פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
5442/09
בפני:
כבוד השופט
י' דנציגר
המבקש:
מליכאל שרבט
נ ג ד
המשיבים:
1. בכור שרבט
2. יצחק שרבט
3. מנשה שרבט
4. בנימין שרבט
5. שלום שרבט
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בבש"א 526/09 מיום
25.5.2009 שניתנה על ידי כבוד השופט א' אברהם
בשם המבקש:
עו"ד חנוך ארליך
בשם המשיבים:
עו"ד ישראל עזיאל;
עו"ד רז נבון
החלטה
לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בבש"א 526/09 (ה"פ 81/08) מיום 25.5.2009 שניתנה על ידי כבוד השופט א' אברהם הקובעת כי אין מקום לשנות מההחלטה שניתנה באותו עניין, ביום 30.3.2009 ובה נדחתה בקשת המבקש למינוי כונס נכסים.
העובדות הצריכות לעניין
1.
בסכסוך ארוך השנים המתנהל בין המבקש לאחיו, המשיבים, מתנהל הליך בוררות מזה שנים רבות. הסכסוך בין הצדדים הוביל להתדיינויות משפטיות רבות, כאשר עוד בהחלטתי ברע"א 10256/08 שרבט נ' שרבט (לא פורסם, 10.3.2009) בעניינם של האחים לבית משפחת שרבט, ציינתי כי "תקצר היריעה מלפרט את הסכסוך ארוך השנים" בין ששת האחים (לפירוט עיקרי הסכסוך ראו: פסקאות 4-1 להחלטה הנזכרת). במסגרת העובדות הרלוונטיות לבקשה הנוכחית, יש לציין כי הבורר י' לויט שניהל את הבוררות בין הצדדים במשך ארבע שנים התפטר לאחרונה. ואולם, עוד לפני כן, ביום 11.6.2008 ניתנה על ידי הבורר "החלטה מסכמת לעניין שחרור הנכסים ע"פ סעיף ג' לפס"ד חלקי ב'" לגבי חלק מהעניינים שבסכסוך שבין האחים (להלן: ההחלטה או החלטת הבורר ). מדובר בהחלטה המתייחסת להחלטות הבורר משנת 2006 העוסקות ביישום סעיף ג' למה שמכונה על ידי הצדדים "פסק דין חלקי ב'" שניתן על ידי כבוד הרב פנחסי. בהחלטתו הנוכחית, ציין הבורר כי הוא מודע לכך שהחלטתו זו משנה חלק מן הדברים שנקבעו בהחלטותיו בעבר, אולם השינוי נחוץ ונדרש לאור שינוי הנסיבות והבהרת טענות על ידי הצדדים וכן על מנת להגיע לפתרון יעיל ככל שניתן. ההחלטה אושרה וקיבלה תוקף של פסק דין ביום 29.10.2008.
2.
בהמשך, ביום 17.2.2009 הגיש המבקש בקשה למינוי כונס נכסים לביצוע החלטת הבורר, בהתאם לתקנה 388 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ). במסגרת הבקשה טען המבקש כי המשיבים פועלים באופן קבוע ובנחישות על מנת לטרפד את קיומה של החלטת הבורר. לפיכך, נטען כי יש צורך למנות את בא כוחו ככונס נכסים לביצוע החלטת הבורר. בבקשתו טען המבקש כי מינוי כונס נכסים נדרש שכן מדובר בהחלטה הדורשת פעולות שונות לביצוע וכי לא מדובר, הלכה למעשה בהחלטה שעוסקת בחיוב כספי גרידא, ולכן הדרך הנכונה והיעילה להוצאתה אל הפועל היא על ידי מינוי כונס נכסים.
החלטת בית המשפט המחוזי
3.
בית המשפט המחוזי דחה ביום 30.3.2009 את הבקשה. נקבע, כי הסכסוך ארוך השנים בין הצדדים רחוק מלהיפתר ומינויו של כונס נכסים לא יסייע אף לא בתחילת הדרך לפיתרון. עוד נקבע, כי "לאחר שייושב הסכסוך בכללו יהיה מקום לפעול לביצועו". בנוסף, קבע בית המשפט המחוזי כי המבקש התעלם מכך שהחיובים שנקבעו בהחלטת הבורר מתייחסים רובם ככולם למבקש עצמו ואילו החיובים אשר הופנו למשיבים או למי מהם, הינם חיובים שלובים. לפיכך, נקבע כי כדי לבצע את חלקו בחיובים שנכללו בהחלטת הבורר אין המבקש צריך לפנות בבקשה למינוי כונס נכסים, אלא לבצע את חובותיו על פי ההחלטה, ולאחר שיעשה זאת יתכבד ויגיש בקשה למינוי כונס נכסים, על מנת לכפות על המשיבים לעשות את שעליהם לעשות על פי החלטת הבורר.
4.
בהמשך להחלטה זו, טען המבקש כי לא ניתנה לו ההזדמנות להשיב לתשובת המשיבים בהתאם להוראה הקבועה בתקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי. לפיכך, עתר המבקש לביטולה של החלטת בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשתו ובהחלטה מיום 28.4.2009 קבע כי החלטתו מיום 30.3.2009 מבוטלת
וכי החלטה בבקשה תינתן לאחר שתתקבל תגובת המבקש לתשובת המשיבים. וכך, לאחר שהתקבלה תגובת המבקש ניתנה החלטה נוספת על ידי בית המשפט המחוזי, היא ההחלטה נשוא בקשה זו, ובה נקבע כי אין מקום לשנות מההחלטה שניתנה ביום 30.3.2009.
5.
על החלטה זו הוגשה הבקשה שלפניי.
הטענות בבקשה
6.
המבקש טוען כי בניגוד לקביעתו של בית המשפט המחוזי, רוב החיובים בהחלטת הבורר אינם מתייחסים דווקא אל המבקש עצמו, ומעבר לכך, המבקש טוען כי הוא אינו מסוגל לקיים את החיובים המוטלים עליו מאחר ואינו יכול לשעבד את הבית בהרצליה פיתוח, אותו הוא זכאי לקבל על פי "פסק דין חלקי ב'" (להלן: הנכס ) ובהתאם לאמור בסעיף 18 להחלטת הבורר, שכן שליש מהנכס רשום על שם המשיב 3. לכן טוען המבקש, נדרש מינוי כונס נכסים שיאפשר את שעבודו של הנכס. המבקש טוען כי לאחר שהוא ישעבד את הנכס יהיה באפשרותו לשלם למשיבים את חלקם ולקבל את המגיע לו וכך יוכל לרכוש נכסים חלופיים לבניו, הנדרשים על פי החלטות הבורר לפנות את הבתים בהם הם מתגוררים.
7.
על פי הנטען, בהחלטת הבורר נקבע כי הנכס יהיה משוחרר לצרכי שעבוד וכי בניגוד לטענת המשיבים, המבקש אינו נדרש לבצע פעולות נוספות כתנאי לקבלת הנכס לשם שעבודו.
8.
עוד נטען, כי בית המשפט המחוזי לא הבהיר בהחלטתו מהי החלופה למינוי כונס נכסים אשר תתחיל להניע את תהליך פירוק השיתוף בין האחים, בהתאם להחלטת הבורר ואשר תאפשר את פריצתו של "מעגל הקסמים" שנוצר בין הצדדים.
9.
נטען, כי בקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה "לאחר שייושב הסכסוך בכללו, יהיה מקום לפעול לביצועו" הינה שגויה שכך בהחלטתו מנציח למעשה בית המשפט המחוזי את המצב הקיים ונותן הלכה למעשה צו "עיכוב ביצוע" להחלטת הבורר לתקופה בלתי מוגבלת, כאשר המשיבים ממשיכים כל העת "להתעמר ולהתעלל במבקש, אשר אין בידו להפסיקם" מאחר ואין באפשרותו לממש את החלטת הבורר.
10.
לבסוף, המבקש טוען כי בבקשתו לביטול החלטת בית המשפט המחוזי (שניתנה בהעדר תגובתו לתשובת המשיבים), הוא עמד על זכותו לחקור את המצהיר מטעם המשיבים, ואולם בית המשפט המחוזי לא אִפשר זאת.
תגובת המשיבים
11.
המשיבים סבורים כי דין הבקשה להידחות. לטענתם, בהחלטת הבורר חויב המבקש בשורה של חיובים אופרטיביים בעוד שעל המשיבים הוטל חיוב אחד מותנה ביחס לנכס אחד, כאשר החיוב התייחס למשיב 1 בלבד. לטענת המשיבים כל עוד לא יפונה הנכס המגיע למשיב 1 לא קמה החובה על המשיב 1 לבצע את החיוב הבודד והיחיד שמוטל עליו. בהקשר זה אף נטען, כי גם אם על המשיב 1 לפנות את הנכס כיום, הרי שהדבר מצוי בסמכות לשכת ההוצאה לפועל והמבקש לא הבהיר מדוע יש צורך במינוי כונס נכסים. בכל מקרה, נטען כי בא כוחו של המבקש אינו יכול לשמש ככונס נכסים.
12.
בהתייחס למשיב 3, טוענים המשיבים כי המבקש לא הפנה בבקשתו לחיוב אופרטיבי שמוטל עליו להעביר בשלב זה את זכויותיו למבקש. מעבר לכך, נטען כי בהחלטת הבורר לא נקבע כי יש למנות את בא כוח המבקש ככונס נכסים על מנת לבצע העברת זכויות.
13.
עוד מוסיפים המשיבים וטוענים כי בבקשתו למינוי כונס נכסים נמנע המבקש מלציין כי מי שנדרש לבצע את מרבית החיובים בהתאם להחלטת הבורר הוא המבקש עצמו. נטען, כי המבקש אינו מקיים בעצמו את חובותיו ולפיכך הוא מושתק ומנוע מלהעלות טענות לאי קיום החלטת הבורר שעה שהוא עצמו מפר אותו. עוד נטען, כי בקשתו של המבקש נגועה בחוסר תום לב, שכן הוא מבקש כביכול לאכוף החלטת הבורר, אך מאידך גיסא ובד בבד הוא עתר לבטלות הסכם הבוררות בכללותו.
14.
כן נטען, כי מינוי כונס נכסים הינו צעד חריג אשר אינו נעשה כדבר שבשגרה. נטען כאמור, כי המבקש לא הצביע על טעם המצדיק מדוע לא ניתן לאכוף את החלטת הבורר במסגרת הליכי הוצאה לפועל.
15.
לבסוף, נטען כי יש לדחות את טענתו של המבקש לפיה לא התאפשר לו לחקור את המצהיר בטעם המשיבים. על פי הנטען, יש לאפשר חקירה רק כאשר הגרסה העובדתית הבסיסית שנויה במחלקות. במקרה דנן, נטען כי החלטת הבורר אושרה על ידי בית המשפט המחוזי ובקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה נדחתה. מכאן, שעל פי הנטען, אין כל מחלוקת באשר להוראות הקבועות בהחלטת הבורר וכל שמבוקש הוא לאכוף הוראות אלו.
דיון והכרעה
16.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבים על נספחיהן הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור על החלטות בענייני בוררות אינה ניתנת כדבר שבשגרה, והיא ניתנת במקרים חריגים ונדירים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית או במקום בו נדרשת התערבות בית משפט זה מטעמי צדק ולצורך מניעת עיוות דין (ראו למשל: רע"א 1023/09 ק. כאצ'ר בניה ופיתוח בע"מ נ' בלושטיין חי (אילת) בע"מ
(לא פורסם, 18.8.2009) בפסקה 4 והאסמכתאות שם). לא שוכנעתי שהמקרה שלפניי נופל בגדר אותם מקרים חריגים, ואף המבקש לא טען בבקשתו כי הבקשה מעלה שאלה משפטית עקרונית הדורשת הכרעה. הבקשה עוסקת בעניינם הפרטני של הצדדים והיא מכוונת כאמור כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי שלא למנות כונס נכסים.
17.
גם לגופו של עניין ולמעלה מן הצורך, סבורני כי דין הבקשה להידחות ולא מצאתי כי החלטתו של בית המשפט המחוזי גרמה אי צדק או עיוות דין למבקש. טענתו של המבקש לפיה המשיב 3 "לעולם לא יעביר את 1/3 הנכס" תמוהה בעיני לאור האמור בסעיף 15 להחלטת הבורר, אליה מפנה המבקש עצמו, אשר בה נקבע:
"מטענות הצדדים עולה כי מר מנשה שרבט המציא את המסמכים הדרושים להעברת הזכויות בקוטג' [הנכס – י.ד.] הנ"ל ע"ש מר מלכיאל שרבט".
יוער כי המבקש לא העלה טענות כנגד קביעתו זו של הבורר במסגרת בקשתו לביטול החלטת הבורר. עיקר טענותיו במסגרת אותה בקשה, שנדחתה הן על ידי בית המשפט המחוזי והן בהחלטתי ברע"א 10256/08 הנזכרת, עסקה בחיוב שהטיל הבורר על המבקש לפנות שני נכסים אשר נמצאים בשליטת בניו והעברת הבעלות בהם לידי המשיבים. מעבר לכך, גם בבקשה הנוכחית לא ניתן למצוא התייחסות של המבקש לקביעתו זו של הבורר. כל שנאמר בהתייחס לקביעתו של הבורר בסעיף 15, אליו מפנה המבקש באופן מפורש בבקשתו, הוא כי: "אין חולק כי למרות שהקוטג' שייך למלכיאל בהתאם לפסק דין חלקי ב', הרי 1/3 ממנו רשום עדיין על שם מנשה שרבט". הנה כי כן, המבקש אינו מתייחס לקביעתו הנוספות של הבורר בסעיף 15 להחלטה שצוטט כאמור. די בכך כדי לדחות את הבקשה. מעבר לכך, עיון בבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי מלמד כי מדובר בבקשה כללית וכל שנאמר בה הוא כי "מדובר על פסק דין הדורש פעולות שונות לביצוע, ולמעשה אינו פסק דין כספי, ועל כן הדרך הנכונה והיעילה להוצאתו אל הפועל היא בהתאם לתקנה 388 האמורה" (ראו: סעיף 10 לבקשה). בהמשך, בסעיף 11 מסתפק המבקש בטענה לפיה מינוי כונס נכסים נדרש "כיוון שידי לשכת ההוצאה לפועל קצרות מלהושיע במקרה נשוא הבקשה" ולא נכתב כל נימוק לתמיכה בטענה זו, זאת על אף שידוע כי "דרך המלך לביצועו של פסק-דין הינה נקיטת הליכים באמצעות מערכת ההוצאה לפועל" למעט במקרים יוצאי דופן [ראו: רע"א 5222/04 פישר נ' רו"ח יוכמן, מפרק , פ"ד נט(3) 481, 484-483 (2004)]. יוער, כי בענייננו האפשרות לפנות ללשכת ההוצאה לפועל עומדת בפני הצדדים מאחר והחלטת הבורר אושרה וניתן לה כאמור, תוקף של פסק דין.
18.
מעבר לכך, וכפי שקבע בית המשפט המחוזי, המבקש אינו צריך למנות כונס נכסים כדי למלא את חלקו על פי החלטת הבורר. מסכים אני גם עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי לאחר שיעשה המבקש את המוטל עליו, יהיה באפשרותו להגיש בקשה למיני כונס נכסים, אם הדבר יהיה נדרש בנסיבות העניין, על מנת לכפות על המשיבים או מי מהם למלא את חלקם, במידה והם לא יעשו זאת.
19.
אשר לטענותיו של המבקש לפיהן לא נעתר בית המשפט המחוזי לבקשתו לחקור את המצהיר מטעם המשיבים. כפי שציינתי ברע"א 5362/09 בוסתן נ' ביבי (לא פורסם, 2.7.2009), גם כאשר עסקינן בהליך ביניים אין לשלול מבעל דין את זכותו לקיים חקירה שכנגד על תצהיר יריבו, ואולם הדבר דרוש מקום בו הגרסה העובדתית הבסיסית שנויה במחלקות בין בעלי הדין. בענייננו המצב שונה. התשתית העובדתית הינה ברורה והיא נסמכת על החלטת הבורר שאושרה על ידי בית המשפט המחוזי, כאשר בקשתו של המבקש לביטול ההחלטה נדונה ונדחתה הן על ידי בית המשפט המחוזי והן על ידי בית משפט זה. לפיכך, נדמה כי אין בין הצדדים מחלוקת באשר להוראות הקבועות בהחלטת הבורר והמחלוקת בין הצדדים עוסקת בדרך יישומו.
20.
אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ש"ח.
ניתנה היום, כ"ו טבת תש"ע (12.1.2010).
ש ו פ ט