים חריגים בהם נפלה טעות של ממש או שנקבעו ממצאים עובדתיים שאינם מתיישבים עם השכל הישר, כך שיש מקום להתערבות בית משפט זה [ראו: רע"א 863/09 גור נ' הורן את ליבוביץ בע"מ (לא פורסם, 29.7.2009); ע"א 9670/05 גיל חברה לפיתוח ותעשיות בע"מ (בפירוק) נ' פקיד השומה תל אביב (לא פורסם, 11.6.2008)].

8.

על כך אוסיף, משום למעלה מן הצורך, כי אמנם בית המשפט המחוזי נמנע מלבסס את הכרעתו על העובדה כי המבקשים כבשו את טענתם בדבר ניגוד העניינים בו, לטענתם, היה שרוי הבורר, אך לדידי העלאת טענה שכזו, בעוד העובדות עליהן נסמכת הטענה היו ידועות למבקשים זמן רב קודם לכן, מקימה, היא כשלעצמה, בסיס לדחיית טענה זו [ראו: סמדר אוטולנגי בוררות-דין ונוהל כרך ב' 1151-1150 (מהדורה רביעית מיוחדת 2005) (להלן: אוטולנגי )].

9.

איני מוצא מקום להידרש לטענת המבקשים לפיה טעה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי לא הייתה מוטלת על הבורר החובה לנמק את פסקו. אף אם הייתה מתקבלת טענת המבקשים לפיה הייתה מוטל על הבורר החובה לנמק את פסק הבוררות, הרי שבמסגרת פסק הבוררות עמד הבורר על טענות הצדדים, על הטעמים שהובילו לפסיקתו ועל האופן בו הגיע לסכום אותו קבע כי על המבקש 2 לשלם למשיב. בנסיבות אלה, איני סבור כי הבורר לא עמד בחובה לנמק את פסקו.

10.

באשר ליתר טענות המבקשים, הרי ששותף אני לעמדתו של בית המשפט המחוזי, שקבע כי המדובר בטענות בעלות אופי ערעורי מובהק, ולא בטענות המקימות עילה לביטול פסק הבוררות, זאת, בעוד הלכה היא כי בית המשפט אינו משמש ערכאת ערעור על פסקי בוררות [ראו למשל: רע"א 6889/02 בן שמן מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' שורגי (לא פורסם, 6.10.2002)]. מסקנתי זו נשענת בפרט על הסכמת הצדדים לפיה הבורר לא היה כבול לדין המהותי, לדיני הראיות או לסדרי הדין. בהתאם, טענות המבקשים לפיהן נפלו טעויות בפסק הבוררות, לפיהן העדיף הבורר ראיות אלה על פני אחרות, לפיהן נמנע הבורר מלנמק את פסקו ולפיהן לא נוהלה הבוררות בהתאם לסדרי הדין - דינן, בנסיבות העניין, להידחות.

11.

לבסוף, אבקש להתייחס לטענת המבקשים לפיה היה על בית המשפט המחוזי לזמן את הבורר לשם מתן עדות. זימון בורר למתן עדות הינו צעד חריג [ראו: 3111/96 רוזן נ' טל (לא פורסם, 3.7.1997); ע"א 437/74 אלדד נ' שטיין , פ"ד כט(1)795 (1976) (להלן: עניין אלדד )], אכן, לעיתים יתכן ויהיה הכרח בדבר, למשל כאשר התקבלו אצל הבורר מסמכים שלא הוצגו לצד השני [ראו: אוטולנגי , 1216]. יש הסבורים כי הדבר ראוי בנסיבות בהם מוטל דופי בהתנהגותו, נוכח החשש לפגיעה בשמו הטוב של הבורר [ראו: אוטולנגי , 1218]. אני סבור כי יש להמעיט בשימוש בכלי זה, ככל שהדבר מתבקש על ידי אחד מהצדדים לבוררות, וזאת על מנת לשמור על מעמדו של מוסד הבוררות ועל מנת שלא לפגוע במעמדם "המעין שיפוטי" של הבוררים [ראו: עניין אלדד , 797]. לדידי, בכל הנוגע לטענות בדבר ניגוד עניינים, וככל שאחד הצדדים מבקש לזמן את הבורר לעדות, יש לנקוט משנה זהירות בבחינת בקשה לזימון הבורר לעדות, וזאת בשים לב לנסיבות העניין. באשר למקרה שלפניי, איני סבור כי בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא לזמן את הבורר נפלה טעות המחייבת את התערבות בית משפט זה. אדגיש כי בית המשפט הציע לצדדים לפנות לבורר במשותף על מנת לקבל את תגובתו לבקשה לביטול פסק הבורר, והמבקשים לא הצביעו על כל מאמץ או ניסיון לעשות כן. די בהתנהלותם זו כדי לדחות את טענתם בהקשר זה.

12.

נוכח האמור, דין בקשת רשות הערעור להידחות. נוכח מסקנתי זו, איני רואה מקום להידרש לבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שהגישו המבקשים.

13.

משלא נתבקשה תגובת המשיב, אין צו להוצאות.