רע"א 10256/08 מלכיאל שרבט נ. בכור שרבט

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 29.10.2008 בה.פ. 81/08 ( כבוד השופט א' אברהם )

אשר דחה את בקשתו של המבקש לבטל את פסק הבוררות החלקי אשר ניתן ביום 11.6.2008 (להלן – פסק הבוררות החלקי ) על ידי הבורר - השופט (בדימוס) י' לויט .

עובדות והליכים קודמים

1.

תקצר היריעה מלפרט את הסכסוך ארוך השנים, שראשיתו בשנת 1988 שבקשר אליו מתנהל הליך הבוררות בין הצדדים – ששת האחים לבית שרבט. כפי שעולה מהבקשה שלפניי ומהנספחים לה, מאז עלייתה של משפחת שרבט לישראל ובמשך השנים שלאחר מכן, קיימו המבקש והמשיבים מערכת ייחודית של שיתוף נכסים בכל הנוגע לפעילותם העסקית והכלכלית המשותפת כמו גם באשר לרכושם הפרטי. מערכת יחסים זו בשלה בהמשך לכדי הסכמות, בין אם מפורשות ובין אם מכללא, לפיהן כל רכושם שייך בחלקים שווים לכל

ששת האחים, בין אם הוא מוחזק על ידם במישרין, בין אם הוא מוחזק באמצעות מי מצאצאיהם ובין אם מוחזק הוא באמצעות תאגידים שבשליטתם. עד לשנת 1988 התנהלה מערכת היחסים בין האחים על מי מנוחות ואולם, מאז החלו להתגלע ביניהם מחלוקות באשר לאופן ניהול הרכוש וחלוקתו.

2.

הסכסוך המשפחתי המצער הניב עשרות הליכים משפטיים, שהתנהלו במשך שנים רבות בערכאות השונות, בלשכות ההוצאה לפועל ובמסגרת הליכי בוררות ואף הגיעו לפתחו של בית משפט זה במספר הזדמנויות שונות [ראו למשל: החלטתי ברע"א 9535/07 שרבט נ' שרבט (לא פורסם, 17.1.2008)]. אחד מן ההליכים שהתנהל בין בני משפחת שרבט, ואשר הינו בעל חשיבות לענייננו, הינו הליך בוררות שהתנהל בראשית שנות התשעים של המאה הקודמת בין המבקש לבין המשיבים בעניין אופן חלוקת הנכסים בין האחים. הליך זה הסתיים בהכרעתו של הרב אברהם שליט"א פנחסי (להלן – הרב פנחסי ] ביום כ"ג שבט תשנ"א (7.2.1991), במסמך המכונה על ידי הצדדים "פסק דין חלקי ב'". לאחר שניתן פסק הדין החלקי הנ"ל התקיימו הליכים משפטיים ממושכים באשר לאישורו וביטולו, עד אשר בית המשפט המחוזי בנצרת ביום 26.5.1996 במסגרת ה.פ. 295/96 וה.פ. 282/96 ( כבוד השופט גינת ) נתן תוקף של פסק דין לפשרה אליה הגיעו הצדדים לפיה הסכימו ליישם את פסק הדין החלקי הנ"ל [נספח ה' לבקשה שלפניי]. גם לאחר שהגיעו הצדדים לפשרה כאמור, פסק הדין החלקי לא יושם בשל מחלוקות שנפלו ביניהם ובשל כך המשיכו להתנהל הליכים משפטיים נוספים בין הצדדים.

3.

במסגרת ע"א 689/02 שנדון בבית משפט זה ואשר היווה אחת מהנגזרות של הסכסוך המשפחתי, הגיעו הצדדים להסכמה על הפניית הסכסוכים שביניהם לבוררות. הצדדים הסכימו למנות לתפקיד הבורר את כבוד השופט (בדימוס) ש' ברנר על מנת שידון בכל המחלוקות ביניהם. בסוף שנת 2003 התפטר האחרון מתפקידו ובסמוך לאחר מכן מונה השופט (בדימוס) י' לויט לשמש בורר חליף (להלן – הבורר ).

4.הבורר נתן מספר החלטות מפורטות בסכסוך שבין האחים שתכליתן לחלק בין האחים 24 נכסי מקרקעין, אך גם החלטות אלה לא יושמו על ידי הצדדים בשל חילוקי דעות שנתגלעו ביניהם. ההחלטה נשוא הבקשה שלפניי הינה פסק הבוררות החלקי שכותרתו "החלטה מסכמת לעניין שחרור הנכסים ע"פ סעיף ג' לפס"ד חלקי ב'" [נספח ב' לבקשה שלפניי], שבמסגרתו חייב הבורר את המבקש לפנות שני נכסים אשר נמצאים בשליטת בניו ואף חייבו להחתימם על כל המסמכים הדרושים לשם העברת הבעלות בנכסים לאחיו – המשיבים.

ההליכים בבית המשפט המחוזי

5.

המבקש לא צירף לבקשה שלפניי את בקשת הביטול שהוגשה לבית המשפט המחוזי, אולם מפסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה כי המבקש התנגד לאישור פסק הבוררות החלקי וביקש את ביטולו מן הטעם שהוא מנוגד לתקנת הציבור, שכן פסק הבוררות החלקי חייב אותו לפנות שני נכסים שאינם נמצאים בשליטתו אלא בשליטת בניו – שאינם צד להליך הבוררות – וכן חייב אותו להמציא מסמכים חתומים בידי ילדיו, שעליהם הוא אינו שולט ואינו יכול לכפותם לחתום על מסמכים כאמור.

6.

בית המשפט המחוזי דחה את בקשת הביטול ואישר את פסק הבוררות החלקי. נימוקיו של בית המשפט המחוזי הושתתו על מספר טעמים. ראשית, קבע בית המשפט המחוזי כי הבורר אך יישם את "פסק דין חלקי ב'" שניתן על ידי הרב פנחסי אשר קבע כי ששת האחים יהיו אחראים באופן ישיר להעברת הנכסים ביניהם, גם אם נרשמו בשם בני משפחה אחרים, מוחזקים על ידם וכדומה. שנית, קבע בית המשפט המחוזי כי פסק הבוררות אינו נוגד את תקנת הציבור היות שהוא אינו כופה על המבקש להעביר את שני הנכסים הנמצאים בשליטת בניו, אלא מותיר בידיו ברירה האם לציית לפסק הבוררות החלקי על דרך של העברת הזכויות בנכסים לאחיו ופינוי בניו מהם או לא להעביר את הזכויות בנכסים לאחיו, כאשר ההשלכות לכך יהיו שהמבקש לא יהיה זכאי לקבל את חלקו במסת הנכסים שחולקה בין האחים.

לבסוף, קבע בית המשפט המחוזי כי למרות שהחלטת הבורר "אינה שגרתית" שכן היא מטילה על המשיב אחריות למסירת נכס שאין לו לכאורה שליטה בו, יש הגיון בצידה של החלטתו זו, לאור הנימוקים שניתנו בגופו של פסק הבוררות החלקי. לפיכך, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה.

מכאן הבקשה שלפניי.

בקשת רשות הערעור

7.

המבקש סומך את טענותיו בבקשה שלפניי על שלושה נימוקים עיקריים. ראשית, טוען הוא כי הואיל ופסק הבוררות החלקי משפיע על זכויותיהם של בניו בנכסים האמורים, הרי שהבורר היה מחויב להעניק גם לבניו זכות טיעון ומשלא איפשר להם להביע עמדתם בבוררות פגע הוא בכללי הצדק הטבעי ומכאן טוען הוא שקמה לו עילה לביטול פסק הבוררות החלקי לפי סעיף 24(4) לחוק הבוררות, תשכ"ח – 1968 (להלן – חוק הבוררות ). שנית, טוען המבקש כי משעה שבניו לא היו צד להליך הבוררות, הבורר אינו מוסמך לחייבם לפנות את הנכסים ובעצם הטלת חיוב כאמור הרי שחרג הוא מסמכותו. לבסוף, טוען המבקש כי חיובו להעביר לאחיו זכויות בנכס שאינו בשליטתו מנוגד לתקנת הציבור ומשכך קמה לו עילת ביטול מכוח סעיף 24(9) לחוק הבוררות.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף ללא צורך בקבלת תגובת המשיבים.

9.

פעמים רבות שב בית משפט זה וחזר על ההלכה לפיה אין ליתן רשות ערעור על החלטות שניתנו בענייני בוררות אלא במקרים חריגים , במסגרתם מתעוררת שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, שהיא בעלת השלכות החורגות מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה, או כאשר נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק ומניעת עיוות דין [ראו למשל: רע"א 3680/2000 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ , פ"ד נז (6) 605 (2004); רע"א 6733/08 קנדרו נ' נגלר (לא פורסם, 2.3.2009); רע"א 10570/08 מצנר נ' פלינט (לא פורסם, 3.3.2009); רע"א 8005/08 קבוצת גיאות בע"מ נ' תפעול שירותי מזון בע"מ (לא פורסם, 8.3.2009)].

10.לא שוכנעתי כי המקרה שלפניי מעורר שאלה החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים או כי נדרשת התערבותו של בית משפט זה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי משיקולי צדק ומניעת עיוות דין. למעלה מן הצורך, סבורני כי דין הבקשה להידחות גם לגופה.

11.

ראשית , גם אם הנכסים שחויב המבקש להעביר למשיבים אינם נמצאים בשליטתו של המבקש אלא בשליטת בניו, היה המבקש מנוע מלכתחילה מלטעון כי פסק הבוררות מנוגד לתקנת הציבור או כי הבורר חרג מסמכותו בשל כך. הטעם לכך הוא שהמבקש עצמו מודה במסגרת הבקשה שלפניי [סעיפים 4 ו-6 לבקשה] כי במהלך גיבוש המשטר הכלכלי במשפחתו, התחייב הוא כלפי אחיו – כפי שגם הם התחייבו כלפיו בהתחייבות הדדית – כי לכל אחד מהם תהיה בעלות בחלקים שווים ברכושו של האחר גם אם הרכוש יהיה בבעלותו ובשליטתו של אחר:

"מערכת יחסים זו בשלה בהמשך לכדי הסכמות, בין מפורשות בין מכללא ובין בדרך של נוהג, שלפיהן, כל רכוש, בין שמוחזק על ידי ששת האחים במישרין, או על ידי מי מצאצאיהם או על ידי תאגידים שבשליטתם, במישרין או בעקיפין, שייך בחלקים שווים לכל אחד ואחד מששת האחים." [סעיף 4 לבקשה]

ובהמשך:

"ששת האחים הסכימו ביניהם כי יקיימו שיתוף מלא ביניהם של כל

הרכוש שלהם ושל בני ביתם מכל סוג שהוא, באופן שלכל אחד מהאחים תהא בעלות על שישית מכלל הרכוש, וזאת ללא קשר לבעלות הרשומה של אותו נכס או לזהות המחזיק בו בפועל." [סעיף 6 לבקשה, ההדגשה במקור]

הנה כי כן - המבקש עצמו הסכים להסדר קנייני בעל גוון שיתופי מובהק, יצר במו ידיו וביודעין מציאות עובדתית מורכבת ועתה הוא פונה לבית המשפט בבקשה לבטל את פסק הבוררות החלקי בשל אותה מציאות ממש. כלל מנחה בפסיקתו של בית משפט זה הוא "שצד לבוררות, אשר במו ידיו יצר עובדה מסוימת, לא יורשה להביא אותה עובדה עצמה כבסיס לטענת ביטול פסק הבורר" [ראו דבריו של

כבוד השופט עציוני

בע"א

14/77

דרנל נ' הרש

פ"ד לא(3) 297, 300 (1977); סמדר אוטולנגי בוררות – דין ונוהל כרך ב' 1152 (2005)].

12.

שנית , משהתגבש בין הצדדים מעין "משטר כלכלי שיתופי" שבמסגרתו התחייבו הצדדים להקנות איש לרעהו בעלות ברכושו של האחר, גם אם צאצאיהם הם שמחזיקים בו, הרי שמכוח ההסכמה כאמור מחויב הוא לפעול אל מול צאצאיו על מנת לממש את הבטחתו ואין לומר כי הבורר חרג מסמכותו. צאצאיו של המבקש (כמו גם צאצאיהם של המשיבים) אינם צד לגיבושו והיווסדו של משטר זה ומשכך, לא שוכנעתי כי הבורר היה מחויב להעניק להם זכות טיעון בקשר עם מימושו והוצאתו לפועל של משטר זה.

13.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבים, איני עושה צו להוצאות.