פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
2062/15
לפני:
כבוד השופט צ' זילברטל
המבקשים:
1. פלוני ו- 108 אח'
2. פלוני ו- 114 אח'
3. פלוני ו- 70 אח'
4. פלוני ו- 276 אח'
נ ג ד
המשיבים:
1. הרשות לניירות ערך
2. מדינת ישראל - משטרת ישראל
3. מדינת ישראל - שירות בתי הסוהר
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית
המשפט המחוזי
בתל אביב-יפו בת"א
1470/06 שניתנה ביום 3.3.3015 על ידי כב' השופט ד"ר עודד מודריק, סגן נשיאה
בשם המבקשים:
בשם המשיבים:
עו"ד דורון
בקרמן
עו"ד ד"ר
חיה זנדברג
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 3.3.2015 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' סגן הנשיאה ד"ר ע' מודריק ) בת"א 1470/06.
רקע
1.
המבקשים הם התובעים בארבע תביעות נזיקין שהוגשו נגד הרשות לניירות ערך, משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר (להלן: המשיבים ) בגין נזקי הונאה ומרמה שנגרמו להם על-ידי גרגורי לרנר (להלן: לרנר ) בעודו אסיר משוחרר ברישיון. בתביעתם, מייחסים המבקשים למשיבים מחדלי פיקוח על לרנר בגינם לא נמנעה ההונאה שגרמה לנזקיהם. הדיון בתביעות אוחד והוא מתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בפני כב' השופט י' פרגו .
2.
במסגרת ההליך נדרשו הצדדים להגיש תצהירי גילוי מסמכים. התברר, כי המשיבים מסרבים למסור לעיון התובעים את מרבית המסמכים שנכללו בתצהירי הגילוי מטעמם. בנימוקי הסירוב צוינה סדרה של חסיונות, אשר חלקם מבוססים על הוראות הפטור בחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: חוק חופש המידע ), הפוטרים רשות ציבורית מלמסור מידע בדבר דיונים פנימיים ותרשומות של התייעצויות פנימיות בין עובדי רשויות ציבוריות. חסיונות אחרים שנזכרו הם חיסיון עורך דין-לקוח; חיסיון מסמכים הנערכים לצורך הליכים משפטיים; חיסיון מכוח סעיף 17 לחוק שירות הביטחון הכללי, התשס"ב-2002; הנחיות פרקליט המדינה בעניין גילוי חומר חקירה; וחיסיון מכוח סעיפים 30(ח) ו-31א(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון ).
על-אף הסירוב, בשל טעות אדמיניסטרטיבית נחשפו באי-כוח המבקשים לחלק ניכר, ואולי אף לכל המסמכים שהמשיבים סירבו להעמיד לעיונם. מכוח החלטות של בית המשפט, נדרשו המבקשים להשיב את המסמכים, ונאסר עליהם לעשות במסמכים אלה שימוש בביסוס טענותיהם.
3.
נוכח הסירוב, הגישו המבקשים בקשה לעיון במסמכים לפי תקנות 117-116 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ) וכן בקשה לגילוי ראיה ולעיון במסמכים לגביהם הוצאו תעודות חיסיון לפי סעיף 45 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות ). במקביל, הגישו המבקשים גם עתירה מנהלית לפי חוק חופש המידע לגילוי המסמכים החסויים. בעקבות הסדר דיוני בין הצדדים, אשר ניתן לו תוקף של פסק-דין בעתירה המנהלית, נקבע כי העתירה המנהלית מוצתה והיא תימחק, ושאר הבקשות הקשורות ב"גילוי המסמכים" (בקשה לפי תקנות 117-116 לתקנות ובקשה לפי סעיף 45 לפקודת הראיות) הועברו לדיון מאוחד במסגרת התובענה האזרחית, דיון שהתקיים בפני כב' השופט מודריק .
ההליך בבית משפט קמא
4.
בבקשתם טענו המבקשים כי המסמכים הנדונים עשויים לשמש אותם כראיות מכריעות בתביעתם, והם נחוצים ורלוונטיים להוכחת טענותיהם. עוד נטען כי רוב המסמכים הם חומרי חקירה משטרתית שהסתיימה לפני שנים, וספק רב אם עדיין קיימות עילות החיסיון השונות. המבקשים גם טענו כי אין נפקות מעשית לניסיון להסתיר מהם את המסמכים האמורים, שכן הם כבר נחשפו לתוכנם כשהיו ברשותם בטעות.
5.
לשם בירור מידת הנחיצות שיש בגילוי המסמכים הנדונים להוכחת טענות התביעה, קיים בית משפט קמא דיון במעמד צד אחד עם באי-כוח המשיבים ועם נציגי המשטרה כדי לעמוד על טיבם של המסמכים שהוגדרו כחסויים, ועל אופי המידע הגלום בהם. כמו כן, בית המשפט הורה למבקשים להגיש מסמך בו יפרטו את המידע אותו הם מצפים להשיג באמצעות עיון בחומר החסוי, תוך מתן הסבר מדוע המידע נחוץ לשם הוכחת תביעותיהם.
המבקשים 3-1 ערכו מסמך בהתאם להחלטת בית משפט קמא, ובו פירטו את תכליות המידע אותו הם מצפים להשיג כתוצאה מהסרת החסיונות השונים. כך למשל, המבקשים הבהירו כי הם מצפים למצוא מסמך התומך בטענתם לפיה המשטרה ידעה כבר בחודשים הראשונים לאחר שלרנר שוחרר ממעצרו כי הוא הפר את תנאי השחרור ותכנן לשבש את החקירה ולברוח לחו"ל, אך למרות זאת לא עצרה אותו. מידע אודות מרכיבי שיקול הדעת של המשטרה שהביאו להחלטה זו חשוב למבקשים, לטענתם, והוא צפוי להימצא בין המסמכים כלפיהם נטען חיסיון. כמו כן, המבקשים טענו כי הם מצפים גם למצוא מידע הנוגע ל"תמרורי אזהרה" הנוגעים ללרנר, אשר התעלמות המשטרה מהם אפשרה את פרשיית ההונאה לה נפלו קורבן. לטענתם, ההתכתבות בין הרשות לניירות ערך לבין המשטרה עשויה לשקף את המידע הנדרש.
6.
יודגש כבר בשלב זה, כי המסמך האמור אמנם מפנה למסמכים ספציפיים מתוך רשימת המסמכים הארוכה המופיעה בתצהירי גילוי המסמכים של המשיבים, אך נראה כי ההפניות למסמכים המסוימים, תוך ציון מספריהם בתצהיר גילוי המסמכים, נעשו לשם הדגמה בלבד, ולא משום שהמבקשים ויתרו על בקשתם לגילוי יתר המסמכים אשר לא אוזכרו במפורש. הדברים עולים מאופן ניסוח ההפניות במסמך עצמו: "התובעים מצפים לקבל אינפורמציה מהמסמכים ... כגון אלה המוזכרים בתצהיר המשיבות תחת מספר 213 א-ב"; "עובדות אלה חשובות והוכחתן תהא אפשרית באמצעות מסמכים ... דוגמת המסמך המוזכר בתצהיר המשיבות תחת מספר 223"; "יהא נכון באם יורה בית המשפט הנכבד לגלות את כל
המסמכים שליוו פעילות זו ... ". להבהרה זו תהיה חשיבות בהמשך, שכן בית משפט קמא התייחס בהחלטתו בעניין גילוי המסמכים רק למסמכים שהוזכרו באופן מפורש על-ידי המבקשים במסמך האמור, וכלל לא עסק במאות המסמכים הנוספים שהמספר שניתן להם בתצהירי גילוי המסמכים לא אוזכר במפורש.
7.
המבקשים 4 ניסחו מסמך כללי יותר, ובגדרו ביקשו לקבל את כל חומרי החקירה בהם מצויים השיקולים שהנחו את המשטרה ביחס לאופן טיפולה בלרנר מאז שנעצר בפרשה קודמת ("קרן הצבי"); פירוט הפרות תנאי שחרורו של לרנר למעצר בית ושיקולי המשטרה להקל עמו; פירוט הפרת התחייבויותיו של לרנר כלפי המשטרה על-פי הסכם עד המדינה; הערכות המשטרה בדבר אי עמידה ואי יכולת מצד לרנר לקיים את ההתחייבויות שנטל על עצמו במסגרת הסכם עד המדינה; סיכום חומר הראיות בפרשת "קרן הצבי". כל אלה, נטען, נחוצים על-מנת להראות שהמשטרה הייתה יכולה לדעת, או שידעה, סמוך לאחר שחרורו של לרנר בפרשת "קרן הצבי" כי מדובר באדם העלול לסכן את שלום הציבור, וכי היה עליה לפעול למעצרו.
8.
המשיבים הגיבו לבקשה וטענו כי כל חומרי החקירה שנאספו בפרשיות השונות הועברו לעיון המבקשים, וכן כי נמסרו לעיונם מספר גדול של פרפרזות על חומרים חסויים. באשר למסמכים שלא נמסרו למבקשים, נטען כי יש לחלק את ההתייחסות אליהם לשלוש קבוצות עיקריות, כלהלן:
הקבוצה הראשונה הם מסמכים החוסים תחת תעודת חיסיון . לגבי חלק ממסמכים אלה קיבל בית המשפט הסבר לטעמי החיסיון. בעניין חלקם נמסרו פרפרזות הולמות. חלק מהמסמכים מרכזים ידיעות שניתן להעיד בעניינן עדים ולקבל את גרסתם. מסמכים אחרים חסויים משום שהם משקפים דרכי פעולה אופרטיביות של המערכת המשטרתית ואין בגילויים כל תרומה להוכחת תביעת התובעים.
הקבוצה השנייה היא זו הכוללת מסמכים הנתונים לחסיונות אחרים , ובכללם סיכומי חקירה ומודיעין; פניות ונספחים לבקשות שהוגשו לעיון של בית המשפט; יומנים; פקודות מבצע; תכתובות פנימיות; ישיבות פנימיות. מסמכים אלה מהווים עיבוד חומר גולמי שנערך על ידי החוקרים השונים לצרכים פנימיים או לשם קבלת החלטה של בית המשפט בהליך הפלילי במעמד צד אחד, והם חסויים בשל היותם "תרשומות פנימיות" של הגופים החוקרים. הודגש כי החומרים הגולמיים שבבסיס אותן תרשומות מצויים בידי התובעים.
הקבוצה השלישית והאחרונה כוללת מסמכים שאין לגלותם מטעמים שונים ומכוח הזכות לפרטיות , ובכלל זה מידע פרטי אודות צדדים שלישיים או צדדים להליך, אשר התקבל אגב החקירה הפלילית וחשיפתו עלולה לפגוע בפרטיות של נחקרים ומעורבים שונים בפרשה. חלק מהמסמכים כלולים תחת חיסיון של תכתובת עו"ד-לקוח; חוק איסור הלבנת הון; חוק שירות הביטחון הכללי; חיסיון מסמכים שהוכנו לצרכי משפט.
החלטת בית משפט קמא
9.
בית משפט קמא עמד על כך שכל אחד מן המסמכים שהמבקשים מעוניינים לגלותם נחסה מכוח אינטרס חסיוני מסוים, אשר ראוי להגן עליו. עם זאת, הובהר כי בענייננו רוב המסמכים חסויים תחת חסיונות יחסיים (בניגוד לחסיונות מוחלטים), ועל כן, מקום בו מתקיים אינטרס גילוי עדיף, עשויים חסיונות אלו לסגת מפניו.
10.
לשם ההכרעה בבקשת הגילוי, החליט בית משפט קמא לבצע ניתוח פרטני, ולבחון כל אחד מהמסמכים המבוקשים בנפרד תוך איזון בין אינטרס הגילוי שבו לעומת האינטרס העומד ביסוד חסיונו. כאמור לעיל, בית המשפט התמקד אך ורק בעשרים וארבעה מסמכים שאוזכרו באופן מפורש במסמך אותו הכינו המבקשים 3-1 לשם הבהרת טיב המידע אותו הם מצפים למצוא במסמכים הנדונים, והחליט כי יש לגלות שניים מתוכם באופן מלא ושלושה באופן חלקי. ביחס לתשעה-עשר המסמכים הנותרים הוחלט כי אין לגלותם.
יצוין כי ביחס לרוב רובם של המסמכים שנאסר גילויים או שנאסר גילויים המלא נקבע כי תוכנם (או חלקו) אינו רלוונטי לתביעה, או שהמבקשים יוכלו להוכיח טענותיהם גם באמצעות מסמכים אחרים שכבר ברשותם. במקרה אחד הוחלט כי החיסיון הוא מוחלט (חיסיון מכוח חוק איסור הלבנת הון), ולא ניתן להתגבר עליו. כמו כן, הוחלט כי הפרפרזות שנמסרו למבקשים, המתמצתות את המידע הגלום במסמכים החסויים תחת תעודות חיסיון לטובת הציבור, כוללות את עיקרי המידע הדרוש, ואין סיבה לחשוף את התוכן המלא של המסמכים האלו. נמצא, כי ביסוד ההחלטה לגבי מרבית המסמכים שהמבקשים היפנו אליהם במפורש עמדו טעמים של חוסר רלוונטיות, הגם שהמשיבים טענו לגביהם בעיקר טענות חיסיון. נראה כי נוכח המסקנה בדבר חוסר הרלוונטיות לא היה צורך להתמודד עם טענות החיסיון, על אף שתשובת המשיבים התבססה בעיקרה על טענות אלה.
הבקשה דנא
11.
בבקשתם חוזרים המבקשים על טענותיהם בבית משפט קמא באשר לרלוונטיות של המסמכים לתביעתם, ונחיצותם לשם הוכחת טענותיהם. כמו כן, טוענים המבקשים כי החלטת בית משפט קמא מתייחסת רק לחלק קטן מבין המסמכים החסויים, וכי גם בהחלטה בנוגע למסמכים אלו נפלו מספר שגיאות. לטענתם, שגה בית המשפט כשלא התייחס לכלל המסמכים (כשלוש מאות בסך הכל) בהם ביקשו המבקשים לעיין, ואשר נזכרו בתצהירי הגילוי של המשיבים. עוד נטען כי בירור רלוונטיות המסמכים במעמד צד אחד מנע מהמבקשים את ההזדמנות להציג טיעונים נגדיים ולהתייחס לכל אחד מהמסמכים החסויים שנדונו במעמד המשיבים בלבד.
המבקשים הוסיפו וטענו כי מבחן הרלוונטיות ביחס למסמכים בהם מבקש בעל דין לעיין במסגרת הליך של גילוי מסמכים הוא רחב, וכי ביסודו עומדת התכלית של עשיית צדק ובירור האמת. לטענתם, יישום של מבחן הרלוונטיות לאור עקרונות אלה על המסמכים הנדונים יחייב גילויים. המבקשים מדגישים כי המדובר במסמכים הנוגעים לליבת התביעות ואשר עשויים לשמש כראיות טובות להוכחת עילותיהן.
המבקשות אף טענו נגד הניתוח הפרטני בהחלטת בית משפט קמא, ופירטו מדוע לשיטתם ההחלטות הפרטניות לפיהן אין לגלות חלק מהמסמכים, היו שגויות.
12.
המשיבים, בתגובתם, סמכו ידיהם על החלטת בית משפט קמא, וחזרו על טענותיהם שהובאו לעיל בדבר החסיונות השונים והמסמכים הרבים שהועברו למבקשים. עם זאת, הוסיפו המשיבים כי על אף שלגישתם החלטת בית משפט קמא ברורה ועולה ממנה שכל מסמך שלא צווה על גילויו הוא חסוי, הם אינם מתנגדים לכך שבית משפט קמא יבהיר כי החלטתו אכן נוגעת לכלל המסמכים שנחסו ולא רק לאותם עשרים וארבעה מסמכים.
דיון והכרעה
13.
כידוע, היקפו של צו לגילוי מסמכים ולעיון בהם הוא עניין שבסדרי דין, וככלל, בית משפט שלערעור לא ייטה להתערב בו. המדובר בסוגיה הקשורה בניהול המשפט ודרכי הדיון, המסורה מטבע הדברים לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית (רע"א 592/07 צמרת גני חדרה
בע"מ נ' זהבה קרטה (27.2.2007)).
14.
עם זאת, בענייננו נראה כי בית משפט קמא אכן התייחס בהחלטתו רק לחלק קטן מתוך המסמכים בהם ביקשו המבקשים לעיין. הניתוח הפרטני ביחס לעשרים וארבעה מסמכים מתוך כשלוש מאות, נבע, ככל הנראה, מאזכורם המפורש של אלו במסמך בו פירטו המבקשים 3-1 את המידע אותו הם מצפים לגלות במסמכים החסויים. עם זאת, מאופן ניסוח המסמך ניכר כי המבקשים 3-1 לא ויתרו על העיון ביתר המסמכים שמספריהם לא הוזכרו במפורש במסמך האמור, וכי המסמכים שאוזכרו הובאו כדוגמאות בלבד. יתר על כן, המסמך המקביל שהגישו המבקשים 4 נוסח באורח כללי יותר, וללא אזכור קונקרטי של מי מהמסמכים המבוקשים. משכך, ונוכח הסכמת המשיבים לכך שנדרשת הבהרה לעניין הבקשה לעיון ביתר המסמכים , נראה כי אין מנוס מלהחזיר את הדיון בבקשה לבית משפט קמא, על מנת שיכריע בגורלם של המסמכים הנוספים שנזכרו בתצהירי הגילוי של המשיבים, ואשר לא נזכרו בהחלטה דנא.
15.
החזרת התיק לשם הכרעה בשאלת גילוי יתר המסמכים עשויה לשנות את ההתייחסות למסמכים שנבחנו באופן פרטני, ובית משפט קמא הכריע בעניינם. כך למשל, ייתכן שבית המשפט יורה על גילוי מסמכים נוספים, אשר העיון בהם ייתר את הצורך בעיון בחלק מהמסמכים אשר לגביהם כבר ניתנה הכרעה פרטנית. ייתכן גם שבית המשפט יקבע קווים מנחים (בשונה מבחינה פרטנית) להכרעה בנוגע לחיסיון המסמכים או הרלוונטיות שלהם, ולאורם יהיה צורך בהשלמת או עדכון הטיעון בנוגע למסמכים שכבר ניתנה לגביהם החלטה ספציפית (לדוגמה, אם בית המשפט יזקק לטענות בעניין חיסיון ויכריע בדבר קיומו או העדרו). מכל מקום, לא מצאתי לדון בפרשה לשיעורין, כשהחלטה לגבי רוב רובם של המסמכים טרם ניתנה. משכך, בשלב זה לא מצאתי לנכון להתייחס להחלטותיו הפרטניות של בית משפט קמא ביחס לעשרים וארבעה המסמכים הנזכרים בה.
16.
בשולי הדברים – הערה קצרה.
כזכור, סמכות בית המשפט בנושא גילוי המסמכים ועיון בהם היא רחבה עד מאוד. למעשה, ניתן להורות על גילוי מסמכים ביחס לכל עניין השנוי במחלוקת הכלול בהם ( ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 251 (2013)). כמו כן, גישת הפסיקה בנושא הרלוונטיות היא רחבה למדי, וכבר נקבע כי כל מסמך שיש בו לסייע לתביעה וכל מסמך הכולל מידע המאפשר לצד לקדם את עניינו הוא רלוונטי. עוד נקבע כי גם מסע דיג של מסמכים שברשות הצדדים אינו בהכרח אסור (ראו: יצחק עמית "קבילות, סודיות, חיסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי – ניסיון להשלטת סדר" ספר אורי קיטאי 251 (תשס"ח), וההפניות שם). הלכה זו משליכה בהכרח על ההכרעה בשאלת הרלוונטיות, האמורה להיחתך "ברוחב לב" ולא "ביד קפוצה".
בהקשר זה, ראוי להזכיר גם את דבריו הידועים של השופט י' אולשן שהתייחס לחובת גילוי חומר חקירה בהליך פלילי, ואשר דבריו יפים, בהשאלה , גם לחובת גילוי המסמכים בהליך אזרחי:
"המסמך הנ"ל אינו
נמצא
בתיק
שלפנינו, אבל
אף
אילו היה
לפנינו
לא
היינו
יכולים להסיק
מסקנות
על
יסוד השערות
בלבד, כי אין
חקר
לתבונת
סנגור
מוכשר, ואין לנחש כיצד
היה
יכול
לנצל
את
החומר
הנמצא לפניו" (ע"פ 35/50 מלכה נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד ד 429, 433 (1950)).
עם זאת, מובן כי הוכחת הרלוונטיות אינה מספיקה לשם מתן צו לגילוי המסמך המבוקש כאשר ניתן להצביע על חיסיון או על אינטרס או על ערך מוגן אחר שהאינטרס של גילוי האמת העובדתית ניגף בפניו.
מצאתי להעיר, אם כן, בזהירות המתבקשת, ומבלי לקבוע מסמרות לשום כיוון, כי נראה שבענייננו על בית המשפט ליישם בשלב
ראשון את מבחן הרלוונטיות בגמישות הנדרשת , כפי שתואר לעיל. לאחר מכן, בשלב
שני , באם מי מהמסמכים יימצא רלוונטי, יש לבחון את טענות החיסיון שטענו המשיבים, ולברר האם האינטרסים הגלומים בהם עולים על אינטרס הגילוי. כמובן שאם ברור לבית המשפט שלגבי סוג מסוים של מסמכים קיים חיסיון מוחלט, ניתן לסיים את הדיון לגביהם בהצגת החיסיון האמור.
17.
נוכח האמור לעיל, בקשת רשות הערעור מתקבלת אך במובן זה שהתיק יוחזר לבית משפט קמא בהתאם לאמור בפסקאות 16-14. אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, ט"ז בסיון התשע"ה (3.6.2015).
ש ו פ ט