רע"א 4914-22 רע"א 4914-22

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ב' טולקובסקי, סג"נ) ברע"ב 4493-03-22 מיום 19.6.2022 בה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה (השופטת נ' מימון שעשוע) בהפ"ב 66169-01-20 מיום 17.1.2022 אשר דחתה בקשה שהגיש המבקש לביטול פסק בוררות.

1.בתמצית, בין המבקש, חבר קיבוץ עינת (להלן: הקיבוץ), לבין הקיבוץ נתגלעו מחלוקות בעניינים כספיים שונים בקשר לזכויות הנטענות של המבקש כחבר קיבוץ ולסכומים שהקיבוץ טען כי המבקש חב לו. ביום 13.7.2015 חתמו הצדדים על הסכם בוררות על פיו חילוקי הדעות שביניהם יועברו לבוררות לפני שלושה בוררים שמונו בהסכמתם על ידי המוסד לבוררות וגישור של התנועה הקיבוצית (להלן: המוסד לבוררות). כן הוסכם כי פסק הבוררות יהיה ניתן לערעור לפני בורר שימונה על ידי המוסד לבוררות.

2.הליך הבוררות עבר מספר גלגולים. כך, ערעורים שהגישו הצדדים על פסק הבוררות הראשון אשר דחה את תביעותיהם ההדדיות, התקבלו באופן חלקי והתיק הוחזר לבוררים. ביום 30.12.2019 ניתן פסק בוררות שני אשר דחה את תביעת המבקש, בעוד שתביעה שכנגד שהגיש הקיבוץ התקבלה ונקבע כי המבקש חב לקיבוץ סך של כ-100,000 ש"ח שישולם בתשלומים חודשיים בסך של 2,000 ש"ח לחודש. גם על פסק בוררות זה הגיש המבקש ערעור. בפסק הבוררות בערעור שניתן ביום 19.7.2021 על ידי הבוררת שמונתה לדון בערעור, השופטת בדימ' ד"ר איריס סורוקר (להלן: הבוררת), נדחו מרבית טענות המבקש והתקבלו מקצתן. זאת באשר למחצית מענק הסתגלות שהוא היה זכאי לקבלו (בסך של 6,500 דולר אמריקאי) ובקשר לזכאותו למימון לימודים אקדמיים (בסך של 60,000 ש"ח). כן נקבע כי לא היה נכון לפסוק לחובת המבקש את מלוא הסכום שנתבע על ידי הקיבוץ בתביעה שכנגד, סכום שחושב בהתבסס על הרישום בכרטסות הקיבוץ בלבד, ונמצא לנכון להפחית מסכום זה שיעור של 20%, כך שחובו של המבקש לקיבוץ יעמוד על סך כולל של כ-83,000 ש"ח.

3.ביום 2.9.2021 הגיש המבקש בקשה לבית משפט השלום לביטול פסק הבוררות שבערעור בטענה כי מתקיימות כל אחת מעילות הביטול המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות או החוק). בין היתר נטען כי בפסק הבוררות שבערעור פורטו פגמים רבים שנפלו בפסק הבוררות השני ואלה הצדיקו התערבות בקביעות רבות יותר; כי הפסק ניתן בהסתמך על מסמכים חלקיים; כי הקיבוץ הציג בהליך הבוררות נתונים שגויים ושקריים; כי הליך הבוררות היה מגמתי ורווי כשלים; וכי הבוררים צריכים היו לפסול את עצמם מלדון בהליך. הקיבוץ טען מנגד כי דין הבקשה להידחות, והגיש בקשה מטעמו לביטול "חלקים" מפסק הבוררות בטענה כי הבוררת פסקה לטובת המבקש רכיבים אשר כלל לא נתבעו על ידו ומבלי שביססה הכרעות אלה על ראיה כלשהי.

4.בהחלטה שניתנה ביום 17.1.2022 נקבע כי לא מתקיימת עילה כלשהי המצדיקה את ביטול פסק הבוררות. הובהר כי כאשר מדובר בבקשה לביטול פסק בוררות שניתן בערעור, בקשת הביטול יכולה להיות מבוססת רק על העילות המנויות בסעיפים 24(9) ו-24(10) לחוק בלבד. הבוררת דנה באופן יסודי ומנומק בטענות הצדדים ובראיות שהוצגו לפניה בעוד שהטענות שהעלו הצדדים לגבי הפסק שניתן הן ערעוריות במהותן ואינן נמנות על אחת מהעילות האמורות. לפיכך, הפסק אושר. בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי נדחתה, משנקבע כי היא אינה עומדת באמות המידה המצדיקות מתן רשות ערעור. למעלה מן הצורך, נדחו טענות המבקש כי לא היה מקום לדחות את בקשתו לביטול פסק הבוררות מבלי שהתקיים בה דיון; כי נמנעה ממנו הזכות לייצוג משפטי; כי שגה בית משפט השלום בקבעו כי לא מתקיימות במקרה זה העילות המנויות בסעיפים 24(9) ו-24(10) לחוק; וכי הטעויות המהותיות שלטענתו נפלו בפסק הבוררות מצדיקות את ביטולו. כמו כן נדחתה בקשת המבקש להגיש ראיות נוספות אשר לטענתו מצביעות על קשרים בלתי תקינים בין בא-כוח הקיבוץ לבין המוסד לבוררות.

5.המבקש לא אמר נואש, והגיש את הבקשה שלפנַי בה שב וטען כי בהליך הבוררות נפלו כשלים ושגיאות המצדיקים התערבות וכי אין להותיר את פסק הבוררות בערעור על כנו. עוד נטען כי בית המשפט המחוזי התעלם מטענותיו כשהוא מאמץ את שגיאותיו של בית משפט השלום ללא מתן הנמקה כנדרש, וכי בחינה מדוקדקת של טענותיו הייתה מגלה כי מדובר במקרה חריג המצדיק קבלת רשות ערעור נוכח התנהלות הקיבוץ בעניינו וההפליה הקשה מצד הקיבוץ במשך עשרות שנים. כן נטען כי הבוררת לא הכריעה בחלק מטענותיו.

6.דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור בענייני בוררות תינתן במקרים חריגים בלבד, המעוררים שאלה משפטית עקרונית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים, או במקרים בהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין (ראו למשל לאחרונה: רע"א 8930/22 אחים פתחי חברה לבניה בע"מ נ' מ.ר.ר.ג. יזמות בע"מ, פסקה 8 (24.4.2023); רע"א 1408/23 א.ד.א תמיר יזמות ובניה בע"מ נ' שתית בע"מ, פסקה 6 (9.5.2023)). דברים אלה נכונים מקל וחומר כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שניתנה בשבתו כערכאת ערעור על החלטה של בית משפט השלום (ראו למשל: רע"א 6264/21 טל הל יסכה בע"מ נ' נ.ע.ב סחר וניהול בע"מ, פסקה 9 (6.10.2021); רע"א 6922/21 פרימנגר נ' גרוס, פסקה 4 (26.10.2021). זאת על אחת כמה וכמה שעה שבית משפט השלום נתבקש להעביר תחת שבט ביקורתו פסק בוררות שניתן בערעור. היינו מדובר הלכה למעשה בערעור ב"גלגול חמישי" לפני בית משפט זה. הבקשה דנא רחוקה כמרחק מזרח ממערב מאמות מידה מחמירות אלה ואינה מצדיקה מתן רשות ערעור. טענות המבקש נסובות כולן על נסיבותיו הפרטניות של המקרה, והבקשה אינה מגלה כל עיוות דין.

7.מעבר לכך, המבקש העלה לפני בית משפט השלום שלל טענות להתקיימות כל אחת מעשר העילות המנויות בסעיף 24 לחוק. זאת, הגם כי בקשה לביטול פסק בוררות בערעור יכולה להתבסס אך ורק על עילות המנויות בסעיפים 24(9) ו-24(10) לחוק הבוררות (סעיף 21א(ג)(1) לחוק הבוררות; וכן ראו: רע"א 8218/22 ביט אפ דיגיטל בע"מ נ' שטיינר, פסקה 12 (29.12.2022); רע"א 651/19 ברכר נ' לפידות, פסקה 6 (24.2.2019)), אשר בענייננו לא הונח כל בסיס לקיומן. מכל מקום, הבוררת בחנה באריכות את טענות המבקש והכריעה בהן בצורה מנומקת ומפורטת, כאשר אי-שביעות רצונו של המבקש מהתוצאה אליה הגיעה, אינו בא בגדר אחת העילות המצדיקות מתן רשות ערעור.

בשולי הדברים אציין כי לא מצאתי לנכון לשעות לבקשת המבקש "לעיכוב ההליך" בבית משפט זה, נוכח תביעה שהגיש לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד אשר מעלה לטענתו נושאים "דומים" ואף "זהים". דחיית הבקשה דנא מתבקשת ללא קשר לעובדה שהמבקש מנסה, על פי דבריו, לפתוח סוגיות אלו פעם נוספת בהליך נוסף.

הבקשה נדחית אפוא.