רע"א 10741/03 עורקים נדלן והשקעות נ. מאיר פרץ

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ד' קרת-מאיר) לפיה נדחתה בקשת המבקשים להביא עדויות וראיות.

המשיב הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לאכיפת שעבוד ולמינוי כונס נכסים נגד המבקשת 1. זאת על בסיס שטרי משכון ובטחונות שהוצאו מאת המבקשת לטובת המשיב. המבקשת טענה כי הכספים אותם טוען המשיב כי היא חבה לו, כלל אינם מגיעים לו, כי אם למבקש 2 ולבני משפחתו. היא טענה כי שטרי המשכון והחשבונות רשומים על שם המשיב רק בשל שהוא משמש משך שנים כנאמן המבקש. טענות אלה של המבקשים מתבררות בתביעה נפרדת אשר הגישו כנגד המשיב. אולם, המבקשים ביקשו את בית המשפט קמא להתיר להם להביא עדויות, אשר, לטענתם, מאששות את טענותיהם אלה, גם בהליך המרצת הפתיחה למימוש המשכון שהגיש המשיב. בית המשפט דחה את הבקשה.

בית המשפט קבע כי אין צורך בצירוף תצהירים נוספים ובזימון עדים נוספים, פרט לתצהירו של המבקש אשר את צירופו הוא התיר, הואיל ורק תצהיר זה הינו חיוני לבחינת השאלות שבמחלוקת במסגרת המרצת הפתיחה. כנגד החלטה זו מכוונת הבקשה שבפניי.

2.המבקשים סבורים כי שגה בית המשפט קמא במונעו מהם מלהביא עדויות אשר יהא בכוחן, לשיטתם, לבסס את הטענות בדבר נאמנות ומרמה שבפיהם. הם מלינים על הפגיעה הקשה בזכויותיהם הדיוניות, ומתקשים להבין על שום מה סבר בית המשפט קמא כי העדויות אשר הגשתן מתבקשת אינן רלוונטיות.

המשיב תומך בהחלטת בית המשפט קמא. הוא סבור כי המבקשים זנחו עוד בדיון בפני בית המשפט את בקשתם להוספת העדויות, אשר בכל מקרה, הוגשה באיחור רב. עוד הוא סבור כי אין מקום לשמוע עדויות אלה בהליך של המרצת פתיחה למימוש שעבוד, הליך אשר נועד להיות מהיר ויעיל. הטענות בדבר נאמנות, כך לשיטת המשיב, צריכות להתברר בהליך הנפרד אותו יזמו המבקשים – שכן אין להן כל נגיעה למימוש המשכון.

המבקשים הגישו תגובה לתשובת המשיב, בה הם מדגישים כי לא ויתרו בשום שלב, במהלך הדיון בפני בית המשפט קמא, על בקשתם להביא עדויות נוספות.

3.לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה שהוגשה עליה ובתגובה לתשובה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות. החלטות הנוגעות לניהול המשפט ולשמיעת עדויות נתונות לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. רק במקרים חריגים יתערב בית משפט זה בהחלטות שקיבל בית המשפט המחוזי בעניינים כגון דא. לא השתכנעתי כי המקרה שבפניי נמנה על קבוצת מקרים זו. בית המשפט קמא, הבקיא בפרטי התיק, הגיע לכלל מסקנה כי העדויות אשר שמיעתן מבוקשת, אינן רלוונטיות לדיון שבפניו. אין מקום להתערב בקביעתו זו, במיוחד לאור התנהלותם הדיונית התמוהה של המבקשים בפני בית המשפט קמא.

אין צורך לומר, כי אין בדברים אלה כדי למנוע את שמיעת העדויות נשוא המחלוקת בהליכים אחרים המתנהלים בין הצדדים. זאת ועוד, מובן הוא כי בית המשפט המחוזי רשאי יהיה לאשר את שמיעת העדויות הללו בשלב מאוחר יותר של הדיון, אם ישתכנע, לאור העדויות שישמע והראיות שיקבל, כי עדויות אלה הפכו נחוצות.

הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בהוצאות המשיב בסך 10,000 ש"ח.