רע"א 4914-22 רע"א 4914-22

בבקשת המשיב נטען כי פסק הדין של בית המשפט קמא נצפה על ידי המבקש ביום 19.6.2022, ועל כן ההליך דנן הוגש באיחור (נטען בבקשה כי ההליך הוגש ביום 6.11.2022, בעוד שלמעשה הוא הוגש ביום 3.11.2022). מדובר על איחור של כחודש בנקיטת ההליך. המשיב הוסיף וטען כי המבקש הגיש ביום 14.7.2022 לבית המשפט קמא בקשה לעיון חוזר.

המשיב לא חלק על טענות אלה, וגם לא טען שהבקשה לעיון חוזר מאריכה את המועד להגשת ההליך הערעורי. המשיב טען כי למעשה הוא ניסה להגיש את בקשת רשות הערעור ביום 19.7.2022, והמסמך שהגיש נדחה מן המרשם. אציין כי אכן מסמך שהגיש המבקש נדחה מן המרשם על ידי המזכיר המשפטי במועד האמור בשל אי ציון פרטים מסוימים בכותרת המסמך. המשיב טען עוד כי נמסר לו על ידי המזכיר המשפטי שהמועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור הוא ה-7.11.2022, וזאת ככל שמועד ההמצאה הוא ביום 15.7.2022. המבקש הפנה בפרט לסעיף 8 להודעת המזכיר המשפטי. יוער כבר בשלב זה כי בהודעת המזכיר המשפטי בכללותה, לרבות בסעיף 8 האמור, לא מופיע מועד ההמצאה או המועד להגשת ההליך הערעורי. ואולם, בהודעת המזכיר המשפטי נכתבה התקופה הקבועה בדין להגשת הערעור מיום ההמצאה.

המשיב טען בתגובה כי בכך שהמבקש ניסה להגיש את בקשת רשות הערעור ביום 19.7.2022, וטען בתשובתו שבכותרת שסבר כי המועד להגשת בקשת רשות הערעור הוא בתוך 30 ימים, פירושו של דבר שהמבקש הודה שההחלטה הומצאה לו ביום 19.6.2022. אציין כבר עתה כי אין לקבל טענה זו, שכן המבקש טען כי סבר בתחילה שהתקופה נספרת מיום מתן ההחלטה. עוד טען המשיב כי המבקש לא תמך את תשובתו בתצהיר, ולכן אין לקבל את טענתו כי הוטעה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי לדחות את הבקשה. כידוע, כאשר בעל דין צפה בהחלטה באמצעות מערכת נט המשפט, הנטל עליו להוכיח כי אין להחיל את חריג הידיעה (רע"א 6648/20 גבעון נ' ון-אמדן (21.12.2020)). בנסיבות ההליך הנוכחי נפלו פגמים בבקשת המבקש, והאיחור בהגשת ההליך אינו מבוטל. עם זאת, בהצטברות הנימוקים שלהלן, לא ראיתי למחוק את ההליך. ראשית, המבקש אינו מיוצג. על כן, הציפייה שיכיר את כלל הידיעה נמוכה יותר, ואין לשלול את טענתו כי לא היה מודע לכך שהמועד עשוי להיספר מהמועד שבו נודע לו על ההחלטה. עניין זה נלמד גם מן העובדה שהמבקש סבר שעומדת לרשותו תקופה של 30 ימים להגשת הליך ערעורי. שנית, גם אם לא הייתה הצדקה להסתמך על הודעת המזכיר המשפטי, הרי שנכתב בה כי התקופה להגשת ההליך הערעורי מתחילה להימנות ממועד ההמצאה. שלישית, אין חולק על כך שהמבקש ניסה להגיש את ההליך הערעורי ביום 19.7.2022 (ההליך שנדחה מן המרשם). בנסיבות אלה, אין לומר כי המבקש ניסה למשוך את ההליך, או זלזל בסדרי הדין. רביעית, המשיב ידע על כך שהמבקש שוקל להגיש הליך ערעורי (ראו, בסעיף 8 לבקשה מיום 14.7.2022 לעיון חוזר). המשיב גם לא טען לנזק קונקרטי או הסתמכות על סופיות ההליך.

במכלול נימוקים אלה, לא מצאתי לקבל את הבקשה. זאת, מבלי לחוות עמדה כלשהי באשר לסיכויי ההליך לגופו, שעל פני הדברים אינם נחזים כגבוהים, ולוּ בשל הכללים המקובלים ביחס להליכים "בגלגול שלישי".

עד ליום 22.2.2023 המשיב רשאי להשיב לבקשתו של המבקש מיום 7.11.2022 לפטור מהפקדת ערובה, לרבות לבקשתו מיום 17.11.2022 להוספת מסמכים לבקשה זו.