פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
133/08
בפני:
כבוד השופט
י'
דנציגר
המבקשת:
שמשית אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית בע"מ
נ ג ד
המשיבה:
עומרי עאהד חברה לבניין בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בחיפה מיום 19.9.07 בת.א. 691/07 שניתנה על ידי כבוד ס' הנשיאה ש'
וסרקרוג
בשם המבקשת:
עו"ד ג' אטיאס
החלטה
1.
בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגנית הנשיאה השופטת ש' וסרקרוג), במסגרתה נדחתה תביעת המבקשת למתן פסק דין הצהרתי לפיו אין מקום לדון בתביעה שהוגשה על ידי המשיבה במסגרת בוררות.
הרקע העובדתי
2.
המבקשת הינה אגודה שיתופית שנוסדה על מנת לארגן בנייה מרוכזת של בתי מגורים של חבריה ביישוב הקהילתי שמשית. במכרז שאותו ערכה המבקשת לבחירת חברות קבלניות שיבנו את בתי המגורים, זכו מספר חברות ובהן חברת סנדק וליבנה דירות פאר בע"מ (להלן: סנדק ). בין המבקשת לבין סנדק נערך הסכם לבניית בתי המגורים (להלן: ההסכם ). סנדק שכרה את שירותיה של המשיבה כקבלנית משנה.
3.
המבקשת מינתה את חברת טריפל אר הנדסה וניהול פרויקטים (1993) בע"מ כמפקחת על הפרויקט (להלן: המפקחת ).
4.
במסגרת סעיף 64 להסכם, שכותרתו "חשבון סופי" נקבע, בין היתר, כי בתוך 60 ימים ממועד מסירת הבתים, תגיש סנדק למפקחת חשבון סופי. עוד נקבע, בסעיף 64.5 להסכם (להלן: תניית הבוררות ), כדקלמן:
"חשבון סופי שיהיו לגביו חילוקי דעות בין המפקח והקבלן, או שחלק הקבלן על הסכום שאושר ע"י המפקח, יהפוך החשבון לחשבון חלקי וישולם הסכום שאינו שנוי במחלוקת ואם לא תושג הסכמה לגבי הסכום שבמחלוקת, יכריע בכך הפוסק והכרעתו תהיה סופית ." [ההדגשה אינה במקור - י.ד.].
בסעיף 1 להסכם הוגדר "הפוסק" בזו הלשון:
"מי שימונה בהסכמה בין האגודה לקבלן תוך 10 ימים מיום החתימה על הסכם זה. לא הגיעו הצדדים תוך 10 ימים להסכמה על זהות הפוסק, יפנו הצדדים ליו"ר התאחדות הקבלנים והבונים בישראל על מנת שהוא ימנה פוסק."
5.
עוד נקבע, בסעיף 81 להסכם, שכותרתו "סמכות שיפוט" (להלן: תניית השיפוט ), כדלקמן:
"במקרה של סכסוך בין הצדדים בכל הקשור להסכם זה תהיה סמכות השיפוט לבתי המשפט במחוז חיפה בלבד."
6.
בחודש מאי 2002, על רקע קשיים כלכליים של סנדק, הוסכם בין הצדדים כי המשיבה תיטול על עצמה את כל חובותיה וזכויותיה של סנדק כלפי המבקשת. במסגרת זאת, נערכו שני חוזים בין הצדדים: האחד, חוזה משולש, בין המבקשת, המשיבה וסנדק; והשני, חוזה בין המבקשת למשיבה.
7.
המפקחת ייצגה את המבקשת מול הקבלנים השונים בפרויקט, ומשהסתיימו עבודות הבניה, אף ערכה איתם חשבונות סופיים, למעט עם המשיבה, אשר לטענת המבקשת, לא הגישה חשבון סופי ולא קיימה עם המפקחת דיונים לשם הסדרתו. בשנת 2003 סיימה המפקחת את עבודתה ביישוב עבור המבקשת.
8.
במהלך שנת 2004 התגלעו מחלוקות בין המבקשת למשיבה בקשר לחבויותיהן זו כלפי זו. לטענת המבקשת, התברר לה כי המשיבה חבה לה כ-250,000 ₪, בגין סכומים ששולמו ביתר ובגין פיגורים בביצוע העבודות. בשלב מסוים אף חילטה המבקשת את הערבות הבנקאית שהופקדה בידה על ידי המשיבה. המשיבה, מאידך, טוענת כי המבקשת חייבת לה כספים בגין תשלומים שונים המגיעים לה על פי ההסכם.
9.
הואיל ולא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמות ביניהם, פנתה המשיבה, ביום 7.6.2005, ליו"ר התאחדות הקבלנים וביקשה למנות בורר שידון במחלוקות בין הצדדים. ביום 26.7.2005 הודיעה התאחדות הקבלנים לצדדים כי הוחלט למנות את עו"ד אבי שטרן כבורר בעניינם (להלן: הבורר ).
10.
ביום 1.1.2006 פנה הבורר אל הצדדים וזימנם לישיבת בוררות. המבקשת הודיעה לבורר, ביום 4.1.2006, כי אין בפניה כתב תביעה או כל מסמך אחר המפרט את טענותיה של המשיבה. רק בישיבת הבוררות הראשונה, שהתקיימה ביום 17.1.2006, נמסר למבקשת עותק מכתב התביעה שהוגש על ידי המשיבה.
11.
בפרוטוקול הישיבה האמורה צוין כי המבקשת שומרת על זכותה לפנות לבית המשפט ולהעלות טענות לגבי סמכות הבורר לדון בחלק מסעיפי התביעה. המבקשת טוענת בבקשת רשות הערעור כי הפרוטוקול אינו משקף את עמדות הצדדים, וכי בפועל, במהלך ישיבה זו הודיעה לבורר כי לאחר קריאת כתב התביעה על בוריו תיתן עמדתה באשר לאפשרות של ליבון טענות המשיבה כלפי המבקשת במסגרת בוררות. ביום 5.2.2006 פנה ב"כ המבקשת אל הבורר במסמך מפורט ובו הסביר מדוע, לגישת המבקשת, אין הבורר מוסמך לדון בסכסוך.
12.
ממועד פנייתו של ב"כ המבקשת אל הבורר ביום 5.2.2006, ועד חודש יוני 2007, לא קודמו הליכי הבוררות ולא נעשתה כל פנייה לבית המשפט מטעם מי מהצדדים. ביום 18.6.2007 או בסמוך לכך, פנתה המשיבה אל הבורר בבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה. ביום 26.6.2007 קבע הבורר כי ככל שהמבקשת לא תגיש כתב הגנה עד ליום 10.7.2007 ידון הוא בבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה.
ההליכים בבית המשפט קמא
13.
בעקבות החלטת הבורר כאמור, הגישה המבקשת, ביום 1.7.2007, כתב תביעה למתן סעד הצהרתי לפיו אין לבורר סמכות לדון בתביעה נגדה, אותה הגישה לו המשיבה. בד בבד, הוגשה על ידי המבקשת בקשה לצו מניעה זמני במעמד צד אחד, להורות על עיכוב הליכי הבוררות בין הצדדים. ביום 4.7.2007 נעתר בית המשפט קמא לבקשה במעמד צד אחד.
14.
בדיון שהתקיים במעמד שני הצדדים, ביום 8.7.2008, הסכימו הצדדים כי החלטת בית המשפט בעניין הצו הזמני תהווה הכרעה גם בתיק העיקרי. כלומר למעשה, בהסכמת הצדדים הוקדם מועד הדיון בתובענה העיקרית, בדומה להסדר הקיים על פי תקנה 369 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
15.
בבית המשפט קמא העלתה המבקשת שתי טענות מרכזיות. טענתה הראשונה של המבקשת היתה, כי לא התקיים תנאי מוקדם לקיום הבוררות על פי ההסכם, והוא קיומם של חילוקי דעות בין המפקח לבין הקבלן (המשיבה). במלים אחרות, לטענת המבקשת, תניית הבוררות נועדה לפתור מחלוקות שלא נפתרו בהסכמה בין המפקחת לבין הקבלן, אלא שהמפקחת סיימה זה מכבר את תפקידה בפרויקט, ובנסיבות אלה, אין תחולה לתניית הבוררות. טענתה השנייה של המבקשת היתה, כי כתב התביעה שהוגש על ידי המשיבה חורג מדל"ת אמותיה של תניית הבוררות. לטענתה, על פי ההסכם, אין לבורר סמכות לדון בסכסוך החורג מנושא החשבון הסופי.
16.
בית המשפט קמא דחה את טענות המבקשת, וקבע כי על פי הניסוח הלשוני של סעיף הבוררות, מוסמך הבורר לדון בכל מחלוקת הנוגעת לנושא ההתחשבנות, בין בתחום ההנדסי, בין בתחום החשבונאי ובין בתחום המשפטי, בין אם מדובר בעילה חוזית ובין נזיקית. בקביעתו הנ"ל הסתמך בית המשפט קמא בין היתר על הכלל לפיו יש להעדיף פירוש המקיים את הסכם הבוררות. כמו כן, דחה בית המשפט קמא את הטענה בדבר אי התקיימות התנאי המקדמי, שכן, לדבריו, השאלה אם המפקחת עדיין פעילה בשטח אם לאו אינה יכולה להכריע בשאלת הסכמת הצדדים להעביר מחלוקות ביניהם להכרעת בורר. מסקנתו הסופית של בית המשפט קמא היתה כי יש להעביר את כלל המחלוקות הנוגעות להתחשבנות בין הצדדים בקשר לפרויקט לדיון בפני הבורר, להוציא תביעת נזיקין הקשורה לחילוט הערבות.
טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור
17.
שתי טענות עיקריות בפי המבקשת במסגרת בקשת רשות הערעור שבפניי: טענתה הראשונה הינה כי בית המשפט קמא שגה כאשר קבע כי יש לפרש את סעיף 64.5 להסכם כתניית בוררות גורפת, הכוללת בחובה סמכות לדון בכל סכסוך מכל סוג שהוא, העלול לנבוע מהסכם. לטענת המבקשת, הפוסק נועד למטרה אחת בלבד, והיא לדון בחילוקי דעות הנדסיים וטכניים במהותם בין המשיבה למפקח, ככל שאלה נוגעים לחשבון הסופי. טענתה השנייה של המבקשת הינה כי שגה בית המשפט קמא כאשר התעלם לחלוטין מטענתה כי בחלוף למעלה מ-16 חודשים בהם לא עשה הבורר מאום, פקעה סמכותו לדון בבוררות.
דיון והכרעה
18.
כלל הוא, כי רשות ערעור על החלטת בית משפט לפי חוק הבוררות, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא שמורה היא למקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת שאלה מיוחדת בעלת אופי משפטי או ציבורי החורגת מעניינם המוגדר של הצדדים למחלוקת, או כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק ומניעת עיוות דין. ראו: רע"א 3505/00 רם חברה לעבודות הנדסיות ושוברי גלים בע"מ נ' אחים שורק בע"מ (לא פורסם, 11.7.2000); רע"א 8902/04 מוסדות שערי ציון נ' מרים סימן טוב (לא פורסם, 27.12.2005); רע"א 8147/05 ברדר-רשף (ישראל) בע"מ נ' גלור מ.י. בע"מ ואח' (לא פורסם, 9.12.2007). איני סבור כי המקרה דנן הינו מסוג המקרים החריגים המצדיקים רשות ערעור, והמבקשת אף לא הצביעה על טעם כלשהו לחרוג מהכלל האמור.
19.
אף לגופו של עניין, אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא. הלכה היא כי במקרה של ספק יש לפרש את הסכם הבוררות בצורה רחבה, וזאת על מנת ליתן תוקף לכוונת הצדדים לברר את הסכסוכים ביניהם באמצעות בוררות (ראו: ע"א 823/87 דניה סיבוס חברה לבנייה בע"מ נ' ס.ע. רינגל בע"מ , פ"ד מב(4) 605, 612 (1989); ע"א 772/94 דנאל יזום ופיקוח (1990) בע"מ נ' אבנית פרופרטיס (אינטרנשיונל) בע"מ (לא פורסם, 3.5.1994); ע"א 5820/98 רסידו סי בע"מ נ' שמשון קידוחים ובניין בע"מ , פ"ד נב(4) 769, 772 (1998); רע"א 7146/06 מדינת ישראל – משרד התחבורה נ' חברת מטרודן באר שבע בע"מ (לא פורסם, 15.1.2007)).
20.
בענייננו, מלשונה של תניית הבוררות עולה כי הצדדים התכוונו להעביר להכרעת הבורר מחלוקות לגבי החשבון הסופי. צודק בית המשפט קמא בקביעתו כי אין בלשונה של תניית הבוררות כל רמז לכך שכוונת הצדדים היתה להעביר להכרעת הבורר אך ורק מחלוקות בנושאים הנדסיים, כל עוד המחלוקות עוסקות בנושא ההתחשבנות הסופית. עיון בכתב התביעה שהוגש על ידי המשיבה מלמד כי עילות התביעה עוסקות בנושאים כגון תשלומים בשל איחור בתקופת הביצוע; תשלומים בגין אחזקה ושמירה של בתים שלא נמסרו למשתכנים; תוספת תשלום בגין תוספות ושינויים בבתים ועוד. סבורני כי נושאים אלה הינם בבירור נושאים הנוגעים להתחשבנות בין הצדדים, וכי נכנסים הם בגדר תניית הבוררות, גם לפי פרשנותה המצמצמת של המבקשת.
יוער, כי גם קיומה של תניית השיפוט בסעיף 81 להסכם אינה גורעת מתחולתה של תניית הבוררות על הסכסוך הנדון (והשווה: רע"א 1681/08 עופר להבי נ' ליניאל
DDB בע"מ (לא פורסם, 3.3.2008).
21.
יש לדחות אף את הטענה כי פקעה סמכות הבורר לדון בסכסוך. אמנם, ניתן במקרים מסוימים לראות הסכם בוררות כפוקע בשל זניחת הבוררות על ידי התובע (ראו: סמדר אוטולנגי בוררות דין ונוהל כרך א 234 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005) (להלן: אוטולנגי )), אולם סבורני כי כלל זה אינו חל במקרה שלפנינו. כפי שראינו, לטענת המבקשת, הבורר אינו מוסמך לדון בסכסוך שהובא בפניו על ידי המשיבה. בד בבד, טוענת המבקשת כי הבורר לא היה מוסמך לדון בשאלת סמכותו (כך ציינה, בין היתר, בבקשה לצו מניעה זמני שהגישה לבית המשפט קמא). בנסיבות אלה מצופה היה כי המבקשת תפנה לבית המשפט המוסמך על מנת שיכריע בשאלת הסמכות. יפים לעניין זה דבריה של אוטולנגי, בעמ' 584:
"אם הבורר לא הוסמך על ידי הצדדים להכריע בדבר סמכותו ובכל זאת הוא בוחר לדון ולהכריע בעצמו, יכול הצד המתנגד לכך לשדל את הבורר לפנות בעצמו באבעיה לבית המשפט; ובהעדר הצלחה בכך - לפנות לבית המשפט בבקשת פסק דין הצהרתי בדבר חוסר סמכות הבורר לדון בסכסוך."
22.
ניתן לומר במלים פשוטות כי "הכדור היה במגרשה של המבקשת", והיה עליה לנקוט בהליך המתאים לבירור הטענה, בין לבקש מהבורר לפנות באבעיה לבית המשפט ובין לפנות בעצמה לבית המשפט, כפי שאף עשתה בסופו של דבר, אולם רק לאחר שהוגשה בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה. אמנם תמוה הדבר כי המשיבה לא פנתה במועד מוקדם יותר אל הבורר בבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה, אולם הימנעותה של המבקשת מלפעול לבירור טענת חוסר הסמכות בוודאי שאינה יכולה לפעול לטובתה, ואין היא יכולה להיבנות מכך ולטעון כי סמכותו של הבורר פקעה בשל חוסר המעש שלה עצמה.
22.
לאור כל האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף בלא צורך בקבלת תשובת המשיבה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ח באדר א' תשס"ח (5.3.08).
ש ו פ ט