רע"א 5482/11 חולית מחצבים 2004 בע"מ נ. הבינלאומי ליסינג בע"מ

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת א' נחליאלי חייט) אשר דחה את בקשת המבקשים לגילוי ולעיון בנתונים ומסמכים המצויים ברשות המשיבה, וכן קבע כי לא ישמעו מפי המבקשים "טענות במישור החוזים [ה]אחידים" שכן הן אינן בגדר יריעת המחלוקת.

ואלו, בתמצית, העובדות והטענות העיקריות הצריכות לעניין:

1.

במהלך שנת 2005 נחתמו בין המשיבה לבין המבקשת 1 מספר הסכמי שכירות (ליסינג) לפיהם השכירה המשיבה למערערת 1 כלי רכב בבעלותה. המשיבה טענה כי המבקשת 1 הפרה הסכמים אלו בקשר עם עשרים כלי רכב ולא שילמה לה את התמורה שסוכמה תמורתם וכן הפרה התחייבויות נוספות כלפיה. על כן התקשרה המשיבה עם חברה נוספת, תייגיר הובלות ופתוח בע"מ (להלן: תייגיר ) והשכירה לה חלק מכלי הרכב שהושכרו במקור למבקשת 1. כמו כן מימשה המשיבה שיעבודים שרבצו לטובתה על כלי הרכב ואף הגישה ביום 3.7.2008 תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום סך של 3,726,385 ש"ח נגד המבקשת 1 וכן נגד המבקשים 2-3 ונגד נתבע נוסף, סלי פטל (להלן: פטל ), אשר לפי טענת המשיבה הינם בעלי מניות או מנהלים או מורשי חתימה במבקשת 1 וערבים כלפיה לחיובים של המבקשת 1. המבקשים ופטל הגישו ביום 29.10.2008 בקשה למתן רשות להתגונן, אך נוכח צו כינוס אשר ניתן בעניינו של פטל לאחר שנקלע להליכי פשיטת רגל הורה בית המשפט המחוזי ביום 9.9.2009 על עיכוב ההליך נגדו. כמו כן נעתר בית המשפט המחוזי (הרשמת השופטת א' נחליאלי חייט) ביום 25.8.2010 לבקשת המבקשים

ונתן להם רשות להתגונן - למבקשים 2-3 באופן מלא ואילו למבקשת 1 סוייגה הרשות ונקבע כי ביחס לסכום של 343,029 ש"ח זכאית המשיבה לפסק דין חלקי. המשיבה הגישה ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בל-אביב (ע"ר 28517-09-10) אך בהמלצת בית המשפט (השופטת ע' צ'רניאק) חזרה בה מן הערעור.

משניתנה למבקשים רשות להתגונן הורה בית המשפט על הליכים מקדמיים (החלטה מיום 7.12.2010), אך לטענת המבקשים המשיבה נמנעה מלהשיב לשאלון אשר שלחו אליה וכן נמנעה מלמסור להם תצהיר גילוי מסמכים וממילא לא מסרה לעיונם מסמכים ספציפיים שהתבקשו על ידם. על כן הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי "בקשה למתן צו למתן מענה לשאלון ולגילוי ועיון במסמכים", וזו נדונה בישיבת קדם משפט שהתקיימה ביום 3.7.2011.

2.

הבקשה שבפנינו מופנית כלפי שתיים מן ההחלטות אותן קיבל בית המשפט המחוזי במסגרת ישיבת קדם המשפט האמורה. ההחלטה הראשונה

עניינה בבקשת המבקשים למסור לעיונם רשימה של חמישה עשרה כלי רכב נוספים אותם שכרה המבקשת 1 מן המשיבה ואשר השכרתם אינה מהווה חלק ממסכת התביעה דנן (להלן: כלי הרכב הנוספים ). כן נתבקשה המשיבה להעביר לעיונם את ספרי החשבונות של כלי הרכב במדיה מגנטית. בדיון ציינו המבקשים בהקשר זה כי "חשיבות הנושא נמצאת בתוך החלטת בית המשפט בבקשת רשות להגן. בתביעה הם מכניסים 20 כלי רכב אולם כאן מזכירים 35 כלי רכב. אותן הטענות שיש לנו לעניין 20 כלי רכב יפות גם לגבי הרכבים האחרים. גבו מאיתנו כספים והם לא רוצים לומר מה גבו". בית משפט קמא דחה את בקשת המבקשים בהקשר זה וכך קבע:

"לבקשתי להפנות לטענת קיזוז שנטענה בבקשת רשות להתגונן הפנה אותי ב"כ הנתבעים לסעיף 74 לבקשת רשות להתגונן, אלא שזו הפנייה סתמית וסעיף 74 אינו מגלה כל טענת קיזוז כמשמעה בדין ואני דוחה אותה. משלא הופניתי לטענת קיזוז, הרי בהעדרה אינני מחייבת את התובעת להמציא מסמכים לגבי כלי רכב שאינם במחלוקת בתיק זה".

ההחלטה השניה עניינה בבקשת המבקשים להורות למשיבה להשיב לשאלה מספר 25 בשאלון שמסרה לה, ולפיו התבקשה להשיב האם הסכמי הליסינג דנן "הובאו לאישור בית הדין לחוזים אחידים [במובן של אי קיומן של תניות מקפחות]. במידה והתשובה חיובית נבקש לקבל העתק ההחלטה שניתנה בצירוף העתק החוזה שאושר, ונבקשכם לראות בקשה זו כבקשה לעיון במסמכים". בדיון קדם המשפט מיום 3.7.2011 ציינה המשיבה כי תשיב על שאלה זו "בכפוף לכך שהדבר אינו מהווה הודאה שהדבר הוא חלק מהחזיתות", ובהמשך לכך קבע בית המשפט המחוזי:

"אני מקבלת את הסכמתו האדיבה של ב"כ התובעת להשיב על שאלה 25 מטעמים פרקטיים, יחד עם זאת אני מבהירה כבר לנתבעים כי לא תהא בפני חזית ולא אשמע טענות במישור החוזים אחידים, שכן אין שאלה זו נמצאת ביריעת המחלוקת לצורך התביעה שבפני".

מכאן הבקשה דנן.

3.

המבקשים טוענים כי בהחלטה הראשונה חסם בית המשפט המחוזי את דרכם מלהציג טענות לעניין מכלול כלי הרכב נשוא ההתקשרות. המבקשים מדגישים בהקשר זה כי מחוות הדעת המשלימה של רואה החשבון שהוגשה מטעמם ברשות בית המשפט עולה כי בספריה של המשיבה קיים "כשל חוזר" אשר בשלו שילמה לטענתה למשיבה תשלומים ביתר בהיקף ניכר ביחס לכלי הרכב הנוספים. המבקשים טוענים כי עוד בבקשה למתן רשות להתגונן ציינו מפורשות שרק לאחר קבלת מלוא המסמכים והתחשיבים ובדיקתם יוכלו לפרוש הגנתם כדבעי, והמשיבה לא התייחסה לנושא זה בסיכומים מטעמה. כמו כן בבקשה שהגישו עוד ביום 11.1.2010 (טרם שניתנה להם רשות להתגונן) ציינו כי כאשר יימסרו להם תחשיבי המשיבה ביחס למכלול כלי הרכב שהושכרו למבקשת 1 יוגשו טיעוניהם ביחס להתקשרות כולה וייתכן ותוגש על ידם תביעה שכנגד, והם אף עתרו לכך שהתצהיר שהגישו בתמיכה לאותה בקשה ישמש כתצהיר משלים לתצהיר שתמך בבקשה למתן רשות להתגונן. המבקשים מוסיפים ומדגישים כי מאז הוגשה נגדם התביעה דנן ועד למועד זה הם ביקשו שוב ושוב מן המשיבה את הנתונים ביחס לכלל החוזים שנכרתו ביניהם, אך היא סירבה ליתן להם מידע בעניין זה. עוד טוענים המבקשים כי ראוי ואף יעיל לברר את מכלול השאלות הכרוכות במערכת היחסים של הצדדים באכסניה אחת, והם מוסיפים כי שלילת האפשרות לקבל נתונים ביחס למכלול כלי הרכב עשויה להביא לתוצאה "הרסנית" מבחינתם.

אשר להחלטה השניה טוענים המבקשים כי עוד בבקשה למתן רשות להתגונן טענו לקיומן של תניות מקפחות בהסכמי הליסינג שדינן בטלות, כי המבקש 2 לא נחקר על סוגיה זו בחקירה נגדית וכי הם שבו על הטענה בסיכומים שהגישו במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן. על כן, כך לטענתם, סוגיה זו מהווה חלק מיריעת המחלוקת, ניתן יהיה להכריע בה לאחר שיישמעו טענות הצדדים ואין כל טעם ראוי לחסום מראש את טענותיהם בעניין.

4.

המשיבים טוענים כי דין הבקשה להידחות. לטענתם במסגרת הליכי הגילוי שהתבצעו בתיק הם מסרו למבקשים את כל המסמכים הרלבנטיים לתביעה, ועתה זמן רב מאז החלו ההליכים בתיק הם מבקשים לעכב את הדיון בתביעה (אשר לצורך בירורה נקבעו שתי ישיבות הוכחות לחודש מרץ 2012) ולדלות מידע בדבר עסקאות שאינן רלבנטיות למחלוקת נשוא התביעה וכל זאת על מנת להגיש נגדה תביעה שכנגד. המשיבה מציינת בהקשר זה כי המבקשים כלל לא הגישו בקשה מתאימה להארכת מועד להגשת תביעה שכנגד בנושא דנן, וכי אם יגישו בקשה כזו בעקבות המצאת המסמכים שנתבקשו תדחה ההכרעה בתביעה לתקופה ארוכה. מטעם זה אף יש לדחות לטענתה את הטעם שהעלו המבקשים לבקשה, בדבר יעילות דיונית. עוד טוענת המשיבה כי בדיונים שהתקיימו ביחס לבקשה למתן רשות להתגונן לא טענו המבקשים לחסר כלשהו במסמכים שמסרה להם, וכי ממילא כל המידע המבוקש על ידי המבקשים מצוי בידיהם ובשליטתם, אך הם מבקשים לכפות עליה לייצר טבלאות ולהעביר להם את הנתונים במדיה מגנטית במקום לעשות כן בעצמם. לטענתה, לפנים משורת הדין ועל מנת לחסוך בזמן היא העבירה למבקשים נתונים ביחס לעסקאות נשוא התביעה בדרך של טבלאות אקסל במדיה מגנטית, אך אין בכך כדי לחייבה לעשות כן גם ביחס לנתונים הנוגעים לכלי הרכב הנוספים. המשיבה מוסיפה כי מתשובותיהם לשאלון עולה כי המבקשים כלל לא פנו לרואה החשבון של המבקשת 1 ובמקום זאת פנו אליה לקבלת כל הנתונים הדרושים להם לטענתם, והם עשו כן על מנת להכביד עליה את ניהול ההליך. עוד מדגישה המשיבה כי בדיון שהתקיים בבית משפט קמא וכן בבקשה שבפנינו, לא עלה בידי המבקשים להצביע על טענת קיזוז שנטענה על ידם. במישור הדיוני טוענת המשיבה כי המקרה דנן אינו נופל לגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה בדרך ניהול המשפט על ידי הערכאה הדיונית וכי המבקשים "הכמינו" את בקשתם לגילוי ועיון במסמכים בתוך שאלה שהופיעה בשאלון שמסרו לה, כי דרישתם כוללנית וכי "רשימת כלי רכב" אינה מסמך שניתן להמציאו.

המשיבה מוסיפה וטוענת כי אין מקום להתערב גם בהחלטה השניה של בית משפט קמא. לטענתה בבקשה למתן רשות להתגונן טענו אמנם המבקשים "מטעמי זהירות" טענה כללית בדבר היותם של סעיפים מסוימים סעיפים מקפחים בחוזה אחיד, אך הם לא הניחו בבקשתם תשתית עובדתית לטענה זו ולא פרטו כנדרש מדוע מדובר בתניות מקפחות. על כן, כך היא טוענת, בצדק קבע בית משפט קמא כי אין מקום לאפשר למבקשים להשמיע טענות בעניין זה.

5.

בתגובה לתשובת המשיבה מוסיפים המבקשים ומציינים כי המשיבה היא תאגיד בנקאי, וככזו זכאית המבקשת 1 לקבל ממנה, ככל לקוח, את דפי החשבון הנוגעים לכלי הרכב שהשכירה לה. אשר לבקשתם להעביר את הנתונים בדרך של מדיה מגנטית מציינים המבקשים כי כשם שהיה בידי המשיבה לעשות כן ביחס לעסקאות נשוא התביעה אין כל מניעה מבחינתה להעביר להם נתונים דומים ביחס לעסקאות הנוגעות לכלי הרכב הנוספים, ולטענתם הנתונים מצויים על מחשביה של המשיבה והיא יכולה להעבירם "בלחיצת כפתור". אולם, כך הם מוסיפים, אם בית המשפט יקבע כי אין מקום לחייב את המשיבה להעביר את המסמכים דווקא בדרך של מדיה מגנטית וכי היא רשאית להעבירם במסמכי נייר, שומרים הם על זכותם לעתור לחיובה של המשיבה בהוצאות המיותרות שיגרמו להם בשל הצורך להקליד בעצמם את הנתונים הרבים. עוד מדגישים המבקשים כי התארכות ההליכים בתיק נבעה כל כולה מהתנהלותה של המשיבה אשר הגישה את התביעה תחילה בסדר דין מקוצר, הגישה ערעור על ההחלטה ליתן להם רשות להתגונן ולכל אורך הדרך נמנעה מלגלות להם מסמכים הרלבנטיים לתביעה. המבקשים אף מוסיפים כי אם יומצאו לידיהם המסמכים שהתבקשו על ידם ויתברר כי עומדת להם עילת תביעה נגד המשיבה, הם מתחייבים שלא להגיש תביעה שכנגד במסגרת ההליך דנן אלא יגישו תביעה נפרדת, ובמסגרת ההליך דנן יטענו לכל היותר כי יתרת החובה שלהם מתקזזת או מתאפסת מול יתרת הזכות. המבקשים מוסיפים וטוענים כי יש להם טענות טובות בתביעה לגופה, והם מציינים כי ביחס לשניים-עשר כלי רכב מתוך כלי הרכב נשוא התביעה התקשרה המשיבה עם תייגיר תחת ההתקשרות עם המבקשת 1, אך תייגיר לא עמדה בהתחייבויותיה ועתה המשיבה מבקשת לגלגל את הוצאותיה בגין כך על כתפיהם. עוד טוענים המבקשים כי בניגוד לטענת המשיבה אין להם נגישות לנתונים המבוקשים והם מדגישים בהקשר זה כי המבקשת 1 אינה חברה פעילה והנתונים אינם ברשותה ולעומת זאת המשיבה היא תאגיד בנקאי אשר כל דפי החשבון הרלבנטיים מצויים במחשביה. אשר להחלטה השניה מדגישים המבקשים כי המשיבה אינה כופרת בכך שנושא החוזים האחידים הועלה על ידם במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן, וכי את הטענות שהעלתה המשיבה בהקשר זה בתגובתה ניתן לברר במסגרת הדיון בתביעה לגופה אך הן אינן מצדיקות לחסום את העלאת הטענה.

6.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה, ולגופם של דברים החלטתי לקבל את הערעור .

אכן, ערכאת הערעור אינה נוטה דרך כלל להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בעניינים פרוצדורליים (ראו רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד

נ' מדינת ישראל , פ"ד מד(2) 206, 210 (1990)), אולם לדעתי נסיבות המקרה שבפנינו מצדיקות התערבות בהחלטותיו של בית משפט קמא.

בהחלטה הראשונה דחה בית משפט קמא את בקשת המבקשים לגילוי נתונים ומסמכים הנוגעים להסכמים שנערכו בין המשיבה למבקשים ביחס לכלי הרכב הנוספים בקובעו כי הבקשה למתן רשות להתגונן אינה מגלה טענת קיזוז.

חובת גילוי המסמכים המוטלת על בעל דין פורשה בפסיקה בהרחבה ונקבע כי זו משתרעת על כל אותם מסמכים "אשר סביר להניח כי הם כוללים מידע אשר יאפשר לצד, במישרין או בעקיפין, לקדם את העניין נושא התובענה" (ראו רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי , פ"ד מט(4) 54, 60 (1995)), ועוד נפסק כי בשלב גילוי המסמכים מבקש הגילוי אינו נדרש להוכיח את הרלוונטיות של המסמכים שגילויים נדרש בוודאות ודי בכך כי יוכיח שהם עשויים להיות רלוונטיים בהמשך ההליך (ראו רע"א 9322/07 Gerber Products Company נ' חברת רנדי בע"מ , פסקה 7 (טרם פורסם, 15.10.2008)). בענייננו קשה בעיני לקבל את הטענה כי לתמונה הכוללת של העסקאות שנערכו בין המבקשים למשיבה להשכרת כלי רכב אין רלבנטיות לתביעה דנן שכל עניינה בהפרות נטענות ביחס לחלק מעסקאות אלו, שכן ראיית התמונה הכוללת עשויה לשפוך אור על התנהלותם ההדדית של הצדדים, ולו ביחס לעסקאות נשוא התביעה. זאת ועוד. הבקשה למתן רשות להתגונן אינה כוללת אמנם טענת קיזוז, אך בסעיף 74 לבקשה, אליו הפנו המבקשים את בית משפט קמא, ציינו המבקשים כי רק לאחר שימסרו להם כל המסמכים הרלבנטיים "יוכלו לערוך ולפרוש הגנתם כדבעי". מכאן כי כבר בשלב הראשון טענו המבקשים כי המידע והנתונים החסרים להם מונעים מהם לפרוש את הגנתם במלואה. אכן, אם יחפצו המבקשים להעלות טענת קיזוז יהא עליהם להגיש בקשה לתיקון כתב הגנה, אך דומני כי בנסיבות העניין אין מקום לחסום מלכתחילה את דרכם לבחון האם עומדת להם טענת קיזוז אשר בגינה תוגש על ידם בקשה אותה יבחן בית משפט קמא לגופה. מטעמים אלו אני סבורה כי יש להורות למשיבה למסור למבקשים נתונים ומסמכים המצויים בידיה גם ביחס לכלי הרכב הנוספים. עם זאת איני מוצאת לנכון לקבוע באיזה פורמט יועברו הנתונים והמסמכים לידי המבקשים (במדיה מגנטית או בעותק קשיח), ובלבד שהנתונים והמסמכים יועברו במלואם.

7.

אשר להחלטה השניה. בבקשה למתן רשות להתגונן ציינו המבקשים "מטעמי זהירות" כי שלושה מן הסעיפים הכלולים בהסכמים שנכרתו בין הצדדים הינם תנאים מקפחים בחוזה אחיד בהתאם להוראות חוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982 (להלן: חוק החוזים האחדים ) (סעיף 75 לבקשה). בנסיבות אלו לא ראיתי טעם מבורר לקביעת בית משפט קמא לפיה "טענות במישור החוזים [ה]אחידים" אינה נכללת ביריעת המחלוקת ומשכך לא ישמעו טענות בהקשר זה. יודגש בהקשר זה כי בהחלטה מיום 25.8.2010 ניתנה למבקשים 2-3 "רשות להתגונן נגד התביעה כולה" ואילו הרשות שניתנה למבקשת 1 הוגבלה בסכום. אין בהחלטה כל הגבלה ביחס לטענות מכוח חוק החוזים האחידים ועל כן ככל שבפי המשיבה טענות כי המבקשים לא הניחו תשתית עובדתית ראויה בהקשר זה, יש לבררן במסגרת הדיון בתביעה, אך אין מקום לחסום מראש העלאת כל טענה בהקשר זה.

8.

הערעור מתקבל אפוא, כמפורט לעיל. המשיבה תשלם למבקשים שכר טרחת עורך-דין בסך של 10,000 ש"ח.