רע"א 5489/22יורשי עזבון המנוח יוסף שאר ז"ל נ. דוד יהודה

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת י' בלכר ) מיום 7.7.2022 בת"א 38686-05-21, בה הורה על עיכוב הליכים בתביעה שהגישו המבקשים בשל קיומה של תניית בוררות בהסכם ביניהם.

1.

המבקשים, יורשי המנוח יוסף שאר ז"ל (להלן: המנוח ), הגישו ביום 20.5.2021 תביעה נגד המשיבים. התביעה נסבה על דירה בבני ברק (להלן: הדירה ) אשר 32% מהזכויות בה היו בבעלות המנוח. על פי הנטען, זכויות אלו נמכרו למשיבים 3-2 (להלן: טמסטת ) באמצעות שלוחו של המנוח, משיב 1 (להלן: דוד ), בהסכם מכר שנערך ללא ידיעת המנוח או הסכמתו (להלן: הסכם המכר ). במסגרת התביעה התבקש בית המשפט ליתן פסק דין הצהרתי המורה כי טמסטת לא שילמו למנוח או למבקשים כל תמורה בעד רכישת הזכויות בדירה; כי בשל כך המבקשים זכאים לביטול הסכם המכר; וכי המבקשים זכאים להירשם במרשם המקרקעין כבעלים של 32% מהזכויות בדירה. לחלופין התבקש בית המשפט להצהיר כי המבקשים זכאים לשווי הזכויות בדירה.

2.

ביום 22.10.2021 הגישו המשיבים בקשה לסילוק התביעה על הסף ולחלופין לעיכוב ההליכים בה. תחילה נטען כי בפסקי בוררות שניתנו בהליכים שהתקיימו בין גורמים שונים הנוגעים למחלוקת, נקבע כי הבעלים "האמיתי" של הזכויות בדירה אינו המנוח אלא מבקש 5, בנו, וכי דוד לא שימש כשלוח של המנוח. בנסיבות אלה, דין התביעה להידחות בשל מעשה בית דין. לחלופין טענו המשיבים כי יש להורות על עיכוב ההליכים בתביעה בשל תניית בוררות שנכללה בהסכם המכר. בהקשר זה נטען כי ככל שהמבקשים סבורים שבמסגרת הסכם המכר דוד שימש כשלוח של המנוח, ברי כי תניית הבוררות מחייבת גם את המנוח וממילא גם את המבקשים כיורשיו.

3.

בתגובה לכך טענו המבקשים כי אין בפסקי הבוררות כדי להוות מעשה בית דין ביחס לתביעתם, וכי אף לא חלה תניית בוררות בנסיבות העניין. המבקשים הכחישו את קיומו של הסכם המכר והוסיפו כי משעה שהוא נערך בלא ידיעת המנוח או הסכמתו ממילא הוא לא יכול לחייב אותו. כמו כן, משעה שהמשיבים טוענים כי דוד לא היה שלוח של המנוח, ברי כי לא ניתן לקשור בין הוראות הסכם המכר לבין המנוח. מכל מקום, אף אם קיימת שליחות, היא לא מחייבת את השולח בהליכים לפני בית משפט או בורר בהיעדר הסכמה מפורשת מצדו.

4.

ביום 7.7.2022 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה להורות על עיכוב ההליכים בתביעה. תחילה נדחתה כפירת המבקשים בהסכם המכר תוך שנקבע כי זו אינה עולה בקנה אחד עם טענותיהם בכתב התביעה בו מבוקש לבטל את אותו הסכם מחמת היעדר תשלום התמורה. מכל מקום נקבע כי אף אם המבקשים כופרים בהסכם המכר יש לפעול על פי תניית הבוררות. ראשית, תניית הבוררות רחבה ומתייחסת ל"כל מקרה של חילוקי דעות בנוגע להסכם". שנית, כבר נפסק כי גם כאשר נטען שחוזה בטל מעיקרא אין הדבר מפקיע בהכרח את תניית הבוררות הכלולה בו. שלישית, ובכל הנוגע לטענה כי נדרשת הסכמה מפורשת של השולח לקיום הבוררות, ההלכה הפסוקה הכירה בחיוב של אדם לקחת חלק בהליך בוררות אף אם הוא לא חתום על הסכם בוררות אלא שלוחו. בשים לב לתניית הבוררות הרחבה, לנסיבות העניין ולהלכה הפסוקה, נקבע כי נכון יהיה ליתן בידי הבורר להכריע בשאלות השונות הטעונות הכרעה, ובכללן זהות השולח, הסכמתו של מבקש 5 להסכם המכר, קיומו של מעשה בית דין כלפי מי מהצדדים וכיו"ב. בית המשפט קבע אפוא כי יש לעכב את ההליכים בתביעה, וכי בנסיבות אלה אין צורך לדון בשאלת מעשה בית הדין. בסיום השית בית המשפט על המבקשים הוצאות בסך של 30,000 ש"ח.

5.

מכאן הבקשה שלפנַי, שבצדה הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי. לטענת המבקשים, שגה בית המשפט בדחותו את כפירתם בהסכם המכר שכן המסד העובדתי שהונח לפניו מלמד כי דוד "העלים" את המכירה ואת הסכם המכר מהמנוח. משכך ברי כי אין לחייב את המנוח או את המבקשים הפועלים מכוחו להיות חלק מבוררות הנובעת מהסכם שלא ניתנה לו הסכמה. בהקשר זה הודגש כי המבקשים כפרו בהסכם המכר כבר במסגרת תביעתם, כי רק בכתב ההגנה הואילו המשיבים להעביר לידיהם את הסכם המכר, וכי גם בכתב תשובתם הובעה כפירה ברורה. עוד הודגש כי מסמכים שונים שהוסתרו מבית המשפט המחוזי מלמדים כי המנוח הוא בעליהן של הזכויות בדירה ולא מבקש 5. כמו כן, שגה בית המשפט בקבעו כי יש לקיים את תניית הבוררות אף אם תוכר כפירתם של המבקשים. לא מדובר בענייננו בהסכם שפקע אלא בהסכם שנעשה ללא ידיעת המנוח, וממילא הוראותיו אינן תקפות. עוד נטען כי שגה בית המשפט בקבעו כי ניתן לחייב שולח בתניית בוררות עליה חתום שלוחו; כי נסיבות העניין וחוסר הצדק שנגרם להם בעקבות פועלו של דוד מקימים טעם מיוחד שלא להעביר את הסכסוך לבוררות; כי לא היה מקום להותיר את שאלת טיב הסכם המכר ותוקפו להכרעת בורר, שכן סמכותו תלויה במענה לשאלות אלה; וכי שגה בית המשפט משלא הורה על מינוי בורר ניטרלי חלף הבורר שצוין בהסכם המכר, שגם עליו כלל לא הסכימו המבקשים. בשולי בקשתם הלינו המבקשים גם על הוצאות המשפט שהושתו עליהם. לעמדתם, תוצאתה של החלטת בית המשפט המחוזי גורמת להם חוסר צדק מובהק ויוצרת עיוות דין המצדיק מתן רשות ערעור.

6.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

7.

מתן רשות ערעור על החלטות בית המשפט בענייני בוררות ייעשה רק במקרים חריגים המעוררים שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים או כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק או למניעת עיוות דין חמור (ראו לדוגמה לאחרונה: רע"א 4869/22 שגיא בנתאי, עו"ד נ' אושרת שוקר, עו"ד , פסקה 9 (31.7.2022); רע"א 4094/22 דוד נ' גרוסי , פסקה 8 (22.6.2022)). דברים אלה מקבלים משנה תוקף בבקשות רשות ערעור שעניינן בהחלטות בבקשות לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, שכן בהחלטות מעין אלו ערכאת הערעור תתערב רק במקרים נדירים בהם נפלה טעות של ממש בהחלטה (ראו גם כן לאחרונה: רע"א 5259/22 Y&D Enterprises (1986) Ltd. . (י.ד. עסקים (1986) בע"מ) נ' Auheuser-Busch Inbev International NV/SA , פסקה 8 (15.8.2022); רע"א 6142/21 מגה אור החזקות בע"מ נ' שובל הנדסה ובניין בע"מ , פסקה 7 (14.9.2021)). הבקשה שלפנַי אינה נמנית עם המקרים החריגים המצדיקים התערבות. לא מתעוררת בענייננו שאלה החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, והבקשה נטועה כולה בדלת אמותיו של הסכסוך הפרטני שביניהם. כמו כן, לא התרשמתי כי נגרם למבקשים עיוות דין חמור המצדיק מתן רשות ערעור. החלטתו של בית המשפט המחוזי מנומקת, מבוססת על התשתית העובדתית שהונחה לפניו, ומתייחסת לכלל הטענות שהועלו על ידי הצדדים.

8.

למעלה מן הצורך אוסיף כי גם לא שוכנעתי שנפלה "טעות של ממש" בהחלטת בית המשפט המחוזי. כפי שקבע בית המשפט, מעיון בכתב התביעה עולה כי המבקשים לא כפרו במסגרתו, ודאי לא בפה מלא, בהסכם המכר. אדרבה, טענתם הייתה כי טמסטת הפרו את ההסכם הפרה יסודית בכך שלא שילמו למנוח או למבקשים תמורה בעד רכישת הזכויות בדירה, ומשכך הם זכאים לביטול הסכם המכר (סעיפים 21-18 לכתב התביעה המתוקן). בנסיבות אלה, ובהינתן תניית הבוררות המפורשת הקבועה בסעיף 10.3 להסכם המכר, לא נפל כל פגם בהחלטה להורות על עיכוב ההליכים בתביעתם.

הבקשה נדחית אפוא ועמה גם הבקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.