רע"א 2260-23 רע"א 2260-23

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ע' אבמן-מולר) בת"א 45412-06-22, בת"א 41049-06-22 ובת"א 38660-05-22 מיום 19.2.2023 ומיום 9.3.2023, בהן הוכרעו בקשות המבקש לזימון עדים וגילוי מסמכים.

1.בימים 1.8.2021, 20.1.2022 ו-3.5.2022 ניתנו פסקי בוררות על ידי הבורר הרב צבי גרטנר (להן: הבורר) במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים בנוגע לזכויות בשני בניינים ברחוב ראשית חכמה בירושלים (להלן ביחד: פסק הבוררות או הפסק). המשיבים הגישו בקשה לבית המשפט המחוזי לאישור הפסק, ואילו המבקש ובנו (להלן: מנחם) הגישו, כל אחד בנפרד, בקשה לביטולו. בבקשת הביטול מטעמו טען המבקש כי הבורר התנהל באופן חד-צדדי ומגמתי לטובת המשיבים, ובכלל זה ניסח עבורם הודעות דוא"ל והתעלם מראיה מהותית למחלוקת.

2.לקראת הדיון שנקבע בבקשות הוגשו הן מטעם המבקש והן מטעם המשיבים בקשות לזימון עדים ולגילוי מסמכים. בכלל זה ביקש המבקש לזמן לעדות שני עדים אשר לטענתו יכולים לשפוך אור על נסיבות החתימה על הסכם שנכרת לטענתו בין הצדדים. כן התבקש בית המשפט להורות למשיבים להעביר למבקש את כל תכתובות הדוא"ל שהוחלפו בין המשיבים לבין הבורר, וכן הודעת דוא"ל שנשלחה למשיב 1 (להלן: המשיב) מאת צד שלישי אשר לטענת המבקש נוסחה על ידי הבורר. עוד התבקש בית המשפט להורות למשיבים להעביר לעיון המבקש דיווח שנשלח לרשויות המס בנוגע למכירת זכויות באחד מהמבנים. באשר לבקשת המשיבים, מרביתה איננה רלוונטית לענייננו ועל כן יצוין רק כי היא כללה בין היתר בקשה לזימונו של הבורר לעדות.

3.בהחלטה מיום 19.2.2023 קבע בית המשפט כי אין מקום להיענות לבקשה לזימון עדים מטעם המבקש, שעה שלא מדובר בעדים שזימונם רלוונטי לעניין. באשר למסמכים שגילויים התבקש, צוין כי נוכח הצהרת המשיב על פיה כלל הודעות הדוא"ל שהועברו בין המשיבים לבין הבורר גולו למבקש, אין מקום למתן צו גילוי ביחס אליהם. כן נדחתה בקשת המבקש לגילוי הדיווח שהוגש לרשויות המס משלא נמצא כי מדובר במסמך הרלוונטי לעניין. באשר לבקשה לגילוי הודעת הדוא"ל שנשלחה למשיב על ידי צד שלישי, נקבע כי משעה שהמשיב לא הגיש התייחסות מפורשת לעניין זה עליו להגיש התייחסות כאמור בתצהיר. בהתייחס לבקשת המשיבים לזימון הבורר לעדות, התבקש הבורר להגיש תצהיר מטעמו שיפרט את גרסתו לטענות שהעלו המשיבים.

4.לאחר שהוגשו תצהיר המשיב ותצהיר הבורר הגיש המבקש בקשה נוספת לזימון עדים וגילוי מסמכים, בה התבקש בית המשפט להורות על זימון הבורר לעדות; להורות על זימון בנו של המשיב לעדות; וכן ליתן צו "המאפשר גישה של בעל מקצוע לתיבת הדואר של המשיב 1 כדי לבדוק את חלופת המיילים בין הבורר ובין המשיב 1". בהחלטה מיום 9.3.2023 קבע בית המשפט כי זימונו של בורר להעיד בבית המשפט הוא צעד חריג השמור למקרים יוצאי דופן, ואין זה המקרה לעשות כן. באשר לבקשה לזמן לעדות את בנו של המשיב, המבקש התבקש להבהיר במי מדובר. באשר לבקשה למתן גישה לתיבת הדוא"ל של המשיב, נקבע כי גם לכך אין מקום להיעתר וזאת מעבר לעובדה שלא הובהר מקור הסמכות למתן צו מעין זה.

5.מכאן הבקשה שלפנַי, בה נטען כי מדובר במקרה חריג וקיצוני המצדיק את זימונו של הבורר למתן עדות, נוכח נחיצות עדותו לצורך הוכחת טענות המבקש בדבר התנהלותו הבעייתית של הבורר. נימוק דומה עומד בבסיס טענת המבקש כי יש לאפשר לו לזמן את העדים שהתבקשה עדותם ולמסור לידיו את המסמכים שגילויים התבקש, לרבות מתן גישה למלוא התכתובות שהוחלפו בין הבורר למשיבים. לטענת המבקש, דחיית בקשתו חוסמת את דרכו להוכחת הטענות שהעלה בבקשת הביטול שהגיש.

דיון והכרעה

6.לאחר עיון בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות ללא צורך בתשובה. רשות ערעור על החלטות בית משפט בענייני בוררות תינתן רק במקרים חריגים המעוררים שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין חמור (ראו למשל לאחרונה: רע"א 1566/23 עיריית בת ים נ' בית וגן בע"מ, פסקה 8 (6.3.2023); רע"א 8120/22 פלטינום קפיטל 38 אחזקות בע"מ נ' בן יהודה, פסקה 8 (27.2.2023)). הבקשה שלפנַי אינה עומדת באמות המידה המחמירות למתן רשות ערעור. המבקש כלל לא טען כי בקשתו מעוררת שאלה עקרונית כלשהיא, וגם לא מצאתי כי ישנו חשש לעיוות דין.

על כך יש להוסיף כי מדובר בהחלטה בבקשה לגילוי מסמכים ולזימון עדים, הנוגעת לאופן ניהול ההליך והמצויה בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית שערכאת הערעור לא תיטה להתערב בה (ראו למשל: רע"א 3046/21 ביתן נ' Lite Venture Holding Ltd (6.5.2021); רע"א 7972/21 ברקוביץ נ' לוזון, פסקה 2 (25.11.2021)). כלל זה תקף ביתר שאת כאשר מדובר בבקשות המוגשות בגדרי בקשה לביטול פסק בוררות, בהתחשב בעיקר תכליתו של מוסד הבוררות שהוא בירור מהיר ויעיל של הסוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים (רע"א 7037/09 אריקרן בע"מ נ' כהן, פסקה 9 (5.1.2010); רע"א 4094/22 דוד נ' גרוסי, פסקה 9 (22.6.2022)).

7.מעבר לכך, לא מצאתי ממש בטענות המבקש. באשר לזימון הבורר לעדות, הרי שמדובר בחריג השמור למקרים נדירים (רע"א 8229/10 צ'רלטון בע"מ נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל, פסקה 11 (21.11.2010); רע"א 1162/12 שכטר נ' מגן, פסקה 7 (26.3.2012)). אין כל מקום להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה את הבקשה בהתחשב בין היתר בכך שהוגש תצהיר מטעם הבורר בו ניתנה התייחסות לטענות בנוגע לניהול ההליך על ידו. לא למותר לציין בהקשר זה כי לפי התצהיר שהגיש המשיב לבית המשפט, כלל התכתובות שהוחלפו בינו לבין הבורר גולו למבקש במסגרת הליך הבוררות. טענות המבקש לפיהן לא היה מקום להסתמך על תצהיר זה נטענו בעלמא ואין בהן כדי להצדיק התערבות בהחלטתו של בית המשפט. באשר לזימון העדים, הרי שעדותם נועדה להוכיח את טענת המבקש כי נחתם בין הצדדים הסכם שיתוף בשנת 2018. אלא שכפי שקבע בית המשפט המחוזי, שאלת קיומו של הסכם זה אינה טעונה הכרעה במסגרת הבקשה לביטול פסק הבוררות. השאלה הטעונה הכרעה היא האם במסגרת הליך הבוררות ניתנה לו האפשרות לטעון ולהוכיח את קיומו של הסכם השיתוף האמור. כמו כן, כלל לא ברור ניסיונו של המבקש להשיג על הקביעה שעליו להבהיר את זהות הגורם שהוא מתבקש לזמן לעדות, חלף מתן הבהרה לבית המשפט בדבר כוונתו.

8.בכל הנוגע לגילוי המסמכים שהתבקש, טענות המבקש שמדובר במסמכים בעלי רלוונטיות רבה להכרעה במחלוקת נבחנו על ידי בית המשפט המחוזי ונדחו. אכן, יש לפרש את דרישת הרלוונטיות בהרחבה ומבקש הגילוי אינו נדרש להוכיח באופן ודאי את הרלוונטיות של מסמך מסוים (רע"א 5906/19 פלוני נ' לאומית שירותי בריאות, פסקה 11 (5.11.2019); רע"א 4627/14 פז חברת נפט בע"מ נ' דיעי, פסקה 10 (10.11.2014)). עם זאת, בענייננו בית המשפט הפעיל את שיקול דעתו בהתאם לאמת מידה זו, בקבעו כי המסמכים שהתבקשו אינם רלוונטיים להליך, ולא מצאתי כי נפל בכך כל פגם. מעבר לכך, בצדק גם קבע בית המשפט המחוזי כי המבקש לא ציין כל מקור סמכות לעניין הבקשה לקבלת גישה מלאה לתיבת הדואר האלקטרוני של המשיב. עיקרון הגילוי אינו עומד לבדו והוא עשוי לסגת מפני ערכים אחרים הראויים להגנה, כגון הזכות לפרטיות (ראו למשל: יצחק עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 67-66 (2021)). בענייננו, מדובר בבקשה הטומנת בחובה פגיעה ממשית בפרטיות המשיב, ובצדק נדחתה (ראו והשוו: רע"א 129/17 נאמן על נכסי החייב נ' סטריקובסקי, פסקה 24 (7.4.2017)).

הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.