רע"א 5188/18 ברנד פור יו בע"מ נ. רמי לוי שיווק השקמה בע"מ

1.

לפנַי שתי בקשות רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ר' יעקובי ) מיום 5.6.2018 בת"א 8544-06-10 ובת"א 2293-09-12, בגדרה נדחתה בקשת המבקשים ברע"א 5188/18 (להלן: ברנד ) והמבקשות ברע"א 5198/18 (להלן: רמי לוי ) להשלמת ההליכים המקדמיים, כמפורט להלן.

רקע

2.

רמי לוי וברנד מנהלים תביעות הדדיות בנוגע להסכם שנכרת בין ברנד ובין הרשת הרביעית בע"מ (להלן: הרשת הרביעית ), שרמי לוי היא אחת מבעלותיה. הרשת הרביעית הוקמה לעניינו של מותג פרטי ('המותג'). יצור המוצרים ששווקו תחת 'המותג' בוצע על-ידי ברנד. תביעתה של ברנד הוגשה נגד הרשת הרביעית וכלל רשתות השיווק שהחזיקו במניותיה, אולם בין מרבית רשתות השיווק הללו ובין ברנד נחתם הסכם פשרה, כך שכעת תביעת ברנד מתנהלת נגד רמי לוי בלבד. רמי לוי, מצדה, הגישה תביעה שכנגד נגד ברנד. עניינם של הליכי גילוי המסמכים המתנהלים בין הצדדים נדון בבית משפט זה בהליכים קודמים. ברע"א 290/15 ברנד פור יו בע"מ נ' רמי לוי שיווק השקמה בע"מ

(8.12.2015), נדונו שינויים שונים אותם נדרשה ברנד לעשות בתצהיר גילוי המסמכים מטעמה, ובחיסיון שהוטל על חלק מהמסמכים שגילתה ; רע"א 3788/16 רמי לוי שיווק השקמה בע"מ נ' ברנד פור יו בע"מ

(12.7.2016), עסקה בבקשות של רמי לוי הנוגעות לחיסיון שהוטל על מסמכים של ברנד ובבקשתה של ברנד להורות על קיום הדיונים בדלתיים סגורות; ורע"א 10126/16

ברנד פור יו בע"מ נ' רמי לוי שיווק השקמה בע"מ , הוגשה אף היא בקשר להליכי גילוי המסמכים שבתיק, אך נמחקה לבקשת הצדדים ביום 9.1.2017.

3.

בקשות רשות הערעור שלפנַי עוסקות בהוראות שונות אותן התבקש בית המשפט המחוזי ליתן בקשר להשלמת ההליכים המקדמיים (להלן: הבקשות ). ברנד ביקשה (להלן: בקשת ברנד ) מבית המשפט המחוזי להורות לרמי לוי להעביר לה מידע ומסמכים שונים, אשר לשיטתה היתה רמי לוי מחויבת להעביר לה לאור החלטת בית המשפט המחוזי מיום 14.12.2014 (להלן: ההחלטה מיום 14.12.2014 ). בנוסף ביקשה ברנד להמציא לה מסמכים נוספים אשר נוצרו לטענתה רק לאחר הכרעת בית המשפט המחוזי בבקשות גילוי המסמכים הקודמות שהגישה. בקשתה של רמי לוי נסובה בעיקרה גם כן על מסמכים אשר לשיטתה היתה ברנד מחויבת להעביר לה בעקבות ההחלטה מיום 14.12.2014. רמי לוי ביקשה מבית המשפט גם לקבוע כי מסמכים שונים שהועברו לה על-ידי ברנד, תוך הגדרתם כסודיים או חסויים, אינם כאלה (להלן: בקשת רמי לוי ).

החלטת בית המשפט המחוזי

4.

בפתח החלטתו ציין בית המשפט המחוזי כי בדיון שהתקיים ביום 9.1.2018 הוסכם כי הצדדים יפנו לגישור מתוך כוונה לנסות לסיים את המחלוקת בפשרה. חרף האמור, ביום 15.3.2018 עתרה ברנד להכרעה מיידית בבקשות, בנימוק שישיבת הגישור הראשונה נקבעה לחודש דצמבר 2018. רמי לוי התנגדה להכרעה בבקשות בשלב זה. התקיימו מספר סבבים של התדיינויות בנושא, בסופם עמדה ברנד על בקשתה להכרעה מיידית בבקשות. בית המשפט המחוזי חיווה דעתו כי רצוי היה לנהל את הגישור על יסוד מצב הדברים הנוכחי, אך קבע יחד עם זאת כי ברנד רשאית לעמוד על בקשתה.

5.

לגופו של עניין, קבע בית המשפט המחוזי, כי בשלב זה אין להידרש לטענות הנוגעות לתוכנם של תצהירי גילוי המסמכים שהוגשו בעקבות החלטות קודמות; וכי ככל שייקבע בהמשך ההליך כי אחד מבעלי הדין הסתיר מסמך מבוקש ונמנע מלהציגו, תהא לכך משמעות מבחינה ראייתית. בית המשפט ביסס את קביעותיו על מובאות משני פסקי דין של בית משפט זה: "תצהיר לגילוי מסמכים אין אחריו ולא כלום, ובית המשפט לא יזדקק לטענה שהוא לוקה בחסר או ביתר, או שתוכנו אינו אמת" (ע"א 95/68 עממית נ' בריטיש , פ"ד כב(2) 689, 695) (להלן: עניין עממית ); וכן, "לאחר שלב ההוכחות יקבע בית המשפט [...] כי המבקש מסתיר את המסמך ונמנע במכוון מלהציגו [...] ממצא כאמור יכול שישליך באופן שלילי מבחינה ראייתית על עניינו של המבקש" (רע"א 4234/05 בנק מזרחי נ' פלץ (14.8.2005) (להלן: עניין בנק מזרחי ).

6.

בית המשפט המחוזי הוסיף, כי "לדברים האמורים יש משמעות מוגברת במקרה דנן" , לאור המשאבים הרבים ופרקי הזמן ה "ממושכים ביותר" שהושקעו בהליכים המקדמיים, ובשל הנטען כי אין בתוספות המבוקשות צורך וכי הוצאתם לפועל עלולה להוביל להשקעה של משאבים רבים נוספים. נוכח האמור החליט בית המשפט המחוזי לדחות את הבקשות, תוך הדגשת הסעדים שיכול ויוענקו בהמשך ההליך אם יתברר כי הוסתרו מסמכים על-ידי מי מהצדדים. בית המשפט המחוזי ציין גם כי ניתן יהיה להידרש בעתיד לטענות נוספות בנושא שעלולות לעלות במסגרת הליך הגישור.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי.

עיקרי טענות הצדדים ברע"א 5188/18

7.

ברנד טוענת בבקשתה כי בית המשפט המחוזי דחה את בקשתה על הסף, מבלי שנדרש לתוכנה, וזאת בניגוד להלכה הנוהגת בעניין זה. לטענתה, פסיקות בית המשפט העליון בעניין עממית ובעניין בנק מזרחי עסקו במקרים בהם הגיש בעל דין בקשה למחיקת כתב טענות של הצד שכנגד בשל אי-קיום החלטה בעניין ההליכים המקדמיים, בהתאם לתקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סד"א ). בקשה למחיקת כתב טענות היא סעד קיצוני ובלתי הדיר, ומשום כך נקבע כי הליך הבירור של בקשה כזו ייערך במסגרת ההליך העיקרי בתיק. בענייננו, לא ביקשה ברנד סעד ממין זה, ועל כן אין זה מוצדק להחיל עליה את ההלכה האמורה. יתרה מכך, ברנד סבורה כי "אין ספק" שרמי לוי הפרה בצורה ברורה את ההחלטה מיום 14.12.2014, וכי בעניין בנק מזרחי נפסק שבמקרים כאלה רשאי בית המשפט להטיל סנקציות על הצד המפר עוד במסגרת ההליך המקדמי. ברנד הפנתה גם לרע"א 1151/18 מפעלי תובלה בע"מ נ' מע"צ (24.4.2018) (להלן: עניין מפעלי תובלה ), ולרע"א 5853/14 הנסון נ' ספאלדין (20.10.2014) (להלן: עניין הנסון ) מהם עולה לשיטתה כי בית המשפט אוכף לעיתים ציות להחלטות הנוגעות להליכי גילוי המסמכים, במהלך שלבי הדיון המקדמיים.

8.

עוד טוענת ברנד, כי התרופה המוצעת בהחלטת בית המשפט, זקיפת ההפרות הנטענות של צווי גילוי המסמכים לחובת רמי לוי לאחר שלב ההוכחות, איננה מספקת. זאת, מכיוון שתוכנם של חלק מהמסמכים אותם מסרבת רמי לוי להעביר, אינו ידוע לה במדויק, ולכן היא תתקשה להעריך את הנזק שייגרם כתוצאה מהסתרתם. ברנד מוסיפה, כי המסמכים האמורים עומדים בליבת המחלוקת בין הצדדים, וגילויים יביא לקיצור ההליך המשפטי ויסייע בחקר האמת. ברנד מוסיפה, כי הנימוק העומד ביסוד החלטת בית המשפט המחוזי אינו רלוונטי לחלק השני של בקשתה, במסגרתו ביקשה להעביר לעיונה מסמכים נוספים הנוגעים לפעילות רמי לוי, בשנים 2015-2014, ואשר נוצרו רק לאחר הכרעת בית המשפט המחוזי בבקשות הקודמות לגילוי מסמכים. לנוכח האמור, מבקשת ברנד לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי, ולהורות לו לדון ולהחליט בבקשות מחדש.

9.

בתשובתה, מבקשת רמי לוי לדחות את בקשת רשות הערעור, בנימוק שהחלטת בית המשפט המחוזי מבוססת היטב בכל הנוגע לבקשת ברנד. רמי לוי גורסת כי ברנד התעלמה בבקשת רשות הערעור שהגישה מן החלק השני של ההחלטה, בו הסביר בית המשפט המחוזי כי הוא דוחה את הבקשה משום שהתוספות המבוקשות בה אינן רלוונטיות, ועלולות לדרוש מאמצים, משאבים ופרקי זמן ממושכים. עוד טוענת רמי לוי, כי בניגוד לפרשנות ברנד את החלטת בית המשפט המחוזי, בקשתה לא נדחתה על הסף, אלא נקבע כי המועד לדיון בטענותיה ידחה לשלב מאוחר יותר. רמי לוי מבקשת לדחות גם את פרשנות ברנד להחלטת בית המשפט בעניין בנק המזרחי , וגורסת כי העובדה שההחלטה בעניין בנק המזרחי ניתנה בקשר לבקשה לפי תקנה 122 לתקנות סד"א, אינה מצמצמת את פועלה רק למקרים בהם התבקש סעד של מחיקת כתב טענות. לטענתה של רמי לוי, יש לפרש את ההחלטה בעניין בנק מזרחי כמוגבלת אך למקרים בהם מועלות טענות לפיהן המסמכים המבוקשים בהליך גילוי המסמכים אינם קיימים כלל. בהתאם לכך גורסת רמי לוי כי בית המשפט המחוזי פעל נכון כשהסתמך על עניין בנק מזרחי כדי לדחות את בקשת ברנד, שכן רמי לוי טוענת שחלק מהמסמכים המבוקשים על-ידי ברנד, אינם קיימים כלל ברשותה. ביחס לחלק השני של בקשת ברנד, העוסק בגילוי המסמכים מהשנים 2015-2014, גורסת רמי לוי כי הבקשה הוגשה בשיהוי חמור, וכי ברנד מבקשת להטיל עליה נטל מכביד ביותר בבקשה זו, ומשכך גם דינה של בקשה זו להידחות.

עיקרי טענות הצדדים ברע"א 5198/18

10.

לשיטתה של רמי לוי, בית המשפט המחוזי נימק את דחיית בקשתה בכך שתהיה משמעות ראייתית בסיום ההליך לסירובה של ברנד לחשוף מסמכים שהתבקשה לגלות. לטענתה, נימוק זה רלוונטי אך למקרה בו צד להליך טוען שאין ברשותו מסמך מסוים ובהמשך מסתבר כי הוא כיזב ביחס לדברים, וכך גם היא מפרשת את קביעת בית המשפט העליון בעניין בנק מזרחי . רמי לוי גורסת כי נימוק זה אינו רלוונטי לעניינה משום שברנד לא טוענת כי המסמכים המבוקשים אינם קיימים, אלא שהם אינם רלוונטיים או שגילויים מכביד. אי-גילוי המסמכים המבוקשים בשלב זה יגרור קשיים ניכרים מבחינתה בניהול ההליך המשפטי, באופן שלא ניתן יהיה לתקן באמצעות סנקציה שתוטל בדיעבד על-ידי בית המשפט.

11.

לגופו של עניין, טוענת רמי לוי כי ברנד היא זו שהפרה את ההחלטה מיום 14.12.2014, שכן היא נמנעה מלהעביר לה ולוּ מסמך אחד מכלל המסמכים אותם הורה לה בית המשפט המחוזי לגלות. עוד טוענת רמי לוי כי בית המשפט המחוזי התעלם בהחלטתו מהחלק השני של בקשתה, בו ביקשה להורות על הסרת הסודיות או החיסיון ממסמכים שהועברו לה על-ידי ברנד תוך הגדרתם באופן זה.

בשל האמור, מבקשת רמי לוי לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי, ולהכריע בסוגיה העוסקת בגילוי המסמכים לגופה. כמו כן מבקשת רמי לוי להורות לבית המשפט המחוזי לדון מחדש בהחלטתו בעניין המסמכים החסויים; ולחלופין, לדון ולהכריע גם בחלק זה של הבקשה לגופה.

12.

ברנד מבקשת בתשובתה ליתן לרמי לוי רשות ערעור, ולבטל את החלטת בית המשפט המחוזי. לטעמה של ברנד, החלטת בית המשפט המחוזי אינה מנומקת כלל והתקבלה ללא דיון לגופן של הטענות, ומשום כך ראוי להשיב את העניין לבית המשפט המחוזי כדי שיכריע לראשונה בטענות אלו לגופן. ברנד גורסת כי בית המשפט המחוזי דחה על הסף את בקשת רמי לוי, בנימוק שטענותיה יתבררו במסגרת ההליך העיקרי, וככל שיימצאו נכונות ינתן בגינן סעד בסוף ההליך. ברנד חוזרת על טענתה ברע"א 5188/18 וטוענת כי הכלל שנקבע בעניין בנק מזרחי מוגבל אך למקרים בהם הגיש בעל דין בקשה למחיקת כתב טענות של הצד שכנגד בשל אי-קיום החלטה בעניין ההליכים המקדמיים. ברנד מוסיפה, לגופו של עניין, כי חלק מהמסמכים אותם מבקשת רמי לוי לגלות נתבקשו על-ידה מלכתחילה כסעד סופי בהליך, ולפיכך אין ממש בטענת רמי לוי כאילו אי-גילויים בשלבים המקדמיים של ההליך יגרום לה לנזקים בלתי הפיכים. ברנד מבקשת לדחות גם את טענות רמי לוי על הפרת ההחלטה מיום 14.12.2014, והיא גורסת שככל שרמי לוי סבורה כי מסמכים מסוימים שהועברו לה אינם נכללים בחיסיון שהוטל על-ידי בית המשפט המחוזי, הרי שהיא אינה זקוקה לסעד בעניינם, שכן אין בכוחה של ברנד להטיל מגבלות על השימוש במסמכים שלא על-פי הוראות בית המשפט.

דיון והכרעה

13.

עיינתי בטענות הצדדים, שקלתי את נימוקיהם, ובאתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. עיקר עניינן של בקשות רשות הערעור, בהשלמת ההליכים המקדמיים המתנהלים בתיק. ניהול הליכי גילוי המסמכים הריהו חלק מניהול המשפט מבחינה דיונית, וכבר נכתב עליהם כי הם נתונים "לשיקול-דעתו של השופט המנהל את העניין. בית-משפט של ערעור לא יתערב בשיקול-דעת השופט אלא אם 'הגיע הלה למסקנה אשר אינה מתקבלת על הדעת בשום פנים, או שנעלמו ממנו נסיבות שהיה חייב להתחשב בהן'" (רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי , פ"ד מט(4) 54 (1995) וההפניות שם). המקרה שלפנַי אינו בא בגדרם של מצבים אלה. בית המשפט המחוזי בחן את הבקשות על יסוד מכלול ההתרחשויות וההתפתחויות שבתיק, וקיבל את החלטתו באופן מדוד, מאוזן ומנומק. אמנם כן, כעמדת ב"כ הצדדים, אף לעמדתי, יתכן שאחד מהנימוקים שעליהם התבסס בית המשפט המחוזי בהחלטתו איננו מדויק כל צרכו; אך די ביתר הנימוקים עליהם מבוססת ההחלטה כדי להותיר אותה על כּנהּ.

14.

נימוקי בית המשפט המחוזי להחלטתו נחלקים לשניים. ראשית , קבע בית המשפט המחוזי כי ככלל, בית המשפט לא ידרש לטענות הנוגעות לתוכנם של תצהירי גילוי מסמכים בשלב קדם-המשפט, וכי סעדים בנושא זה יוענקו עם תום שלב ההוכחות ולאורו. את הדברים ביסס בית המשפט המחוזי על פסיקת בית משפט זה בעניין עממית ובעניין בנק מזרחי . שנית , ציין בית המשפט המחוזי כי התועלת הפוטנציאלית שתצמח מהמסמכים המבוקשים אינה גוברת על העלות הכרוכה בהמשך הליכי גילוי המסמכים, וזאת על רקע כלל המשאבים שהושקעו בהליכי הגילוי עד עתה. בית המשפט המחוזי ציין גם כי החלטתו ניתנה על רקע הליך גישור שאליו פנו הצדדים, וכי באם הגישור יעלה "דבר מה" נוסף בקשר לבקשות, ניתן יהיה להידרש לכך בהמשך.

15.

אכן, שלא כדברי בית המשפט המחוזי, אינני סבור כי יש להסיק מהאמור בעניין עממית ובעניין בנק מזרחי כלל גורף ביחס לאי-הידרשות בית המשפט לטענות המועלות ביחס לתוכנם של תצהירי גילוי מסמכים; עיון בעניינים הנ"ל מעלה כי הם מבוססים על בחינה לגופן של הטענות שהועלו ביחס לתוכנם של תצהירי גילוי המסמכים. יתרה מכך, עמדתו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס בפסק הדין בעניין עממית , היתה ש " בדרך כלל

אין ולא כלום אחרי תצהיר גילוי המסמכים (ההדגשה שלי – נ' ס') " . אכן, כפי שציינו הצדדים, מפסקי הדין שניתנו בעניין מפעלי תובלה ובעניין הנסון , עולה כי בית משפט זה פסק שבמקרים מסוימים, יש מקום לשוב ולהידרש עוד בשלבים המקדמיים של המשפט לתוכנם של תצהירי גילוי מסמכים שהוגשו. נמצאנו למדים אפוא שאין כלל גורף בעטיו לא יתערב בית המשפט בתוכנם של תצהירי גילוי מסמכים, אם כי יש יסוד לקביעה כי התערבות שכזו תֵעשה במצבים חריגים, ובכפוף לשיקול דעתו של בית המשפט. לפיכך, אכן אין הצדקה לדחות את הבקשות ההדדיות שהוגשו בעניין זה רק על סמך ההנחה כי קיים כלל משפטי המורה שלא להידרש אליהן.

16.

אף על-פי כן, אין עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. בנדון דידן בחן בית המשפט המחוזי את הבקשות, וקבע כי לעת עתה אין בהן תוחלת, וזאת על רקע השקעת המשאבים הצפויה בהוצאתן לפועל אל מול התועלת הצפויה מהן. נימוק זה רלוונטי הן לטענות הצדדים בנוגע לתצהירי גילוי שהוגשו, הן למסמכים הנוספים המבוקשים על-ידי ברנד. זאת ועוד, בית המשפט המחוזי הבהיר כי החלטתו ביחס לבקשות אינה סופית, וכי יהיה נכון לבחון אותן מחדש, ככל שיעלה מידע חדש בנוגע לנושא. על יסוד דברים אלה, ומשישנו טעם טוב בעמדה העקרונית כי לרוב בית המשפט לא ידרש בשלבים המקדמיים לטענות הנוגעות לתוכנם של תצהירי גילוי מסמכים, איני רואה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

17.

בשולי הדברים אזכיר כי בקשתה של רמי לוי עסקה גם בהיקף החיסיון המוטל על המסמכים שנמסרו לה. אינני סבור כי חלק זה של בקשתה עומד בתנאי סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הקובע כי בקשת רשות ערעור על החלטה אחרת תינתן רק " אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה" . רמי לוי טענה באופן כללי כי חלק ניכר מהמסמכים שהועברו לה לא היו צריכים להיות מוגדרים כחסויים, וכי יש בכך פגיעה בזכות היידוע שלה כבעלת דין. טענות אלה אינן הולמות את תנאי סעיף 41(ב), שכן רמי לוי לא הסבירה מדוע יש דחיפות לדון בטענותיה עתה במסגרת של בקשת רשות ערעור. ב"כ של רמי לוי טענו גם ביחס למסמך מסוים כי הם חסרים את היכולת המקצועית להתמודד איתו בלא סיועם של אנשי מקצוע מטעם חברת רמי לוי. לאחר שעיינתי במסמך אני סבור שאין טעם של ממש בטענה זו; המסמך כתוב בלשון בני אדם, ואינו רווי במונחים מקצועיים. יחד עם זאת, ככל שב"כ של רמי לוי יסברו כי ישנם מסמכים קונקרטיים שאינם יכולים לעבד בלא סיוע מקצועי מטעם אנשי חברת רמי לוי, הרי שדלתות בית המשפט המחוזי פתוחות לפניהם.

18.

אשר על כן, הבקשות נדחות. בנסיבות העניין, לא אעשה צו להוצאות.