רע"א 1965/08 יעקב הימן בנייה לאומית לישראל בע"מ נ. יחניוק פולדר מיזם משות

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 3.2.08 בבש"א 24614/07 (כבוד הנשיא השופט א' גורן), שדחה את בקשתה של המבקשת למינוי בורר לפי סעיף 8 לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 (להלן – חוק הבוררות ).

העובדות

1.

ביום 25.9.06 התקשרה המבקשת עם המשיבה בהסכם קבלנות משנה לביצוע עבודות בנייה (להלן – ההסכם) , אשר כלל סעיף בוררות בזו הלשון:

"יז. בוררות

8.

על אף האמור לעיל מוסכם בין הצדדים, כי בכל מחלוקת וסכסוך או אי הבנה בקשר לחוזה זה והנובע ממנו יועבר הענין להכרעת בורר יחיד שימונה ע"י נשיא מרכז הקבלנים.

9.

סעיף זה מהווה הסכם בוררות בין הצדדים.

10.

מוסכם בזה במפורש, כתנאי יסודי, שהחברה [ צריך להיות השותפות – י.ד. ] תהא זכאית, על אף האמור לעיל, להודיע לקבלן בכל עת על ביטול חובת הבוררות והקבלן יהא זכאי לדרוש את קיום הבוררות ו/או להתנגד לפניות החברה [ צריך להיות השותפות – י.ד. ] לביהמ"ש במקום לבוררות"

2.

לאחר שנתגלע בין הצדדים סכסוך, פנתה המבקשת ביום 17.12.07 למשיבה בדרישה לקיום בוררות והציעה לפנות לנשיא התאחדות הקבלנים על מנת שימנה בורר להכריע בסכסוך ביניהם. ביום 19.12.07 הודיעה המשיבה כי היא מסרבת לדרישת המבקשת לקיום הליך בוררות כאמור.

3.

לאור תגובתה של המשיבה, פנתה המבקשת לבית המשפט קמא ביום 23.12.07 בבקשה לפי סעיף 8 לחוק הבוררות, במסגרתה ביקשה מבית המשפט קמא כי "יצווה על נשיא התאחדות הקבלנים למנות בורר שידון בסכסוך בין הצדדים". במסגרת הבקשה טענה המבקשת כי הסכסוך שבגינו מתבקש מינוי הבורר כאמור קשור בעבודות הבנייה וכי עיקרו נעוץ באי התאמה בין ציפיות הצדדים טרם ביצוע העבודה לבין המצב שנוצר בשטח ובצורך בהתאמת ההסכם לתנאים שנוצרו.

בנוסף, טענה המבקשת כי מדובר בסכסוך בנושא "טכני הנדסי" ולפיכך הוא ראוי להתברר בהליך מהיר של בוררות בפני גורם מקצועי. לטענתה, המשיבה אינה מסכימה לקיים הליך בוררות כאמור מתוך כוונה למשוך את ההליך שנים רבות במטרה להתיש את המבקשת.

4.

בתגובה, טענה המשיבה כי נפלה בהדפסת ההסכם "טעות טכנית", כאשר אחרי המילה "הקבלן" בסעיף 10 להסכם נשמטה המילה "לא", באופן שהנוסח הנכון אמור היה להיות: "והקבלן לא יהא זכאי לדרוש את קיום הבוררות ו/או להתנגד לפניות החברה לביהמ"ש במקום לבוררות" כאשר לטענתה, הטעות התבררה לאחר שהמבקשת הודיעה על כוונתה לפנות להליך בוררות. המשיבה טענה כי ההסכם נערך על בסיס הסכם קבלן משנה של חברת פולדמיר בנין (1986) בע"מ (להלן – פולדמיר ), חברה שהיא אחת השותפות במשיבה, וצירפה לתגובתה את נוסחו "התקין", לגרסתה, של סעיף הבוררות. לפיכך, ביקשה המשיבה מבית המשפט קמא כי יעשה שימוש בסמכותו לתיקון טעות לפי סעיף 16 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 (להלן – חוק החוזים ) ויוסיף את המילה "לא" בסעיף 10 להסכם, באופן שיעניק לסעיף זה את משמעותו הנכונה.

5.

בנוסף, טענה המשיבה כי לפי סעיף 25(ב) לחוק החוזים יש להעניק לסעיף 10 הנ"ל פרשנות המקיימת אותו, שהיא, לטענתה, זכותה הבלעדית להתנגד להליכי בוררות במקרים שלדעתה אינה מתאימים להתברר במסגרת הליכים כאלו. לבסוף, טענה המשיבה כי הואיל והסכסוך בינה לבין המבקשת נסוב סביב עניינים חוזיים-כספיים ולא עניינים "הנדסיים טכניים" כפי שטוענת המבקשת, ממילא אין מקום להעביר את ההכרעה בו להליך בוררות.

6.

בתשובתה לתגובת המשיבה, טענה המבקשת כי במהלך המשא ומתן בין הצדדים הפנתה את תשומת ליבו של בא כוח המשיבה לחוסר הבהירות שנוצר נוכח נוסחו של סעיף הבוררות וביקשה להשמיטו, ובמענה לטענה זו (במסגרת תשובת המשיבה לתשובת המבקשת) טענה המשיבה כי המבקשת אמנם הסבה את תשומת ליבו של בא כוחה לכך, אולם היא לא הייתה מודעת לעניין וממילא לא נתבקש ביטולו של הסעיף.

החלטתו

של בית המשפט קמא

7.

בית המשפט קמא קבע כי נפלה טעות דפוס בסעיף הבוררות וכי יש לתקן טעות זו באמצעות שימוש בסעיף 16 לחוק החוזים, בקובעו כי התרשם מלשון ההסכם ו"ממכלול הנסיבות" כי כוונת הצדדים הייתה להותיר בידי המשיבה את הברירה האם לקיים הליך בוררות אם לאו, מבלי שיהא עליה לנמק את בחירתה וכי לא מתקבל על הדעת שהצדדים התכוונו "לדבר והיפוכו". לפיכך, דחה בית המשפט קמא את הבקשה בקובעו כי "הבסיס למינוי בורר הוא, כי נתגלע סכסוך בעניין שהוסכם למסרו לבוררות" [ ההדגשה במקור – י.ד. ] וכי בהעדר הסכמה כאמור, אין מקום להורות על מינוי בורר, גם אם יתכן שהסכסוך מתאים להכרעה במסגרת הליך בוררות.

מכאן הבקשה שבפניי.

נימוקי הבקשה

7.

לטענת המבקשת, שגה בית המשפט קמא בקובעו כי נפלה בהסכם טעות שהמשיבה לא הייתה ערה לה, שעה ששני הצדדים היו ערים לניסוח, כפי שפורט בתצהירו של מר יעקב הימן שצורף לתשובת המבקשת שהוגשה לבית המשפט קמא.

לטענתה, תצהיר זה, שהוא ראיה מרכזית בבקשה, "נעלם מעיניו של בית המשפט" ואילו היה שם את ליבו אליו, היה מבחין כי טענתה של המשיבה בדבר הטעות שנפלה נסתרת במסמכים שאותם צירפה המבקשת לבקשה.

9.

מוסיפה המבקשת וטוענת כי כוונת הצדדים המקורית שבבסיס סעיף הבוררות הייתה כי בעוד שלמשיבה יהיה "כוח וטו" בנוגע לפנייה להליך בוררות, המבקשת תוכל לפנות לבית המשפט בבקשה לאכוף הליך כזה. לפיכך, טוענת היא כי שגה בית המשפט קמא כשתיקן מכוח סעיף 16 לחוק החוזים את סעיף הבוררות כפי שתיקנו.

10.

לבסוף, טוענת המבקשת כי לאור המדיניות השיפוטית של עידוד העברת סכסוכים מתאימים להליך בוררות, מן הראוי כי במקום בו נופלת טעות בהסכם בוררות, בית המשפט יתקן את ההסכם באופן שיאפשר את העברת הסכסוך להליך הבוררות או למצער, יותיר את "הנוסח הפתלתל" המאפשר את העברת הסכסוך לבוררות, הואיל ותוצאה זו הינה רצויה יותר.

לפיכך, טוענת המבקשת כי יש לקבוע כי בבואו לתקן טעות בהסכם לפי סעיף 16 לחוק החוזים, על בית המשפט לשקול גם את האינטרס הציבורי שבהעברת סכסוכים להכרעה בהליכי בוררות.

דיון והכרעה

11.

לאחר שעיינתי בהחלטתו של בית המשפט קמא ובבקשה על צרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

12.

הלכה היא כי רשות ערעור על פסקי דין והחלטות של הערכאה הדיונית בענייני בוררות תינתן במקרים נדירים וחריגים בלבד, במסגרתם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה. רשות ערעור תינתן גם כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק ולשם מניעת עיוות דין [ראו למשל: רע"א 3680/00 אהרון גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ , פ"ד נז(6) 605; רע"א 1066/06 ארסד נ' רונן (לא פורסם, 27.3.06); ע"א 4886/00 גרוס נ' קידר , פ"ד נז (5) 933, 942; רע"א 9041/05 " אמרי חיים" עמותה רשומה נ' ויזל (לא פורסם, 30.1.06); רע"א 2766/06 סבג נ' רחמים

(לא פורסם, 21.1.08); רע"א 8095/07 קרימברג נ' חן (לא פורסם, 28.1.08); רע"א 9119/07 א.ב. גרוסמן בע"מ נ' לבל (לא פורסם, 11.2.08)] .

לא שוכנעתי כי המקרה שלפניי מעלה שאלה משפטית או ציבורית עקרונית או כי נגרם למבקשת עיוות דין המצדיק את התערבותו של בית משפט זה בהחלטתו של בית המשפט קמא, ודי בטעם זה כדי לדחות את הבקשה.

13.

למעלה מן הנדרש, סבורני כי גם לגופו של עניין דין הבקשה להידחות. כאמור, טוענת המבקשת כי ביקשה להשמיט את סעיף הבוררות מההסכם שנכרת בין הצדדים, והיא מסתמכת בטענתה זו על סעיף 51 למכתבו של מר יעקב הימן מיום 1.10.96 שכל תוכנו הוא "סע' 3: לבטל". מנגד, טוענת המשיבה (באמצעות תצהיר של מר יורי מוסקוביץ, מנהל בפולדמיר) כי במעמד החתימה על ההסכם לא העלה מר הימן טענה כלשהי לגבי דו משמעות בסעיף הבוררות, לא ביקש לבטלו וממילא לא הייתה התייחסות כלשהי של המשיבה לטענות אלה. מעיון בהחלטתו של בית המשפט קמא עולה כי בית המשפט קמא ביסס החלטתו זו על כתבי הטענות והמסמכים שצורפו אליהן. לפיכך, לא שוכנעתי כי יש ממש בטענתה המבקשת לפיה התעלם בית המשפט קמא מתצהירו של מר יעקב הימן והמסמכים שצורפו אליו.

14.

יתרה מכך, השימוש שנעשה במילה "חברה", במקום "שותפות" בשני מקומות שונים בסעיף הבוררות מהווה אינדיקציה לכך שהסעיף אכן הועתק מהסכם קבלנות אחר, שפולדמיר הייתה צד לו, ומחזק את המסקנה אליה הגיע בית המשפט קמא לפיה נפלה טעות סופר בסעיף הבוררות, המצדיקה תיקון לפי סעיף 16 לחוק החוזים.

15.

לבסוף, משעה שהגעתי לכלל מסקנה כי צדק בית המשפט קמא בקובעו כי נפלה טעות בניסוחו של סעיף הבוררות וכי הסעיף תוקן כראוי, בהתאם להוראת סעיף 16 לחוק החוזים, מתייתר הצורך לדון בטענות המבקשת לפיהן היה על בית המשפט קמא לשקול שיקולים שבמדיניות משפטית בעת קבלת ההחלטה על תיקון סעיף הבוררות. הגם שיתכן כי בנסיבות אחרות יהיה צורך להכריע בשאלה זו, הרי שהדיון בה אינו מתחייב בנסיבות המקרה שבפניי ואיני מוצא מקום להכריע בעניין כעת.

16.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיבה, איני עושה צו להוצאות.