רע"א 4249/07 אליהו ניאגו נ. מר דורון ניאגו

1.בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד הנשיא, השופט גורן), במסגרתה הכריע בית המשפט קמא באבעיה שהוגשה על ידי הבורר, עו"ד רון ברקמן (להלן: הבורר ).

העובדות בתמצית

2.המבקש 1, אליהו ניאגו (להלן: אליהו ), והמשיב 1, דורון ניאגו (להלן: דורון ), הם אחים, המנהלים עסקים באמצעות חברות שונות. ביום 14.9.1999 נחתם הסכם לייסוד שותפות מוגבלת בשם "דרייב אנד וואש" (להלן: השותפות ) בין ארבע חברות: אי.טי.אקס יזום והשקעות (1991) בע"מ (להלן: אי.טי.אקס יזום ), הנמצאת בבעלות אליהו ודורון; אקסטרים וורלד וייד בע"מ, הנמצאת בבעלותו המלאה של דורון; אליהו ניאגו השקעות (1998) בע"מ, הנמצאת בבעלותו המלאה של אליהו; ואי.טי.אקס דרייב אנד וואש (1999) בע"מ, הנמצאת בבעלות משותפת של אליהו ודורון (להלן: הסכם השותפות ). מטרת השותפות, על פי הסכם השותפות, היתה הקמה, הפעלה וניהול של רשת מכוני רחיצת מכוניות ברחבי הארץ, ומכירת אביזרים נלווים.

3.בהתאם לסעיף 16 להסכם השותפות, הסכימו השותפים כי כל חילוקי הדעות בענייני השותפות והיחסים בין השותפים ככאלה יוכרעו בבוררות (להלן: תניית הבוררות ). לשונו של סעיף 16 להסכם השותפות תובא להלן:

"16.1. כל חלוקי הדעות בעניני השותפות והיחסים בין השותפים ככאלה, שלא ייושבו בין השותפים לבין עצמם בהסכמה, יובאו להכרעת בורר דן יחיד, שימונה בהסכמת הנוגעים בדבר בתוך 15 [ימים] מיום שצד לחלוקי הדיעות ביקש זאת, תוך ציון נושא המחלוקת והבורר המוצע.

...

16.3. הבורר לא יהיה כפוף לדיני הפרוצדורה ו/או לדין המהותי ולא יהיה חייב לתת נימוקים להחלטתו..."

4.לטענת המבקשים, בין האחים התגלעו סכסוכים מהותיים בכל עסקיהם, וביום 11.9.2005 פנה ב"כ המשיב 1, עו"ד ציטבר, אל הבורר בבקשה שידון בסכסוכים ביניהם ובין השותפים לפי הסכם השותפות. כבר ממכתב הפנייה אל הבורר עולה כי הצדדים הסכימו על שינוי נוסח תניית הבוררות, וכך ציין עו"ד ציטבר במכתבו:

"1. מרשי ואחיו, מר אליהו ניאגו (המיוצג בידי עו"ד הררי), הסכימו כי תשמש כבורר בסכסוכים ביניהם ובין השותפים על פי הסכם להקמת שותפות דרייב אנד ווש מיום 14.9.99.

2.הצדדים הסכימו, כי יהיה עליך לפסוק על פי הדין המהותי וכי הפסק יהיה מנומק. עוד הסכימו הצדדים כי לא תהיה כפוף לסדרי הדין ודיני הראיות.

..."

5.גם בישיבה הראשונה שהתקיימה במסגרת הליך הבוררות, הסכימו הצדדים על שינוי תניית הבוררות, וכך צוין בפרוטוקול הישיבה מיום 14.9.2005:

"אנו מבקשים להבהיר, כי סוכם בינינו על שינוי סעיף הבוררות שבחוזה, כדלקמן:

1.סמכות הבורר להכרעה בין הצדדים מוגבלת למחלוקות הנובעות מהחוזה.

2.על אף האמור בסעיף הבוררות הקבוע בסעיף 16 לחוזה, הבורר יהיה כפוף לדין המהותי ויהיה חייב לנמק את החלטתו."

מסמך נוסף שמסדיר את סמכותו של הבורר הוא כתב מינוי לבורר, מיום 21.9.2005, החתום על ידי דורון, אליהו, אקסטרים וורלד וויד בע"מ ואליהו ניאגו השקעות (1998) בע"מ, במסגרתו חזרו הצדדים על האמור בישיבה מיום 14.9.2005.

6.ביום 29.12.2005 הגישו דורון והחברה שבבעלותו, במסגרת הבוררות, כתב תביעה נגד אליהו והחברה שבבעלותו. בכתב התביעה נטען, כי בעקבות חילוקי דעות עסקיים בנוגע לניהול השותפות, הגיעו האחים להסכמה בעל פה, לפיה יחלקו ביניהם את נכסי השותפות, באופן שדורון יקבל לידיו את ניהול תחנת הרחיצה בפתח תקווה ואילו אליהו יקבל לידיו את יתר תחנות הרחיצה. עוד הוסכם בין הצדדים, וכך נטען, כי הם יחלקו ביניהם את התחייבויותיה של השותפות לבנקים ולאי.טי.אקס ייזום, באופן שכל אחד מהאחים יישא בחובותיה של השותפות בהתאם לחלקו היחסי בנכסיה לאחר החלוקה, כך שדורון יישא ב-22% ממצבת החובות של השותפות בעוד שאליהו יישא ב-78% הנותרים. בהתאם ליחס זה, שילם דורון לבנק דיסקונט סך של 765,000 ₪ ואילו אליהו שילם לבנק סך של 1,282,000 ₪ וכן נטל על עצמו קיום ההתחייבויות וההלוואות שנטלה על עצמה השותפות בסך של 2,730,000 ₪. עם סיום חלוקת תחנות הרחיצה ותשלום החובות לבנקים, העלה דורון מספר הצעות לנוסח של הסכם היפרדות כתוב, אולם אליהו סירב לחתום על ההצעות, ואף סירב לשלם את חלקו בחוב שחבה השותפות לאי.טי.אקס ייזום. בכתב התביעה ביקשו התובעים כי ייקבע מנגנון היפרדות שוויוני והוגן בקשר עם חלוקת נכסי השותפות וחובותיה.

7.בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד שהוגשו על ידי אליהו והחברה שבבעלותו, נטען כי ב"הסכם החלוקה" דובר על חובה של השותפות כלפי הבנק בלבד, ורק עם השלמת פירעונו, העלה דורון דרישה לפירעון החוב כלפי אי.טי.אקס ייזום. לטענת הנתבעים הסכימו הצדדים על מחיקת סך של כ-2.5 מיליון ₪ מתוך החוב ועל תשלום יתרת החוב, בסך של כמיליון ₪, לאחר מכירת תחנות הרחיצה, על פי היחס של 22% : 78%. בפועל, לטענת אליהו, הוא השקיע כספים והעמיד אשראי ובטחונות בשיעור העולה על 78% מסכום החוב לבנק, וכן שילם מכיסו הוצאות שונות של השותפות.

8.עיקר המחלוקת בענייננו נסבה אודות טענות הקיזוז שהעלו המבקשים בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד שהוגשו על ידם. המבקשים טענו כי עד לחודש ספטמבר 2000 חולקו הרווחים בין האחים באמצעות אביהם, בחלוקה לא שוויונית לטובת דורון, ועל כך דורשים הם החזר; עוד נטען כי דורון קיבל חלק גדול מחלקו של אליהו בתקבולים מעסקה של השכרת ומכירת דירות שנרכשו בארה"ב על ידי חברה שהיתה בבעלות משותפת של החברות של שני האחים. בנוסף נטען, כי דורון עשה שימוש בכספי אי.טי.אקס ייזום לצרכיו האישיים (להלן: טענות הקיזוז ).

9.ביום 18.5.2006 הגישו המשיבים "בקשה לפרטים נוספים", בגדרה נטען כי טענות הקיזוז שהעלו המבקשים חורגות מגדר הסכסוכים שאותם הסכימו הצדדים להעביר להכרעת בורר על פי הסכם השותפות, קרי, סכסוכים הנוגעים לענייני השותפות או ליחסים בין השותפים ככאלה.

10.בעקבות ישיבת בוררות שהתקיימה ביום 11.6.2006, ובהסכמת הצדדים, פנה הבורר לבית המשפט המחוזי באבעיה, במסגרתה התבקש בית המשפט קמא לחוות דעת דעתו בשאלה שהוגדרה על ידי הבורר, כדלקמן:

"האם סמכות הבורר כוללת גם את המחלוקות המפורטות בסעיפים 32-7 ו- 48-36 לכתב התביעה שכנגד ובסעיפים 94-86 ו- 110-98 לכתב ההגנה."

החלטת בית המשפט קמא

11.בית המשפט קמא קבע כי המחלוקות המפורטות בסעיפים השנויים במחלוקת בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד מצויות מחוץ לסמכות הבורר, ואל לבורר להידרש אליהן במסגרת הליך הבוררות הנוכחי. למסקנה זו הגיע בית המשפט קמא בהתבסס על פרשנות תניית הבוררות, על פי נוסחה ועל פי הנסיבות. כבוד הנשיא, השופט גורן, ציין בהחלטתו מיום 11.4.2007, כי:

"נוסחו של הסכם השותפות ונסיבותיו אינם משאירים מקום לספק באשר להיקף סמכותו של הבורר. הסכם זה יוחד לעניין הקמת השותפות והסדרת היחסים בין השותפים בכל הנוגע לניהול השותפות. בהתאם לכך, הוחל סעיף הבוררות שבהסכם אך ורק על חילוקי דעות בענייני השותפות או ביחסים בין השותפים במסגרת השותפות.

...

הנה-כי-כן, הצדדים גילו את אומד דעתם הן בהסכם השותפות והן בהסכמים שבאו אחריו כי רק המחלוקות הנוגעות לשותפות תתבררנה בפני הבורר. אשר למחלוקות הנוגעות לעסקאות ולהסכמים אחרים בין הצדדים, לא ידוע לנו על קיומה של הסכמה דומה להעביר את המחלוקות הללו להכרעת בורר. מעבר לכך, לא שוכנעתי כי לא ניתן לנתק את ענייני השותפות מענייניהם האחרים של הצדדים."

טענות המבקשים

12.המבקשים טוענים כי בבקשת רשות הערעור שבפניי עולות שאלות משפטיות אשר לדבריהם חורגות מעניינם של הצדדים והן: האם נתבע במסגרת בוררות יכול להעלות טענות קיזוז לסכומים קצובים בכל עניין בין הצדדים; האם נתבע במסגרת בוררות יכול להעלות טענות קיזוז ותביעה שכנגד הנוגעות לחברה משותפת לו ולתובע שהיא צד לבוררות; בהנחה וניתן לטעון טענות קיזוז מכל סוג ומין, האם גם ניתן להגיש תביעה שכנגד על יתרת הכספים.

13.עוד טוענים המבקשים כי פירוש נכון של תניית הבוררות יביא למסקנה כי אומד דעתם של הצדדים, בעת ניסוח תניית הבוררות, ואף לאחר מכן, כשהפנו את הסכסוך לבוררות, היה כי "כלל המחלוקות בין השותפים להסכם השותפות יתבררו במסגרת הבוררות" (ראו סעיף 48 לבקשת רשות הערעור), שכן הצדדים ביקשו ליישב את כלל המחלוקות הכספיות ביניהם בבוררות, ולאו דווקא סכסוכים הנוגעים לשותפות דרייב אנד וואש, שכן קיים קשר הדוק בין כלל פעילויותיהם העסקיות של הצדדים. לטענתם, פרשנות זו מתיישבת עם המגמה לפרש בהרחבה הסכמי בוררות, על מנת ליתן תוקף לכוונת הצדדים לברר את הסכסוכים ביניהם באמצעות בוררות.

דיון והכרעה

14.כידוע, רשות ערעור על החלטת בית משפט לפי חוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ) אינה ניתנת כדבר שבשגרה. שמורה היא למקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת שאלה מיוחדת בעלת אופי משפטי או ציבורי החורגת מעניינם המוגדר של הצדדים למחלוקת, או כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק ומניעת עיוות דין (ראו: רע"א 3505/00 רם חברה לעבודות הנדסיות בנין ושוברי גלים בע"מ נ' אחים שורק בע"מ (לא פורסם, 11.7.2000); רע"א 8595/99 מלון אורכידאה בע"מ נ' מרדכי מינוסקין (לא פורסם, 6.9.2000); רע"א 5097/06 ערוצי הזהב ושות' נ' ד.ס.ת. אחזקות בע"מ (לא פורסם, 11.7.2006)). אין המקרה שבפניי נמנה על אותם מקרים חריגים, אלא עסקינן במחלוקת בין הצדדים אודות אופן פרשנות תניית הבוררות.

15.אמנם, השאלות שהציגו המבקשים כשאלות המתעוררות, לכאורה, במקרה זה, ייתכן שיצדיקו דיון במקרה המתאים לכך, אלא שהמקרה שבפנינו כלל אינו דורש הכרעה בהן. השאלה במקרה שבפנינו נוגעת אך ורק לאופן פרשנותה של תניית הבוררות הספציפית, והאם נכנסות טענות הקיזוז שהעלו המבקשים בגדרה.

16.בשאלה זו הכריע בית המשפט קמא, ולא מצאתי מקום להתערבות בהכרעתו. בית המשפט קמא עמד על המגמה הכללית לפיה נוהגים בתי המשפט, במקרה של ספק, לפרש את הסכם הבוררות בצורה רחבה, וזאת על מנת ליתן תוקף לכוונת הצדדים לברר את הסכסוכים ביניהם באמצעות בוררות (ראו: ע"א 823/87 דניה סיבוס חברה לבנייה בע"מ נ' ס.ע. רינגל בע"מ , פ"ד מב(4) 605, 612 (1989); ע"א 772/94 דנאל יזום ופיקוח (1990) בע"מ נ' אבנית פרופרטיס (אינטרנשיונל) בע"מ (לא פורסם, 3.5.1994); ע"א 5820/98 רסידו סי בע"מ נ' שמשון קידוחים ובניין בע"מ , פ"ד נב(4) 769, 772; רע"א 7146/06 מדינת ישראל – משרד התחבורה נ' חברת מטרודן באר שבע בע"מ (לא פורסם, 15.1.2007)).

17.אלא שבענייננו, נוסח תניית הבוררות, ויותר ממנה, השינויים שהוכנסו בה על ידי הצדדים לאחר פרוץ הסכסוך, מלמדים דווקא כי אומד דעת הצדדים היה כי אך ורק חילוקי דעות בענייני השותפות או ביחסים בין השותפים במסגרת השותפות יועברו לבוררות. ככל שהדבר נוגע לחילוקי דעות החורגים מענייני השותפות, תניית הבוררות לא חלה עליהם. תניית הבוררות נוקטת בלשון "כל חלוקי הדעות בעניני השותפות והיחסים בין השותפים ככאלה". גם אם ניתן ליתן לנוסח זה פרשנות מרחיבה, הרי שבאו השינויים שהוכנסו בתנייה על ידי הצדדים הן במכתבו של עו"ד ציטבר לבורר, הן בישיבת הבוררות הראשונה והן בכתב המינוי לבורר, ומבהירים כי סמכות הבורר "מוגבלת למחלוקות הנובעות מהחוזה" (קרי, הסכם השותפות). משמע, מחלוקות החורגות מגדרו של הסכם השותפות, אינן במסגרת סמכותו של הבורר.

18.צדק בית המשפט קמא בקובעו כי יש ליתן משקל יתר להסכמות אליהן הגיעו הצדדים לאחר שפרץ הסכסוך, כפי שמציינת פרופ' אוטולנגי ז"ל (סמדר אוטולנגי בוררות דין ונוהל כרך א 120 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005):

"יש להקפיד הקפדה יתרה על ניסוח הסכם הבוררות. כאשר מדובר בהסכם בוררות שנערך לאחר פרוץ הסכסוך, המצב ברור יותר לצדדים, הן מבחינת נשוא הסכסוך, והן מבחינת ציפיותיהם מהליך הבוררות עצמו. בשלב זה על הצדדים להחליט אם הם רוצים שהבורר יפסוק בכל סכסוכיהם, או רק בסכסוך ספציפי בלבד." [ההדגשה במקור – י.ד.]

19.בית המשפט קמא ציין עוד כי לא שוכנע כי:

"לא ניתן לנתק את ענייני השותפות מענייניהם האחרים של הצדדים. השותפות הוקמה ופעלה כגוף משפטי ועסקי עצמאי ונפרד בתחום מוגדר, ונראה כי לא יקשה להבחין בין נכסיה, הכנסותיה, הוצאותיה והתחייבויותיה לבין אלו של העסקים האחרים המופעלים על-ידי הצדדים."

20.אף שייתכן שיש טעם בדברי המבקשים כי מן הראוי היה לברר את כל חילוקי הדעות בין הצדדים במסגרת אחת, הרי שתניית הבוררות עליה הסכימו הצדדים, והמבקשים ביניהם, מגבילה את סמכותו של הבורר לסכסוכים הנוגעים לעסקי השותפות בלבד.

21.לאור כל האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות אף מבלי צורך בקבלת תגובת המשיבים. בנסיבות אלה, אין צו להוצאות. ממילא נדחית אף הבקשה לעיכוב ביצוע מיום 9.7.2007.