פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"ם 1805/19
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
פלונית
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 5.3.2019 ברמ"ש
27992-09-18 שניתן על ידי כבוד השופט נ' שילה
בשם המבקש:
עו"ד שחר בוטון
החלטה
1.
בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו מיום 5.3.2019 (רמ"ש 27992-09-18, השופט נ' שילה ). בית המשפט המחוזי קיבל ערעור שהגישה המשיבה על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו מיום 8.7.2018 (ע"ר 38159-05-18, השופטת ק' גיל ). בית המשפט לענייני משפחה דחה ערעורים שהגישו המבקש והמשיבה על החלטתה של רשמת ההוצאה לפועל בתל אביב-יפו מיום 16.4.2018 (תיק הוצאה לפועל 513653-03-17, הרשמת ד' קליין-יונה ).
2.
המבקש והמשיבה, בני-זוג לשעבר, התגרשו זה מזו לפני שנים. ביום 11.2.1999 ניתן בבית המשפט לענייני משפחה תוקף של פסק דין להסכם הגירושין (להלן: ההסכם ) שעליו חתמו (תמ"ש 54460-96). בעיקרו של דבר, מקורה של הבקשה דנן בשני סוגי תשלומים שהיה על המבקש להעביר למשיבה לפי ההסכם: תשלומים שהיה עליו להעביר אליה מדי חודש מרגע חתימת ההסכם, אך ניתנה לו האפשרות לשלמם במועד יציאתו לגמלאות (להלן: התשלומים החודשיים ), ותשלומים המבטאים את חלקה של המשיבה בזכויות סוציאליות שונות שצבר המבקש בשנות חייהם המשותפות, ושהחובה להעבירם התגבשה רק עם יציאתו לגמלאות בשנת 2015 (להלן: התשלומים הסוציאליים ).
3.
לטענת המשיבה, מאז סוף שנת 2009 לא קיים המבקש את התחייבויותיו לפי ההסכם במלואן. בהמשך לכך, הגישה המשיבה תביעה בעניין לבית המשפט לענייני משפחה. ביום 30.5.2016 קבע בית המשפט לענייני משפחה, בהסכמת הצדדים, כי אכיפת החיובים הנותרים תיעשה באמצעות הלשכה להוצאה לפועל בהתאם לסעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995, כי עתירותיה של המשיבה ביחס ליתר התשלומים המגיעים לה יוגשו כבקשה להגדלת קרן החוב במסגרת תיק ההוצאה לפועל, וכי נטל ההוכחה בעניין זה ירבוץ עליה (תה"ס 30597-03-16; להלן: פסק הדין המוסכם ).
4.
בהתאם לכך, המשיבה הגישה בקשה להגדלת קרן החוב ללשכת ההוצאה לפועל בגין התשלומים החודשיים שלא הועברו, וכן בגין הפרשי ריבית והצמדה על רקע איחור בביצועו של אחד מהתשלומים הסוציאליים. המבקש הגיש התנגדות לבקשה שהתבססה על טענת "פרעתי", וטען כי הנטל להוכיח שהמשיבה לא קיבלה את הסכומים האמורים מוטל עליה, בהתאם לפסק הדין המוסכם. בסופו של דבר ולאחר הליכים נוספים, דחתה רשמת ההוצאה לפועל את בקשתה של המשיבה ביחס לרכיב התשלומים החודשיים. לצד זאת, קיבלה רשמת ההוצאה לפועל את בקשת המשיבה בכל הנוגע לרכיבי החוב האחרים, ובהתאם לכך הורתה על הגדלה מסוימת של קרן החוב.
5.
על החלטה זו הגישו שני הצדדים ערעור לבית משפט השלום, ושניהם נדחו. בית משפט השלום לא מצא לנכון להתערב בהחלטה, בציינו שביחס לבקשה שנדחתה, המשיבה לא הצליחה לעמוד בנטל ההוכחה הדרוש להגדלת קרן החוב שהיה מוטל עליה.
6.
המשיבה הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי החליט לקבל את הבקשה, לדון בה כבערעור, ובהמשך לכך לקבל את הערעור במובן זה שנקבע כי קרן החוב תוגדל כך שתכלול את יתר התשלומים החודשיים שלא הועברו למשיבה. בית המשפט המחוזי קבע כי מרגע שהמשיבה הראתה שעל פי ההסכם מגיעים לה כספים נוספים לאחר יציאת המבקש לגמלאות, היא הרימה את הנטל הרובץ עליה להוכחת עילה להגדלת קרן החוב, ואילו הנטל להוכיח כי סכומים אלה שולמו לה מוטל כולו על כתפי המבקש. בהמשך לכך, בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש לא עמד בנטל האמור במקרה דנן.
7.
הבקשה דנן נסבה על פסק דין זה של בית המשפט המחוזי. בתמצית, טוען המבקש כי פסק הדין סטה מהלכות הנוגעות לדיון בערעור ב"גלגול שלישי" והתערב באופן בלתי-מוצדק בממצאים עובדתיים. כמו כן, המבקש סבור כי בית המשפט המחוזי שינה למעשה את תוכנו של פסק הדין המוסכם שהיווה פסק דין חלוט, ועל כן אי-קבלתה של הבקשה יצור חוסר ודאות משפטית ויביא לעיוות דין.
8.
לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה אני סבורה כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. הדברים אמורים אף בבחינת קל וחומר בהתחשב בכך שלמעשה ענייננו בבקשת רשות ערעור ב"גלגול רביעי", אשר תינתן רק בהתקיימן של נסיבות נדירות ביותר (ראו: רע"א 9885/06 שלטי הגליל מ.ס (1996) בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ סניף כרמיאל (18.3.2007); רע"א 3022/11 לוי נ' לוי (11.5.2011); רע"א 7864/16 כהן נ' מילגרום (21.11.2016)). לא מצאתי כי הנסיבות דנן עומדות באמות מידה מחמירות אלו.
9.
סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ג בניסן
התשע"ט (28.4.2019).
ש ו פ ט ת