רע"א 8577/17 סחר חכם א.כ בע"מ נ. המנהל המיוחד בפשיטת רגל לחייב - עו"ד סו

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט מ' תמיר ) מיום 8.10.2017 במסגרת הליך פש"ר 28418-11-15. במסגרת ההחלטה, נדחתה בקשת המבקשת לעיון מחדש בהחלטה שאפשרה לחייב להגיש נגדה תביעה בבית הדין האזורי לעבודה.

רקע והליכים קודמים

1.

ביום 29.11.2015 יצא צו כינוס לנכסי המשיב 2 (להלן: החייב ) במסגרת פש"ר 28418-11-15, ומונה לנכסיו מנהל מיוחד. ביום 16.5.2016 פנה החייב לבית המשפט של פשיטת רגל בבקשה לאשר לו לתבוע את המבקשת בבית הדין לעבודה, בטענה כי במהלך התקופה שבה עבד אצל האחרונה, זו לא שילמה את שכרו ומנעה ממנו זכויות סוציאליות. לאחר שהחייב הגיש תצהיר אשר מפרט את סיכויי התביעה, סכום התביעה ופרטים נוספים, המליץ המנהל המיוחד על אישור בקשת החייב. ביום 11.7.2016 החליט בית המשפט כי החייב אכן רשאי להגיש תביעה נגד המבקשת בבית הדין האזורי לעבודה. הסכמה זו התקבלה בכפוף לכך שנקבע כי הוצאות ההליך לא תשולמנה מקופת הכינוס ובכפוף לכך שאם ינצח החייב בהליך, יועברו הכספים שהוא זכאי להם לקופת הכינוס.

2.

ביום 28.9.2016 הגיש החייב תביעה נגד המבקשת בבית הדין האזורי לעבודה תל-אביב-יפו (להלן: בית הדין ) (סע"ש 68545-09-16). בכתב התביעה פרשֹ החייב את יחסי העבודה הנטענים בין הצדדים. בתגובה, הגישה המבקשת כתב הגנה וכן בקשה לסילוק התביעה על הסף, הנסמכת בין השאר על כך שכאשר פתח החייב בהליך התביעה, הוא לא הציג בפני בית הדין את האישור מבית המשפט לפשיטת רגל לניהול ההליך. לאחר שהחייב הציג בפני בית הדין את החלטת בית המשפט המחוזי מיום 11.7.2016, דחה בית הדין ביום 7.5.2017 את הבקשה לסילוק תביעת החייב על הסף, וקבע כי הסוגיות שעניינן יחסי העבודה בין הצדדים תתבררנה במסגרת ההליך לפניו.

3.

ביום 18.5.2017, בחלוף כעשרה חודשים ממתן ההחלטה מיום 11.7.2016, הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשה לעיין באותה החלטה מחדש (להלן: הבקשה לעיון מחדש ) . בין השאר, טענה המבקשת כי נפל פגם בעמדת המנהל המיוחד הממליצה לאשר את בקשת החייב להגשת התביעה. בעיקר, טענה המבקשת, הפגם נעוץ בכך שהמנהל המיוחד לא קיבל לידיו את כתב התביעה טרם הגשתו, לצורך אישורו. כפועל יוצא, המנהל המיוחד לא נתן את דעתו על כך שמדובר בתביעת סרק שהוגשה בחוסר תום לב. עוד טענה המבקשת, כי המנהל המיוחד לא נתן את דעתו לכך שבמקרה שהחייב יפסיד בהליך בבית הדין, קופת הכינוס תיאלץ לשאת בהוצאות ההליך. על כן, טענה המבקשת, יש לקבל את בקשתה לעיון מחדש בהחלטה, ולא לאפשר לחייב להמשיך בהליך בבית הדין.

4.

ביום 8.10.2017 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיון מחדש. בית המשפט ציין כי ההחלטה מיום 11.7.2016 בעניין האישור לפתיחת ההליך בבית הדין הפכה להחלטה חלוטה, וציין כי אושר לחייב לפתוח בהליך שעניינו תנאי העסקה – שהיא סוגיה הרלבנטית להליך פשיטת הרגל – בכפוף לכך שניהול ההליך לא יפגע בקופת הכינוס. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

תמצית בקשת רשות הערעור

5.

המבקשת העלתה מספר טענות בבקשת רשות הערעור, אשר לדידה מצדיקות את קבלתה. ראשית, המבקשת טוענת שמאחר שהיא אינה חלק מהליך פשיטת הרגל, בקשת רשות הערעור היא ההזדמנות היחידה שבידה לערער על ההחלטה המאפשרת לחייב לפתוח בהליכים נגדה. שנית , חוזרת המבקשת על הטענות שהעלתה בבקשה לעיון מחדש, וטוענת כי המנהל המיוחד לא נתן את דעתו לסוגיות אותן העלתה המבקשת בבקשתה זו, הנוגעות, בין השאר, לכך שלטענת המבקשת במקרה שבו החייב יפסיד בהליך בבית הדין לעבודה, קופת הכינוס היא שתישא בהוצאות. שלישית , טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי ההחלטה מיום 11.7.2016 הפכה לחלוטה; זאת מפני שהמבקשת לא הייתה צד להחלטה המאשרת את הפתיחה בהליכים, ולא ניתן לה יומה לטעון נגדה. רביעית , טוענת המבקשת כי החלטת בית המשפט מיום 8.10.2017 תמציתית, ואינה עוסקת בגופן של הטענות שהעלתה המבקשת בבקשה לעיון מחדש. לטעמה של המבקשת, היעדר הנימוקים מצדיק את התערבות בית משפט זה בסוגיה, וקבלת בקשת רשות הערעור.

עמדת המנהל המיוחד לנכסי החייב

6.

המנהל המיוחד הגיש את תשובתו לבקשת רשות הערעור, ובה סמך את ידיו על החלטת בית המשפט המחוזי, וסבר שיש לדחות את בקשת רשות הערעור. בתשובתו, ציין המנהל המיוחד כי הוא חוזר על העמדה שהציג לפני הערכאות הרלבנטיות, לפיה באיזון שבין השיקולים השונים, יש לאפשר לחייב לנהל את התביעה, בכפוף לכך שקופת הכינוס לא תישא בעלויות, ובכפוף לכך שהחייב יעמיד את הערבויות המתאימות מצדדי ג' כמתחייב. עוד ציין המנהל המיוחד, כי ראוי שטענותיה של המבקשת תתבררנה לפני בית הדין – ודאי לאחר שאלה נדחו כבר על ידי בית המשפט המחוזי ועל ידי המנהל המיוחד מספר פעמים. עוד ציין המנהל המיוחד כי המבקשת לא ערערה על ההחלטה מיום 11.7.2016 במסגרת המועדים הקבועים בדין, אלא הגישה – בחלוף כשנה – בקשה לעיון חוזר, ועל דחייתה של בקשה זו הגישה בקשת רשות ערעור, וזאת על מנת להתגבר על כך ש"פספסה" את המועד הרלבנטי להגשת ערעור על ההחלטה המקורית. התנהלותה זו של המבקשת מצדיקה, לדברי המנהל המיוחד, את דחיית בקשתה על הסף.

עמדת הכונס הרשמי

7.

גם עמדתו של הכונס הרשמי היא כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור. בתגובתו, ציין הכונס הרשמי כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לאפשר לחייב לפתוח בהליכים מול המבקשת, תוך שהוא מבצע את האיזונים הנדרשים בין אינטרס הנושים לזכות החייב לגישה לערכאות. עוד ציין הכונס הרשמי, כי למבקשת אין מעמד בהליך פשיטת הרגל, וטענותיה בנוגע לטיב יחסי העבודה בינה ובין החייב, ראוי שתתבררנה לגופן לפני בית הדין.

דיון והכרעה

8.

בפתח הדברים אציין, כי ספק אם למבקשת ישנו מעמד, במסגרת ההליך פשיטת הרגל, לטעון כנגד החלטה זו, ועל כן יש לדחות את בקשת רשות הערעור. בע"א 8481/14 אפרידר, החברה ולפיתוח ישראל בע"מ נ' אביב פריצקי

(26.6.2017) נקבע כי " כאשר מגיש בעל תפקיד בקשה לבית המשפט שלפירוק (והדברים יפים אף שעה שעסקינן בהליכי פשיטת רגל, בשינויים המחוייבים), לאשר לו להגיש תביעה נגד צד ג' בערכאה חיצונית (בית משפט, בית-דין או בפני בורר) אין לנתבע הפוטנציאלי מעמד בהליך " ( ההדגשה נוספה, י.ד ) . אני סבור שדברים אלה נכונים גם למקרה זה, בו החייב הוא שמבקש את אישור בית המשפט לפשיטת רגל להגיע תביעה נגד צד ג', בכפוף לאישורו של המנהל המיוחד.

9.

למעלה מן הצורך, אתייחס בקצרה לטענה שהעלתה המבקשת בנוגע לכך שניהול ההליך על ידי החייב עלול להשית עלויות על קופת הכינוס. אכן, קיים חשש כי ניהול הליכים חיצוניים בעניינו של החייב יגרעו מקופת הכינוס, אם יפסיד בהליך ויחוייב בהוצאות. אולם, אין די בכך שאדם מצוי בהליך פשיטת רגל כדי לחסום לחלוטין את גישתו לערכאות. בית המשפט נדרש לבצע מלאכת איזון בין האינטרס של נושי החייב, לבין זכותו של החייב לקבל את יומו בבית המשפט [ראו: רע"א 148/17 אברהם תמרי נ' עו"ד אורן הראל – הנאמן , פסקה 9 (29.03.2017) (להלן: עניין תמרי )]. ככלל, האיזון האמור בא לידי ביטוי בכך שהאמון על ניהול ההליכים החיצוניים הוא המנהל המיוחד לנכסי החייב, אולם לא מן הנמנע כי לחייב עצמו יתאפשר לנהל את ההליכים [ראו: רע"א 7074/09 קאולה נ' ידגר , פסקה 9 (25.08.2010); השוו: עניין תמרי , פסקה 10)]. במקרה שלפני, החייב אמנם מנהל את ההליך בבית הדין בעצמו, אולם המנהל המיוחד ובית המשפט הציבו תנאים לניהול ההליך על מנת להבטיח כי קופת הכינוס לא תיפגע. בכך, נוצר האיזון הנדרש בין האינטרס של הנושים, לבין זכות הגישה של החייב לערכאות. המנהל המיוחד ובית המשפט אף ציינו שאם יזכה החייב בתביעה, קופת הכינוס תגדל עקב כך. המבקשת, כאמור, אינה צד להליך פשיטת הרגל, ואין לה עניין בקופת הכינוס כשלעצמה. על כן, אין סיבה לבכר את עמדתה על פני עמדת המנהל המיוחד, כמי שאמון על כספי הכינוס, מייצג את האינטרסים של הנושים ועוקב אחר התנהלות החייב במישור זה.

10.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. משהתבקשה תגובת המשיבים 1 ו-3, תישא המבקשת בהוצאות המשיבים 1 ו-3 בסך 2,500 ש"ח לכל אחד מהמשיבים.