רע"א 5525/20 דוד עזרא עבודות בע"מ נ. עיריית הרצליה

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' קלמן ברום ) בת"א 53541-01-15 מיום 8.7.2020, בגדרה קיבל בית המשפט באופן חלקי את בקשת המבקשת ליתן צו המחייב את המשיבות בגילוי מסמכים ובמענה על שאלון.

2.

המבקשת, חברת דוד עזרא עבודות בע"מ, היא חברה קבלנית, שזכתה במכרז מסגרת פומבי מס' חש/9/2010 לחידוש שיפוץ ותוספת בניה למבני חינוך וציבור שפרסמה המשיבה 2, החברה למשק וכלכלה של מרכז השלטון המקומי בע"מ (להלן: "משכ"ל"). המשיבה 1, עיריית הרצליה (להלן: "העירייה"), פנתה למשכ"ל בבקשה כי תפרסם ותנהל עבורה נוהל הצעת מחיר לביצוע עבודות שיפוץ והתאמה באחד מבתי הספר שבתחום שיפוטה. משכ"ל ערכה עבור העירייה נוהל הצעת מחיר, בסופו החליטה העיריה להתקשר עם המבקשת בחוזה לביצוע הפרויקט, שנחתם ביום 6.3.2011, שבו מונתה משכ"ל כחברה מנהלת מטעם העירייה, והיתה אחראית מטעמה על ניהול, תיאום ופיקוח על ביצוע העבודה על-ידי המבקשת.

3.

ביום 26.1.2015 הגישה המבקשת תביעה כספית בסך של כ-5.3 מיליון ₪ נגד העירייה. המבקשת טענה, כי לא שולמו לה מלוא הכספים המגיעים לה עבור ביצוע העבודה; כי נפלו עיכובים בתשלום חשבונותיה המזכים אותה בריבית פיגורים; וכי היא זכאית לשכר עבודה נוסף בהיותה בגדר "מבצע בנייה" (כמשמעו בתקנות הבטיחות בעבודה (עבודת בניה), התשמ"ח-1988); וכן בגין עלות העסקת מנהל העבודה שמונה מטעמה. העירייה מצדה שלחה למשכ"ל הודעה לצד שלישי, בשל אחריותה הנטענת בניהול, תיאום ופיקוח על ביצוע העבודות על-ידי המבקשת.

4.

במסגרת ההליכים המקדמיים, שלחה המבקשת למשיבות דרישה לגילוי מסמכים ומענה על שאלון. המשיבות השיבו למכתבי הדרישה, ומשכ"ל אף העבירה למבקשת 8 קלסרי מסמכים. ברם, המבקשת סברה שדרישותיה לא זכו למענה מספק, ובשל כך הגישה בקשה למתן צו לגילוי מסמכים ומענה לשאלון נגד כל אחת מהמשיבות (להלן: "בקשת הגילוי" ). המשיבות מצדן הגישו תגובותיהן, ובשל מחדל דיוני מצד המבקשת, הוגש כתב תשובה מטעמה רק לתגובת משכ"ל לבקשת הגילוי שהוגשה כנגדה.

5.

בהחלטה מיום 8.7.2020, נעתר בית המשפט המחוזי לקצת מן הדרישות שבבקשות הגילוי. בפתח החלטתו, ציין בית משפט קמא כי " הבקשה למתן צו אינה מנומקת" , והיא נעדרת התייחסות לרלוונטיות של דרישות הגילוי לגבי המחלוקת שבין הצדדים. התייחסות כזו ניתנה רק בתשובת המבקשת לתגובת משכ"ל, וגם בה לא היה די. כמו כן צוין, כי דרישותיה המרובות של המבקשת הן "מכבידות, עד כדי בלתי אפשריות" ונראות "כניסיון לצלול עמוק במסע דיג במים עכורים" .

6.

לאחר מכן נדרש בית משפט קמא לבחינה פרטנית של בקשת הגילוי שהוגשה כלפי משכ"ל. בתוך כך, דחה בית משפט קמא את מרבית דרישות הגילוי מטעמים של העדר רלוונטיות והכבדה. כך למשל, מצא בית משפט קמא כי דרישות גילוי הקשורות למערכת היחסים שבין המשיבות, לאופן ניהול המכרזים על-ידי משכ"ל , למעורבותה בבחירת הזוכה, ולשירותים משפטיים שמסופקים על-ידה אינן רלוונטיות להליך ומכבידות עליו יתר המידה. כמו כן, דחה בית משפט קמא דרישות הנוגעות לפרויקטים אחרים שאינם נשוא ההליך, ודרישות הנוגעות לשאלת העדפת מוצרים של חברה מסוימת בביצוע עבודות, מאחר שסבר כי דרישות אלו חורגות מתחומי המחלוקת שבכתבי הטענות .

7.

לעומת זאת, בכל הקשור לדרישות שעניינן בסמכויות משכ"ל בפרויקט נשוא ההליך ובסמכותה החוקית לפעול בו; בשאלות הנוגעות לחשבונות אותן נוהגת משכ"ל לבקש; ובשאלות לגבי קבלנים אחרים שעבדו באתר העבודה נשוא ההליך – קבע בית משפט קמא כי דרישות אלו רלבנטיות לבירור המחלוקת, והורה למשכ"ל להשיב על שאלות הקשורות לדרישות אלו ולהפנות למסמכים מתאימים. ביחס למספר דרישות גילוי, ובפרט אלו שדבר נחיצותן הובהר לראשונה בכתב התשובה, איפשר בית משפט קמא למשכ"ל להגיש תגובה משלימה.

8.

אשר לבקשת הגילוי נגד העירייה, מצא בית המשפט דמיון רב בין הבקשות, במהותן ובהיקפן, הגם שאינן זהות. אשר על כן, לא ראה לנכון להידרש מחדש לכל אחת מהדרישות המרובות בבקשת הגילוי. תחת זאת נקבע, כי העירייה תשלים את תשובותיה בנושאים שנמצאו רלבנטיים במסגרת ההחלטה בבקשת הגילוי כלפי משכ"ל, ובלבד שאלו נמצאים בידיעתה. בהקשר זה, ציין בית משפט קמא, כי הבקשה לגילוי כלפי העירייה היא לקונית ונעדרת כל התייחסות לתשובות שניתנו על-ידי העירייה.

9.

ביום 16.7.2020, ולאחר שניתנה ההחלטה בבקשות הגילוי, הגישה המבקשת בקשה להגשת תשובה לתגובת העירייה לבקשה למתן צו לגילוי מסמכים ומענה על שאלון. בעניין זה, טענה המבקשת, כי נתקבלה הסכמת הצדדים להארכת מועד להגשת התשובה, אך נוכח מגפת הקורונה והסגר שהוטל על מקום מגורי ב"כ המבקשת, נבצר מן האחרון להגיש את הבקשה. המבקשת טענה, כי כתב תשובה זה חיוני לצורך הכרעה בבקשת הגילוי כלפי העירייה, משום שיש בו כדי להצביע על רלוונטיות הדרישות שגילויין מתבקש ועל נחיצותן לניהול ההליך, ומצדיק אפוא את קבלת הבקשה. בו ביום, דחה בית משפט קמא את הבקשה, בקובעו כי מקומם של טיעונים בדבר רלוונטיות דרישות הגילוי בבקשה עצמה ולא בכתב התשובה.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי.

10.

בקשת רשות הערעור מכוונת נגד החלטת בית משפט קמא בשתי בקשות הגילוי; אך עיקר טענות המבקשת מתמקד בהחלטה בבקשת הגילוי נגד העירייה. בהקשר זה נטען, כי החלטת בית משפט קמא לקונית, קצרצרה, ונעדרת כל הנמקה והתייחסות עניינית לדרישות הגילוי המפורטות בה. לטענת המבקשת, שגה בית משפט קמא בכך שגזר גזירה שווה בין בקשת הגילוי כלפי העירייה, שהיא הנתבעת בהליך העיקרי וצד לחוזה ההתקשרות, לבין בקשת הגילוי כלפי משכ"ל, שהיא צד שלישי בהליך. עוד נטען, כי בית משפט קמא לא שת ליבו להבדלים המהותיים שבין הצדדים, ובהם – מעמד הצדדים בחוזה ההתקשרות; מיהות הצדדים, והיותה של העירייה גוף ציבורי, והחובות הנגזרות מכך; השוני בין שאלת סמכותה של העיריה למנות את משכ"ל בחוזה ההתקשרות, לבין שאלת סמכותה של משכ"ל לפעול במסגרתו; והיקף המסמכים שגילויים התבקש. לגופם של דברים, התמקדה המבקשת במספר דרישות ספציפיות, אשר לטענתה לא קיבלו התייחסות בהחלטת בית משפט קמא, ולשיטתה הן רלוונטיות לצורך בירור המחלוקות שבתיק.

11.

בכל הנוגע להחלטת בית משפט קמא בבקשת הגילוי כלפי משכ"ל, נטען כי שגה בית משפט קמא בדחותו את בקשתה להורות למשכ"ל להעביר לעיונה מסמכים הנוגעים לשימוע שערכה האחרונה למבקשת בשנת 2014, והנוגעים לסמכותה לקיים שימוע ולנהל משא ומתן עם הזוכים לאחר זכייה במכרז המסגרת. לטענת המבקשת, מדובר בדרישה רלבנטית, הואיל והשימוע התייחס לעבודות קודמות שביצעה המבקשת בין השנים 2012-2005, ובתוך כך עבודות הפרויקט נשוא ההליך. עוד נטען, שהדבר מוכיח כי משכ"ל פעלה בחוסר סמכות.

12.

עיינתי בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, שקלתי את נימוקיה, ובאתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי צורך בתשובה מאת המשיבות. כידוע, בהליכים מעין אלו מסור שיקול דעת רחב לערכאה הדיונית, והתערבותה של ערכאת הערעור שמורה למצבים חריגים שבהם ההחלטה אינה מתקבלת על הדעת או מתעלמת מנסיבות שהיה מקום להתחשב בהן (ראו למשל: רע"א 8339/18 מפעלים ליצוא הדרים בע"מ נ' חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ , פסקה 7 (15.4.2019), והאסמכתאות שם).

13.

ניכר בנסיבות העניין דנן, כי ההחלטה מושא בקשת הערעור אינה נמנית על המקרים החריגים אשר מצדיקים התערבות ערעורית. למקרא החלטת בית משפט קמא, מעיון בבקשות הגילוי שהוגשו מטעם המבקשת ומעיון בכתבי הטענות בהליך, ניכר כי בית משפט קמא ערך בחינה ראויה ואיזן כנדרש בין רלוונטיות המסמכים לסוגיות השנויות במחלוקת, כפי שאלו הותוו בכתבי הטענות , למידת ההכבדה שיטיל הליך הגילוי, ותרומתו לקידום ההליך וליעילות הדיון. נקודת האיזון שקבע בית משפט קמא, אשר משקללת את מכלול השיקולים הרלוונטיים לעניין, נכונה ורלוונטית הן ביחס לבקשת הגילוי שהופנתה כלפי העירייה, הן ביחס לבקשת הגילוי שהופנתה כלפי משכ"ל; על כן לא מצאתי הצדקה להתערב בקביעותיו.

14.

מעבר לאמור, אציין, כי לא ניתן להתעלם מהתנהלותה של המבקשת, שיש בה כדי להקשות על עבודתה התקינה של הערכאה המבררת ולהאריך שלא לצורך את משך בירורו של ההליך. כך למשל, עיון בבקשות הגילוי מעלה, כי חלק ניכר מדרישותיה של המבקשת נוסחו באופן גורף וחרגו במידה ניכרת מתחומי המחלוקת על-פי כתבי הטענות. אוסיף על כך את הימנעותה המכוונת של המבקשת מלפרט את טיעוניה בדבר רלוונטיות המסמכים ונחיצותם במסגרת בקשת הגילוי עצמה, כנדרש וכמצופה, וחלף זאת לפרטן לראשונה רק בתשובה; וכן את מחדלה הדיוני מלהגיש בזמן את תשובתה לתגובת העירייה, ותחת זאת להגישו כשבוע לאחר מתן ההחלטה בבקשות הגילוי, בטענה כי ניתנה לכך הסכמת הצדדים, ואף לבקש מבית המשפט להכריע מחדש בבקשה. המבקשת אף מוסיפה 'חטא על פשע' ומלינה בבקשת רשות הערעור על סירובו של בית משפט קמא לקבל את כתב התשובה, ורואה בכך "דוגמא לא ממצה להחלטה הלקונית שיצאה תחת ידו של בית משפט קמא" .

15.

עינינו הרואות, למעלה מ-5 (חמש) שנים חלפו מאז שהוגשה התביעה דנן, וטרם מוצה שלב ההליכים המקדמיים. הגיעה השעה לסיים את הליך הגילוי המוקדם, להתקדם בהליך העיקרי, לבררו ולהכריע בו ; לבל יתהפכו היוצרות והשלב המקדמי יהפוך עיקר (רע"א 1739/19 מרגלית ש.א רכב בע"מ נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (1.4.2019))

16.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

משלא נתבקשה תשובת מאת המשיבות, ומטעם זה בלבד, לא אעשה צו להוצאות.