פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
10203/07
בפני:
כבוד השופט י' דנציגר
המבקשים:
1. אחים רוזנטל 1994 שירותי בניה וכוח אדם בע"מ
2. עדי אנדריי רוזנטל
3. זאב ולדימיר רוזנטל
נ ג ד
המשיב:
סולל בונה בע"מ
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 30.10.07 בת.א. 3104/04 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא
י' טימור
בשם המבקשים:
עו"ד אריאל פופר
החלטה
1.
בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 30.10.07 בת.א. 3104/04 (כבוד סגן הנשיא י' טימור), שאישר את פסק הבוררות אשר ניתן על ידי הבורר, מר יהושע רפפורט, ביום 22.3.04 (להלן, בהתאמה: פסק
הבוררות
ו- הבורר או רפפורט ).
העובדות
2.
המבקשת 1, אחים רוזנטל 1994 שירותי בניה וכוח אדם בע"מ (להלן: המבקשת ) הינה חברה פרטית, אשר עוסקת במתן שירותי בניה וכוח אדם. המבקשים
2-3 הינם בעלי מניות במבקשת. המבקשת העניקה שירותים למשיבה, חברה פרטית העוסקת בביצוע עבודות בניה ופיתוח. היחסים בין הצדדים עלו על שרטון והצדדים תבעו האחד את השני בתביעות הדדיות אשר הוגשו לבית המשפט המחוזי בבאר שבע במהלך חודשים אוקטובר 2001 ואוקטובר 2002.
3.
הצדדים דנו ביניהם באפשרות של העברת הסכסוכים שנתגלעו ביניהם להכרעתו של בורר מוסכם. ביום 5.12.02 שלח בא כוחם של המבקשים דאז, עו"ד מאיר מזוז, מכתב לבאת כוחה של המשיבה, בו ציין, בין היתר, כדלקמן:
"3. מנגד, להלן מס' אישים אשר רובם ככולם מילאו תפקידי מפתח בעבר ו/או אף בהווה המקובלים על מרשיי לשמש כבוררים פוטנציאליים בסכסוכים שבין הצדדים:
(א) מר רפפורט יהושע – סמנכ"ל סו"ב [המשיבה – י.ד.].
(ב)
מר אבי סיני – מנהל פרוייקט בסו"ב.
(ג)
הגב' ציפורה יחיאלי – מנהלת מרחב דרום לשעבר
בסו"ב.
(ד)
אינג' דנילוביץ יצחק – מהנדס מרחב דרום בסו"ב.
(ה)
מר נאמי רבינוביץ – מנהל מרחב י-ם בסו"ב".
ביום 15.5.03 נערך בין הצדדים הסכם בוררות במסגרתו מינו את רפפורט להכריע בסכסוך ביניהם (להלן: הסכם הבוררות ). הסכם הבוררות קבע, בין היתר, כדלקמן:
"5)
טרם מתן החלטתו יקיים הבורר מס' ישיבות הבהרה במעמד
הצדדים עפ"י החלטתו לצורכי הבהרות".
בנוסף, קבע הסכם הבוררות כי הבורר לא יהא כפוף להוראות הדין המהותי ולא לסדרי הדין ולדיני הראיות וכי הבורר לא יהיה חייב לנמק את החלטותיו ו/או את הכרעתו.
4.
ביום 18.5.03, בהתאם לבקשת הצדדים, נתן בית המשפט המחוזי בבאר שבע תוקף של פסק דין להסכם הנ"ל והורה כי התובענות תועברנה להכרעת הבורר, מר יהושע רפפורט.
ביום 16.11.03 שלח הבורר מכתב לבאי כוח הצדדים, בו ציין, בין היתר, כדלקמן:
"1. הנני להבהיר בפעם נוספת [כך במקור – י.ד.] את אשר הבהרתי כתנאי מוקדם למינויי כבורר: כל העדויות וכל חומר אסמכתא נידרש ינתנו בכתב. לא ישמעו עדויות בע"פ".
הצדדים קיימו שתי ישיבות קדם בוררות. לאחר מכן, ביום 18.3.04, התקיימה ישיבת בוררות וביום 22.3.04 ניתן פסק הבוררות, ללא הנמקה, במסגרתו חויבה המבקשת לשלם למשיבה סך של 1,077,000 ₪ בתוספת 20,000 ₪ עבור הוצאות הבוררות.
ההליך בפני בית המשפט קמא
5.
המבקשים הגישו לבית המשפט קמא בקשה לביטול פסק הבוררות, הואיל ולטענתם הבוררות הייתה נגועה במשוא פנים בשל קשריו העסקיים של הבורר עם המשיבה ועל כן נפל פגם בהליך הבוררות המהווה עילה לביטול לפי סעיף 24(10) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ). בנוסף, טענו המבקשים כי הבורר חרג מסמכותו ופגע בזכות הטיעון שלהם, כשנתן למשיבה להשמיע עדים מטעמה בניגוד להסכם הבוררות, באופן המקים עילת ביטול גם מכוח סעיף 24(4) לחוק הבוררות.
באשר לטענת משוא הפנים, טענו המבקשים כי יום לאחר שניתן פסק הבוררות גילו כי החברה המנוהלת על ידי הבורר, חרות הנדסה ומערכות בע"מ (להלן: חרות ), התמזגה ביום מתן פסק הבוררות עם חברת שיכון עובדים בע"מ (להלן: שיכון עובדים ) שהינה חברת אם של המשיבה. בנוסף, טענו המבקשים כי בבדיקה נוספת שאותה ערכו בספרי רשם החברות התברר להם כי חרות היא בעלת מניות במשיבה.
עוד טענו המבקשים כי הבורר קיבל את שכרו מחברת שיכון ובינוי בע"מ, שאף היא בעלת מניות במשיבה. לבסוף, נטען כי הבורר כיהן בזמן ניהול הבוררות כנציג המשיבה בשותפות "דרך ארץ" וכי דירקטוריון חברת חרות מורכב בחלקו מאנשי המשיבה.
באשר לטענת הפגיעה בזכות הטיעון, טענו המבקשים כי למרות שהבורר קבע במכתבו כי ישיבת הבוררות תיערך על יסוד ראיות בכתב ולא ישמעו עדים במהלכה, הרי שבישיבת הבוררות שמע הבורר עדים אשר הופיעו מטעם המשיבה תוך שהוא מונע מהמבקשים להביא עדים מטעמם.
6.
בית המשפט קמא קבע כי המבקשים היו מודעים לקשר שבין הבורר לבין המשיבה בעת שהציעו שישמש כבורר, וכי קשריו האישיים של הבורר עם המשיבה, ניסיון העבר שלו והאמון שרכשו לו המבקשים בשל היותו בורר בסכסוך קודם בין המבקשים לבין המשיבה, שימשו עבורם כתמריץ למינויו. בית המשפט קמא ציין כדלקמן:
"יודגש, כי המבקשים הם אלו שהציעו למנות את יהושוע רפפורט כבורר בתובענות, בידיעה מפורשת שהוא כיהן כסמנכ"ל המשיבה קודם הבוררות... ודווקא משום קשריו האישיים (ולא על דרך שרשור) עם המשיבה. הרי שמקל וחומר היו מסכימים למינוי במקרה בו קיימים קשרים עסקיים בין החברה בה הוא עובד לבין המשיבה. הלכה ידועה היא, כאמור שאם ידע בעל דין על פסול שבבורר והוא הסכים להתדיין בפני אותו בורר, אין שומעים לאחר מעשה לטענתו ואין מבטלים את פסק הבורר בשל פסול זה. הבורר הוצע ונבחר ע"י הצדדים לשמש כבורר על שום מומחיותו ומקצועיותו, על שום היותו מעורה בעניינים נשוא התובענה ומכיר את הנוגעים בדבר. מה להם כי ילינו עתה?".
בית המשפט קמא מצא חיזוק למסקנה לפיה המבקשים הסכימו למנות בורר אשר לו קשרים עסקיים עם המשיבה, בעובדה שבמכתבו של בא כוח המבקשים דאז, (עו"ד מזוז) לבאת כוח המשיבה הוא הציע כבוררים פוטנציאליים אף אנשים שהיו עובדי המשיבה במועד כתיבת המכתב הנ"ל, ודחה את טענת המבקשים כי טעות קולמוס היא שהובילה את עו"ד מזוז לכתוב כי המבקשים מסכימים למינוי של עובד במשיבה בהווה.
עוד באותו הקשר, קבע בית המשפט קמא כי המבקשים ידעו שהבורר שימש כמנהלה של חרות וכי הקשר בין חברת שיכון עובדים לבין חרות היה קיים עוד קודם למיזוג בין השתיים ואין מדובר בעובדה חדשה. בית המשפט קמא קבע כי עיון במסמכי רשם החברות מעלה כי חרות והמשיבה היו שייכות לאותו אשכול חברות עוד בטרם המיזוג ולפיכך, אין במיזוג בין חרות לבין שיכון עובדים כדי להצדיק את ביטול פסק הבוררות.
לבסוף, קבע בית המשפט קמא כי המבקשים מנועים מלהעלות טענות בנוגע לזהות הבורר לאחר שנמנעו מלעשות זאת לפני שנתן את פסקו. בהקשר זה ציין בית המשפט קמא כדלקמן:
"מוזר הדבר שהמבקשים שלפני חתימת הסכם הבורר [כך במקור – י.ד.] מצאו באישיותו של הבורר מעלה לפסוק בעניינם, מצאו בבורר לאחר מתן פסקו הסופי – את מגרעתו. אין לבוא בבקשות בדיעבד. מי שרוצה להעביר בורר מתפקידו צריך לפעול בזריזות ולבקש בהקדם אפשרי לפסול את הבורר. פניה לביהמ"ש ע"פ סעיף 11(1) [לחוק הבוררות – י.ד.] הינה דרך מלכים במקרים כגון דא ועובדה שהמבקשים לא נקטו בה".
7.
בנוגע לטענות בדבר חקירת העדים על ידי הבורר, ציין בית המשפט קמא כי ביום 18.3.04 התקיימה ישיבת בוררות במהלכה התייצבו המבקשים עצמם, ומטעם המשיבה התייצבו ארבעה נציגים: חיים ויינריב, יוסף גורודישר, טיבי קוזין ושרגא כץ, כאשר מבין ארבעתם ענו על שאלות הבורר רק יוסף גורודישר, חיים ויינריב וטיבי קוזין. המבקשים אמנם טענו בפני הבורר בפתח הישיבה כי בין הצדדים הוסכם שרק חיים ויינריב ויוסף גורודישר ייצגו את המשיבה בפני הבורר, אך בית המשפט קמא לא מצא כל עיגון לטענה זו. עוד הוסיף בית המשפט קמא כי אין בעובדה כי שרגא כץ קיבל שכר עבור עדותו כדי לסייע לטענות המבקשים.
בית המשפט קמא ציין כי מקריאת תמליל ישיבת הבוררות (אשר לא צורף לבקשת רשות הערעור) עולה כי נציגי המשיבה לא טענו טענות ולא נחקרו על ידי מי מהצדדים וכל שעשו היה להשיב לשאלות הבורר. לפיכך, נקבע כי הבורר לא שמע עדויות, אלא קיבל הבהרות שניתנו על ידי נציגי הצדדים שהופיעו באותה ישיבה. כן נקבע כי העדים אשר הגישו תצהירי עדויות מטעם המשיבה כלל לא הגיעו לישיבת הבוררות הנ"ל.
לבסוף, קבע בית המשפט קמא כי אף אם היה מגיע למסקנה לפיה קיימת עילה לביטולו של פסק הבוררות, הרי שאין הוא סבור כי נגרם למבקשים עיוות דין.
מכאן בקשת רשות הערעור שפניי.
בקשת רשות הערעור
8.
במסגרת הבקשה, טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט קמא בקביעתו לפיה הם הסכימו למינוי בורר הקשור במשיבה. לטענתם, בית המשפט קמא התעלם ממכלול הראיות שהוצגו בפניו ואשר העידו על כך שמעולם לא הייתה הסכמה למינוי של בורר המועסק בשירותה של המשיבה או נמצא איתה בקשרים בהווה.
מוסיפים הם וטוענים כי במכתבו של עו"ד מזוז נפלה טעות קולמוס בעניין זה, וכי לא ניתן ללמוד מהמכתב כי המבקשים הסכימו למינויו של בורר הקשור בקשרים עסקיים עם המשיבה בהווה. לטענתם, בית המשפט קמא התעלם מעדותו של עו"ד מזוז בעניין זה ומהעובדה שבהתכתבויות שנערכו בין עו"ד מזוז לבין באת כוחה של המשיבה, לאחר שנשלח מכתבו של עו"ד מזוז בו הופיעה אותה טעות קולמוס, ביקש עו"ד מזוז לקבל מידע אודות קשרי הבורר עם המשיבה, דבר המעיד על כך, לטענתם, שהמבקשים לא היו מודעים לקשריו במשיבה. המבקשים מציינים כי באת כוחה של המשיבה השיבה לעו"ד מזוז תשובות מתחמקות בעניין קשריו של הבורר עם המשיבה.
9.
עוד טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט קמא בקביעתו כי אין במיזוג בין חברת האם של המשיבה לבין חברה אותה מנהל הבורר, שהתרחש ביום בו ניתן פסק הבוררות, כדי לפגוע בפסק הבוררות. לטענתם, שגה בית המשפט קמא בהתייחסו לדפי רשם החברות של חרות כראיה לכך שהמבקשים ידעו כי המשיב קשור לקבוצת שיכון עובדים וכי על המבקשים היה מוטל לבדוק את קשריו עם חברת האם של המשיבה. זאת, שכן על פי ההלכה על הבורר לגלות את כל קשריו עם מי מהצדדים, ואין זו חובתם של הצדדים לחקור זאת בעצמם. מכאן, שעל הבורר הייתה מוטלת חובה לגלות למבקשים כי ישנו קשר עסקי אינטימי בין המשיבה לבינו, ומחובתם של הבורר ושל המשיבה לגלות כי מתרחש הליך עסקי רב משמעות בין חברה אותה מנהל הבורר לבין חברת האם של המשיבה.
10.
מוסיפים המבקשים וטוענים כי שגה בית המשפט קמא כשקבע כי הם השתהו בהגשת בקשה לביטול פסק בורר או בקשה להעבירו מתפקידו. לטענתם, ישיבת הבוררות, התקיימה ביום ה' אחר הצהריים, ופסק הבוררות ניתן ביום א' בבוקר ואילו המידע אודות המיזוג שבין חברת חרות לבין שיכון עובדים פורסם בערבו של יום א', לאחר שפסק הבוררות ניתן, ופרסום זה הוא שהדליק אצל המבקשים, לטענתם, נורה אדומה.
11.
טענה נוספת של המבקשים הינה כי שגה בית המשפט קמא כאשר לא הורה על ביטול פסק הבוררות בשל הפניית שאלות לנציגי המשיבה בישיבת הבוררות. לטענתם, בניגוד לאמור בהסכם הבוררות, שמע הבורר עדים ובכך פגע בכללי הצדק הטבעי וחרג מסמכותו.
12.
לטענתם, הליקויים שנפלו בהליך הבוררות גרמו להם עוול ולפיכך, הן לאור העובדה שהבורר היה מוטה ומצוי בניגוד אינטרסים והן לאור העובדה שהבורר שמע עדים של צד אחד בלבד, ברור כי נגרם להם עיוות דין וכי יש לבטל את פסק הבוררות.
דיון והכרעה
13.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובפסק דינו של בית המשפט קמא הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בקבלת תשובת המשיבה.
14.
לא אחת קבע בית משפט זה כי רשות ערעור על החלטות בית המשפט בענייני בוררות אינה ניתנת כדבר שבשגרה. רשות ערעור כאמור תינתן במקרים חריגים ונדירים בלבד, בהם עולה שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית – שאלה החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה – או כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק ומניעת עיוות דין [ראו למשל: רע"א 3680/00 אהרון גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ , פ"ד נז (6) 605 (2003); רע"א 1066/06
ארסד נ' רונן (לא פורסם, 27.3.06); רע"א 2766/06
סבג נ' חדד (לא פורסם, 21.1.08); רע"א 8095/07
קרימברג נ' חן
(לא פורסם, 28.1.08); רע"א 9119/07
א.ב. גרוסמן בע"מ נ' לבל (לא פורסם, 11.2.08)]. יתרה מכך, רשות ערעור על פסקי דין שניתנו בבקשה לאישור או לביטול פסק בוררות, תינתן במקרים חריגים ויוצאי דופן בלבד [ רע"א 3505/00
רם חברה לעבודות הנדסיות נ' אחים שורק בע"מ (לא פורסם, 11.7.00)]. לא שוכנעתי כי המקרה שבפניי נופל בגדר המקרים החריגים והנדירים המצדיקים מתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט קמא בענייני בוררות ואף לא שוכנעתי, בניגוד לטענתם של המבקשים, כי נגרם למבקשים עיוות דין המצדיק מתן רשות כאמור.
סבורני כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להידחות.
15.
הנדבך העיקרי עליו ביסס בית המשפט קמא את מסקנתו לפיה המבקשים הסכימו למינויו של מר רפפורט כבורר, על אף שבינו לבין המשיבה היו קיימים עדיין קשרים בזמן הבוררות, הינו סעיף 3 למכתבו של עו"ד מזוז מיום 5.12.02, אשר צוטט לעיל, ואשר בו הציע האחרון מספר אנשים המקובלים על המבקשים כבוררים פוטנציאליים בסכסוך בין הצדדים.
על פני הדברים, סעיף זה
אינו מותיר מקום רב לפרשנות, ועולה ממנו כי המבקשים
היו מוכנים למנות בורר אשר עובד במשיבה בהווה, במועד כתיבת המכתב הנ"ל, והסכמתם לא הוגבלה לאנשים אשר מילאו תפקידים במשיבה בעבר בלבד. הדבר עולה במפורש מהרישא של סעיף 3 הנ"ל, בו צויין כי מדובר באנשים אשר "מילאו תפקידי מפתח בעבר ו/או אף בהווה". חיזוק נוסף למסקנה זו ניתן למצוא בכך כי בנוגע לגב' ציפורה יחיאלי טרח עו"ד מזוז לציין במכתבו כי מדובר במנהלת מרחב דרום לשעבר, בעוד שלא ציין זאת לגבי האישים האחרים. הבחנה זו בין עובדים בהווה לבין עובדת לשעבר מלמדת, כביכול, כי ככל הידוע לעו"ד מזוז שאר האישים אשר צויינו במכתב עדיין עובדים במשיבה, או כי לכל הפחות קיימת אפשרות כזו.
16.
המבקשים טוענים, כאמור, כי שגה בית המשפט קמא כאשר הסתמך על מכתב זה וכאשר דחה את טענתם כי מדובר בטעות קולמוס של עו"ד מזוז כאשר לטענתם, הסכמתם הייתה למינוי בוררים אשר עבדו במשיבה בעבר בלבד.
אכן, בדרך כלל, נמנעים צדדים להסכם בוררות להסכים לכך שהבורר יימנה על שורות עובדיו של הצד השני. מטבע הדברים, מינוי בורר אשר קשור בקשרים עסקיים עם אחד הצדדים, על אחת כמה וכמה כאשר נמנה הוא על עובדיו, מעלה שאלות בנוגע למסוגלותו של אותו בורר לנהוג בהתאם לכללי ההגינות והצדק אשר נדרשים ממנו. לפיכך, צד להסכם בוררות מחויב לשקול היטב האם מוכן הוא למינוי בורר כזה.
17.
עם זאת, סבורני כי לשון מכתבו של עו"ד מזוז הינה ברורה וחד משמעית ואינה מותירה מקום לקבל את טענת המבקשים בדבר טעות קולמוס שנפלה במכתב. לדידי, לא ניתן להיאחז בדיעבד בטענות בדבר טעות קולמוס לאחר שמצאו המבקשים כי אין הם שבעי רצון מתוצאותיו של פסק הבוררות. יתרה מכך, אף לטענת המבקשים עצמם ערכו הם, לאחר שליחת המכתב, בדיקות הן אצל הגב' יחיאלי והן אצל באת כוח המשיבה בנוגע לטיב קשריו של רפפורט עם המשיבה. בדיקות אלה הניחו את דעתם של המבקשים, וזאת על אף שבאת כוח המשיבה הפנתה את עו"ד מזוז לבדוק את הנושא עם רפפורט עצמו.
בנוסף, מפסק דינו של בית המשפט קמא עולה כי למרות פנייתם של המבקשים אל גב' יחיאלי, הם לא למדו ממנה כי רפפורט אינו מקיים עוד קשרים כלשהם עם המשיבה. העובדה כי המבקשים ראו לנכון לבדוק את קשריו של רפפורט עם המשיבה לאחר משלוח מכתבו של עו"ד מזוז, מלמדת שאף הם הבינו כי עליהם לערוך בירור מסוג זה.
אילו היו המבקשים טורחים לערוך בדיקה בסיסית ביותר במאגר הנתונים הממוחשב של רשם החברות, הם היו מגלים כי חרות, אשר רפפורט משמש כמנהלה, שייכת לאותו אשכול חברות אליו שייכת המשיבה. כפי שקבע בית המשפט קמא, סבור אף אני כי לאור היותן של חרות והמשיבה חברות אחיות באותו אשכול חברות, ולאור העובדה כי קשר זה היה גלוי וידוע בעת מינוי רפפורט כבורר, הרי שאין במיזוג שבין חרות לבין שיכון עובדים, כדי להוות עילה לביטול פסק הבוררות, ואין כל נפקות לכך שהמיזוג בוצע באותו יום בו ניתן פסק הבוררות. בהערת אגב יצויין, כי מעיון בתדפיסי רשם החברות שצורפו לבקשה עולה כי שיכון עובדים אינה בעלת מניות בחרות, אלא מדובר בחברת שיכון ובינוי אחזקות בע"מ.
הגם שככלל מוטלת על הבורר החובה לגלות אודות קשריו עם מי מהצדדים לבוררות [ראו למשל: סמדר אוטולנגי בוררות – דין ונוהל כרך א' 504 (2005)], סבורני כי לאור מכתבו של עו"ד מזוז, ניתן היה לצאת מנקודת הנחה כי ברורים למבקשים קשריו של הבורר עם המשיבה. בנוסף, בדיקה סבירה הייתה, ככל הנראה, חושפת בפני המבקשים את הקשר הרלוונטי בין הבורר לבין המשיבה. לדידי, אין בקשרים אלו משום עילה לביטול פסק הבורר, בנסיבות המקרה שבפניי.
18.
חיזוק נוסף למסקנה לפיה נעשתה הבחירה ברפפורט כבורר על דעתם של המבקשים, הינו כי בשעה שכיהן רפפורט כמנהל במשיבה, הוא שימש כבורר בסכסוך אחר בין המבקשים לבין המשיבה. בעניין זה ציין בית המשפט קמא כך:
"..המבקשים הציעו את הבורר יהושע רפפורט דווקא בשל ניסיון העבר והאמון שרכשו לו, לאחר שגם שימש כבורר בסכסוך קודם שפרץ בין המבקשות למשיבה. עו"ד מזוז מעיד בחקירתו הראשית, כי "מר רוזנטל רצה שהאדם שיוצע כבורר יבין במטריה... נכון שהאחים רוזנטל הסכימו גם שיתמנה בורר מתוך המערכת, דהיינו מישהו שטיפל בנושאים אלה בסולל בונה בעבר. האחים רוזנטל הכירו את מר רפפורט כאדם מהימן כמו שהכירו גם את הבוררים האחרים. כל הבוררים המוצעים הכירו היטב את המטריה"."
19.
לאור כל האמור לעיל, אין אני מוצא מקום להתערבות במסקנותיו של בית המשפט קמא לפיהן לא קמה במקרה זה עילה לביטול פסק הבוררות לפי סעיף 24(10) לחוק הבוררות.
20.
כאמור, המבקשים מוסיפים וטוענים כי בניגוד לאמור במכתבו של הבורר מיום 16.11.03, במסגרתו קבע כי לא תשמענה עדויות בעל פה, הרי שבישיבת הבוררות שהתקיימה ביום 18.3.04 התיר הבורר את עדותם של עדים מטעם המשיבה. בעניין זה קבע בית המשפט קמא, כאמור, כי הבורר לא שמע עדים אלא רק הפנה שאלות הבהרה לנציגי המשיבה.
21.
כפי שצויין לעיל, סעיף 5 להסכם הבוררות קבע כי הבורר יקיים ישיבות הבהרה במעמד הצדדים. בהסכם הבוררות לא נקבע מי הם הנציגים המורשים לייצג את המבקשים או את המשיבה, ואין אני רואה קושי בכך שלצורך הבהרת העדויות אשר הובאו מטעם המשיבה, הגיעו לישיבת הבוררות נציגים מטעם המשיבה אשר ענו לשאלות הבורר, גם אם שניים מבין נציגים אלו לא ייצגו את המשיבה בישיבות קדם הבוררות. סבורני כי סעיף 5 להסכם הבוררות שהסמיך את הבורר לקיים "ישיבות הבהרה במעמד הצדדים עפ"י החלטתו לצורכי הבהרות" התיר לבורר להפנות שאלות הבהרה לכל נציג מטעם המשיבה אשר לא העיד מטעמה, כל עוד מדובר אכן בשאלות הבהרה בלבד. לפיכך, אין אני מוצא מקום להתערב בממצאיו של בית המשפט קמא בעניין זה.
22.
יצויין כי אין בעובדה כי הבורר פסק שכר עבור "עדותו" של שרגא כץ כדי לחזק טענתם של המבקשים לפיה הבורר איפשר לנציגי המשיבה להעיד, בפרט משום שאותו שרגא כץ כלל לא דיבר במהלך ישיבת הבוררות ואף לא הופנו אליו שאלות כלשהן על ידי הבורר. לדידי, הפניית שאלות הבהרה לשלושת נציגי המשיבה בישיבת הבוררות עולה בקנה אחד עם הקבוע בסעיף 5 להסכם הבוררות ואין היא מהווה פגיעה בזכות הטיעון של המבקשים בהתאם לסעיף 24(4) לחוק הבוררות.
23.
לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להידחות. משלא נתבקשה תגובת המשיבה, איני עושה צו להוצאות.
ניתנה היום,
י"ג באייר התשס"ח (18.5.08)
ש ו פ ט