רע"א 573/09 חנן אברמוביץ נ. יהלומי אל.די.זי בע"מ

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 22.12.08 בבש"א 21320/08 (כבוד סגן הנשיא, השופט י' זפט) אשר דחה בקשה לעיון חוזר על החלטתו שלא ליתן צו מניעה זמני לעיכוב הליכי הבוררות המתנהלים בין המבקשים לבין המשיבה לפניי המוסד לבוררות של בורסת היהלומים (להלן – המוסד לבוררות ). כן לפניי בקשה למתן סעד זמני בתקופת הערעור לפי תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, במסגרתה מבקשים המבקשים לאסור על המשיבה להמשיך את הליכי הבוררות המתנהלים בין הצדדים במסגרת הערכאה השניה של המוסד לבוררות עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור.

1.

המבקשת 3 היא חברה ישראלית שעיקר עיסוקה הינו מסחר יהלומים במסגרת הבורסה ליהלומים. המבקש 1 הינו מנהלה של המבקשת 3 ובעל 95% מהון המניות שלה והמבקשת 2 היא אשתו של המבקש 1 ובעלת 5% מהון המניות של המבקשת 3. המשיבה אף היא חברה שעיקר עיסוקה בתחום מסחר היהלומים במסגרת הבורסה ליהלומים. פרט למבקשת 2, כל הצדדים הינם חברים בבורסה ליהלומים בישראל.

2.

ביום 23.10.09 הודיעו המבקשים למשיבה כי עקב קשיים כלכליים שאליהם נקלעו, לא יוכלו לפרוע חוב שלהם למשיבה. ביום 27.10.08 הגישה המשיבה לבית המשפט קמא בקשה להטלת עיקולים זמניים על נכסים של המבקשים ובאותו היום הגישה למוסד לבוררות תביעה כנגד המבקשים. ביום 2.11.08 הגיש מר זלמן ילוזרוב, מנהלה של המשיבה, תביעה כנגד המבקשים, אף היא במסגרת המוסד לבוררות.

3.

לאחר הגשת התביעות האמורות, ביום 6.11.08 הגישו המבקשים בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד, במסגרתה ביקשו מבית המשפט קמא כי יאסור על המשיבה לברר את המחלוקות בין הצדדים או מי מהם במסגרת המוסד לבוררות ולעצור את ההתדיינות בפניו. ביום 9.11.08 דחה בית המשפט קמא את הבקשה לצו מניעה כאמור. כשבוע לאחר מכן, ביום 17.11.08, החליטו הבוררים של המוסד לבוררות כי המבקשת 2, שאינה חברת הבורסה ליהלומים, אינה צד להליך הבוררות. לפיכך, ביום 4.12.08 הגישה המשיבה לבית המשפט קמא תביעה כנגד המבקשת 2 בגובה התביעה שאותה הגישה למוסד לבוררות כנגד המבקשים 1 ו-3.

לאור האמור לעיל, שבו המבקשים וביקשו מבית המשפט קמא כי יעיין מחדש בהחלטתו מיום 9.11.08, יאסור על המשיבה להמשיך ולברר את המחלוקות בין הצדדים במוסד לבוררות ויורה על בירור המחלוקות בבית המשפט קמא, על מנת למנוע כפל התדיינויות והכרעות סותרות בדיון לפני המוסד לבוררות ובית המשפט קמא.

4.

ביום 22.12.08 דחה בית המשפט קמא את הבקשה בקובעו כי זכותה של המשיבה לברר את תביעתה כנגד המבקשים 1 ו-3 בפני המוסד לבוררות הינה זכות בעלת חשיבות רבה בשל השוני האפשרי בדין המהותי, בדיני הראיות ובסדרי הדיון במוסד לבוררות, בשל משך הזמן הקצר הנדרש לבירור הסכסוך בבוררות ובשל מומחיותו של המוסד לבוררות בבירור סכסוכים הקשורים במסחר ביהלומים, תוך שהוא מפנה לפסק דינו של כבוד השופט מ' חשין ברע"א 985/93 אלרינה אינווסטמנט קורפוריישן נ' ברקי פטה המפריס (ישראל) בע"מ , פ"ד מח(1) 397 (1993) (להלן – עניין אלרינה ). בית המשפט קמא הוסיף וציין כי העובדה שהמבקשת 2 אינה כפופה להסכם הבוררות אינה מצדיקה את הפגיעה בזכותה של המשיבה לבירור תביעתה כנגד המבקשים 1 ו-3 במוסד לבוררות וכי אי הנוחות שתגרם למבקשים, ואולי לעדים נוספים אשר יוזמנו להעיד באותם הנושאים בשני ההליכים, אינה שקולה כנגד הנזק של המשיבה ממניעת היתרונות להם היא זכאית מכוח הסכם הבוררות.

לבסוף, נקבע כי גם האפשרות שבית המשפט קמא יגיע למסקנות שונות מאלה שיקבעו בבוררות אינה מצדיקה את מתן צו המניעה המבוקש. משכך, דחה בית המשפט קמא את הבקשה. מכאן הבקשה שלפניי.

5.

במסגרת הבקשה שלפניי חוזרים המבקשים על הטענות שהעלו במסגרת הבקשה לעיון חוזר בהחלטתו של בית המשפט קמא. בנוסף, טוענים הם כי שגה בית המשפט קמא כשהסתמך על דעתו של כבוד השופט מ' חשין בעניין אלרינה הנ"ל, שכן מדובר בדעת מיעוט ואילו על פי דעת הרוב באותו העניין, היה מקום להיעתר לבקשתם. בנוסף, טוענים הם כי שגה בית המשפט קמא בקביעתו כי זכותה של המשיבה להתדיין במוסד לבוררות גוברת על זכותם של המבקשים לדיון מאוחד ולא מפוצל, על אי הנוחות שתגרם להם ולעדים השונים כתוצאה מכך ועל החשש מהכרעות סותרות שתינתנה בסופו של יום ולבסוף, שגה בית המשפט קמא בקובעו כי אם תימנע מהמשיבה הפניה לבירור הסכסוך במסגרת בוררות יגרם לה נזק, כאשר לטענתם בירור סכסוך לפני בית המשפט אינו נזק.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף ללא צורך בקבלת תגובת המשיבה.

7.

כידוע, רשות ערעור על החלטות בענייני בוררות תינתן במקרים חריגים בלבד, כאשר מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית בעלת חשיבות החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה או במקרים בהם נדרשת התערבותו של בית המשפט משיקולי צדק ומניעת עיוות דין [ראו למשל: רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ , פ"ד נז(6) 605 (2003); רע"א 2766/06 סבג נ' רחמים (לא פורסם, 21.1.08);

רע"א 4886/08 מ. אסרף חברה קבלנית לעבודות בניין נ' פריטלי בע"מ (לא פורסם, 24.9.08); רע"א 8095/07 קרימברג נ' חן

(לא פורסם, 28.1.08); רע"א 9119/07 א.ב. גרוסמן בע"מ נ' לבל

(לא פורסם, 11.2.08) ].

איני סבור כי המקרה שלפניי מצדיק מתן רשות ערעור. הבקשה שלפניי אינה מעלה כל שאלה החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לה ואינה מגלה עיוות דין המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. די בכך כדי לדחות את הבקשה. ואולם, למעלה מן הצורך, סבורני כי החלטתו של בית המשפט קמא הינה נכונה ודין הבקשה להידחות גם לגופה.

8.

בית משפט זה פסק זה מכבר כי הצורך לפצל דיון אינו מצדיק את הפקעתו של הסכם בוררות בין הצדדים להסכם [ראו למשל: ע"א 107/71 אוניקו רויטמן, חברה לעבודות ציבוריות בע"מ נ' שמשון, חברה לביטוח בע"מ , פ"ד כו(1) 368, 373 (1972), סמדר אוטולנגי בוררות – דין ונוהל כרך א' 306-312 (2005) ] ואולם, ניתן להפקיע את הסכם הבוררות בשל פיצול הדיון כאמור, מקום בו התקיימו נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת [ראו: ע"א 20/70 "עמיר" חברה להספקה של התאחדות האיכרים בישראל בע"מ נ' מ.צ.ק. בע"מ , פ"ד כד(1) 692, 695 (1970)]. לא שוכנעתי כי במקרה שלפניי מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הפסקת הליך הבוררות לפני המוסד לבוררות רק מחמת פיצול ההליכים המתואר לעיל.

9.

אכן, צודקים המבקשים לכאורה בטענתם לפיה חוות דעתו של כבוד השופט מ' חשין בפסק הדין בעניין אלרינה , שעליה הסתמך בית המשפט קמא בהחלטתו, הייתה

דעת מיעוט באותו המקרה. ואולם, לדידי, יישום המבחן הדו-שלבי שנקבע בעניין אלרינה מביא למסקנה לפיה אין מקום לאסור את קיום ההליכים לפני המוסד לבוררות. על פי מבחן הנחיצות הדיונית , ברי כי המבקשת 2 צורפה לתובענה צירוף של אמת והמבקשים אינם טוענים אחרת ואולם, על פי מבחן הנחיצות המהותית , לא שוכנעתי כי על מנת שתוכל המשיבה לזכות בסעד אפקטיבי חיוני לקיים את כל ההליכים לפני בית המשפט קמא. ודוק – המשיבה היא התובעת בבקשה ומובן כי טענה על פי מבחן הנחיצות המהותית הייתה צריכה להישמע מפיה דווקא ואילו המשיבה עצמה אינה משיגה כלל על פיצול ההליכים בין בית המשפט קמא לבין המוסד לבוררות. גם טענתם של הצדדים בדבר החשש מפני קביעות וממצאים סותרים של בית המשפט קמא ושל המוסד לבוררות צריך היה להישמע מפיה של המשיבה [ראה עניין אלרינה הנ"ל, בעמ' 403].

10.

בנסיבות אלה, לא שוכנעתי כי יש הצדקה לנהל את ההליכים כנגד המבקשים 1 ו-3 בבית המשפט קמא ולהפקיע מן המשיבה את זכותה לנהל כנגדם הליכים לפני המוסד לבוררות.

11.

לאור כל האמור לעיל, דינה של בקשת רשות הערעור להידחות וממילא נדחית גם הבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור. משלא נתבקשה תשובת המשיבה, איני עושה צו להוצאות.