רע"א 8902/04 מוסדות שערי ציון נ. מרים סימן טוב

המשיבה בפנינו, מרים סימן טוב, ניהלה בית-ספר יסודי וגן ילדים בתל-אביב. לאחר שנקלעה לקשיים כלכליים, פנתה המשיבה למבקשת ובין השתיים נכרת הסכם בעל-פה לגבי מימון פעילות בית-הספר ולטענת המבקשת גם לגבי מימון פעילות גן הילדים.

משנתבקשה המשיבה לאשר לעיריית תל-אביב-יפו, כי לא העבירה את הזכויות במקלט בו התנהל גן הילדים לצד שלישי, פנתה המשיבה למבקשת כדי שינוסח מסמך בכתב בנוגע להתקשרות ביניהן. להפתעת המשיבה, מהמסמך אותו המציאה המבקשת עלה, כי במסגרת ההתקשרות ביניהן הועבר לניהול המבקשת גם גן הילדים. בעקבות כך נתגלעו חילוקי דעות בין הצדדים, אשר הגיעו לכך, שהמבקשת פיטרה את המשיבה מבית-הספר.

במסגרת הסכסוך בין השתיים, פנתה המבקשת לבית-דין צדק בבני-ברק (להלן: בית-הדין), בתביעה כנגד המבקשת ובה דרשה לקיים הליך בוררות בענין הזכויות במקלט. הליך הבוררות התקיים בפני שלושה מבוררי בית-הדין. הבוררים קיימו שני דיונים במעמד הצדדים. בסופם של הדיונים נתנו הבוררים פסק-בוררות זמני, לפיו על המשיבה לפנות את המקלט בו נמצא גן הילדים ולמסור את הניהול בגן לניהולה הבלעדי של המבקשת.

המשיבה, שהופתעה מסיום ההליך, פנתה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בבקשה לביטול פסק הבוררות בטענה, כי הובטח לה בבית-הדין, כי יתאפשר לה להביא בפני בית-הדין כל עד שתבחר, אולם בפועל הדבר נמנע ממנה. כן טענה, כי המבקשת הציגה בפני בית-הדין מסמך הנושא חתימה מזויפת של המשיבה ובשל כך הגישה המשיבה תלונה למשטרה.

בית-המשפט המחוזי (כבוד סגנית-הנשיא ר' שטרנברג-אליעז) קיבל את בקשתה של המשיבה, ביטל את פסק הבוררות קבע, כי המשיבה ממשיכה להיות בעלת הזכויות במקלט. בפסק-דינו קבע בית-המשפט המחוזי, כי למשיבה לא ניתנה הזדמנות נאותה להביא את ראיותיה ובכך נתקיימה עילה לביטול פסק הבוררות, לפי סעיף 24(4) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוענת המבקשת, כי שגה בית-המשפט המחוזי משקבע, כי לא ניתנה למשיבה הזדמנות להביא את עדיה, לאור הראיות אשר היו בפני בית-המשפט המחוזי.

מנגד, סומכת המשיבה את ידיה על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי וטוענת, כי בפני בית-המשפט המחוזי היו די והותר ראיות לשם הקביעה אותה קבע.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

הלכה היא, כי רשות ערעור על פסק-דין אשר ניתן בנוגע לבקשה לאישורו או לביטולו של פסק בוררות, כמו בענייננו, לא תינתן כדבר של מה בכך, אלא רק במקרים יוצאי-דופן, כאשר השאלה העומדת להכרעה בהם הינה שאלה עקרונית וציבורית, אשר איננה רלבנטית רק לצדדים הנוגעים לעניין זה. כך, נקבע ברע"א 3505/00 רם חברה לעבודות הנדסיות בנין ושוברי גלים בע"מ נ' אחים שורק בע"מ (לא פורסם), כי:

"כלל הוא בבחינת בקשות רשות ערעור המתייחסות לפסקי דין של הערכאות המוסמכות הנוגעים לביטול או אישור פסקי בוררים כי רשות כזו אינה ניתנת על דרך השגרה והיא שמורה למקרים מיוחדים בהם עולה שאלה מיוחדת בעלת אופי משפטי או ציבורי החורגת מגדר עניינם המוגדר של הצדדים למחלוקת או כאשר נדרשת התערבות משיקולים של צדק למניעת עיוות-דין. גישה זו ננקטת, דרך כלל, ביחס לענינים המגיעים לבית משפט זה בגלגול שלישי, ומקומה בשינויים המתחייבים, גם בבקשות רשות ערעור על פסקי דין של ערכאות קמא העוסקים בפסקי בוררים. (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פד"י לו(3) 123; לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד , עמ' 177)."

במקרה שלפנינו, המבקשת אף אינה טוענת שמדובר בעניין עקרוני, בעל השלכות החורגות מתחום הסכסוך בינה ובין המשיבה ואינה מעלה כל סיבה מדוע יש להביא את עניינן לדיון בפני ערכאה נוספת.

דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. בית-המשפט המחוזי קבע, כעניין שבעובדה, על-פי הראיות שהיו בפניו, כי נמנעה מהמשיבה ההזדמנות להביא את עדיה ובכך נפגמה זכותה להליך ראוי. המבקשת מבקשת לתקוף בבקשתה קביעה זו של בית-המשפט המחוזי וזאת בניגוד להלכה, כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים אותם קבעה הערכאה הדיונית (ראו רע"א 4599/02 ישפה הנדסה אינטרנשיונל בע"מ נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ (לא פורסם); ע"פ 993/00 שלמה נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(6) 205).

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.