רע"א 8095/07 סבטלנה קרימברג נ. דני חן

בקשה רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 25.6.07 בת.א. 408/07 ו-ת.א. 465/07 (סגנית הנשיאה, השופטת ש' וסרקרוג), אשר אישר את פסק הבוררות שנתן הבורר, רו"ח אמיר כהנא (להלן - הבורר ).

העובדות

1.הצדדים היו בעלי מניות, בחלקים שווים, בחברה ד.י. מוצרי אלומיניום בע"מ (להלן - החברה ). ביום 10.10.06 חתמו הצדדים על "הסכם היפרדות", אשר קיבל תוקף של פסק דין (ת.א. 1031/06), לפיו יפרוש המשיב מהחברה ויעביר את מניותיו למבקשים. במסגרת ההסכם הנ"ל מינו הצדדים את הבורר על מנת שיעריך את שווי מניותיו של המשיב בחברה נכון ליום 30.7.06.

2.בישיבת הבוררות היחידה שהתקיימה ביום 24.1.07, נקבע כי כל צד ימציא לבורר ולצד השני נייר עמדה מטעמו, שיכלול את עמדתו ביחס לנושא הבוררות ואת הנימוקים לקבלת עמדה זו, וכן מסמכים נוספים, כפי שיבקש הבורר לצורך הכרעה בבוררות. בנוסף, נקבע כי במידה שיתעוררו בפני הבורר שאלות מיוחדות, הוא יעביר אותן לצדדים, אשר יענו עליהן בתוך 14 ימים. לבסוף, נקבע כי הבורר ינמק את פסקו וימסור אותו בתוך 30 ימים מקבלתם של ניירות העמדה מהצדדים.

ביום 10.4.07 נתן הבורר את פסק הבוררות, במסגרתו קבע כי שווי מניות המשיב בחברה נכון ליום מתן פסק הבוררות עומד על סך של 249,723 ש"ח.

3.לאחר שקיבלו לידם את פסק הבוררות, ובמקביל להגשת בקשה לביטולו (כפי שיפורט להלן), הגישו המבקשים בקשה לבורר לתקן ליקויים וטעויות חישוב שנפלו, לטענתם, בפסק הבוררות. ביום 10.5.07 נתן הבורר החלטה לפיה הוא סיים את חלקו בבוררות הנ"ל "ואין לאחר מכן כלום".

ההליך בבית המשפט קמא

4.ביום 6.5.07 הגישו המבקשים לבית המשפט קמא "בקשה לביטול פסק הבוררות ו/או להורות לבורר לתקן את פסקו" (להלן – בקשת הביטול ). במסגרת בקשת הביטול, טענו המבקשים כי הבורר חרג מן ההסכמות הדיוניות עליהן הוסכם במסגרת ישיבת הבוררות מיום 24.1.07 וכי מפסק הבוררות עולה כי קיימות שאלות רבות שנותרו ללא מענה.

בנוסף, הביעו המבקשים את מורת רוחם מהתבטאותו של הבורר בפרק ה' לפסק הבוררות, שם ציין הבורר כי שיעורי הרווח הגולמי של החברה והרכבו של רווח זה בשנים 2005-2006 נראים לו "בלתי סבירים ואומרים דרשני לגבי אמינות ההכנסות ויתר הדיווחים הכלולים בדיווחים החשבונאיים." לטענתם, הבורר קבע כי נתונים מסוימים שנכללו במאזנים שהוגשו לו אינם סבירים, מבלי שניתנה להם הזכות להבהיר את עמדתם ולהתגונן מפני קביעה זו. לבסוף, טענו המבקשים כי הבורר לא הביא בחשבון נתונים בסיסיים כגון הלוואות בעלים, העדר חלוקה של דיבידנד וכיוצא באלו נתונים שהם רלוונטיים לחישוב של שווי המניות.

5.לאחר שדן בפירוט בטענות המבקשים, קבע בית המשפט קמא קבע כי השאלה שעמדה להכרעה במסגרת הבוררות הינה שוויין של מניות המשיב בחברה וכי אין מקום להתערב בממצאיו של הבורר, שהינו רואה חשבון אשר מונה מטעמם של שני הצדדים ובהסכמתם, במיוחד לאור הבחינה העניינית והמפורטת שביצע במסגרת הבוררות.

6.ביחס לטענות המבקשים בדבר קיומה של ישיבת בוררות אחת בלבד, חריגת הבורר מן "ההסכמות הדיוניות" אליהן הגיעו הצדדים בישיבה יחידה שהתקיימה וטענתם כי מפסק הבוררות עולות שאלות אשר נותרו ללא מענה, קבע בית המשפט קמא כי למעשה לא היה כל הסדר דיוני שחייב את הבורר וממילא לא הייתה כל חריגה ממנו.

עוד ציין בית המשפט קמא כי כל צד היה רשאי, במסגרת הליך הבוררות, למסור לעיון הבורר כל מסמך שהיה רלוונטי לנושא המחלוקת והבורר היה מחויב לבחון מסמכים אלו ובנוסף, כל צד הגיש נייר עמדה מטעמו ואף תגובה לנייר העמדה שהוגש מטעם הצד השני.

7.לבסוף, ציין בית המשפט קמא כי הנתבעים כלל לא ציינו במסגרת בקשת הביטול את עילות הביטול הרלוונטיות לפי סעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 (להלן – חוק הבוררות ), עליהן הם מסתמכים בבקשתם.

לאור האמור לעיל, דחה בית המשפט קמא את בקשת הביטול ואישר את פסק הבוררות.

בקשת רשות הערעור

8.טענתם העיקרית של המבקשים במסגרת בקשת רשות הערעור הינה כי פסק הבוררות ניתן בניגוד לכללי הצדק הטבעי, תוך שלילת זכות הטיעון, ולפיכך דינו להתבטל.

לטענתם, פסל הבורר נתונים המופיעים בספרי החברה מבלי שניתנה להם אפשרות להגן על נכונותם ואף מבלי שהבורר התריע בפניהם על האפשרות שלא יקבל את הנתונים כבסיס להערכת השווי. בהקשר זה טוענים המבקשים, כי במסגרת פסק הבוררות העלה הבורר שאלות שונות ובמקום להפנותן לצדדים, כפי שהוסכם במסגרת ישיבת הבוררות מיום 24.1.07, על חלקן הוא השיב בעצמו ועל חלק לא ענה כלל.

לפיכך, טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט קמא בקובעו כי לא היה כל הסדר דיוני בפני הבורר, הואיל והיה הסדר דיוני לפיו במקרה בו יתעוררו שאלות מיוחדות, אזי הבורר יפנה אותן לצדדים.

9.לאור האמור לעיל, טוענים המבקשים כי יש לבטל את פסק הבוררות מכוח עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(4) לחוק הבוררות בדבר שלילת זכות הטיעון.

10.זאת ועוד, לטענת המבקשים, מעיון בטיעונים הכלולים בניירות העמדה שהגישו הצדדים במסגרת הליך הבוררות עולה כי היו בין הצדדים מחלוקות עובדתיות רבות, אשר הבורר כלל לא קיים בירור בעניינן, כגון: הכנסות החברה, עלות העבודות שביצעה החברה, רווחיה וירידת ההכנסות הצפויה עקב סיום פעילותה של החברה בחו"ל. בנוסף, טוענים המבקשים כי הבורר קבע "עובדות ללא בסיס", כגון קביעותיו בדבר שמה הטוב של החברה, ניסיונה והמותג שלה. לפיכך, במסגרת בקשת רשות הערעור תוקפים המבקשים את קביעותיו המקצועיות של הבורר בפסק הבוררות ומציגים את עמדתם ביחס לכל קביעה כאמור.

11.לאור האמור לעיל, טוענים הבוררים כי יש לבטל את פסק הבוררות.

12.יצויין כי נוסף על בקשת רשות הערעור, הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט קמא עד להכרעה בבקשת רשות הערעור (להלן – בקשה לעיכוב ביצוע ) וכן בקשה למתן עיכוב אירעי עד למתן החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע. הבקשה למתן עיכוב אירעי נדחתה ביום 5.12.07 על ידי חברתי, השופטת פרוקצ'יה. הואיל ועסקינן בבקשת רשות הערעור גופה, ממילא מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע.

דיון

13.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובפסק דינו של בית המשפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור, ללא צורך בקבלת תגובת המשיבים, וממילא כי יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע.

14.כידוע, רשות ערעור על החלטות בית משפט בעניינים של בוררות, אינה ניתנת כדבר שבשגרה. שמורה היא למקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת שאלה מיוחדת בעלת אופי משפטי או ציבורי החורגת מעניינם המוגדר של הצדדים למחלוקת, או כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק ומניעת עיוות דין. [רע"א 2766/06 סבג נ' רחמים

(לא פורסם, 21.1.08); רע"א 1066/06 ארסד נ' רונן (לא פורסם, 27.3.06); ע"א 4886/00 גרוס נ' קידר , פ"ד נז (5) 933, 942; רע"א 9041/05 " אמרי חיים" עמותה רשומה נ' ויזל (לא פורסם, 30.1.06)].

15.יתרה מכך, בית המשפט הבוחן את פסק הבוררות אינו שם עצמו כערכאת ערעור על הפסק והוא אינו בוחן האם צדק הבורר בפסקו אם לאו. בחינתו של פסק הבוררות מוגבלת לעילות הביטול הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות, אשר גם אותן יש לפרש באופן מצמצם, מתוך מגמה ליתן לו תוקף ולא לבטלו. יפים לעניין זה דבריה של חברתי, השופטת פרוקצ'יה, ברע"א 3680/00 אהרון גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ , פ"ד נז (6) 605, 616:

"התערבות שיפוטית בפסק הבורר הינה צרה ומוגבלת לעילות מוגדרות. עילות אלה מוחלות בזהירות ועל דרך פירוש דווקני כדי ליתן תוקף לפסק ולא לבטלו. בית-המשפט הבוחן את הפסק אינו דן בו כערכאת ערעור, ואין הוא אמור לבחון אם צדק הבורר בקביעותיו או טעה בהן על-פי הדין, שהרי עילת הביטול בגין טעות על פני הפסק שוב אינה נמנית עם עילות הביטול".

16.איני סבור כי העניין שבפני חורג מעניינם הפרטי של הצדדים או מהווה מקרה חריג, אשר מצדיק מתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט קמא.

יצויין כי גם לגופו של עניין, דין הבקשה להידחות.

17.כאמור, המבקשים טוענים כי הבורר שלל את זכות הטיעון שלהם, ומבססים טענה זו על התבטאותו של הבורר ביחס לשיעור הרווח הגולמי של החברה והרכבו בין השנים 2005-2006, המופיעה בפסקה השניה בפרק ה' לפסק הבוררות, שזו לשונה:

"אגב, שיעור הרווח הגולמי של החברה והרכבו בשנים 2006-2005 (שהן השנים הסמוכות למועד ההתייחסות של הערכת השווי) נראים בלתי סבירים ואומרים דרשני לגבי אמינות ההכנסות ויתר הנתונים הכלולים בדיווחים החשבונאיים. רווח גולמי שנוצר בשיעור זעום מההכנסות אינו מדד מהימן להערכת הרווחיות והשווי של מפעל בענף ובסביבה של החברה ולפי אמות מידה מקובלות. זאת ועוד, הרווח הגולמי נוצר ברובו מסעיף "שינויים בעבודות בביצוע" שהוא כידוע לכל סעיף אלסטי שנקבע על בסיס אומדנים והערכות סובייקטיביות. אי סבירות דומה קיימת גם ביחסים פיננסיים נוספים."

בנוסף, טוענים המבקשים כי במסגרת פסק הבוררות שאל הבורר את עצמו שאלות, במקום להפנות שאלות אלו לצדדים ולערוך בירור עובדתי אודותן. כך למשל, טוענים המבקשים כי בפרק ב' לפסק הבוררות שואל הבורר האם המבקשים באמת מוכנים לשלם כדי "לצאת מן החברה". בדומה, בפרק ג' לפסק הבוררות מעלה הבורר "תהיות" בדבר שוויה של החברה. לטענתם, הימנעותו של הבורר מהפניית השאלות אליהם גרמה לדחיית טענתם בדבר ערכה השלילי של החברה.

18.

קביעתו של בית המשפט קמא לפיה לא היה הסדר דיוני בין הצדדים אינה מקובלת עלי. מפרוטוקול ישיבת הבוררות שנערכה ביום 24.1.07 עולה כי נקבע הסדר דיוני, לפיו הצדדים ימציאו לבורר מסמכים לפי בקשתו וכן ניירות עמדה המפרטים את טענותיהם, והבורר יכריע על סמך אלה. יחד עם זאת, לאור ההסדר האמור, ויתרו הצדדים למעשה על זכותם להציג לבורר ראיות נוספות או לבקש את ביטול הפסק בנימוק שלא ניתנה להם הזדמנות נאותה לטעון את טענותיהם.

בגישה דומה מחזיקה פרופ' סמדר אוטולנגי בספרה:

"הצדדים יכולים... להסכים ביניהם שהבורר יפסוק על סמך סיכומים בכתב שיגישו לו. במקרה כזה, אל לו לבורר לסמוך את פסקו על נימוקים אחרים מאלה שהועלו על ידי בעלי הדין, בלי שיתן להם הזדמנות להגיב עליהם; ואילו צד לבוררות לא יוכל לחזור בו מהסכמתו באופן חד צדדי ולדרוש מהבורר לקבל ראיות שירצה להציג בפניו, או לבקש לבטל את הפסק משום שלא ניתנה לו הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו."

[סמדר אוטולנגי, בוררות – דין ונוהל כרך ב 1031 (מהדורה רביעית, 2005)].

דברים אלו יפים גם לענייננו. הגם שהצדדים לא הגישו לבורר סיכומים בכתב אלא "ניירות עמדה", הם היו רשאים להעלות במסגרתם כל טענה שסברו כי היא רלוונטית לצורך ההכרעה ולנמק טענות אלה כראות עיניהם.

19.בעניינינו, למעלה מחובתו על פי ההסדר הדיוני שנקבע, הבורר אף העניק לכל צד את הזכות להגיב על נייר העמדה שהגיש הצד השני. בנוסף, במסגרת פסק הבוררות, פירט ונימק הבורר בהרחבה רבה אודות המסמכים והנתונים שעמדו לנגד עיניו בבואו להעריך את שווי החברה, אודות טענות הצדדים והתייחסותו לטענות אלה ואודות האופן בו הגיע למסקנתו בדבר ערך החברה, תוך שהוא מחזק את מסקנתו ב"בדיקת סבירות נוספת" [פרק ט' לפסק הבוררות].

בהסכימם לקבל הכרעה על סמך ניירות העמדה והמסמכים שיוגשו לבורר, ויתרו למעשה המבקשים על זכותם לבקש את ביטולו של פסק הבוררות מן הטעם שלא ניתנה להם הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם.

20.זאת ועוד, לאחר שעיינתי בפסק הבוררות ובפרט בפרק ה' שלו, שוכנעתי כי התבטאותו של הבורר ביחס לשיעור הרווח הגולמי, לפיה שיעור הרווח המופיע בדוחות הכספיים לשנת 2006-2005 נראה בלתי סביר ומעמיד בספק את יתר הנתונים, הינה אמרת אגב, הואיל והבורר ממילא לא ביסס את הכרעתו על "שיטת הערך הנכסי" אליה הוא מתייחס בפרק זה.

בנוסף, התרשמתי כי השאלות שהעלה הבורר בפסקה האחרונה של פרק ה' לפסק הבוררות ובמקומות נוספים בו, הינן בבחינת "שאלות רטוריות" שאינן מחייבות תשובה. הגם שמוטב היה אילו נמנע הבורר מלהעלות שאלות רטוריות במסגרת פסק הבוררות, אין בכך כדי להראות כי הבורר הותיר שאלות ללא מענה או כי הסתמך על נתונים שגויים.

21.לאור האמור לעיל, לא שוכנעתי כי נפגמה זכות הטיעון של המבקשים ואני סבור כי המבקשים אף ויתרו על זכותם לבקש את ביטול הפסק עקב עילה זו, עת הסכימו להסדר הדיוני בדבר אופן ניהול הבוררות.

22.לבסוף, הואיל וכפי שפורט בהרחבה לעיל, בית המשפט אינו משמש כערכאת ערעור על פסקי בוררות, למותר לציין כי אין בטענותיהם של הצדדים ביחס לקביעותיו העובדתיות של הבורר ובהסברים הרבים שהעלו במסגרת בקשת רשות הערעור ביחס לקביעותיו של הבורר או ביחס להימנעותו מקביעת ממצאים מסוימים, כדי להעלות או להוריד לעניין הבקשה.

23.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית, ועימה הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא נתבקשה תשובת המשיב, איני עושה צו להוצאות.