רע"א 8120-22 רע"א 8120-22

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ר' ערקובי) בת"א 42260-10-21 מיום 20.9.2022, בה נדחתה בקשת המבקשות לעיכוב הליכים נוכח קיומו של הסכם בוררות.

הרקע לבקשה

1.ביום 8.4.2018 נחתם בין מבקשת 1 (להלן: קפיטל 38) לבין משיבים 1 ו-2 (להלן: המשיבים) הסכם עקרונות לצורך קידום וניהול פרויקט בינוי בנכס ברחוב מאז"ה בתל אביב (להלן: ההסכם ו-הפרויקט, בהתאמה). בהסכם נקבע בין היתר כי המשיבים יפעלו על מנת שחברה בת של קפיטל 38 תרכוש את הנכס מושא הפרויקט; כי לאחר הרכישה יפעלו הצדדים לקידום הליכי התכנון וקבלת היתר בניה ולהשלמת בניית הדירות בפרויקט; כי הניהול השוטף של הפרויקט עד השלמתו ייעשה על ידי המשיבים; כי בגין ניהול הפרויקט יהיו זכאים המשיבים לסכום של עד מחצית מרווחי קפיטל 38 מהפרויקט ולהחזר השקעותיהם; כי בכל מקרה של סכסוך בין הצדדים בקשר להסכם יכריע בורר שימונה בהסכמת הצדדים; וכי בהיעדר מינוי בורר בתוך 7 ימים מפניית צד אחד למשנהו, ימונה הבורר על ידי יו"ר מחוז תל אביב בלשכת עורכי הדין. בעקבות הסכמות אלו נרכשו הזכויות בנכס מושא הפרויקט על ידי חברה בבעלותה המלאה של קפיטל 38 – מבקשת 2 (להלן: קפיטל 50) – אשר פתחה חשבון בנק דרכו בוצעו כלל הפעולות הכספיות בפרויקט (להלן: חשבון הבנק).

2.בשלב מסוים נתגלע סכסוך בין הצדדים להסכם בנוגע לכספי הפרויקט, אשר בעקבותיו פנו המשיבים אל המבקשות ואל משיבים 5-3, בעלי המניות במבקשת 1 (להלן: בעלי המניות), במכתבי התראה לפני נקיטת הליכים משפטיים. משפניות המשיבים לא נענו, הם הודיעו למבקשות ולבעלי המניות על כוונתם לנקוט בהליך בוררות וביקשו שיציעו מועמדים אפשריים לכהן כבוררים בהתאם לאמור בהסכם. עוד הם ביקשו כי בעלי המניות יודיעו אם הם מכפיפים עצמם להליך הבוררות או שברצונם לנהל הליך נפרד בבית המשפט. בנוסף הם פנו ליו"ר מחוז תל אביב בלשכת עורכי הדין בבקשה כי ימנה בורר להכרעה בסכסוך. במכתבי התשובה מטעמם הבהירו המבקשות ובעלי המניות כי תניית הבוררות בהסכם חלה על קפיטל 38 בלבד, והציעו שמות בוררים אפשריים, ככל שהמשיבים אכן מעוניינים בניהול "הליך בוררות סרק" נגד קפיטל 38.

3.זמן קצר לאחר מכן, ביום 18.10.2021 הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי תביעה נגד המבקשות ובעלי המניות, ולצדה בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים ובעלי המניות לעשות שימוש בכספי חשבון הבנק. בתשובתן לבקשה טענו המבקשות ובעלי המניות בין היתר כי כלל לא היה מקום להגיש את התביעה לבית המשפט, שכן זו מתבססת על ההסכם בו נקבע כי כל מחלוקת בין הצדדים בקשר אליו תתברר לפני בורר, ועל כן דינה להימחק על הסף. בהמשך, ולאחר שנעתר בית המשפט לבקשת המשיבים למתן צו מניעה, הגישו המבקשות ביום 16.6.2022 בקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות או החוק). הן טענו כי מתקיימים כל התנאים לעיכוב הליכים בשל קיומה של תניית בוררות בהסכם, והוסיפו כי קפיטל 50 מסכימה, מטעמי יעילות דיונית, להכפיף עצמה לבוררות למרות שאיננה צד להסכם ועל אף שאין יריבות בינה לבין המשיבים.

4.בהחלטתו מיום 20.9.2022 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. נקבע כי המבקשות לא עמדו בתנאי לעיכוב הליכים הקבוע בסיפא לסעיף 5(א) לחוק הבוררות לפיו מבקש העיכוב "היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה". זאת שכן לא זו בלבד שבהתכתבויות בין הצדדים שקדמו להגשת התביעה, קפיטל 50 התנגדה להחלת הבוררות עליה, המבקשות אף טענו כי מדובר בהליך בוררות סרק. התנהלותן של המבקשות מובילה למסקנה כי הן לא היו מוכנות לקיים את הליכי הבוררות. בית המשפט אף ציין כי יש ממש בטענת המבקשות כי אכן מדובר הליך סרק, שכן קפיטל 50 היא בעלת החשבון של הפרויקט, דרכה הוא מנוהל והיא נחוצה להליך מבחינה מהותית, בעוד שבלעדיה הבוררות תהיה חלקית.

5.מכאן הבקשה שלפנַי. לטענת המבקשות, בקשתן מעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים הנוגעת ליישום תנאי סעיף 5(א) לחוק הבוררות, ובפרט לתנאי לפיו מבקש הבוררות היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיומה. החלטת בית המשפט קבעה למעשה רף התנהגות חדש ותקדימי הנדרש מצד מבקש עיכוב הליכים. לפי קביעת בית המשפט המחוזי, כפירה כללית בטענות הצד שכנגד תפורש כחוסר נכונות לקיים את הליך הבוררות. אולם תקדים זה סותר באופן חזיתי את לשון החוק ואת פסיקת בית משפט זה. המבקשות הוסיפו כי הן שיתפו פעולה עם הבקשה למינוי בורר, ציינו שמות של בוררים אפשריים ואף חזרו מיוזמתן על האפשרות להפנות את הסכסוך להכרעת בורר. עוד הן טענו כי שגה בית המשפט בקבעו כי קפיטל 50 התנגדה להחלת תניית הבוררות עליה. המבקשות לא התנגדו להחלת הבוררות על קפיטל 50 אלא הבהירו כי תניית הבוררות מעוגנת בהסכם שבין קפיטל 38 לבין המשיבים, וזאת רק במענה לשאלה אם בעלי המניות מכפיפים עצמם להליך הבוררות גם כן. כמו כן, מבחינה מהותית קפיטל 50 איננה גוף רלוונטי ונחוץ להליך, והסכמתה להכפיף עצמה להליך הבוררות ניתנה לפנים משורת הדין ומשיקולי תום לב והגינות דיונית. הסכמה זו אינה יכולה לפעול נגד המבקשות ולהוביל לתוצאה של אי-כיבוד תניית הבוררות. לעמדת המבקשות, נוכח השאלה העקרונית המתעוררת בבקשתן, נוכח העובדה שנפלה בהחלטת בית המשפט טעות ברורה ונוכח העובדה שיש בהחלטה כדי להשפיע באופן משמעותי על המשך ניהול ההליך, יש ליתן רשות ערעור בעניינן.

6.המשיבים בתשובתם סמכו את ידיהם על קביעת בית המשפט וטענו כי לא מדובר במקרה חריג המצדיק קבלת רשות ערעור כי אם במקרה הנטוע כולו בנסיבות הסכסוך הפרטני שבין הצדדים. בית המשפט התרשם כי המבקשות סרבו לקיים בוררות בתואנה שההסכם חל רק על קפיטל 38, וקבע בצדק כי קפיטל 50 נחוצה להליך הבוררות ובהיעדרה לא ניתן לקיים הליך משפטי תקין ושלם שייתן מענה למחלוקות בין הצדדים. סירובן של המבקשות בזמן אמת לקיים בוררות הכוללת גם את קפיטל 50 שומט את הקרקע תחת בקשתן לעיכוב הליכים ומוכיח כי הן כשלו בניסיונן להוכיח שעשו את כל הדרוש לקיום הבוררות. בהקשר זה הדגישו המשיבים כי אין יסוד לטענה כי המבקשות מעולם לא התנגדו להחלת הבוררות על קפיטל 50, הנסתרת מדבריהן המפורשים של המבקשות במכתבים שהוחלפו בין הצדדים. עוד הוסיפו המשיבים כי המבקשות הגישו את בקשתן לעיכוב הליכים בחלוף חודשים ארוכים לאחר הגשת התביעה, ורק לאחר שבית המשפט נעתר לבקשת המשיבים למתן צו מניעה זמני. המבקשות ניסו אפוא לבחון את הלך רוחו של בית המשפט ביחס לתביעה ורק לאחר ניסיון זה החליטו לפנות בבקשה לעיכוב הליכים, וגם בשל כך יש לדחות את הבקשה.

דיון והכרעה

7.לאחר עיון בבקשה, בנספחיה ובתשובה לה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

8.רשות ערעור על החלטת בית המשפט בענייני בוררות תינתן במקרים חריגים בלבד בהם מתעוררת שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק או למניעת עיוות דין חמור (ראו למשל לאחרונה: רע"א 9004/22 מרכז הספורט של מכבי תל אביב בע"מ נ' שיכון ובינוי נדל"ן בע"מ, פסקה 7 (3.1.2023); רע"א 8218/22 ביט אפ דיגיטל בע"מ נ' שטיינר, פסקה 10 (29.12.2022)). הדברים נכונים ביתר שאת כאשר מדובר בבקשות רשות ערעור על החלטות שעניינן עיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, שבהן התערבות ערכאת הערעור תיעשה במקרים נדירים בלבד בהם נפלה טעות של ממש בהחלטה (ראו למשל: רע"א 5489/22 שאר נ' יהודה, פסקה 7 (18.8.2022); רע"א 241/22 נוחומוביץ נ' שדה ניצן מושב עובדים להתיישבות חקלאית בע"מ, פסקה 8 (16.1.2022)). הבקשה שלפנַי אינה עומדת באמות המידה המחמירות למתן רשות ערעור.

9.עיקר טענות המבקשות בבקשתן נוגע לאופן שבו פירש בית המשפט המחוזי בהחלטתו את דבריהן בתשובתן לדרישת המשיבים לפתוח בהליכי בוררות. המבקשות מנסות לעטות על טענות אלה מעטה עקרוני בדמות טענה ל"תקדים מנחה" שנקבע בהחלטה, אולם מדובר בניסיון עקר. החלטת בית המשפט המחוזי נטועה כולה בדלת אמותיו של הסכסוך שבין הצדדים, והטענות המועלות בבקשה אינן אלא טענות לטעות ביישום הדין על נסיבותיו הפרטניות של המקרה. טענות מעין אלו אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור (רע"א 1941/22 לים בע"מ נ' סקאל טויס בע"מ, פסקה 5 (30.3.2022); רע"א 3587/20 שלסר נ' ממכר בית בע"מ, פסקה 8 (30.6.2020); רע"א 3985/20 היערי נ' קיבוץ גת – אגודה שיתופית חקלאית, פסקה 8 (29.6.2020)). כמו כן, בשים לב לכך שהפועל היוצא של ההחלטה מושא הבקשה הוא שהסכסוך בין הצדדים יתברר בהליך "רגיל" לפני בית המשפט, לא התרשמתי כי נגרם למבקשות עיוות דין המצדיק היעתרות לבקשתן.

10.למעלה מן הצורך אעיר כי גם לגופם של דברים לא מצאתי ממש בבקשה. ראשית ייאמר, כי אין לקבל את טענת המבקשות לפיה קפיטל 50 לא סירבה להכפיף עצמה לבוררות. זאת נוכח דברי בא-כוחן של המבקשות במכתב מיום 6.10.2021, בו ציין באופן ברור, כפי שהצביע בית המשפט המחוזי בהחלטתו, כי "תניית הבוררות... מחייבת כמובן רק את הצדדים להסכם – מרשיך באופן אישי, מצד אחד, וקפיטל פלטינום 38 אחזקות בע"מ... מהצד השני" (פסקה 7 למכתב, ההדגשה הוספה; דברים דומים גם עולים ממכתב בא-כוח המבקשות מיום 10.10.2021, פסקה 9). גם ההסכמה שהובעה כביכול מטעם המבקשות לניהול "הליך בוררות סרק" הייתה בהתייחס לניהול הליך בוררות עם קפיטל 38 לבדה (המכתב מיום 6.10.2021, פסקה 8). נוכח דברים אלו שאינם משתמעים לשני פנים, בהינתן החשיבות הרבה בצירופה של קפיטל 50 להליך הבוררות לצורך בירור המחלוקות שבין הצדדים, ובשים לב לעובדה שקפיטל 50 מצויה בבעלותה המלאה של קפיטל 38 – לא ניתן להתחמק מהרושם שהמבקשות עשו מאמץ להערים קשיים על היוזמה לפנות להליך הבוררות, תוך עמידתן על הפרדה מלאכותית בין קפיטל 38 לקפיטל 50 (הפרדה עליה ויתרו כאמור, כאשר הדבר נדרש להן, לצורך הגשת הבקשה לעיכוב הליכים). בנסיבות אלו, לא מצאתי כי נפל פגם במסקנתו של בית המשפט לפיה לא ניתן לראות במבקשות כמי שהיו מוכנות "לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות...".

הבקשה נדחית אפוא. המבקשות תישאנה בהוצאות משיבים 1 ו-2 יחדיו בסך של 15,000 ש"ח.