פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
2798/09
בפני:
כבוד השופט י' דנציגר
המבקשים:
1. משה מצליח
2. מצל מחשוב מערכות מידע בע"מ
3. רוטשטיין מערכות מידע בע"מ
נ ג ד
המשיבה:
י. רוטשטיין מערכות מידע (1986) בע"מ
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 23.2.2009 בה.פ. 1246/05 שניתן על ידי כבוד
סגנית הנשיא
ד' פלפל
בשם המבקשים:
עו"ד א' שרף
החלטה
לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 23.2.2009 בה.פ. 1246/05 (כבוד סגנית הנשיא ד' פלפל ) אשר דחה את בקשתם של המבקשים לביטול פסקי הבוררות שנתן הבורר עו"ד יורם ראב"ד בימים 22.1.2004, 28.4.2004 ו-27.9.2005 (להלן יקראו יחד – פסקי הבוררות ).
הסכסוך
1.
ביום 1.6.2000 נחתם בין הצדדים הסכם לרכישת פעילותה העסקית של המשיבה תמורת סך של מיליון דולר ארה"ב בגין המוניטין ותמורה נוספת בגין שווי הרכוש הקבוע במועד שנקבע בהסכם ושווי המלאי נכון לאותו המועד (להלן – ההסכם ). במסגרת ההסכם נקבע כי 35% מן התמורה האמורה ישולמו למשיבה במועד שנקבע והיתרה תשולם בתוך שישה חודשים מאותו המועד. עוד נקבע כי הרשימות המפורטות בנספחים "המצורפים" להסכם מהוות את המידע המלא בנוגע לפעילות המועברת וכי הדוחות הכספיים המבוקרים של המשיבה ליום 31.12.1999, "המצורפים" כנספח להסכם, נערכו על פי כללי חשבונאות מקובלים והם משקפים באופן נאות את מצבה הכספי ואת מצב נכסיה והתחייבויותיה של המשיבה. עוד נקבע בהסכם כי המבקשים 1-2 ערבים לקיום התחייבויותיה של המבקשת 3 על פיו. בפועל, חתמו הצדדים על ההסכם מבלי שצורפו אליו הנספחים, לרבות הדוחות המבוקרים של המשיבה נכון ליום 31.12.1999.
2.
המבקשת 3 שילמה למשיבה את התשלום הראשון על פי ההסכם, בסך של 350,000 דולר ארה"ב ואת התשלום השני היתה אמורה לשלם עד ליום 1.12.2000. דא עקא, שבחודש נובמבר 2000 פנה המבקש 1 אל מנכ"ל המשיבה, מר ישראל רוטשטיין, וביקש לדחות את מועד התשלום השני ולפרוס את התשלום. בסופו של דבר הוסכם על דחייה ופריסה כאמור, אשר גובתה ב-12 המחאות להבטחתו של התשלום שמרביתן בוטלו בסופו של יום. ביום 2.4.2001, כעשרה חודשים לאחר החתימה על ההסכם, שלח המבקש 1 למנכ"ל המשיבה מכתב במסגרתו ביקש להגיע להסדר חדש שיתאים לשני הצדדים "ולא – יממש את האופציה הקיימת להחזרת הבעלות בחברה". בעקבות המכתב האמור החלה חלופת מכתבים בין הצדדים ובסופו של דבר הובאה המחלוקת להכרעה במסגרת להליך בוררות לפני הבורר, עו"ד יורם ראב"ד (להלן – הבורר ).
הבוררות ופסקי הבוררות
3.
במסגרת הליך הבוררות, הגישו המבקשים תביעה במסגרתה טענו כי לאחר ההתקשרות בהסכם התברר להם כי המצגים שהוצגו להם עובר להתקשרות האמורה לא שיקפו את האמת בנוגע לפעילות המשיבה כאשר לטענתם, המשיבה הונתה אותם והציגה להם מצגי שווא. לפיכך, ביקשו המבקשים לקבוע כי המכתב שנשלח למשיבה בחודש אפריל 2001 מהווה הודעת ביטול כדין ולפיכך ההסכם בין הצדדים בטל וכי על המשיבה להשיב להם את סכומי הכסף שקיבלה, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כדין. מנגד, הגישה המשיבה כתב הגנה ותביעה שכנגד, במסגרתה תבעה את אכיפת ביצוען של התחייבויות המבקשים על פי ההסכם, בתוספת פיצוי כספי בגין הפרתו ובגין עוגמת הנפש והפגיעה בשם הטוב של רוטשטיין.
4.
ביום 22.1.2004 נתן הבורר את פסק הבוררות הראשון, במסגרתו קבע כי למרות היקפן הרחב של העדויות שהובאו בפניו ושל סיכומי הטענות מטעם שני הצדדים, הרי שהשאלה העומדת להכרעתו היא מצומצמת – האם הטעתה המשיבה את המבקשים והאם ההסכם עימה בוטל כדין (להלן – פסק הבוררות הראשון ).
לאחר שניתח את הראיות הרלוונטיות ואת הדין החל, קבע הבורר כי לא שוכנע שהמשיבה הטעתה את המבקשים ביודעין או נמנעה במכוון מלגלות להם עובדות ונתונים שיש לגלותם על פי דין או על פי הנסיבות ולפיכך החליט לדחות את התביעה ולקבל את התביעה שכנגד שהגישה המשיבה, תוך שהוא מפחית מסכום התביעה שכנגד סך של 15% בגין אשמה התורם ואחריותה של המשיבה.
5.
ביום 28.4.2004 נתן הבורר פסק בוררות משלים, במסגרתו קבע כי הסכום שנפסק במסגרת פסק הבוררות הראשון מתייחס אך ורק ליתרת התמורה החוזית המוסכמת שעל המבקשים לשלם למשיבה ואינו כולל תשלומים בגין מלאי וציוד, לגביהם נקבע כי הצדדים ינסו להגיע להסכמה באמצעות עורכי דין ורואי החשבון שלהם ובהעדר הסכמה – יהיו רשאים לבקש את הבורר להכריע בעניין. לבסוף, ביום 27.9.2005 נתן הבורר פסק בוררות נוסף, במסגרתו הכריע בעניין הסכומים שעל המבקשים לשלם בגין מלאי וציוד, תוך שהוא מציין כי הכרעה זו ניתנה בהסתמך על דוח שערך רו"ח נתן אוקון שמונה כמומחה על ידו לבחון את הנתונים שהעבירו לו הצדדים בעניין זה, ובהסתמך על טענות הצדדים שהוגשו לו (להלן – פסק הבוררות השלישי ).
בקשת הביטול ופסק דינו של בית המשפט המחוזי
6.
המבקשים, שלא השלימו עם פסקי הבוררות, הגישו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה לביטולו (ה.פ. 1246/05, להלן – בקשת הביטול ), במסגרתה טענו כי מתקיימות עילות הביטול הקבועות בסעיפים 24(3), 24(5), 24(6), 24(7) ו-24(10) לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 (להלן – חוק הבוררות ). בית המשפט המחוזי (כבוד סגנית הנשיא ד' פלפל ) דן בטענות המבקשים ודחה אותן אחת לאחת, בקובעו כי לא מתקיימת בנסיבות העניין אף לא אחת מעילות הביטול שלהתקיימותן טוענים המבקשים וכי אין מקום לבטל את פסקי הבוררות.
7.
אשר לעילה לפיה לא הכריע הבורר בעניינים שנמסרו להכרעתו, קבע בית המשפט המחוזי כי חומר הראיות שהוגש לבורר היה רחב היקף וסיכומי הצדדים לבדם החזיקו מאות עמודים, כך שגם אם הבורר לא הכריע באחת מהטענות הרבות שהועלו לפניו, אין בכך כדי להחיל את עילת הביטול שבסעיף 24(5) על פסקי הבוררות שכן כשם שבית המשפט אינו חייב לפסוק בכל טענה וטענה שמועלית בפניו, גם רשאי גם הבורר להפעיל את שיקול דעתו בנוגע לטענות שנחוץ להכריע בהן. אשר לעילות לפיהן פסקי הבוררות ניתנו שלא לפי הדין המהותי ובהיעדר נימוקים לפי סעיפים 24(6) ו-24(7) לחוק הבוררות, קבע בית המשפט המחוזי כי אף אם טעה הבורר ביישום הדין ופירושו אין בכך כדי להקים את עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(7) לחוק הבוררות וכי די שפסק הבוררות יראה כי לא נעלמו מעיני הבורר הנושאים העומדים להכרעתו. אשר לעילה לפיה הבורר חרג מסמכותו לפי סעיף 24(3) לחוק הבוררות, קבע בית המשפט המחוזי כי היא אינה מתקיימת הן משום שטענות הצדדים בדבר התקיימותן של עילות הביטול האחרות נדחו והן משום שהסכם הבוררות בין הצדדים כלל לא צורף לבקשת הביטול. לבסוף, אשר לעילה הקבועה בסעיף 24(10) לחוק הבוררות, קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום בנסיבות העניין לעשות בה שימוש.
8.
לאור כל האמור לעיל, קבע בית המשפט המחוזי כי אין כל עילה להתערבות בפסקי הבוררות שניתן בהליך תקין, במסגרת סמכויותיו של הבורר, מבלי שנפגעו זכויות הצדדים ומבלי שנגרם עיוות דין ומשכך דחה את בקשת הביטול ואישר את פסקי הבוררות.
מכאן הבקשה שלפניי.
בקשת רשות הערעור
9.
במסגרת הבקשה שלפניי, שבים המבקשים וחוזרים על הטענות שאותן העלו לפני בית המשפט המחוזי ומשכך, איני מוצא מקום לחזור עליהן אלא בתמצית בלבד.
10.
ראשית, טוענים המבקשים כי הבורר לא הכריע בשאלה המרכזית שעמדה בבסיסו של הליך הבוררות בדבר נכונות המצגים שהציגה המשיבה למבקשים עובר להתקשרותם בהסכם ומשכך, מתקיימת עילת הביטול שבסעיף 24(5) לחוק הבוררות. שנית, טוענים המבקשים כי הבורר ציין בפסק הבוררות הראשון כי הוא מסתמך על ההלכה שנקבעה בע"א 838/75 ספקטור נ' צרפתי , פ"ד לב(1) 231 (להלן – עניין ספקטור ) אשר לטענתם, חלפה מן העולם עת נקבע כי החובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת היא העיקרון החולש על כל תחומי המשפט ומשכך, פסק הבורר באופן "מודע ומושכל" בניגוד לדין המהותי החל ומתקיימת עילת הביטול שבסעיף 24(7) לחוק הבוררות. שלישית, טוענים המבקשים כי הבורר לא נימק את פסק הבוררות השלישי, תוך שהוא מסתפק בקביעה לפיה אימץ או לא אימץ את המלצותיו של רואה החשבון שמונה מטעמו ואינו מפרט מדוע פסק כפי שפסק ומשכך, מתקיימת עילת הביטול שבסעיף 24(6) לחוק הבוררות.
לבסוף, טוענים המבקשים כי בפסיקתו בניגוד לדין המהותי, מבלי שהוא מכריע בכל העניינים שנמסרו להכרעתו ומבלי שנימק את פסק הבוררות השלישי, חרג הבורר מן הסמכות שניתנה לו ומשכך מתקיימת עילת הביטול שבסעיף 24(3) לחוק הבוררות ויש לבטל את פסק הבוררות גם מטעם זה.
11.
נוסף על האמור לעיל, טוענים המבקשים כי לא נפלה כל טעות משפטית בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ואולם, לטענתם, פסק הדין אינו מהווה אלא ניתוח של ההלכות הקיימות בדיני הבוררות ואינו מיושם על נסיבותיו הפרטניות של עניינם. לשיטתם, לו היה בית המשפט המחוזי "מלביש" את עובדות המקרה על ההלכות האמורות, כי אז היה היתה מתקבלת "תמונה שונה לחלוטין" והכרעה הפוכה מזו שאליה הגיע ומטעם זה יש להתערב בפסק דינו.
דיון והכרעה
12.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבה.
13.
כפי שציינו המבקשים במסגרת הבקשה, הלכה ידועה היא כי רשות ערעור על פסקי דין והחלטות בענייני בוררות אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא רק במקרים חריגים ונדירים בלבד, במסגרתם מתעוררת שאלה החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה, או כאשר נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק ומניעת עיוות דין [ראו למשל: רע"א 3680/00
אהרון גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ , פ "ד נז(6) 605 (2003); רע"א 1066/06 ארסד נ' רונן (לא פורסם, 27.3.06); רע"א 9041/05 "אמרי חיים" עמותה רשומה נ' ויזל (לא פורסם, 30.1.06); רע"א 2766/06 סבג נ' חדד
(לא פורסם, 21.1.08); רע"א 8095/07
קרימברג נ' חן
(לא פורסם, 28.1.08); רע"א 5462/08
סופר נ' ש.י.צ.ח. חברה לבניין בע"מ (לא פורסם, 15.9.08)] .
כידוע, מהותו של מוסד הבוררות היא בהיותו מנגנון חילופי להכרעות בסכסוכים השואב את עיקר כוחו מרצונם של הצדדים, כאשר קיומם של הליכי בוררות מגשימים רצון זה ואת האוטונומיה הפרטית של הצדדים. אשר על כן, ריסון שיפוטי הינו מוצדק ראוי ואף מחויב ביחס לפסקי בוררות והחלטות שניתנו במסגרת הליכי בוררות [ רע"א 3680/00
הנ"ל ].
14.
יתרה מכך, לא אחת נפסק כי רשות ערעור על פסקי דין שניתנו בבקשה לאישור או לביטול פסק בוררות, תינתן במקרים חריגים ויוצאי דופן בלבד [ראו למשל: רע"א 3505/00 רם חברה לעבודות הנדסיות נ' אחים שורק בע"מ (לא פורסם, 11.7.00); רע"א 9119/07
א.ב. גרוסמן בע"מ נ' לבל
(לא פורסם, 11.2.08) ]. לפיכך, ההלכה האמורה לעיל מקבלת משנה תוקף שעה שפסק הדין נשוא הבקשה עניינו אישור או ביטול פסק בוררות.
15.
איני סבור כי המקרה שלפניי נכנס בדל"ת אמותיהם של אותם מקרים חריגים ונדירים המצדיקים מתן רשות ערעור על פסק דין שעניינו ביטול פסק בוררות ובניגוד לטענת המבקשים, איני סבור כי נגרם להם עיוות דין המצדיק מתן רשות כאמור. יתר על כן, סבורני כי דין הבקשה להידחות אף לגופה. ייאמר כבר עתה כי מצאתי ממש בטענת המבקשים לפיה בית המשפט המחוזי לא בחן חלק מטענותיהם לעומקן ואולם, לאחר שבחנתי טענות אלה בעצמי, שוכנעתי כי התוצאה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי היא נכונה וצודקת ומשכך, אין מקום להתערב בפסק דינו.
16.
אשר לטענתם של המבקשים לפיה הבורר לא הכריע בעניין שנמסר להכרעתו, סבורני כי דינה להידחות. במקרה שלפניי, המבקשים לא צירפו לבקשה את כתב התביעה ואף לא את הסיכומים שהוגשו מטעמם במסגרת הליך הבוררות ולפיכך, קיים קושי אובייקטיבי של ממש לבחון טענה זו. ואולם, מעיון בפסק הבוררות הראשון עולה כי הטענה העיקרית שעמדה להכרעתו של הבורר אכן היתה האם הטעתה המשיבה את המבקשים עובר להתקשרותם בהסכם אם לאו – ולא יכולה להיות מחלוקת כי הבורר דן בשאלה זו באריכות והכריע בה. בנסיבות אלה, סבורני כי צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי לא מתקיימת עילת הביטול שבסעיף 24(5) לחוק הבוררות.
17.
אשר לטענה כי הבורר פסק ביודעין בניגוד לדין המהותי, סבורני כי דינה להידחות גם כן. אכן, הבורר ציטט במסגרת פסק הבוררות הראשון את ההלכה שנקבעה בעניין
ספקטור ואולם, לא די בכך כדי להביא להתקיימותה של העילה הקבועה בסעיף 24(7) לחוק הבוררות. מעיון בפסק הבוררות הראשון עולה כי הבורר ניתח באופן מקיף ויסודי את דיני ההטעייה על פי סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 ובכלל זה התייחס לפסיקה עדכנית רבה ולספרות משפטית העוסקות בנושא, נוסף על פסק הדין בעניין ספקטור . משכך, הכרעתו של הבורר אינה מבוססת על פסק הדין בעניין ספקטור לבדו.
18.
בדומה, איני מקבל את הטענה כי פסק הבוררות השלישי אינו מנומק. בפסק הבוררות השלישי ציין הבורר במפורש, כי הוא מאמץ או לא מאמץ את טענותיו של מי מהצדדים ואת קביעותיו של רו"ח אוקון שמונה מטעמו ביחס לרכיבים השונים של הציוד והמלאי. הואיל ומדובר בהנמקה הנוגעת לחישוב של סכומי כסף גרידא, בהתבסס על נתונים שמסרו הצדדים לרו"ח אוקון, הרי שלדידי, די בקביעה כי הבורר מאמץ טענות כאלה או אחרות של הצדדים, בהסתמך על המלצתו של רואה חשבון שמונה מטעמו, כדי למלא את חובת ההנמקה ביחס לחישובם של סכומי הכסף האמורים.
19.
לבסוף, למרות הערתו של בית המשפט המחוזי בעניין זה, נמנעו המבקשים מלצרף את הסכם הבוררות בין הצדדים גם לבקשה שלפניי ובנסיבות אלה סבורני כי בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי לא ניתן לבחון את טענות הצדדים בדבר חריגת הבורר מסמכותו. לגופו של עניין, משעה שהגעתי לכלל מסקנה כי לא מתקיימות עילות הביטול שבסעיפים 24(5), 24(6) ו-24(7) לחוק הבוררות, ממילא אין מקום לקבל את הטענה כי הבורר חרג מן הסמכות שניתנה לו.
20.
נוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיבה, איני עושה צו להוצאות.
ניתנה היום, א' בתמוז התשס"ט (23.6.2009).
ש ו פ ט