רע"א 4406/18בנק הפועלים בע"מ נ. עו"ד מור נרדיה ועו"ד עמית לדרמן - נאמנים

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט עאטף עיילבוני ) בפר"'ק 29526-10-16 ובפר"ק 64279-11-17 מיום 29.4.2018. במסגרת ההחלטה, נקבע כי אין מקום בשלב הזה להיענות לבקשת המבקש להורות על אכיפת שעבודים ומינוי כונס נכסים קבוע על הנכס בפרויקט "שער העיר" באום אל פאחם. עם זאת נקבע כי יעוכבו הליכי מימוש הנכס ב-6 חודשים בלבד ובכפוף להפקדת בטוחה על ידי המשיבים 11-8 בסך של 1,000,000 ש"ח להבטחת נזקים שעשויים להיגרם למי מהצדדים כתוצאה מעיכוב המימוש.

רקע והליכים קודמים

1.

המשיבה 2, חברת בני בכר זועבי חברה לבניה בע"מ (להלן: "חברת זועבי" או "החברה" ), היא חברה הפועלת, בין היתר, בתחום יזמות נדל"ן, פיתוח, תשתיות ועוד. לאור מצבה הכלכלי, ביום 26.10.2016 ניתן צו הקפאת הליכים נגדה והמשיבים 1, עו"ד מור נרדיה ועו"ד עמית לדרמן, מונו כנאמנים של החברה (להלן: "הנאמנים" ). ביום 26.10.2017 אושר הסדר נושים לחברת זועבי ובעליה, המשיבים 20-12 (להלן, יכונו יחדיו: "יחידי זועבי" ).

2.

אחד מנכסי חברת זועבי הוא הנכס בפרויקט "שער העיר" באום אל פאחם הידוע כגוש 20543 וחלקה 47 (להלן: "הנכס" ) עליו נסבה המחלוקת בענייננו.

המשיבים 11-8 (להלן, יכונו יחדיו: "חמודה" ) ויחידי זועבי מחזיקים במשותף במשיבה 7, א.ח.ח נכסים והשקעות בע"מ (להלן: "החברה המשותפת" ). חמודה טוענים כי לחברה המשותפת יש זכויות בנכס אשר מוחזקות בנאמנות על ידי חברת זועבי מכוח הסכם נאמנות שנערך בין החברה המשותפת לבין חברת זועבי בשנת 2008 (להלן: "הסכם הנאמנות" ), וכי משיב 6, מר שמעון סיבוני (להלן: "סיבוני" ), מחזיק בזכויות הנותרות בנכס.

המבקש, בנק הפועלים בע"מ (להלן: "המבקש" או "הבנק" ), העמיד לחברה אשראים לצורך בניית הנכס וכנגדם חברת זועבי יצרה לטובתו אגרות חוב מובטחות בשעבודים קבועים מדרגה ראשונה להבטחת כלל חובותיה של החברה כלפי הבנק.

3.

קדמה לבקשה דנן (בקשה מספר 60 בהליך) בקשה קודמת של הבנק שהוגשה ביום 25.12.2016 לפיה יש לאכוף את השעבודים ולמנות כונס נכסים על הנכס (להלן: "הבקשה הראשונה לאכיפת השעבודים" ). בקשה זו הוגשה בהסכמת הנאמנים. ביום 10.1.2017 גיבשו הצדדים הסכמות שקיבלו תוקף של החלטה לפיהן הנאמנים ובאת כוח הבנק, הם המשיבים 5-3, ימונו יחדיו לשם ניהול הנכס (להלן: "המנהלים המיוחדים" ) ובמקביל סיבוני יסייע ללא תמורה בהפעלת הנכס ויעמיד כל מידע נדרש לרשות בעלי התפקיד. כתוצאה מכך, עוכבה הבקשה הראשונה לאכיפת השעבודים.

4.

ביום 19.4.2017 הגישו המנהלים המיוחדים דו"ח ובקשה לבית המשפט קמא אשר במסגרתה ביקשו, בין היתר, לפרסם הזמנה להציע הצעות לרכישת הנכס. ביום 28.6.2017 התיר בית המשפט קמא למנהלים המיוחדים לפעול לצורך פרסום הנכס למכירה וקבע כי הם יהיו רשאים למכור את הנכס בכפוף, ולאחר, קבלת אישור בית המשפט קמא. בנוסף, נקבע כי הטענות בדבר זכויותיהם של הצדדים בנכס "נשמרות והן תיבדקנה ותוכרענה וההכרעה תחייב לגבי חלוקת הכספים שתתקבל ממכירת הנכס" . עוד הורה בית המשפט קמא על עיכוב המכר למשך 45 יום לצורך מתן אפשרות לחמודה ו/או לסיבוני להגיש ערעור על החלטה זו. ואכן, על החלטה זו הוגשו בקשות רשות ערעור על ידי חמודה (רע"א 7158/17) ועל ידי סיבוני (רע"א 5854/17) אשר נמחקו בשלב מאוחר יותר בהסכמת הצדדים (ביום 13.6.2018 וביום 7.11.2017, בהתאמה).

5.

ביום 13.9.2017 הגיש הבנק, בהסכמת הנאמנים, בקשה לחידוש הבקשה הראשונה לאכיפת שעבודים ולמינוי כונס נכסים (להלן: "הבקשה השנייה לאכיפת שעבודים" ). בקשה זו הוגשה, לטענת הבנק, בעקבות מספר אירועים שכולם יחד מצדיקים את מימוש השעבודים בעת הזו, ובכללם: קריסת החברה, מינוי הנאמנים לחברה, מינוי מנהלים מיוחדים לפרויקט, היעדר מקורות להחזר האשראי שהועמד על ידי הבנק, קושי בייצוב הפרויקט ובתשלומי שוכרים.

החלטת בית המשפט קמא

6.

בית המשפט קמא דחה את הבקשה השנייה לאכיפת שעבודים משני טעמים: הראשון, כי "נדרש בירור מלא ומקיף בדבר זכויותיה של [החברה המשותפת] בנכס, ככל שקיימות, מכוח הסכם הנאמנות. שעה שעל פי הנטען, ומבלי להתייחס לנכונות הטענה וסיכוייה, הזכויות בנכס באום אל פאחם שייכות ל [חברה המשותפת] , אין זה צודק להורות על מימוש הבטוחה כבר עתה, בניגוד לדעתה של חמודה, המחזיקה במחצית ממניות [החברה המשותפת] , תוך פגיעה בזכותה הקניינית הפוטנציאלית של [החברה המשותפת] והפיכת הדיון ביחס לזכויותיה בנכס, במידת מה, לתיאורטי" (עמ' 4 להחלטה); השני, כי הפער המשמעותי בין גובה החוב שבפיגור לבין השווי השמאי של הנכס, לצד נתונים בדבר ההכנסה השנתית הצפויה מהנכס ולאור מגמת עלייה בהצעות לרכישת הנכס, מצדיקים נקיטת משנה זהירות בטרם קבלת החלטה לאכיפת שעבודים.

7.

לצד זאת, בית המשפט קמא קבע כי עיכוב הליכי מימוש הנכס יעמוד בתוקפו למשך 6 חודשים או עד למתן החלטה, לפי המוקדם, ויותנה בהפקדת בטוחה על ידי חמודה בסך 1,000,000 ש"ח להבטחת הנזקים שעלולים להיגרם למי מהצדדים הרלוונטיים בעקבות עיכוב המימוש. זאת, לנוכח החשש שהביעו הבנק והנאמנים מכך שייגרמו נזקים משמעותיים עקב השחיקה הצפויה בשווי הנכס וטענותיהם בכל הקשור לסיבות לגירעון בפרויקט, וכן לנוכח משך הזמן הצפוי עד להכרעה בזכויות הקניינות.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

8.

להשלמת התמונה יצוין כי באותו יום, 29.4.2018, קיבל בית המשפט קמא החלטה בבקשה מספר 192 שעניינה בשאלה "אם החלטה הנוגעת לקביעת הזכויות בנכס צריכה להיות מוכרעת על דרך מקוצרת של בקשה למתן הוראות, או שמא יש לקיימה במתכונת של תביעה אזרחית מתאימה, לפי סדרי הדין הרגילים והמקובלים" (להלן: "בקשה מספר 192" ). בית המשפט קמא קבע כי אין מקום לברר את המחלוקות העובדתיות והמשפטיות הנוגעות לזכויות הקנייניות בנכס במתכונת מזורזת ומקוצרת של בקשה למתן הוראות שעה שעסקינן במחלוקת מורכבת בין מספר צדדים, שאינה כוללת בחלקה העיקרי עילות הייחודיות לתחום חדלות הפירעון, ואשר דורשת בירור עובדתי, חקירות והגשת ראיות.

תמצית בקשת רשות הערעור

9.

הבנק טוען כי בהחלטת בית המשפט קמא נפלו מספר שגיאות: ראשית , נטען כי שגה בית המשפט קמא כאשר קבע כי בשלב זה אין מקום להורות על אכיפת השעבוד ומינוי כונס נכסים. זאת הואיל וזכותו של נושה מובטח היא לממש את נשייתו, ויש לכבד זאת כל עוד מתקיימים התנאים המזכים את הנושה להיפרע את חובו, ובענייננו, טוען הבנק, כי אין מחלוקת שהתקיימו העילות והתנאים לאכיפת השעבודים ומימושם. עוד הדגיש הבנק כי התערבות בית המשפט בזכותו של נושה מובטח הינה מצומצמת ובמקרה דנן לא מתקיימים החריגים המצדיקים זאת; שנית , טוען הבנק כי שגה בית המשפט קמא בקביעתו כי אין זה צודק להורות על מימוש הבטוחה בניגוד לדעתם של חמודה לאור הצורך בבירור מלא ומקיף בדבר זכויותיה של החברה המשותפת. לטענת הבנק, טענות חמודה אינן רלוונטיות כלל לשאלת זכאות הבנק לאכוף את שעבודיו, ועל כן אין בהן כדי למנוע או לעכב את המימוש. ככל שטענות חמודה יתקבלו, מדובר בזכויות שיוריות הנדחות מפני השעבודים לטובת הבנק ולכן הן רלוונטיות לכל היותר ביחס לעודפים שיוותרו ממימוש הנכס, לאחר פירעון החוב לבנק; שלישית , נטען כי שגה בית המשפט קמא בקביעה באשר לגובה החוב לטובת הבנק, ומעבר לכך, נטען כי אין משמעות לסכום החוב לצורך מימוש הזכות לאכיפת השעבודים; רביעית , נטען כי קביעתו של בית המשפט קמא לפיה קיימת מגמת שיפור בהצעות לרכישת הפרויקט היא שגויה עובדתית. לטענת הבנק עומדת כיום על הפרק הצעה אחת, היא ההצעה של סיבוני, ומעבר לה אין הצעות נוספות. לכך יש להוסיף כי הצעה זו, אף שהיא עולה על שווי השמאות שהוצגה, לא השתכללה לכדי הסכם מחייב וכי אין כל ביטחון שכך יקרה; לבסוף , טוען הבנק כי שגה בית המשפט קמא עת הורה כי עיכוב המימוש יהיה כפוף להפקדה של 1,000,000 ש"ח, הן בעצם הקביעה חרף כך שלא הוגשה בקשה כלשהי לעיכוב ביצוע המימוש על ידי מי מהצדדים, הן בקביעתו כי ההפקדה תהיה לפקודת הנאמנים ולא לפקודת הבנק בלבד, והן בגובה הערובה הנמוך ביחס לגובה החוב לבנק ולמצב הנכס.

10.

חברת זועבי, הנאמנים והמנהלים המיוחדים סבורים אף הם כי טעה בית המשפט קמא בדחותו את בקשת הבנק לאכיפת השעבודים ומינוי כונס נכסים. לגישתם, אין מחלוקת כי התקיימו התנאים לאכיפת השעבודים על הזכויות בנכס: הגירעון בהפעלת הנכס והצורך הדחוף באשראי, מצבו של הנכס והעיכובים בתשלום דמי השכירות. לאור כל אלה ובהיעדר נימוק ממשי מדוע אין לאכוף את השעבודים, בית המשפט קמא היה צריך לקבל את בקשת הבנק, וזאת ללא כל תלות בשאלת זהותם האמיתית של בעלי הזכויות, שכן השעבוד אינו כפוף לזהות כזו או אחרת של הבעלים ואין במחלוקות שהתגלעו בין הצדדים באשר לזכויות בנכס כדי להשליך על או לעכב את אכיפת השעבודים. עוד נטען כי חמודה לא הצליחו להעלות טענות תקפות לזכויות בנכס. בנוסף, נטען כי מאזן הנוחות נוטה לקבלת הבקשה לאכיפת השעבודים הואיל ושווי הנכס כבטוחה נשחק מדי יום ביומו בעוד מימושו של הנכס לא יוביל לתוצאה בלתי הפיכה, שכן ממילא כספי המימוש יוותרו בנאמנות אצל המנהלים המיוחדים, וחלוקתם תיעשה בכפוף להכרעה בסוגיית הזכויות.

11.

עמדת יחידי זועבי היא כי "במציאות הקיימת ובסיטואציה שנוצרה, לטובת הנכס עצמו, לרבות לטובת קופת הנשייה של החברה בהסדר, נכון יותר לאכוף את שעבודי הבנק ולממש את הנכס על מנת למנוע שחיקה של שוויו כבטוחה" (פסקה 3 לתשובה). עוד ציינו כי הנכס היה אחת מהסיבות המרכזיות להגשת הבקשה להקפאת הליכים לנוכח הפער בין עלויות הבנייה של הנכס לבין סכום המימון שהכביד מאוד על תזרים החברה.

12.

גם סיבוני סבור כי יש לקבל את בקשת רשות הערעור. לדידו, הבנק רשם שעבוד כדין על הזכויות בנכס והוא זכאי לממש אותו מעת התגבשו העילות למימוש, ובמיוחד לנוכח הסכמת החייבים. חמודה, לעומת זאת, לא העלו ולו טענה אחת שיש בה כדי לשלול את תוקף השעבוד או את זכותו של הבנק לאכוף את השעבוד. לגישת סיבוני, להכרעה במחלקות הפנימית באשר לזהות בעל הזכויות בנכס אין כל משמעות לשאלת תוקף השעבוד וזכותו של הבנק לממש אותו. עוד טוען סיבוני כי קיים חשש אמיתי מפגיעה בשוויו של הנכס, אשר אף החריף מאז החלטת בית המשפט קמא, ומי שנושא בו הם נושי החברה, קרי הבנק, סיבוני ונושי חברת זועבי. בהקשר זה ציין כי הצעתו לרכישת הנכס שעמדה על הפרק פגה ואינה רלוונטית יותר לנוכח הבעיות והנזקים המלווים את הנכס, אשר גרעו משוויו.

13.

חמודה טוענים כי יש לדחות את הבקשה מהטעמים הבאים: ראשית , יש לדחות את הבקשה על הסף, מכוח סעיף 1(1) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט-2009, הואיל ומדובר בערעור על החלטה בעניין "שלבי הדיון". חמודה רואים בהחלטת בית המשפט קמא כהחלטה בעלת אופי דיוני הקשורה לניהול ההליך, וככזו אין מקום להתערבות ערכאת הערעור בה; שנית , טוענים חמודה כי הבקשה לא עומדת בתקנה 419 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הואיל והבנק נמנע מלהציג את התשתית העובדתית המלאה והנסיבות האופפות את ההחלטה, ובפרט את החלטת בית המשפט קמא בבקשה מספר 192, אשר לגישת חמודה, היא חלק בלתי נפרד מההחלטה נשוא בקשת רשות ערעור זו; שלישית , חמודה טוענים כי לא מתקיימים התנאים למתן רשות ערעור או להתערבות ערכאת הערעור. החלטת בית המשפט קמא מנעה נזק בלתי הפיך לחברה המשותפת שהיה מותיר אותה בפני מעשה עשוי בעוד לבנק לא נגרם כל נזק מהותרת המצב על כנו. עוד נטען כי לבנק זכות אובליגטורית בלבד ולא זכות קניינית בנכס, הנדחית מפני זכות הקניין שביושר אשר צמחה לחברה המשותפת מכוח הסכם הנאמנות. בהקשר זה, טוענים חמודה כי יש להם אינטרס בנכס עצמו ולא ביתרת העודפים עליו, כפי שטוען הבנק. בנוסף, לבנק עומדות חלופות גבייה נוספות ולכן אין דחיפות דווקא באכיפת השעבודים ובמימושו של נכס זה שעה שטרם הוכרעה זכות הבעלות בו, ובשים לב לכך שמדובר בעיכוב המימוש לתקופה של 6 חודשים בלבד ובכפוף להפקדת ערובה להבטחת הנזקים. לפיכך, לא נעשתה כל טעות ביישום הדין וההליך מתנהל בדרך הראויה, כך שראשית תוכרע זכות הבעלות ולאחר מכן ייבחנו תוקף השעבודים ואכיפתם; לבסוף , מציינים חמודה כי יש להם טענות כבדות משקל ביחס לתוקף השעבודים שנרשמו שלא כדין, לטענתם, וביחס למסמכי הבנק (כאשר אם בית המשפט ייעתר לבקשת רשות הערעור, חמודה מבקשים להתיר לכלל המשיבים להגיש תגובה סדורה ביחס לכך).

14.

כונס הנכסים הרשמי (להלן: "הכנ"ר" ) סבור כי לא נפלה שגגה בהחלטת בית המשפט קמא וכי היא תואמת את הוראות הדין וההלכה הפסוקה. לגישת הכנ"ר, בית המשפט קמא איזן בין האינטרסים השונים כאשר במסגרת החלטה בבקשה מספר 192 אפשר לצדדים לטעון את טענותיהם בהליך נפרד ועצמאי מחד גיסא, ובמסגרת ההחלטה נשוא הבקשה דנן קבע כי תוקף צו עיכוב ההליכים יעמוד למשך 6 חודשים בכפוף להפקדת ערובה להבטחת נזקים מאידך גיסא.

15.

הבנק בתשובתו לתגובות שב ומדגיש כמה מטענותיו. ראשית , הוא טוען כי מתגובות כלל הגורמים אשר מפעילים ומנהלים את הנכס עולה תמונה עגומה באשר למצבו הכלכלי והתפעולי של הנכס, ולפיכך יש צורך דחוף להורות על אכיפת השעבודים ומימושם כאשר הטענות בנוגע לזכויות הבעלות בנכס יתבררו לאחר מכן ביחס לתמורה שתתקבל ולאחר תשלום החוב המובטח לבנק ; שנית , הבנק סובר כי החלטת בית המשפט קמא אינה החלטה דיונית, כטענת חמודה, אלא החלטה מהותית אשר אינה מאפשרת לבנק לממש את שעבודיו; שלישית , נטען כי אין לקשור בין שאלת הזכויות בנכס לבין אכיפת שעבודי הבנק, ובתוך כך אין לכרוך את ההחלטה בבקשה מספר 192 להחלטה נשוא בקשת רשות הערעור דנן; לבסוף , טוען הבנק כי הוא לא ידע ולא היה עליו לדעת על הסכם הנאמנות, שמכוחו טוענים חמודה לזכויות בנכס, וממילא אין בהסכם זה כדי לפגוע בשעבודי הבנק בהתאם להלכה הפסוקה.

דיון והכרעה

16.

לאחר שעיינתי בבקשה ובטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

17.

כידוע, לבית המשפט של חדלות פירעון יש מומחיות ייחודית בתחומו, ועל כן לא

בנקל תתערב ערכאת הערעור בהחלטותיו. כמו כן לבית המשפט של חדלות פירעון מסור שיקול דעת רחב בניהול ההליך, וזאת לאור העובדה כי בית המשפט "יוצר היכרות עמוקה עם הנפשות הפועלות ועם ההליכים שהתקיימו לפניו ולוֹ היכולת להתרשם מן הצדדים באופן ישיר ובלתי אמצעי. הוא גם בית המשפט שיכול לבחון את ההליך המתנהל לפניו "במבט-על", על כל השיקולים והאינטרסים השונים הקשורים אליו" (ע"א 3069/17 משרד החינוך נ' עמותת גני חב"ד צפת (בפירוק) , פסקה 19 (29.10.2017)).

בנסיבות העניין, ובשים לב לכך שההחלטה נשוא בקשה זו תקפה ל-6 חודשים לכל היותר, שסופם בחודש אוקטובר 2018, אינני רואה טעם להתערב בהחלטת בית המשפט קמא המצויה לפניי. יחד עם זאת, ככל שסוגיית אכיפת השעבודים תשוב לפתחו של בית המשפט קמא בסיום התקופה האמורה, חזקה עליו כי לצד בחינת מאזן הנזק והתועלת בין הצדדים, יידון גם בשאלות הבאות, שיש להן רלוונטיות לצורך הפעלת שיקול דעתו: ראשית , שאלת תוקפם של השעבודים לטובת הבנק; שנית , בחינה של טענות חמודה ביחס לזכויות בנכס וסיכוייהן; שלישית ,

שאלת התחרות בין זכות השעבוד של הבנק לבין זכות הבעלות של החברה המשותפת. ויובהר, את כל השאלות הללו יש לבחון ברמה הלכאורית בלבד, וזאת במטרה להעריך את ההסתברות שההתדיינות בשאלת הזכויות בנכס תשליך על זכותו של הבנק לממש את השעבוד.

ויובהר, אינני נוקט כל עמדה לגופו של עניין ביחס לשאלות האמורות, שטרם נבחנו, ולו באופן לכאורי, על ידי בית המשפט קמא.

18.

סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.