רע"א 1681/08 עופר להבי נ. ליניאל DDB בע"מ

1.

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד סגן הנשיא השופט י' זפט) בדחותו בקשה לסעד זמני שעניינו עיכוב הליכי בוררות המתנהלים בין הצדדים. בנוסף, הגיש המבקש "בקשה דחופה ביותר למתן סעד זמני - צו מניעה ארעי וצו מניעה זמני (במעמד צד אחד)" (להלן: הבקשה לסעד זמני ). החלטה זו מתייחסת הן לבקשת רשות הערעור והן לבקשה לסעד זמני.

הרקע העובדתי

2.

ביום 3.2.1999 הקימו המבקש, מר עופר להבי, והמשיב 4, מר רוני הרץ, את המשיבה 3, עופר & הרץ בע"מ. ביום 3.1.2006 נערך "הסכם יסוד חברה" שהצדדים לו הם המשיבה 1, ליניאל DDB בע"מ, המשיבה 3, עפר & הרץ בע"מ, והמשיבה 5, עפר, הרץ & ליניאל DDB בע"מ (להלן: הסכם הייסוד ). במסגרת הסכם הייסוד הקימו המשיבות 1 ו- 3 את המשיבה 5, במטרה לשתף פעולה בתחומי הפרסום, שיווק, יחסי ציבור, מדיה ואינטראקטיב. הסכם הייסוד הגדיר את מטרות החברה המשותפת, אופן ניהולה, סמכויות האורגנים וכיוצא באלה עניינים הנוגעים להקמת החברה. בין היתר, נקבע בסעיף 29.1 להסכם הייסוד כי בכל עניין הכרוך בהסכם או הנובע ממנו יפנו הצדדים לבוררות (להלן: תניית הבוררות ), וזו לשון הסעיף:

"אם יתגלעו חילוקי דעות, סכסוכים או טענות (להלן: "המחלוקת") בין הצדדים להסכם זה על אודות פירושו של הסכם זה, משמעותו, ביצועו, קיומו או הפרתו או בדבר הזכויות והחיובים, כולם או מקצתם, של הצדדים להסכם זה או של מי מהם, בקשר לכל עניין אחר הכרוך בהסכם זה או הנובע הימנו, תובא המחלוקת בפני בורר דן יחיד, אשר ימונה בהסכמה... אם לא יסכימו הצדדים על זהות הבורר בתוך פרק הזמן הנ"ל, ימונה הבורר על-ידי מי שיכהן באותה עת כיו"ר לשכת עורכי הדין בישראל... הבורר יתבקש לנהל את הבוררות ככל האפשר מיום ליום וליתן את פסקו בתוך שלשה חודשים ממועד מינויו."

3.

עוד הסכימו הצדדים, בסעיף 29.4 להסכם הייסוד, כי בתי המשפט בתל-אביב הם שיהיו מוסמכים לדון בהסכם זה (להלן: תניית השיפוט ), וזו לשון הסעיף:

"הצדדים מסכימים בזה, כי מקום השיפוט הייחודי לצורך הסכם זה יהיה בית המשפט בעיר תל-אביב במדינת ישראל, וכי דיני מדינת ישראל יחולו על הסכם זה ועל פירושו."

4.

במהלך ניהול העסקים של המשיבה 5, התגלעו חילוקי דעות בין המשיבה 1 והמשיב 2, מנהלה ובעל מניותיה, לבין המשיבה 3, המבקש והמשיב 4, מנהליה ובעלי מניותיה. בעקבות זאת, פנו המשיבים 1 ו-2 לראש לשכת עורכי הדין בבקשה למנות בורר שידון בסכסוך בין הצדדים, אשר מינה כבורר בין הצדדים את עו"ד אורי אלמוגי (להלן: הבורר ).

5.

ביום 17.7.2007 פנתה ב"כ המשיבים 1 ו-2 לב"כ המשיבה 3 בהצעה, שלשונה כדלקמן:

"להלן הצעת מרשי:

א.עפר & הרץ בע"מ תזרים את חלקה בערבויות האישיות לבנקים אישית ע"י עפר להבי ורוני הרץ (סכום העומד על 1,080,000 ₪) ומניות עפר & הרץ בחברה יועברו למרשתי.

ב.הצדדים יוותרו על כל תביעות הדדיות, כאשר רוני הרץ יתחייב ללוות את החברה שבנדון, משך 4 חודשים, ככל שיתבקש ע"י אפרים לניאל ומכסימום 6 שעות שבועיות, תמורת תשלום 500 ₪ לשעת עבודה.

ההצעה הינה מקשה אחת ואין חלקיה ניתנים להפרדה."

ביום 22.7.2007 השיב ב"כ המשיבים 3 ו-4 כי הצעת המשיבים 1 ו-2 "התקבלה כפי שהיא". המבקש מכנה הסכמה זו כ"הסכם החדש" שנחתם בין הצדדים ביחס למשיבה 5, וכך אתייחס אליה אף אני.

6.

כפי שציין בית המשפט קמא, במסגרת הבוררות התקיימו שלוש ישיבות (בימים 5.7.2007, 30.7.2007 ו- 5.9.2007), וכן הוגשו בקשות שונות והתקבלו החלטות ביניים על ידי הבורר. במסגרת החלטותיו, קבע הבורר את סדר הגשת כתבי הטענות, ובהחלטתו האחרונה (שניתנה לאחר מתן החלטתו של בית המשפט קמא נשוא בקשת רשות ערעור זו) קבע כי המועד האחרון להגשת כתב הגנה הינו יום 6.3.2008.

7.

אף שישיבת הבוררות הראשונה התקיימה כבר ביום 5.7.2007, פנה המבקש לבית המשפט קמא רק ביום 19.12.2007, בתובענה למתן סעד הצהרתי לפיו לא ניתן לקיים את הליך הבוררות, ובמקביל פנה בבקשה למתן צו מניעה ארעי וצו מניעה זמני האוסר על הבורר לקיים את הליך הבוררות עד לקבלת החלטה בתובענה העיקרית. טענות המבקש היו אלה: תניית השיפוט שבהסכם הייסוד מאיינת את תניית הבוררות; משנחתם ההסכם החדש בין הצדדים, ממילא אין עוד תוקף להסכם הייסוד ולתניית הבוררות בפרט; בהסכם החדש הסכימו הצדדים לוותר על כל תביעותיהם ההדדיות; המבקש אינו חלק מהצדדים לבוררות כפי שהוגדרו על ידי המשיבים 1-2 בפנייתם לראש לשכת עורכי הדין.

החלטתו של בית המשפט קמא

8.

בית המשפט קמא דחה את הבקשה לצו מניעה זמני, לאחר קבלת תגובת המשיבים. בית המשפט קמא קבע כי טענת המבקש ביחס לתניית השיפוט הינה בגדר היתממות, כי המבקש השתתף בישיבות הבוררות ואף הגיש לבורר בקשות שונות מבלי שפנה לבית המשפט בעניין סמכותו של הבורר. עוד פסק בית המשפט קמא, כי טענת המבקש לעניין נפקותו של ההסכם החדש אינה גורעת מסמכות הבורר ולכל היותר מהווה טענת הגנה בפני התביעה, זאת בייחוד משקיימת מחלוקת בעניין נפקות ההסכמה לוויתור על תביעות הדדיות. אשר למאזן הנוחות, ציין בית המשפט קמא כי לא נראה שעלול להיגרם למבקש נזק מהותי אם לא יעוכבו הליכי הבוררות, שכן הסכסוך העיקרי אינו נוגע לו, והוא אף הופטר מהתייצבות לשלבים הראשונים של הבוררות. מנגד, עיכוב הליכי הבוררות יפגע בזכויות המשיבים לברר את עניינם במהירות וביעילות בפני הבורר, כפי שהוסכם.

טענות המבקש בבקשת רשות הערעור ובבקשה לסעד זמני

9.

בבקשות שבפניי טוען המבקש כי נפלו שגיאות בהחלטתו של בית המשפט קמא במסגרתה נדחתה הבקשה לצו מניעה זמני. לטענת המבקש, שגה בית המשפט קמא בכך שלא קיים דיון במעמד הצדדים ולא איפשר את חקירת המצהירים, על אף קיומה של מחלוקת עובדתית. עוד טוען המבקש כי שגה בית המשפט קמא בסירובו להתייחס לטענות המבקש ביחס לתניית השיפוט. טענה נוספת היא, כי שגה בית המשפט קמא בקביעתו כי אין לייחס משקל לטענת המבקש לפיה במהלך הבוררות טען לחוסר סמכות הבורר וכן כי שגה בנפקויות ובפרשנויות המשפטיות שנתן להשתתפותו של המבקש בחלק מישיבות הבוררות, הגם שהמבקש כפר בסמכות הבורר מיד כשניתנה לו ההזדמנות לכך. עוד טוען המבקש, כי שגה בית המשפט קמא בקובעו כי טענת המבקש לעניין נפקותו של ההסכם החדש אינה גורעת מסמכות הבורר. לבסוף, טוען המבקש כי שגה בית המשפט קמא כשקבע כי לא ייגרם למבקש נזק מהותי אם לא יעוכבו הליכי הבוררות.

דיון והכרעה

10.

אין זה ממנהגה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטה של הערכאה הדיונית לעניין מתן סעד זמני, אלא במקרים חריגים (ראו: רע"א 1259/07 גלית שטיין נ' הסתדרות העובדים הלאומית בא"י (לא פורסם, 11.2.2007); ע"א 1425/07 שריד דרורי נ' גיל דבורה, עו"ד (לא פורסם, 28.2.2007); רע"א 11151/07 ליאור גבריאל נ' בנק מזרחי טפחות (לא פורסם, 31.12.2007) והאסמכתאות הנזכרות שם). על אחת כמה וכמה יהיה כלל זה נכון כאשר עסקינן בסעדים זמניים שעניינם בוררות, שכן כידוע בענייני בוררות נטיית ערכאת הערעור היא שלא להתערב בהחלטותיה של הערכאה הדיונית, אלא במקרה שבו מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים (ראו: רע"א 3505/00 רם חברה לעבודות הנדסיות בנין ושוברי גלים בע"מ נ' אחים שורק בע"מ (לא פורסם, 11.7.2000); רע"א 8595/99 מלון אורכידאה בע"מ נ' מרדכי מינוסקין (לא פורסם, 6.9.2000); רע"א 5097/06 ערוצי הזהב ושות' נ' ד.ס.ת. אחזקות בע"מ (לא פורסם, 11.7.2006)). איני סבור כי נסיבות העניין מצדיקות התערבותה של ערכאת הערעור. גם לגופו של עניין, איני סבור כי יש מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא.

11.

היעדר דיון במעמד הצדדים ואי חקירת המצהירים: מדובר בסוגיה שעניינה ניהול המשפט ודרכי הדיון, המסורה מטבע הדברים לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית. בכגון דא אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב (רע"א 592/07 צמרת גני חדרה (1989) בע"מ נ' זהבה קרטה (לא פורסם, 27.2.2007), והאסמכתאות הנזכרות שם). איני מוצא מקום להתערב בסוגיה זו. ככל שבית המשפט קמא סבר שאין מתעוררות בעניין הבקשה שאלות עובדתיות המצריכות את חקירת העדים ושמיעתם, הרי שלא היה מחויב לקיים דיון ולאפשר חקירות, אף אם המבקש ביקש זאת.

12.

היחס בין תניית השיפוט לתניית הבוררות: מאחר שאין ברצוני לקבוע מסמרות בעניין גורלה של התובענה העיקרית אשר עודנה תלויה ועומדת בפני בית המשפט קמא, אומר רק כי לדעתי צדק בית המשפט קמא משדחה טענה זו, ועל פניו סבורני שאין ממש בטענה כי תניית הבוררות אוינה על ידי תניית השיפוט שבהסכם הייסוד.

13.

נטילת חלק בבוררות על ידי המבקש: גם בעניין זה, איני סבור כי נפלה שגיאה בהחלטתו של בית המשפט קמא. הליכי הבוררות התנהלו במשך כחמישה חודשים בטרם פנה המבקש לבית המשפט בתביעה לסעד הצהרתי ובבקשה לסעד זמני. גם אם כפר המבקש בסמכות הבורר בפני הבורר, הרי שהשתהה בפנייתו לבית המשפט בבקשה למתן סעד, ובית המשפט רשאי היה שלא להיעתר לבקשתו מטעם זה. יצוין עוד, כי גם לבית משפט זה פנה המבקש כחודש לאחר מתן החלטתו של בית המשפט קמא, והתנהלות זו מלמדת כי לדעת המבקש אין כל דחיפות בסעד המבוקש על ידו. בנסיבות העניין, לא היתה כל הצדקה לפנות לבית משפט זה בבקשה דחופה למתן סעד זמני כשבוע בלבד לפני המועד הקבוע להגשת כתב ההגנה לבורר על ידי המבקש.

14.

נפקות ההסכם החדש לעניין תניית הבוררות: שוב, אין בכוונתי לקבוע מסמרות שיכול וישפיעו על תוצאתו של ההליך העיקרי התלוי ועומד, אולם אינני סבור כי יש מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט קמא כי הויתור ההדדי על תביעות במסגרת ההסכם החדש הינו בגדר טענת הגנה בפני התביעה שהוגשה לבורר. על פניו נראה כי ההסכם החדש, אף שתוצאתו הינה החלפת בעלי המניות במשיבה 5, אין משמעו איונו וביטולו של הסכם הייסוד, על תניית הבוררות שבו.

15.

מאזן הנוחות: כמו בית המשפט קמא, אף אני לא מצאתי כי הנזק שעלול להיגרם למבקש מהמשך ניהול הליכי הבוררות (כאשר התובענה העיקרית עודנה תלויה ועומדת) הינו גדול מזה שייגרם למשיבים מעיכובם של הליכים אלו. ככל שאכן אין למבקש יד ורגל בסכסוך כטענתו, או ככל שאכן היה ויתור הדדי על תביעות, הרי שהדבר נתון להכרעתו של הבורר וזאת על פי הסכמת הצדדים בהסכם הייסוד.

16.

לאור כל האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף בלא צורך בקבלת תשובה. משנדחתה בקשת רשות הערעור, ממילא אין מקום להיעתר לבקשה לסעד זמני. אין צו להוצאות.