פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
9530/09
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקשות:
1. אלרוב נדל"ן מלונאות בע"מ
2. אלרוב מלונות יוקרה (1993) בע"מ
3. אלרוב אזור מסחרי ממילא (1993) בע"מ
נ ג ד
המשיבות:
1. .
Hilton International Co
2. הילטון ישראל בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 22.11.09 בה"פ 1147/09 שניתנה על ידי כבוד
סגנית הנשיאה ד"ר ד' פלפל
בשם המבקשת 1:
עו"ד עופר צור
בשם המבקשות 2-3:
עו"ד רם כספי
בשם המשיבות:
עו"ד ש. הורוביץ ושות'
החלטה
בין המבקשות והמשיבות התנהלו הליכי בוררות ארוכי שנים, אשר נסתיימו בפסק בוררות שניתן ביום 31.12.2008, ובו חויבו המבקשות לשלם למשיבות סכום של כ-20,000,000 דולר, בשל ביטול הסכם ניהול שנכרת בין המבקשות למשיבות ביחס לניהול מלון הידוע כיום בשם "מצודת דוד" בירושלים. ביום 1.1.2009 הגישו המשיבות בקשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו לאישור פסק הבוררות. במקביל הגישו המבקשות המרצת פתיחה לבית המשפט בבקשה לביטול הפסק, אשר במרכזה עמדה טענה בדבר נגיעה אישית של הבורר וניגוד עניינים אשר לא גולה לצדדים (ה"פ 1147/09).
בהמרצת הפתיחה טענו המבקשות כי שותפו למשרד עורכי הדין של הבורר היה מעורב בייצוגם של בנקים זרים במסגרת עסקה בה נרכשה רשת הילטון העולמית (אשר המשיבות הינן חברות בה). כחלק מכך ביקשו המבקשות להעיד את עו"ד גלית בונה, שהינה עורכת דין ממשרד עורכי דין חיצוני בו עשתה שימוש קבוע חברת הילטון תל אביב, יחד עם שני עדים נוספים – עו"ד קליף פלג ממשרדו של הבורר ואת המנהל האדמיניסטרטיבי של המשרד.
ביום 22.11.2009 קיבל בית המשפט המחוזי (כבוד סגנית הנשיאה ד"ר ד' פלפל) את בקשת המבקשות לגבי עו"ד פלג ודחה אותה לגבי השניים האחרים, ובהם עו"ד בונה.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, במסגרתה טוענות המבקשות כי שגה בית המשפט המחוזי משדחה את הבקשה לזימונה לעדות של עו"ד בונה. לטענתן, את הוראות תקנה 257 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) יש לקרוא יחד עם ההוראה הכללית ביחס לזימון עדים, הקבועה בסעיף 1 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, לפיה יש לאפשר לבעל דין לזמן כל עדות בעלת רלוונטיות לעניין. לטענתן, סוגית ידיעתה האישית של עו"ד בונה אודות נגיעתו של שותפו של הבורר למשיבות הינה בעלת משמעות רבה לדיון.
מנגד טוענות המשיבות כי דין הבקשה להידחות על הסף, בהיותה חלק מניסיונות המבקשות לדחות את ביצוע פסק הבוררות. לטענתן, מדובר בערעור על החלטה דיונית של בית המשפט, במסגרת בקשה לביטול פסק בוררות, כאשר הלכה היא כי אין ליתן רשות ערעור בכגון דא.
ביום 4.2.2010 הגישו המבקשות בקשה בכתב, בה ביקשו להציג השתלשלות עניינים עובדתית החורגת מזו אשר עמדה בפני בית המשפט המחוזי בעת מתן החלטתו. עיינתי בבקשה, אולם לא מצאתי בה כל טעם שעשוי לשנות מההכרעה בענייננו, ועל כן דינה לדחייה.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
הלכה היא כי רשות ערעור על החלטת בית משפט לפי חוק הבוררות אינה ניתנת אלא במקרים יוצאי דופן, בהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של הצדדים לבקשה או כאשר נדרשת התערבותה של ערכאת הערעור מטעמי צדק ומניעת עיוות דין (רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ , פ"ד נז (6) 605 (2003); רע"א
2766/06
סבג נ' רחמים (לא פורסם, 21.1.2008); רע"א 9119/07 א.ב. גרוסמן בע"מ נ' לבל (לא פורסם, 11.2.2008); וכן סמדר אוטולנגי בוררות – דין ונוהל כרך ב' 1224-1228 (2005)).
יתרה מכך, מדובר בהחלטה דיונית אשר אין זה מדרכו של בית המשפט להתערב בה במסגרת בקשת רשות ערעור, אלא במקרים חריגים (ראו רע"א 7037/09 אריקרן נ' עו"ד כהן (לא פורסם, 5.1.2010); רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד ואח' נ' מדינת ישראל , פ"ד מד(2) 206 (1990)). מהותה של המרצת הפתיחה, והדבר נכון שבעתיים בכל הנוגע לתקיפת פסק בורר, הינה בירור מהיר של הסוגיה, תוך התמקדות בכתובים, בראיות שבכתב ובתצהירים. בהתאם, לבית המשפט שמורה הסמכות להורות על הבאתן של ראיות נוספות לתמיכה בהמרצת הפתיחה – כולל השמעת עדים – ככל שיראה צורך בכך, אולם שיקול דעת זה של בית המשפט ביחס להבאת העדויות נרחב יותר במקרים אלו מאשר בעת בירור תובענה "רגילה", בשים לב למהותו של ההליך כהליך שנועד מלכתחילה להתברר על פי תצהירים ובצורה מקוצרת (ראו תקנה 257 לתקנות סדר הדין האזרחי; ע"א 163/89 צפר נ' מלמד , פ"ד מג(2) 495, 498 (1989)). בית המשפט המחוזי העדיף בשלב זה להסתפק בשמיעתם של העדים שתצהיריהם צורפו מלכתחילה ועמם שותפו של הבורר, ולא ראה צורך להוסיף להם את שמיעתה של עו"ד בונה. לא מצאתי בטיעוני המבקשות טעם שיש בו כדי להצדיק התערבות בהחלטתו זו, בפרט בשים לב למועד בו הוגשה הבקשה לזימון עדים – זמן רב לאחר קיום קדם המשפט, אשר כבר עובר אליו ידוע היה להן אודות מעורבותה הנטענת של עו"ד בונה.
למותר לציין, כי ככל שישתכנע בית המשפט המחוזי, לאחר שמיעת עדויות אלו, כי עדותה של עו"ד בונה נחוצה לבירור ההליך, יוכל הוא לאשר את זימונה בשלב מאוחר יותר (ראו רע"א 10741/03 עורקים נדל"ן והשקעות בע"מ נ' פרץ (לא פורסם, 15.8.2004).
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
המבקשות ישאו בשכר טרחת עורכי דינן של המשיבות בסך 10,000 ש"ח.
ניתנה היום, ב' באדר התש"ע (16.2.2010).
ש ו פ ט