רע"א 8147/05 ברדר-רשף (ישראל) בע"מ נ. גלור מ.י.בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו (כב' ס. הנשיא ר' שטרנברג-אליעז), שהורה על אישורו של פסק בוררות שניתן בידי כב' הבוררת, פרופ' צ' כהן.

2.

עניינה של הבוררות נסב על הפסקת זיכיון שקיבלה המשיבה, גלור מ.י. בע"מ, בשנת 1996 מהמבקשת, ברדר רשף (ישראל) בע"מ, לייבוא ולשיווק בישראל של מוצרי חשמל קטנים הנושאים את שם המותג " Brother ". הסכם הזיכיון לא כלל מועד לסיומו, ובשנת 2001 הודיעה המבקשת למשיבה על הפסקתו. הדבר עורר מחלוקות בין הצדדים, אשר אותן העבירו לבוררות בהתאם להסכם ביניהן. המשיבה הגישה לבוררת תביעה על סך של כעשרה מיליון ₪, ואילו המבקשת הגישה מצידה תביעה שכנגד.

בשנת 2005 ניתן פסק הבוררות, אשר קיבל באופן חלקי את תביעת המשיבה ודחה את התביעה שכנגד של המבקשת. נקבע, כי המשיבה זכאית לפיצוי בגין אי הודעה מוקדמת על ביטול החוזה, ועל הנזקים שנגרמו לה עקב כך, ואינה זכאית לפיצוי בגין עילות אחרות שנתבעו על-ידה. סכום הפיצוי הועמד על כמיליון ₪, כעשירית מסכום התביעה המקורי. המשיבה הגישה בקשה לאישור פסק הבוררות, והמבקשת הגישה בקשה לביטולו.

3.

בית המשפט המחוזי, באשרו את פסק הבוררות קבע, בין היתר, כי טענות המבקשת בדבר חריגת הבוררת מסמכות והיעדר הסכם בוררות בר תוקף, עקב פסיקת פיצוי לצד שלישי

חברת פינדל בע"מ , אשר לא היתה, כביכול, צד להסכם הבוררות, לא היו נשמעות בערכאות, ואין להן מקום בבקשה לביטול פסק בוררות. כך נפסק כי הבוררת הדריכה את עצמה בהתאם להלכה המקובלת בפסיקה בכל הנוגע למועד הסביר למתן הודעה מוקדמת להפסקת חוזה, ועל כן אין לומר כי פסקה שלא בהתאם לדין. עוד נפסק כי הבוררת היתה רשאית להעדיף חוות דעת מומחה מסוים על פני חוות דעת נגדיות, במיוחד לאחר חקירה ממצה של נותני חוות הדעת. כן נקבע כי לא נמצאה כל עדות לכך שהבוררת חרגה מכללים מושרשים בדיני הראיות.

עוד נפסק, כי אפילו הוכחה אחת מעילות הביטול, לא היה מקום לביטול פסק הבוררות, מאחר שלמבקשת לא נגרם עיוות דין. חוזה שיווק שמועד סיומו לא הוסכם, ניתן, אמנם, לביטול, אך זאת תוך קביעת מועד סביר לסיומו. אם לא נהגה כך המבקשת, היה עליה לפצות את המשיבים על הנזקים שהסבה להם עקב התנהגותה, וכך, אכן, קבעה הבוררת.

4.

בבקשת רשות הערעור, שבה וטוענת המבקשת כי הבוררת פסקה למשיבה פיצוי על נזקי חברה שלישית, פינדל בע"מ, בגין נזקים אשר לא נתבעו, ולטובת חברה שלא היתה צד לבוררות; כי הבוררת העניקה למשיבה סעדים שלא נתבעו על ידה; כי נפגעו כללי הצדק הטבעי הקשורים בראיות שהובאו בפני הבוררת, וכי ראיות שעליהן מבוסס הפסק כלל לא הוצגו לבוררת; כן נטען, כי המשיבה העלתה טענות עובדתיות סותרות בבוררות, ובתגובתה לבקשה לביטול פסק הבורר.

המשיבה טוענת בתשובתה כי טענות המבקשת הן טענות כנגד קביעות עובדתיות קונקרטיות המתייחסות לצדדים לבוררות, והן אינן מצדיקות מתן רשות ערעור, וכי גם לגוף העניין אין מקום לקבלן.

5.

דין הבקשה להידחות. כלל הוא, כי רשות ערעור על החלטת בית משפט לפי חוק

הבוררות, התשכ"ח-1968 אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא שמורה היא למקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת שאלה מיוחדת בעלת אופי משפטי או ציבורי החורגת מעניינם המוגדר של הצדדים למחלוקת, או כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק ומניעת עיוות דין. ריסון שיפוטי זה מגשים את תכליתו של חוק הבוררות, שהצר את הביקורת הערעורית על החלטות בית משפט בענייני בוררות והגבילן לערעור ברשות בלבד. הוא מתחייב ממהותו של מוסד הבוררות, כמנגנון חלופי להכרעה בסכסוכים בדרך מהירה וצודקת, שאינו כפוף בהכרח לכללי סדר הדין ודיני הראיות, ומושתת על רצון הצדדים (רע"א 1066/06 ארסד נ' רונן , תק-על 2006(1), 4197; ע"א 4886/00 גרוס נ' קידר , פ"ד נז(5) 933). בענייננו, על אף האופי העקרוני שמנסה המבקשת לשוות לטענותיה, הסכסוך אינו חורג מד' אמותיהם של בעלי הדין, ואינו מעלה כל סוגיה מיוחדת המצדיקה מתן רשות לערער.

6.

למעלה מן הנדרש, אציין כי גם לגוף העניין אין ממש בבקשה. טענתה העיקרית של המבקשת נוגעת לפיצוי שנדרשה לשלם בשל נזקים שנגרמו, כביכול, לחב' פינדל, שהיא, לטענתה, צד זר למחלוקת בין הצדדים לבוררות ולבוררות עצמה. אולם, הבוררת קבעה בהחלטתה, על יסוד הראיות שהובאו לפניה, כי חב' פינדל שימשה כזרוע של המשיבה, וזאת בהסכמתה של המבקשת. כך, בהתאם לנספח להסכם הזיכיון שבין הצדדים, הצהירה המבקשת כי "אין התנגדות כי תקיימו את כל התחייבויותיכם על פי ההסכם שבנדון באמצעות תאגיד אחר פינדל מ.י בע"מ, ובלבד שתישארי האחראית לקיום ההתחייבויות כלפינו וערבותו של יוסי עידה תישאר בעינה". עוד ציינה הבוררת את עדותו של המשיב 2, כי "פינדל עסקה אך ורק במוצרי ברדר.. פינדל זו חברה שהוקמה במיוחדת לנושא של ברדר, זה כאילו היה אמור להיות במקום להיות חטיבה בתוך גלור. המחשבה המקורית היתה שגלור תמשיך להיות הצינור השיווקי, ופינדל תעסוק בפיתוח של המותג". בעמ' 12 לפסק הבוררות קבעה הבוררת כי "המסקנה היא, איפוא, שפינדל אינה אלא זרוע של גלור, בהסכמתה של ברדר". מכאן, שלא נפל פגם בפסיקת פיצויים לטובת חב' פינדל, כמי שעומדת בנעליה של המשיבה לצורך הענין.

אף לטענת שינוי החזית שהעלתה המבקשת בגין חישוב הנזק בהתאם לרווח התפעולי ולא בהתאם לרווח הנקי כפי שנתבע בכתב התביעה אין משקל רב. הצורך המהותי בחישוב הנזק בהתאם לרווח התפעולי הוכרע על-ידי הבוררת לאחר שהצדדים העלו טענותיהם בעניין זה, והדבר נדון לגוף העניין. לפיכך, ומשהבוררת לא היתה קשורה בסדרי הדין ובדיני הראיות, לא נתקפחה זכות הטיעון של המבקשת, ולא קמה עילה לביטול הפסק. ולבסוף, צדק בית המשפט המחוזי בקביעתו כי לא נשללו זכויותיה הדיוניות הבסיסיות של המבקשת, ומכל מקום, המבקשת לא הוכיחה כי נגרם לה עיוות דין, ולפיכך, ברוח סעיף 26(א) לחוק הבוררות, אין מקום לביטול פסק הבוררות.

7.

הבקשה נדחית, איפוא. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בסך 15,000 ₪.