רע"א 4094/22ברוך דוד נ. רפי גרוסי

לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (ס' הנשיאה, השופט א' ואגו ) מיום 17.4.2022 בת"א 56099-12-21 בגדרו אושר פסק בוררות שניתן על ידי הבורר יצחק אליה (להלן: הבורר ).

הרקע לבקשה

1.

הצדדים היו בעלי מניות בחלקים שווים בחברת מ.ט.ר. חקלאות בע"מ (להלן: החברה ), שהוקמה בשנת 2007 ועיסוקה בשתילה ושיווק של גידולים חקלאיים. לאחר שנתגלעו ביניהם מחלוקות, חתמו הצדדים ביום 20.7.2020 על הסכם המסדיר את ההיפרדות ביניהם (להלן: ההסכם ). בהסכם נקבע כי המשיב ירכוש את מניות המבקש, והבורר הוסמך להכריע בשאלת התמורה שעל המשיב לשלם למבקש עבור המניות. זאת תוך שקלול שווי החברה; התחשבנויות שונות שהצדדים טענו להן; וטענות הצדדים לגבי כספים המגיעים להם מהחברה או שמגיעים לחברה ממי מהם. בהסכם גם צוין כי הצדדים לוקחים בחשבון כי יתכן שסכום התמורה שייקבע יהיה "שלילי", היינו כי המבקש כלל לא יהיה זכאי לתמורה או אף יחויב בתשלום למשיב או לחברה. הוסכם כי הבוררות תהיה כפופה להוראות הדין המהותי ולכללי החשבונאות המקובלים, אך הבורר יהיה פטור מסדרי הדין ודיני הראיות. כמו כן נקבע כי לצורך ההכרעה, הבורר יתחשב בין היתר בחומר חשבונאי שפורט בהסכם ובהערכת שווי החברה מחודש יוני 2020 שנערכה על ידי השמאי אבנר גפני (להלן: השמאי ).

2.

בשלב מסוים, לאחר שהחלה הבוררות, ביום 19.9.2021 פנה המבקש במכתב לבורר, ובו טען כי קצב התקדמות ההליך אינו משביע רצון והלין על פגמים שונים שנפלו לטענתו בהליך. בנוסף, באותו מכתב טען המבקש כי נודע לו כי הבורר נגוע בניגוד אינטרסים "ובנגיעה אישית" עם המשיב והוא נפגש עמו "בעניינים שונים הקשורים ככל הנראה לקשרים עסקיים ביניהם". לפיכך התבקש הבורר להודיע על התפטרותו ועל הפסקת הליך הבוררות. פניה זו לא נענתה על ידי הבורר, וביום 8.11.2021 אף נשלח לצדדים פסק בוררות אשר קבע כי על פי הערכת השמאי, שווי החברה הינו שלילי. על כן, נקבע כי לא תשולם כל תמורה למבקש עבור העברת חלקו במניות החברה למשיב, אך בד בבד ישולמו לו פיצויי פיטורין. במכתב נלווה שצורף לפסק ציין הבורר כי "מצער לקרוא שצד מסוים חושב שלכאורה יש לי קשרים עסקיים עם הצד השני, דבר שלא היה ולא נברא".

3.

המבקש, אשר מיאן להשלים עם פסק הבוררות, הגיש בקשה לבית המשפט המחוזי לביטולו בהסתמך על שלל עילות ביטול הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות או החוק ). בבקשתו העלה המבקש טענות שונות בקשר למסקנות ולממצאים אליהן הגיע הבורר. כמו כן העלה טענות בדבר פגמים שנפלו לטענתו בהליך הבוררות, ביניהם אי ניהול פרוטוקולים, קיום ישיבות במעמד צד אחד, הימנעות ממתן הוראה על הגשת כתבי טענות ועוד; טענות הנוגעות לסטיית הבורר מההסכמות בין הצדדים מפני שפסק שלא לפי הדין המהותי ולא לפי כללי החשבונאות המקובלים; וטענות פסלות כלפי הבורר, אשר מצדיקות העברתו מתפקידו.

4.

לאחר שהוגשה תשובת המשיב לבקשה, ציין המבקש בתגובתו כי בכוונתו לזמן את הבורר לעדות לפני בית המשפט. אלא שביום 16.3.2022 קבע בית המשפט כי הזמנת בורר לעדות היא בגדר חריג שבחריגים, והתשתית הנוכחית אינה מצדיקה זאת. עם זאת, ניתנה לבורר האפשרות להגיב לטענות האישיות שהעלה המבקש כלפיו, ככל שיאות לכך. ביום 4.4.2022 הוגשה תגובת הבורר, אשר ציין בין היתר, כי הוא חולק על כל הטענות בקשר לפסלותו, וכי בקשת המבקש בעניין זה הועלתה רק כשנה ושלושה חודשים לאחר שהחל הליך הבוררות.

5.

ביום 17.4.2022 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בו נדחתה הבקשה לביטול פסק הבוררות והפסק אושר. בית המשפט קבע כי אין מקום להידרש לטענות ה"ערעוריות" שהעלה המבקש. באשר לטענות המבקש לפגמים שנפלו בהליך, צוין כי אין בהן כדי להצדיק ביטול פסק הבוררות בהינתן הסכמת הצדדים כי הבורר יהיה פטור מסדרי הדין ודיני הראיות. הובהר כי קיום ישיבות במעמד צד אחד אכן עשוי בנסיבות מסוימות להקים עילה המצדיקה ביטול פסק בוררות, אך שעה שהמבקש לא הלין על כך בזמן אמת, והטענה הוכחשה על ידי המשיב, אין מקום להידרש לה בעת הזו. כן צוין כי לא נמצא מקום לקיים בירור עובדתי מעמיק של השאלה אם התקיימו דיונים במעמד צד אחד, בדרך של שמיעת ראיות וקבלת עדויות, כמו גם זימונו של הבורר לעדות לפני בית המשפט, צעד השמור למקרים ייחודיים ונדירים. באשר לטענת המבקש כי הבורר חרג מהסכמות הצדדים מפני שלא פעל על פי הדין המהותי וכללי החשבונאות המקובלים, נקבע כי לא הורם הנטל להוכיח שהבורר פעל שלא על פי סמכויותיו בהקשר זה.

6.

לבסוף נדרש בית המשפט לטענת המבקש בדבר ניגוד עניינים בו היה שרוי הבורר המצדיק לטענתו את פסילתו. בית המשפט קבע כי לכאורה היה מקום לדחות על הסף את טענת הפסלות, בהינתן עיתוי העלאתה לפני בית המשפט, רק לאחר מתן פסק הבוררות. עם זאת נקבע כי יש לקחת בחשבון שהפנייה מטעם המבקש לבורר נעשתה עוד לפני פרסום הפסק, ולא ניתן לה מענה על ידי הבורר עד מתן הפסק, ומשכך לא הייתה למבקש אפשרות להגיש בקשה להעברת בורר מתפקידו לפי סעיף 11 לחוק הבוררות טרם פרסום פסק הבוררות. בהתאם לכך בית המשפט ציין כי הדבר אינו תקין, שכן היה על הבורר להכריע בבקשה טרם מתן הפסק. עם זאת, נמצא כי עדיין יש בעיתוי העלאת הטענה והעמימות התמוהה שנקט המבקש בקשר אליה, כדי להקשות על קבלתה לגופו של עניין. נקבע כי המבקש הבהיר לבית המשפט רק בהודעה מיום 10.4.2022 פרטים כלשהם בדבר מהות "הקשר העסקי" הנטען בין הבורר למשיב, והתברר כי הטענה מתבססת על כך שהבורר משמש כיו"ר של חברה ממנה שוכר המשיב שטחי עיבוד חקלאיים והקצאות מים לצורך גידולים. אלא שהמבקש לא פירט כל תשתית בדבר הממשק העסקי שבין הבורר לבין המשיב מעבר להעלאת טענה כללית זו שאינה מצדיקה פסילה והעברת בורר מתפקידו. מה גם שהתברר שהמידע האמור היה ידוע למבקש במועד מוקדם יותר, דבר המחזק את טענת המשיב כי המבקש חיכה לרגע האחרון כדי להעלות את הטענות, לאחר שהבין לאן "רוח הבורר נושבת", מתוך שיקול טקטי פסול.

7.

מכאן לבקשה שלפנַי. לטענת המבקש הבקשה מעלה מספר שאלות עקרוניות וציבוריות בעלות משקל החורגות מעניינם של הצדדים. הראשונה, שאלת חובת הבורר לנהל פרוטוקול מסודר ותיעוד העדויות והראיות שהובאו לפניו, במיוחד כאשר הצדדים הסכימו בהסכם הבוררות כי הבורר ינמק את פסקו; השנייה, האם ניתן לדון בטענה לקיום ישיבות בוררות במעמד צד אחד מבלי לאפשר את חקירת הבורר. לטענת המבקש, בית המשפט שגה בקבעו כי אין מקום לליבון ראייתי של טענה זו תוך קבלת ראיות ושמיעת עדויות; השלישית, שאלת חובת הבורר להכריע בבקשה לפסלותו בטרם יתן את הפסק הבוררות. לטענת המבקש, בהתנהלות הבורר נפל פגם מהותי, שכן המבקש פנה אליו זמן רב לפני מתן הפסק ועתר לסיום תפקידו נוכח פגמים בניהול הבוררות וטענות לניגוד עניינים, והיה עליו להכריע תחילה בבקשה זו; הרביעית, שאלת חובת הבורר להזהיר את הצדדים כי בכוונתו ליתן את פסקו כדי לאפשר להם להציג את ראיותיהם וטענותיהם בטרם מתן הפסק.

דיון והכרעה

8.

דין הבקשה להידחות. כלל הוא כי רשות ערעור בענייני בוררות תינתן במקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת שאלה החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או כאשר ההתערבות נדרשת משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין (ראו למשל לאחרונה: רע"א 3145/22 זיפ יהלומים בע"מ נ' שכטר יהלומים בע"מ , פסקה 6 (6.6.2022); רע"א 1570/22 שלזינגר נ' וינד , פסקה 13 (9.6.2022)). הבקשה שלפנַי נטועה כל כולה בנסיבותיו הפרטניות של המקרה, ואינה באה בגדרי המקרים המצדיקים התערבות. גם לא שוכנעתי כי נגרם למבקש עיוות דין.

9.

אוסיף בקצירת האומר, באשר לטענות המבקש כי היה על בית המשפט המחוזי לקיים בירור עובדתי מעמיק בקשר לטענותיו, ובכלל זה להורות על הגשת ראיות ושמיעת עדויות, כי לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב כיצד לברר את המחלוקת שלפניה, מבחינת סדרי הדין, הגשת ראיות והצורך בזימון עדים, ואין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בשיקול דעת זה (ראו למשל: רע"א 6702/09 קינד נ' חב' כספים (מבית גלובס) בע"מ , פסקה 5 (7.12.2009); רע"א 561/17 קוריאה מוטורס ישראל בע"מ נ' אונגר , פסקה 9 (26.1.2017)). כלל זה תקף ביתר שאת כאשר נדונה סוגית הגשת ראיות וזימון עדים בגדרי בקשה לביטול פסק בוררות, בהתחשב בעיקר תכליתה של הבוררות, שהוא בירור מהיר ויעיל של הסוגיות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין (וראו למשל: רע"א 7037/09 אריקרן בע"מ נ' כהן , פסקה 9 (5.1.2010)). עוד לא למותר לציין כי זימון בורר לעדות, כפי שהתבקש על ידי המבקש, הוא בגדר חריג השמור למקרים נדירים, ולוּ מן הטעם של שמירה על כבוד מוסד הבוררות וכבוד הבוררים (רע"א 8229/10 צ'רלטון בע"מ נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל , פסקה 11 (21.11.2010); רע"א 1811/15 מיראלי (מי רל שווילי) נ' מירלשווילי , פסקה 8 (5.5.2015)).

10.

כמו כן, אציין כי אינני מוצא שאלה עקרונית בקשר לטענת המבקש לקיומה של עילת פסלות. בית המשפט המחוזי ציין בצדק, כי אין זה מצב ראוי, כאשר בורר אינו מכריע בבקשה להעברתו מתפקידו טרם מתן פסק בוררות. אולם לגופו של עניין, לא מצא בית המשפט לשעות לטענותיו העמומות של המבקש לקיומה של עילת פסלות במקרה זה. כמו כן עמד בית המשפט על השיהוי הרב בו נקט המבקש בהעלאת טענותיו בעניין זה שעה שמדובר במידע שהיה מצוי בידיעתו במשך שנים ארוכות. לא מצאתי כל פגם בקביעות אלו.

הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.