רע"א 863/09 אדריכל גיורא גור נ. הורן את ליבוביץ בע"מ

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 21.9.2008 בת.א. 649/06 ( כבוד סגנית הנשיאה ש' וסרקרוג ), בו הורה על ביטול חלק מפסק בוררות שניתן על ידי השופט (בדימוס) ד' קציר ז"ל מחמת השגתו על ידי המבקש במרמה (להלן: הבורר ). לאור זאת הורה בית המשפט המחוזי למבקש, בין היתר, להפקיד בידיו הנאמנות של בא כוח המשיבה את הסכומים שיפורטו להלן, אשר שולמו למבקש על ידי המשיבה בגין עבודת קונסטרוקציה, זאת עד למתן פסק דין בתביעה כספית שהוגשה כנגד המבקש על ידי קונסטרוקטור שהועסק על ידי האחרון לצורך שירותי אדריכלות שסופקו למשיבה, ואשר טען שלא קיבל מהמבקש את השכר שהיה זכאי לו בגין שירותי הקונסטרוקציה שהעניק הגם שהמבקש קיבל שכר זה מהמשיבה (להלן: הקונסטרוקטור ).

עובדות והליכים קודמים

1.

העובדות הצריכות לעניין פורטו בהרחבה במסגרת החלטתי מיום 23.2.2009, בה נדחתה בקשתה של המשיבה דכאן לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי [ראו: רע"א 9306/08 הורן את ליבוביץ בע"מ נ' אדריכל גור (לא פורסם, 23.2.2009)].

בתמצית יאמר כי בין הצדדים התנהל הליך בוררות בפני הבורר אשר בסיומו חויבה המשיבה במסגרת פסק בוררות, בין היתר, לשלם למבקש סכומים שונים עבור שירותי אדריכלות שהעניק לה כמו גם בגין שירותיו של קונסטרוקטור שהועסק על ידי המבקש. פסק הבוררות אושר על ידי בית המשפט המחוזי לאחר תיקונו. לפיכך, נקבע כי על המשיבה לשלם למבקש סך של 704,137.5 ש"ח בגין שירותיו של הקונסטרוקטור, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. בנוסף, נקבע כי על המשיבה לשלם למבקש את הוצאות הבוררות, לרבות שכר טרחת עורכי דינו בסך כולל של 300,000 ש"ח בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית. המבקשת שילמה את מלוא הסכום.

בהמשך, גילה ה קונסטרוקטור כי המבקש קיבל מהמשיבה במסגרת הבוררות כספים בגין ביצוע עבודות קונסטרוקציה

אך המבקש לא העביר לו כספים אלה. בשל כך הגיש הקונסטרוקטור לבית משפט השלום בחיפה תביעה כספית נגד המבקש, בה טען כי האחרון חייב לו כספים המגיעים לו מכוח הסכם ביניהם, לפיו הקונסטרוקטור יקבל מהמבקש שליש מהכנסותיו בגין השירותים שהוענקו למשיבה.

הליכים בבית המשפט המחוזי

2.

לאור הגרסה שהציג המבקש בתביעה הכספית שהגיש כנגדו הקונסטרוקוטור, הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בקשה לביטול פסק הבוררות מכוח העילה הקבועה בסעיף 24(10) לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 (להלן: חוק הבוררות ), בטענה כי פסק הבוררות הושג בתרמית. במסגרת הבקשה טענה המשיבה כי פסק הבוררות, לפיו היא חויבה לשלם למבקש את השכר המגיע לקונסטרוקטור, התבסס על תצהיר עדות ראשית של המבקש מיום 5.6.96 ועל עדותו, כמו גם על עדותו של הקונסטרוקטור, במסגרת הליך הבוררות, לפיהן זכאי האחרון לשליש משכרו של המבקש בהתאם להסכמה ביניהם. ואולם, לטענת המשיבה, במסגרת התביעה הכספית שהגיש הקונסטרוקטור כנגד המבקש, הציג האחרון גרסה שונה לחלוטין, לפיה מעולם לא הוסכם כי המבקש ישלם לקונסטרוקוטור שליש משכרו. בנסיבות אלה, טענה המשיבה כי פסק הבוררות הושג בתרמית ויש לבטלו גם לאחר שאושר.

3.

המבקש התנגד לבקשה. לטענת המבקש, אין כל קשר בין מערכת היחסים שבינו לבין המשיבה, שבה עסקה

הבוררות, לבין חבותו כלפי הקונסטרוקטור. עוד טען המבקש כי אין כל ראיה לכך שהבסיס העובדתי עליו הסתמך הבורר היה שקרי. המבקש הוסיף וטען כי הבורר התבסס בהחלטתו על חוות דעת של מומחה מבלי שהונחה לפניו כל עדות לפיה התחייב להעביר לקונסטרוקוטור שליש משכרו כאמור. עוד טען המבקש כי אמירתו של הקונסטרוקטור, לפיה הוסכם ביניהם כי הוא יקבל שליש מהכנסותיו של המבקש, נגעה רק להכנסות הנוגעות לתכנון מעטפת ושלד הבניין הפשוט ולא ביחס ליתר הרכיבים. בשל נימוקים אלו ואחרים טען המבקש כי המשיבה לא הוכיחה קיומה של תרמית בהשגת פסק הבוררות.

4.

לאחר בירור עובדתי, הגיע בית המשפט המחוזי לכלל מסקנה כי הגרסה שהציג המבקש במהלך הבוררות אינה עולה בקנה אחד עם הגרסה שהציג במסגרת התביעה הכספית שהגיש כנגדו הקונסטרוקטור. בית המשפט המחוזי קבע כי מדובר בגרסאות סותרות אשר "אינן יכולות לדור בכפיפה אחת" וכי בנסיבות אלה, יש לבטל את אותו חלק בפסק הבוררות אשר נסמך על תרמית.

לפיכך, הורה בית המשפט המחוזי כי אותו חלק בפסק הבוררות הנוגע לתשלום לקונסטרוקטור בסך של 704,137.5 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית יבוטל. יחד עימו יופחת סכום שכר טרחת עורכי הדין שנפסק בבוררות בסך של 143,000 ש"ח, בצירוף מע"מ והפרשי הצמדה וריבית. בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש ישיב סכומים אלה למשיבה, באמצעות בא כוחה, וסכומים אלו יופקדו בחשבון נאמנות שיפתח על ידי האחרון עד למתן פסק הדין בתביעה הכספית שהגיש הקונסטרוקטור נגד המבקש או עד למתן החלטה אחרת של בית משפט השלום בחיפה. לבסוף, נקבע כי עם מתן פסק הדין בתביעה הכספית שהגיש הקונסטרוקטור, יועבר הסכום שיקבע לידי האחרון והיתרה, ככל שתיוותר, תושב למשיבה.

מכאן הבקשה שלפני.

בקשת רשות הערעור

5.

לטענת המבקש שגה בית המשפט המחוזי משביטל את פסק הבוררות אך באותה עת קבע כי תביעתו של הקונסטרוקטור, המבוססת על פסק הבוררות שבוטל ויונקת ממנו, תמשיך להתנהל באופן שיוביל בהכרח לתוצאה לפיה יפסקו לקונסטרוקטור סכומים, והכל מכוח פסק בוררות שבית המשפט קבע כי הושג בתרמית. עוד טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי שלל הלכה למעשה, את סמכותו של בית משפט השלום שדן בתביעה הכספית שהגיש הקונסטרוקטור, שכן הוא קבע מראש את הסכומים שמגיעים לקונסטרוקטור. לבסוף, טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי עת קבע שפסק הבוררות הושג בתרמית שכן הבורר כלל לא הסתמך על אמירות או עדויות לפיהן הקונסטרוקטור זכאי לשליש משכר טרחתו של המבקש, שכן מה שהוביל את הבורר לקביעתו היא חוות דעת מומחה. לפיכך, טוען המבקש כי פסק הבוררות לא הושג בתרמית.

6.

אשר על כן, עותר המבקש לביטול פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לחילופין, עותר המבקש להחזרת הסכסוך בין הצדדים לבוררות ולתיקון פסק דינו של בית המשפט המחוזי כמפורט בבקשה.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף ללא צורך בקבלת תגובת המשיבה.

7.

הלכה היא כי אין ליתן רשות ערעור על החלטות שניתנו בענייני בוררות אלא במקרים חריגים , המעוררים שאלה עקרונית שהיא בעלת השלכות החורגות מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה, או כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק ומניעת עיוות דין [ראו למשל: רע"א 3680/00 אהרון גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ , פ"ד נז (6) 605, 615 (2003); רע"א 10570/08 מצנר נ' פלינט (לא פורסם, 3.3.2009); רע"א 10256/08 שרבט נ' שרבט (לא פורסם, 10.3.2009); רע"א 10603/08 יצחק נ' חברת פסגת ההלכה בע"מ (לא פורסם, 10.3.2009)].

8.לא שוכנעתי כי המקרה שלפני מעורר שאלה החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים או כי נדרשת התערבותו של בית משפט זה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי משיקולי צדק ומניעת עיוות דין.

9 .

למעלה מכך,

קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה פסק הבוררות הושג בתרמית נסמכה על ממצאים עובדתיים שנקבעו לאחר חקירה ודרישה יסודית ומקיפה אשר לא מצאתי בה פגם כלשהו.

הלכה ידועה היא שלא בנקל תתערב ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. התערבותה של ערכאת הערעור בממצאי עובדה תיעשה במקרים חריגים בלבד בהם נפלה בפסק הדין של הערכאה הדיונית טעות של ממש או כאשר מפני הדברים עולה כי הערכאה הדיונית לא יכולה הייתה להחליט כפי שהחליטה [ראו למשל: ע"א 9670/05 גיל חברה לפיתוח ותעשיות בע"מ (בפירוק) נ' פקיד השומה תל-אביב (לא פורסם, 11.6.2008)].

במקרה שלפני, פירט בית המשפט המחוזי את נימוקיו תוך ניתוח הראיות שהונחו לפניו ואיני סבור כי נפלה בפסק הדין טעות, קל וחומר טעות של ממש, המצדיקה התערבות בממצאי העובדה שנקבעו על ידו.

10.

מעבר לכך, אין לי אלא לדחות את טענותיו של המבקש אשר עולה מהן כי בית המשפט המחוזי קבע את גורלה של תביעת הקונסטרוקטור והשפיע על תוצאותיה, שכן בית המשפט המחוזי לא הביע כל עמדה שהיא באשר לסיכויי התביעה האמורה ולא קבע את זכאותו של הקונסטרוקטור לסכום כזה או אחר. כל שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי הוא מנגנון נאמנות יעיל וראוי, כפי שעמדתי על כך בהחלטתי ברע"א 9306/08 הנ"ל, אשר כל מטרתו להבטיח את יכולתו של הקונסטרוקטור להיפרע בעתיד אם יהיה זכאי לכך על פי התוצאה אליה יגיע בית משפט השלום במסגרת התביעה הכספית האמורה, זאת מבלי לגרום לחיסרון כיס למבקש.

11.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבה, איני עושה צו להוצאות.