רע"א 8399/19 יוסף חטיב נ. חגי פריד

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט אריה נאמן ) מיום 17.11.2019 בפש"ר 36581-04-14, במסגרתה נקבע כי אין להתיר למבקש להגיש בקשה לביטול פסק דין ששימש בסיס לתביעת חוב שאושרה על ידי המנהל המיוחד.

1.

ביום 19.6.2014 ניתן צו לכינוס נכסי המבקש, לבקשתו. ביום 21.9.2016 הוכרעה תביעת חוב שהגיש בנק הפועלים במסגרת ההליך, ואושר סכום של 289,211 ש"ח מתוכה (להלן: "הכרעת החוב" ). חוב זה מקורו בפסק דין משנת 1989 אשר ניתן בהעדר הגנה נגד המבקש ו-5 אחרים (ביחד ולחוד), על רקע מתן ערבות לצד ג', כאשר החיוב בפסק הדין הועמד בשעתו על סכום של 13,381 ש"ח, בצירוף ריבית והצמדה (ת"א (שלום חי') 12850/88. להלן: " פסק הדין "). הליך הוצאה לפועל בגין החוב האמור נפתח על ידי הבנק נגד המבקש עוד בשנת 1989 (תיק הוצל"פ מס' 02-03935-89-9).

2.

ביום 22.10.2019 הגיש המבקש לבית משפט קמא בקשה לקבלת היתר להגשת בקשה לביטול פסק הדין. בתמצית, טען המבקש כי פסק הדין, כמו גם התביעה שבבסיסו, מעולם לא הומצאו לו, וכי פסק הדין (ובעקבותיו החוב שאושר) מבוסס על כתב ערבות לטובת צד ג' עליו חתם לכאורה – דבר אשר לא היה ולא נברא. עוד טען, כי ביצע ניסיונות חוזרים ונשנים לקבל לידיו מסמכים התומכים בהכרעת החוב, לרבות עותק של כתב הערבות הנטען מאת הבנק, אך לשווא (וזאת חרף החלטות אשר הורו לבנק להמציא לו מסמכים: החלטת כב' הרשם עופר שורק מיום 10.10.2016 בתיק הוצל"פ 02-03935-89-9; והחלטת כב' השופטת עפרה אטיאס מיום 20.11.2016 בהליך קמא).

3.

בית המשפט קמא דחה את הבקשה ביום 17.11.2019, לאחר שביקש וקיבל את התייחסות המנהל המיוחד, אשר התנגד לה. החלטת בית משפט קמא נסמכה על שני נימוקים: ראשית , דומה שככל שתוגש בקשה לביטול פסק הדין היא תדחה על הסף, לאור הזמן הרב שחלף מיום מתן פסק הדין, ונוכח השיהוי בהגשתה; שנית , הבקשה טומנת בחובה הוצאות רבות, כאשר מנגד אין ביכולתה להועיל למבקש או להליך פשיטת הרגל.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

4.

במסגרת בקשת רשות הערעור, חוזר המבקש על הטענות שהעלה לפני בית המשפט קמא, ומדגיש כי דחיית בקשתו להגשת בקשה לביטול פסק הדין, משמעותה פגיעה בזכותו לקבל את יומו בבית המשפט.

5.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, מצאתי כי דינה להידחות, אף ללא צורך בקבלת תשובת המשיבים. כידוע, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשיקול הדעת המוקנה לבית משפט של חדלות פירעון, נוכח מומחיותו הייחודית בתחומו ולאור התרשמותו הישירה מבעלי הדין ומנסיבות העניין (רע"א 1688/19 לוי נ' הכונס הרשמי , פסקה 11 (6.3.2019); רע"א 7692/19 אביחסרה נ' עו"ד תורג'מן , פסקה 8 (9.1.2020)). לא מצאתי כי המקרה שלפניי מצדיק חריגה מכלל זה.

6.

ניהול הליכים חיצוניים להליך פשיטת הרגל, על ידי החייב או על ידי המנהל המיוחד לנכסי החייב, עלול לגרוע מקופת הכינוס ועשוי להועיל לה. על כן, בבוא בית המשפט להחליט בבקשה של חייב לנהל תביעה חיצונית להליך פשיטת הרגל, עליו לשקול ולאזן בין היתרונות והחסרונות מבחינת קופת הכינוס, וכן להביא בחשבון את זכותו של החייב לקבל את יומו בבית המשפט (רע"א 8577/17 סחר חכם א.כ בע"מ נ' המנהל המיוחד בפשיטת רגל , פסקה 9 (10.4.2018). כן השוו לרע"א 148/17 תמרי נ' עו"ד הראל – נאמן , פסקאות 8–9 ( 29.3.2017 )). במקרה שלפניי קבע בית המשפט, באמצו את עמדת המנהל המיוחד, כי איזון ראוי בין זכויות המבקש לבין אינטרס הנושים מוביל למסקנה כי אין לאפשר למבקש ליזום הליך לביטול פסק הדין, אשר ניתן לפני למעלה מ-30 שנים. זאת, לאור סיכויו הקלושים של ההליך המבוקש, וההכבדה הצפויה על קופת הכינוס כתוצאה מנקיטתו. בשים לב לנסיבות המקרה שלפניי, לא מצאתי כי בהחלטה זו נפל דופי המצדיק התערבות בהחלטת בית המשפט קמא. אבהיר את טעמיי בקצרה.

7.

עסקינן כאמור בפסק דין משנת 1989, אשר הליך הוצאה לפועל בענייננו נפתח בסמוך למועד נתינתו. גם אם נניח לטובת המבקש את כל ההנחות המקלות האפשריות (לגבי התקופה הארוכה שחלפה ממועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל בעניין החוב ועד מתן צו הכינוס – במהלכה לא פעל המבקש לביטול פסק הדין), הרי שעדיין ניוותר עם העובדה כי תביעת החוב של הבנק אושרה על ידי המנהל המיוחד עוד בשנת 2016, במסגרת הליך כינוס שיזם המבקש עצמו. המבקש לא הגיש ערעור על הכרעת החוב במועד. על רקע זה נדחתה בקשה שהגיש לבית המשפט קמא עוד בחודש ינואר 2018, במסגרתה ביקש למחוק את תביעת החוב של בנק הפועלים, מנימוקים דומים לאלו המועלים כעת בבקשה שלפניי. בית המשפט דחה את הבקשה, תוך שהבהיר למבקש כי ההכרעה בתביעת החוב הפכה זה מכבר לחלוטה, אך ביכולתו לבקש הארכת מועד להגשת הערעור (ראו החלטת בית המשפט קמא מיום 5.3.2018). כאשר הגיש המבקש ערעור על הכרעת החוב יחד עם בקשה להארכת מועד להגשת הערעור, נדחתה הבקשה להארכת מועד, וממילא הערעור, מכיוון שהנימוק שניתן לשיהוי בהגשתו – כי המבקש אינו בעל מקצוע ומשכך לא ידע על אפשרותו לערער על הכרעת החוב – לא נמצא מספק. בין היתר, משום שהמבקש היה מיוצג עת ניתנה הכרעת החוב (ראו החלטת בית המשפט קמא מיום 15.3.2018. כן יצוין, כי דבר קיומן של שתי החלטות אלה הושמט מבקשת רשות הערעור שלפניי).

8.

התמונה הכוללת המצטיירת אם כן מהתנהלותו של המבקש היא כי הוא לא פעל למיצוי האפשרויות לתקיפת פסק הדין, או החוב הנגזר ממנו, לא בתקופה הארוכה שחלפה עד לפתיחת הליכי פשיטת הרגל ולא במסגרת הליכי פשיטת הרגל; וכי אין בנמצא הסבר מניח את הדעת לכך. על רקע זה מתבקשת קביעתו של בית משפט קמא כי בקשה לביטול פסק הדין, אם תוגש לבית המשפט המוסמך, צפויה להידחות, ועל כן אין טעם להתירה. לפיכך, אין הצדקה להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא.

9.

בשולי הדברים אציין כי לעיתים ניתן לאזן בצורה ראויה בין האינטרסים באמצעות התניית האפשרות לניהול הליך חיצוני על ידי החייב בכך שיפקיד ערובה מתאימה להוצאות שקופת הכינוס עשויה לשאת בהן בעקבות ההליך האמור (ראו, למשל, רע"א 8599/19 משה נ' עו"ד אסף שמרת , פסקאות 3, 7 (13.1.2020)). אפס, בשים לב לסיכוייו הקלושים של ההליך בו מבקש החייב לנקוט, לא מצאתי להורות על שימוש במנגנון זה במקרה בו עסקינן.

10.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה המשיבים, אין צו להוצאות.