רע"א 8307/10 עדי אנדרי רוזנטל נ. סולל בונה בע"מ

1.

בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופטת צ' צפת) דחה ביום 10.10.2010 בקשה רביעית שהגישו המבקשים לביטול עיקולים. מדובר בעיקולים שהוטלו בעקבות אישור פסק בורר. בקשת רשות הערעור מופנית נגד החלטה זו.

2.

המבקשים היו בעלי השליטה בחברה אחים רוזנטל שרותי בניה (1995) בע"מ (להלן – החברה). בין החברה למשיבה נתגלע סכסוך. הצדדים פנו לבוררות וניתן פסק בורר ביום 22.3.04. פסק הבורר קבע כי "חברת רוזנטל תשלם לסולל בונה סך 1,077,000 ש"ח ועוד 20,000 ש"ח הוצאות בוררות". החברה והמבקשים הגישו בקשה לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע לביטול פסק הבוררות. המשיבה הגישה מצידה היא בקשה נגד החברה והמבקשים לאישור פסק הבוררות. בקשת הביטול נדחתה ואילו בקשת האישור נתקבלה בפסק דין מיום 30.10.07 (על ידי כבוד סגן הנשיא י' טימור). מיד לאחר שימוע פסק הדין ביקשה המשיבה להורות על עיקול נכסים שונים אצל מחזיקים שפורטו. בית המשפט נעתר בו במעמד לבקשת העיקול. בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי החברה והמבקשים על פסק הדין שאישר את פסק הבורר נדחתה בבית משפט זה ביום 18.5.08 (על ידי חברי השופט י' דנציגר – רע"א 10203/07). לטענת המבקשים, עליה הם חוזרים שוב ושוב בהליכים שונים היא, כי החיוב הכספי בפסק הבוררות ובפסק הדין שאישרו הושת על החברה בלבד ולא עליהם באופן אישי, בעוד שהעיקול הוטל על נכסים אישיים שלהם. נוסיף, כי לפי האמור בבקשת רשות הערעור מצויה החברה כיום בפירוק.

4.

המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי ארבע בקשות, במועדים שונים, לביטול העיקולים בטענה שהוטלו על נכסיהם ולא על נכסי החברה. כל ארבע הבקשות נידחו. ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור דנא הינה ההחלטה הרביעית. אף בקשה שהוגשה בפני ראש ההוצאה לפועל נדחתה (ביום 17.2.08). בהחלטה הראשונה של בית המשפט המחוזי לדחות את בקשתם של המבקשים לביטול העיקולים נאמר, כי מאחר שמדובר בחברה משפחתית שהמבקשים הם בעלי השליטה בה, עליהם לפרט את הנכסים לגביהם מבוקש הביטול וכן כיצד ניתן להפרידם מנכסי החברה (החלטה מיום 11.2.08 של כבוד השופטת ד"ר ד' אבניאלי). לאחר מכן ניתנו החלטות נוספות בעניין על ידי בית המשפט המחוזי. באחת מהן, החלטה מיום 28.8.08, נקבע כי אף בבקשה נוספת של המבקשים לביטול העיקולים הם לא פרטו את הנכסים לגביהם מבוקש ביטול העיקולים וכיצד ניתן להפרידם מנכסי החברה. על ההחלטה מיום 28.8.08 הוגשה בקשת רשות ערעור, שנדחתה על ידי ביום 4.12.08 (רע"א 8408/08). בקשה נוספת של המבקשים לביטול העיקולים נדחתה ביום 7.9.09 בשל כך שלא נתמכה בתצהיר (כבוד השופטת ד"ר ד' אבניאלי). בקשתם האחרונה של המבקשים נדחתה בהחלטה מיום 10.10.2010, אשר לגביה הוגשה בקשת רשות הערעור. הבקשה האחרונה נדחתה אף שנתמכה בתצהיר, משום שלא הוסבר כיצד ניתן להפריד את נכסיהם של המבקשים מנכסי החברה.

5.

בבקשה דנא טוענים המבקשים כי החיוב הכספי הושת על החברה בלבד, כי בשל היותה בהליך פירוק ונוכח תפיסת נכסיה על ידי המפרק ניתן להבדיל בין נכסיה לנכסיהם שלהם וכי בבקשתם האחרונה פרטו הם את נכסיהם שלהם. יצוין, כי בקשת רשות הערעור מחזיקה 13 עמודים בצירוף נספחים מעטים. המשיבה בתשובתה מתנגדת למתן רשות ערעור. תשובתה של המשיבה משתרעת על פני 59 עמודים, המודפסים בצפיפות. לתשובה צורף קלסר ובו נספחים רבים המחזיקים יחדיו 446 עמודים. אורכה של התשובה הוא בלתי סביר. לאור אורכה, ביקשתי מן המשיבה ביום 5.4.11 לנמק מדוע לא תחוייב בהוצאות לטובת אוצר המדינה.

6.

דעתי היא שיש לדחות את בקשת רשות הערעור. המבקשים חוזרים ומעלים פעם אחר פעם את הטענות בעניין הנכסים. גם אם ההחלטה או ההחלטות הראשונות בנושא הנכסים לא יצרו מעשה בית דין, הרי דינה של הבקשה האחרונה היה להידחות ולוּ בשל שימוש לרעה בהליכי משפט. לא ייתכן שבעל דין יגיש שוב ושוב בקשות דומות לבית המשפט ויגרום לבזבוז זמן שיפוטי. יתירה מכך, איני בטוח שהמבקשים נקטו הליך נכון על מנת להביא להכרעה בשאלת תחולתו של פסק הבורר ובשאלה מהם נכסי החברה ומהם נכסיהם שלהם. לאור העובדה שהחברה נמצאת כיום בפירוק, ומאחר שהשאלה היא מהם נכסי החברה ומהם נכסי המבקשים, ייתכן אף שיש צורך במעורבות של מפרק החברה (כנראה מדובר בכונס הרשמי).

7.

בעקבות החלטתי מיום 5.4.11 נימקה המשיבה מדוע אין לחייבה בהוצאות לטובת אוצר המדינה. בין היתר נטען, כי מדובר בסכסוך המתנהל זה כעשר שנים, שנתקיימו לגביו הליכים משפטיים רבים, וכי המבקשים גוררים שוב ושוב את המשיבה לבתי המשפט ולכן נדרשה המשיבה להניח בפני בית המשפט תשובה רחבת היקף. בתגובתה של המשיבה אף הוסבר, כי תשובתה בת 59 העמודים כוללת פתח דבר "המכיל תימצות של כל טענותיה ..." וכן הוסף המשפט הבא:

"... אם יסבור בית משפט נכבד זה שדי בדברים שהובאו בפתח הדבר כדי להבהיר את עמדת המשיבה די צורכה – יוכל להסתפק בכך ו/או לפנות לסעיפים הרלוונטיים, לדעתו ...".

יצוין, כי פתח הדבר מחזיק 10 עמודים.

מאחר שקראתי את כל 59 העמודים של התשובה עם הגשתה, ברי כי האפשרות שהובאה על ידי המשיבה לקרוא רק את החלק הראשון שבתשובה, הוא פתח הדבר, באה באיחור. הרעיון המוצע, היינו שבית המשפט יקרא רק את החלק הראשון בתשובה – פתח דבר – אף מעורר תמיהה, אם לא מעבר לכך. כאמור, מדובר בתשובה שאורכה בלתי סביר. אוסיף נתון מעניין נוסף: המשיבה ביקשה וקיבלה ארבע ארכות להגשת תשובתה. היא הייתה אמורה להגיש התשובה ביום 24.1.11, אך בסופו של דבר הוגשה התשובה ביום 3.4.11 (בעקבות ארכות שניתנו על ידי כבוד הרשמים בהסכמת המבקשים). על כן, ובשל הצורך לקרוא את התשובה הארוכה והמייגעת נגרם בזבוז של זמן שיפוטי. לפיכך, על המשיבה לשאת בהוצאות לטובת אוצר המדינה.

8.

הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 10,000 ש"ח. זאת בשל הגשתן של בקשות חוזרות ונישנות באותו נושא. המשיבה תישא בהוצאות בסכום של 10,000 ש"ח לטובת אוצר המדינה בשל אורכה הבלתי סביר של תשובתה.