רע"א 5097/06 ערוצי הזהב ושות' נ. ד.ס.ת. אחזקות בע"מ

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (כבוד הנשיא א' גורן), בה הורה על מינוי בורר על ידי המוסד לבוררות מוסכמת במסגרת סעיף 8 ל חוק הבוררות , תשכ"ח-1968. כן נתבקש לעכב ביצועה של החלטה זו. כן בקשו המבקשות להשיג על קביעתו של בית המשפט לפיה השאלה בדבר חיוב המשיבה בערובה להוצאות המבקשות, תידון בבוררות.

2.החל בשנת 1997 סיפקה המשיבה למבקשות שירותים לגביית חובות של לקוחותיהן.

בחודש אוגוסט 2003 חתמו הצדדים על הסכמים להעברת שירותי הגבייה הניתנים למבקשות מידי המשיבה לידיו של עו"ד עופר רביע, וזאת על רקע חילוקי דעות שנתגלעו ביניהן. כן חתמו על הסכמים עם חברת ניו-דין, שבגדרם נשכרו שירותיה של האחרונה לצורך איסוף "ציוד-קצה" מידי לקוחות המבקשות (להלן – ההסכמים ). במסגרת ההסכמים, הגיעו הצדדים להסדר לפיו המחו המבקשות למשיבה את זכויותיהן במחצית מן הכספים שיתקבלו מפעולות הגבייה והאיסוף. כן קבעו הצדדים להסכמים סעיף "ישוב סכסוכים" שזה נוסחו:

"59. הצדדים מסכימים ביניהם כי כל חילוקי הדעות ביניהם הנוגעים להסכם זה, ישומו, פרשנותו, תוקפו וכיוב' יבוררו במנגנון ישוב סכסוכים המפורט להלן.

59.1. בכל מקרה של מחלוקת בין הצדדים כאמור לעיל, יבוצע נסיון לישוב הסכסוך באמצעות נציג בכיר של חברות הכבלים, עו"ד רביע ונציג דסת [או: נציג בכיר של כל אחד מהצדדים]. טרם תחילת נסיון לישוב הסכסוך, יחליפו הצדדים ביניהם מסמכים הכוללים את תמצית חילוקי הדעות כאמור.

59.2. ככל שלא יעלה בידי הצדדים ליישב את המחלוקת ביניהם בתוך 14 יום ממועד הפניה לישוב הסכסוך, יפנו הצדדים לבורר אשר ימונה על ידי המוסד לבוררות עסקית, בפניו יתברר הסכסוך בין הצדדים".

3.ביום 13.11.05 שלחה המשיבה למבקשות מכתב ובו טענה כי לנוכח חוב בסך של כ 11,000,000 ₪ שטרם שולם לה, ולנוכח כשלון נסיונותיה לסיים את המחלוקות עם הצד שכנגד בפשרה, על הצדדים לפנות למוסד לבוררות עסקית לשם מינוי בורר. עם זאת, ציינה המשיבה כי היא מוכנה לקיים ישיבה נוספת כדי לנסות וליישב את המחלוקות. ביום 21.11.05, השיב בא-כוח המבקשות, כי טענות המשיבה במכתב מוכחשות, וכי למבקשות טענות קשות כנגד המשיבה בדבר מעשים ומחדלים שלא כדין במימוש ההסכמים שבין הצדדים.

לטענת המבקשות, אין מקום למינוי בורר על-ידי בית משפט המחוזי, מן הטעם העיקרי כי תניית הבוררות האמורה מחייבת קיום הליך בוררות תלת צדדי , הכולל גם את עו"ד רביע, ואילו כאן, ביקשה המשיבה לקיים הליך בוררות רק בינה לבין המבקשות. זאת, בפרט בנסיבות המקרה הנוכחי, שבו הפרותיו של עו"ד רביע את ההסכמים, הן שהביאו לביטולם, והביטול עומד בלב תביעת המשיבה. עוד טענו המבקשות, כי הליך בוררות בהיעדרו של עו"ד רביע, הינו הליך עקר, שכן בהסכמים אין כל התחייבות של המבקשות כלפי המשיבה, וממילא לא בוצעה על ידן כל הפרה של ההסכם. עוד טענו כי לא מוצו תנאיו המקדמיים של מנגנון יישוב הסכסוכים.

4.בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו כי השימוש בסמכות מינוי בורר נתונה לשיקול דעת בית המשפט, והוא יסרב לעשות בה שימוש רק במקרים חריגים.

בית המשפט ציין כי הצדדים בהסכם ביניהם קבעו מנגנון עצמי ליישוב סכסוכים טרם הפנייה לבורר חיצוני, וכי אין לפרש תנייה זו באופן המחייב את השתתפות כל הצדדים להסכם הבוררות, אם אין הכרח בדבר בשים לב לנסיבות ההתקשרות בהסכם הבוררות ולאופי המחלוקת והצדדים לה. במקרה זה נקבע כי המבקשות והמשיבה בהתקשרותם בהסכם לקחו בחשבון כי קימת אפשרות שיפנו לבדן למנגנון יישוב סכסוכים בלא שיתופם של עו"ד רביע וחב' ניו-דין, וזאת מקום שהמחלוקות ביניהן עומדות בפני עצמן. בית המשפט הורה על מינוי בורר על ידי המוסד לבוררות מוסכמת, אף שההליך הטרומי ליישוב הסכסוך כמתואר בהסכמים לא התקיים כסידרו.

על החלטה זו מבססות המבקשות את טיעוניהן, והן חוזרות בפנינו על עיקרי טענותיהן שהועלו בערכאה הקודמת.

5.דין הבקשה להידחות, בלא צורך בקבלת תשובה. כלל הוא, כי רשות ערעור על החלטת בית משפט בענייני בוררות אינה ניתנת כדבר שבשגרה. שמורה היא למקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת שאלה מיוחדת בעלת אופי משפטי או ציבורי החורגת מעניינם המוגדר של הצדדים למחלוקת, או כאשר נדרשת התערבות בית משפט זה משיקולי צדק ומניעת עיוות דין. ריסון שיפוטי זה מגשים את תכליתו של חוק הבוררות, שהצר את הביקורת הערעורית על החלטות בית משפט בענייני בוררות, והגבילן לערעור ברשות בלבד. ריסון זה מתחייב ממהותו של מוסד הבוררות, כמנגנון חלופי להכרעה בסכסוכים בדרך מהירה וצודקת, שאינו כפוף בהכרח לכללי סדר הדין ודיני הראיות, ומושתת על רצון הצדדים (סעיף 38 לחוק הבוררות; ע"א 4886/00 ראובן גרוס נ' אהרון קידר , פ"ד נז (5) 933, 942; רע"א 9041/05 " אמרי חיים" עמותה רשומה נ' ויזל (טרם פורסם))" (רע"א 1066/06

ארסד נ' רונן (טרם פורסם)). בענין זה לא מתעוררות שאלות בעלות אופי המצדיק מתן רשות ערעור.

השאלה האם תניית הבוררות בהסכמים מחייבת את השתתפותם של כל הצדדים להסכם בבוררות אם לאו – היא שאלה של פרשנות הסכם הבוררות, ונבחנת על פי נסיבותיו המיוחדות של המקרה. היא אינה חורגת מעניינם המוגדר של הצדדים. הוא הדין גם באשר לשאלה האם היה מקום לעמוד על מיצוי מלא של ההליכים המקדמיים ליישוב הסכסוך טרם מינוי הבורר אשר הוכרעה על פי שיקול דעתו של בית המשפט על רקע נסיבותיו המיוחדות של המקרה. הדברים אמורים גם ביחס להחלטת בית המשפט לפיה סוגיית הערובה להוצאות תידון בבוררות.

6.על יסוד האמור, דין בקשת רשות הערעור להידחות, ועמה הבקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי.