רע"א 8930-22 רע"א 8930-22

לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ד' סלע, סג"נ) בת"א 24139-04-22 ובת"א 38431-05-22 מיום 30.10.2022, בו נדחתה בקשת המבקשת לביטול פסק בוררות והתקבלה בקשת המשיבה לאישורו.

הרקע לבקשה

1.המבקשת והמשיבה הן חברות קבלניות העוסקות בניהול וביצוע פרויקטים של ייזום ובניה. בשנת 2016 זכתה המבקשת במכרז שפרסמה החברה הכלכלית לוד (להלן: חכ"ל) לבניית מבני ציבור בשכונת אחיסמך בעיר, ובהתאם לכך נחתם בין השתיים הסכם מסגרת לביצוע העבודות (להלן: הסכם המסגרת). ביום 14.3.2017 נחתם בין המבקשת לבין המשיבה הסכם "גב אל גב" בו המשיבה קיבלה על עצמה את כל התנאים והחיובים החלים על המבקשת בהסכם המסגרת עם חכ"ל (להלן: ההסכם). באותו הסכם נקבע בין היתר כי המבקשת תנכה מכל תקבול שיתקבל אצלה בהתאם לחוזה עם חכ"ל רווח קבלני בשיעור של 4% בתוספת מע"מ, והיתרה תועבר למשיבה. בנוסף צוין בהסכם כי המבקשת העמידה במקום המשיבה ערבות מסגרת לטובת חכ"ל ועל כן נקבעו הוראות בנוגע לאופן קיזוז כספי הערבות מתוך התשלומים שיתקבלו אצל המבקשת מאת חכ"ל. כמו כן נכללה בהסכם תניית בוררות לפיה במקרה של חילוקי דעות, אי-הבנות או אי-הסכמות בין הצדדים בכל הנוגע להסכם וליישומו, יובאו המחלוקות להכרעת בורר מוסכם. יצוין כי בשלב מאוחר יותר נחתמו בין המבקשת למשיבה הסכמים נוספים בהם, בין היתר, הוגדלה התמורה למבקשת לשיעור של 5% בתוספת מע"מ.

2.לאחר שהחלה המשיבה בביצוע עבודות הבניה נתגלעו מחלוקות בין הצדדים בנוגע לסכומים שקוזזו על ידי המבקשת מתוך הכספים שהועברו לה על ידי חכ"ל. במקביל לכך חכ"ל העלתה טענות בנוגע לאי-עמידה בזמנים שנקבעו בהסכם המסגרת, ובעקבות זאת המבקשת נכנסה בנעליה של המשיבה וביצעה את המשך עבודות הבניה בעצמה. החרפת הסכסוך בין הצדדים והצורך בקיום התחשבנות ביניהם הובילה אותם לפנות לשיח' פואז משהור, אשר ביום 10.4.2019 נתן הכרעה בעניינם. אלא שבעקבות פניית המשיבה לבית המשפט המחוזי לאישור הכרעת השיח' כפסק בוררות, הבהיר בית המשפט ביום 4.1.2020 כי ההליך לפני השיח' אינו הליך בוררות וכי הכרעתו אינה פסק בוררות (הפ"ב 67127-07-19). על רקע זה הוסכם בין הצדדים לפנות להליך בוררות, שהתנהל לפני עו"ד י' אבני (להלן: הבורר). במסגרת הליך הבוררות הגישה המשיבה תביעה נגד המבקשת שהועמדה על סך של כ-22.7 מיליון ש"ח, והמבקשת מצידה הגישה נגד המשיבה תביעה על סך של כ-11.3 מיליון ש"ח.

3.ביום 30.3.2022 ניתן פסק בוררות ובו נתקבלה חלקית תביעת המשיבה ונדחתה תביעת המבקשת. נקבע כי המשיבה השלימה את העבודות שהתחייבה לבצע ולא היה בסיס לעמדת חכ"ל בדבר איחור בביצוע העבודות, ומכאן שגם לא היה בסיס לביטול ההתקשרות שבין המבקשת למשיבה כתוצאה מכך. בהמשך לכך בחן הבורר את העבודה שבוצעה על ידי המשיבה בפועל וקבע כי על המבקשת לשלם למשיבה בגין עבודה זו סך של כ-3.6 מיליון ש"ח. עוד נקבע כי על המבקשת לשלם למשיבה את הסכומים שקיזזה מהתשלומים שהעבירה חכ"ל חלף הערבות הבנקאית שהעמידה במקום המשיבה. בסיכומו של דבר הורה הבורר למבקשת לשלם למשיבה סך של כ-5.6 מיליון ש"ח ולשאת בהוצאות שונות בהן נשאה במסגרת ההליך.

4.ביום 11.4.2022 הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בקשה לאישור פסק הבוררות, וביום 18.5.2022 הגישה המבקשת בקשה לביטולו בהתבסס על מספר עילות הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968. בין היתר נטען כי הבורר חרג מסמכותו עת קבע קביעות הנוגעות לחכ"ל אשר לא הייתה צד להליך הבוררות, ותוך התעלמות מהמערכת ההסכמית בין המבקשת למשיבה בגדרה הסכימה המשיבה שכל קביעה של חכ"ל בנוגע למבקשת תחייב גם אותה; כי פסק הבוררות מנוגד לתקנת הציבור וקביעותיו מהוות פגיעה בכללי הצדק הטבעי; כי הבורר לא הכריע בעניינים מהותיים שנמסרו להכרעתו; וכי קיימת עילה שעל פיה היה בית המשפט מבטל פסק דין שאין עליו ערעור עוד, והיא התעלמות הבורר מחומר הראיות שהונח לפניו ומן המערכת ההסכמית שבין הצדדים.

5.בפסק דינו מיום 30.10.2022 דחה בית המשפט את בקשת המבקשת לביטול פסק הבוררות וקיבל את הבקשה לאישורו. נקבע כי הבורר בהחלט נדרש למערכת ההסכמית בין הצדדים, ניתח את החלטותיה של חכ"ל על יסוד המסמכים שהמציאו הצדדים וראיותיהם, ורק לאחר מכן קבע כי אין בסיס משפטי לטענה לאיחור בביצוע העבודות. מכאן שאין כל יסוד לטענה כי הבורר התעלם מחומר הראיות שהונח לפניו. בכל הנוגע לטענת חוסר הסמכות צוין כי הכרעת הבורר בנוגע להתנהלותה של חכ"ל עמדה בבסיס הקביעות לגבי הפרת ההסכם על ידי המבקשת. סמכותו של הבורר להכריע בעניין זה הייתה אפוא מעין "סמכות נגררת" לדון בעניין הדרוש לבירור המחלוקת, בדומה לסמכות הנתונה לבית המשפט. הודגש כי אין כל ראיה לכך שהמבקשת ביקשה להימנע מבירור התביעות בהליך הבוררות ללא שיתופה של חכ"ל, וככל שסברה כי הבוררות אינה ההליך הראוי לדון בטענות הצדדים היה עליה להעלות טענה זו עובר לתחילתו. עוד הובהר כי בניגוד לטענת המבקשת, הבורר נדרש לכל טענותיה ולא הותיר סוגיות ללא הכרעה; כי הטענה שפסק הבוררות נוגד את תקנת הציבור מרחיקת לכת, ואינה תואמת את ההלכה לפיה עילה זו תפורש בצמצום; וכי לא נגרם למבקשת כל עיוות דין. לבסוף צוין כי טענותיה של המבקשת הן טענות ערעוריות במהותן שאין מקום להידרש אליהן במסגרת של בקשה לביטול פסק בוררות.

6.מכאן לבקשה שלפנַי, בה חזרה המבקשת על העילות המצדיקות לגישתה את ביטול פסק הבורר. לטענת המבקשת, פסק הבוררות ניתן בחריגה מסמכות, ושגה בית המשפט עת אישר חריגה זו וקבע כי לבורר הייתה סמכות נגררת לדון במחלוקת עם חכ"ל. בכך התעלם בית המשפט מחריגת הבורר מהמערכת ההסכמית בין הצדדים, מהסכם המסגרת ואף מהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 4.1.2020 בה נקבע כי הבורר יכריע על פי כוונת הצדדים המשתקפת מלשון ההסכמים שנערכו בין הצדדים. עוד טענה המבקשת כי פסק הבוררות מנוגד לתקנת הציבור כיוון שהבורר לא הכריע על פי המערכת ההסכמית שבין הצדדים, וקביעותיו מרוקנות מתוכן את הסכם ה"גב אל גב" שכל תכליתו למנוע מצב שבו ייאלץ הקבלן לשלם לקבלן המשנה עבור עבודה שלא אושרה ולא שולמה התמורה בגינה על ידי המזמין בשל גורמים הקשורים בקבלן המשנה. עוד שגה בית המשפט עת התעלם מכך שהבורר לא הכריע בעניינים מהותיים שנמסרו להכרעתו והם טענות המבקשת לקיזוז כספים על ידי חכ"ל, לחיוב המשיבה בקנסות שונים ולקיזוז הערבות שהעמידה במקום המשיבה. ולבסוף, בית המשפט שגה עת לא שם ליבו לכך שהבורר נתן את פסקו תוך התעלמות מחלק מן הראיות; ומכך שפסק הבוררות כולל קביעות חשבונאיות שגויות. לעמדת המבקשת, מקרה זה מעורר שאלות משפטיות עקרוניות החורגות מעניינם הפרטני של הצדדים בנוגע לסמכותו של בורר לקבל החלטות לגבי צד שלישי שאינו צד לבוררות, ולאפשרותו לסטות מהמערכת החוזית שבין הצדדים. כמו כן, פסק הבוררות גרם לה עיוות דין חמור המצדיק אף הוא היעתרות לבקשה.

7.בתשובתה לבקשה טענה המשיבה כי יש לדחות את הבקשה על הסף מפני שאינה עומדת באמות המידה הקבועות בדין לקבלת בקשת רשות ערעור; מכיוון שצורפו לה מסמכים אשר לא היו לפני הערכאה הדיונית; ובשל חוסר תום ליבה של המבקשת המחזיקה בידיה כספים שקיבלה מחכ"ל שאינם שייכים לה אלא לקבלני משנה של המשיבה. לגופו של עניין נטען כי הבורר לא חרג מן הסמכות הרחבה שהוענקה לו על ידי הצדדים מפני שקביעותיו לגבי חכ"ל ניתנו רק לצורך ההליך, וחכ"ל אף השתתפה בהליך, סיפקה מסמכים ושלחה סמנכ"ל מטעמה להעיד לפני הבורר. בנוסף, לבורר נתונה סמכות לדון בנושא מכוח סמכותו הנגררת לדון בדבר הדרוש לבירור העניין שבסמכותו. כן טענה המשיבה כי יש להורות על הפסקת הדיון בבקשה עד אשר תשלם המבקשת את ההוצאות שנפסקו לטובתה בהליכים שבין הצדדים.

דיון והכרעה

8.דין הבקשה להידחות. רשות ערעור בענייני בוררות תינתן במשורה, במקרים חריגים בלבד שבהם מתעוררת שאלה עקרונית משפטית או ציבורית בעלת השלכות החורגות מעניינם הפרטני של הצדדים, או כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק ומניעת עיוות דין חמור (ראו למשל לאחרונה: רע"א 2259/23 איזנטל נ' כ.ז. משכנות יצחק בע"מ, פסקה 10 (13.4.2023); רע"א 8120/22 פלטינום קפיטל 38 אחזקות בע"מ נ' בן יהודה, פסקה 8 (27.2.2023)). לא מצאתי כי מקרה זה בא בגדרם של המקרים החריגים המצדיקים התערבות. לא התרשמתי כי נגרם למבקשת עיוות דין המצדיק מתן רשות ערעור. כמו כן, חרף ניסיונה של המבקשת לשוות לבקשתה אצטלה עקרונית, לא מתעוררת בענייננו כל שאלה בעלת השלכות רוחב.

9.כידוע, בורר יונק את סמכותו מהסכמת הצדדים להעביר את הסכסוך ביניהם לבוררות (ראו למשל: רע"א 8164/18 אדלקום בע"מ נ' חברת שירותי תשתיות אילת אשקלון בע"מ, פסקה 23 (12.2.2019); רע"א 1307/18 ספירא נ' ביק, פסקה 6 (21.3.2018)). מכך נובע כי סמכות הבורר מתפרשת על פני אותן סוגיות אשר לגביהן הוסכם כי הן יוכרעו בבוררות. במקרה זה התנהלות המבקשת בהליך הבוררות מלמדת על הסכמה מכללא מטעמה לבירור התנהלותה של חכ"ל בבוררות, כך שההכרעה בשאלת סמכות הבורר מתייתרת. זאת שכן כפי שעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בזמן אמת לא התנגדה המבקשת לבירור הנושא במסגרת הבוררות, לא ביקשה לצרף את חכ"ל כצד ולא ניהלה הליך מקביל מול חכ"ל בבית המשפט. המבקשת אף העידה בעצמה נציגים מטעם חכ"ל. טענותיה בדבר היעד הסמכות הועלו לראשונה רק לאחר שניתן פסק הבוררות שהיה למורת רוחה, וזאת לא ניתן לקבל.

10.למעלה מן הצורך אוסיף כי גם לא שוכנעתי שנפלה טעות בקביעת בית המשפט לפיה אין ממש בטענות המבקשת בדבר התקיימותן של עילות שונות לביטול פסק הבוררות. עיון בפסק הבוררות מלמד כי הבורר נדרש באריכות ובפירוט למערכת ההסכמית בין הצדדים והשתית עליה את החלטתו. כמו כן, בניגוד לטענת המבקשת, הבורר לא התעלם מטענותיה לקיזוז סכומים שונים ולחיובה להשיב למשיבה את כספי הערבות שקיזזה, אלא דחה אותן. בעניין זה הבורר קבע בבירור כי המבקשת לא הוכיחה שחכ"ל קיזזה כספים מחשבון הפרויקט בגין קנסות וקיזוזים נוספים, וכי טענותיה לעניין החזר הערבות נשענות על הסכם שבוטל. ולבסוף, טענות המבקשת בנוגע לשגיאות החשבונאיות שנפלו בפסק הבוררות הן ערעוריות במהותן וכפי שקבע בית המשפט המחוזי, אין הוא משמש כערכאת ערעור על החלטות הבורר (רע"א 8218/22 ביט אפ דיגיטל בע"מ נ' שטיינר, פסקה 13 (29.12.2022); רע"א 2638/18 חברה פלונית נ' שותפות פלונית, פסקה 11 (6.5.2018)).

הבקשה נדחית אפוא. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך של 7,500 ש"ח.