רע"א 9021/17 אברהם טאוב נ. עזבון המנוח אליהו מאור ז"ל

1.

לפני בקשת רשות ערעור ב"גלגול רביעי" על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' גריל ) ברע"א 43385-07-17 שניתנה ביום 19.10.2017, לפיה נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בחיפה (כב' השופטת ר' באום ) בעש"א 58665-01-17 שניתן ביום 20.6.2017, לפיו התקבל ערעורו של המשיב על החלטתו של רשם ההוצאה לפועל (כב' הרשם ש' גור )

בתיק 02-05436-14-1 שניתנה ביום 4.12.2016 . אציין כי בהחלטתו קיבל רשם ההוצאה לפועל את טענת "פרעתי" שהעלו המבקשים.

רקע והליכים קודמים

2.

תחילתו של הליך זה בבקשה שהוגשה להוצאה לפועל על-ידי המנוח אליהו מאור ז"ל, אשר הלך לעולמו במהלך ההליכים ועזבונו נכנס בנעליו (להלן: המשיב ), לביצוע פסק דין שניתן ביום 26.11.2002 בבית המשפט המחוזי חיפה (כב' השופט ע' גרשון ). במסגרת פסק הדין אישר בית המשפט המחוזי פסק בורר שניתן ביום 21.7.2002 במסגרתו הגיעו הצדדים להסכם פשרה (להלן: ההסכם הראשון ). במסגרת ההסכם הראשון נקבע שחברת "שער המזרח נכסים בע"מ", המבקשת 2, תשלם למשיב, בערבות אישית של מר אברהם טאוב (להלן: המבקש 1 ), סכום של מיליון ש"ח לסילוק תביעותיו של המשיב בגין חובם של המבקשים כלפיו (להלן: החוב ). כמו כן, כלל ההסכם הראשון תנאים נוספים ובכללם הסדר תשלומי ביניים עד למועד פירעון החוב ביום 1.7.2007. המבקשים שילמו רק כ- 39 תשלומים חודשיים מתוך 60 שנקבעו בהסכם הראשון. לפיכך, נחתם בין הצדדים הסכם חדש ביום 19.8.2010, לפיו החוב ייפרע כנגד קבלת מניות בחברת "שפע ימים", אשר המבקש 1 משמש כמנהלה הכללי, טרם הנפקתה (להלן: ההסכם השני ). על פי הסדר אישי שצורף להסכם השני, נקבע כי במידה והנפקת חברת שפע ימים לא תצא לפועל בתוך שנה מעת החתימה על ההסדר, יתבטל ההסכם השני וההסכם הראשון יעמוד בעינו.

בהמשך, ביום 18.12.2011, לאחר שחלף מועד ההנפקה לפי ההסכם השני, נחתם - לטענת המבקש 1, הסכם חדש, שלישי במספר, לפיו תוקף ההסכם השני יוארך בעוד 21 חודשים, ובתמורה ישלם המבקש 1 למשיב 6,000 ש"ח לחודש למשך 21 חודשים, כנגד החזרת הצ'קים שנתנו למשיב במסגרת ההסכם הראשון (להלן: ההסכם השלישי ). אעיר כבר עתה כי המשיב חלק על קיומו של הסכם שלישי וטען כי הושגה בין הצדדים הסכמה לגבי דחיית מועד דרישת פירעון החוב לפי ההסכם הראשון, ותו לא.

משלא עמדו המבקשים בהסכם השני, פתח המשיב תיק בהוצאה לפועל לביצוע החוב הפסוק לפי ההסכם הראשון. בתגובה שהוגשה מטעם המבקשים לרשם ההוצאה לפועל נטען כי הם פרעו את חובם למשיב במסגרת ההסכם השני, וכי בקשת המשיב לפירעון החוב לפי ההסכם הראשון הוגשה שלא בתום לב.

4.

בהחלטתו מיום 4.12.2016 קיבל רשם ההוצאה לפועל את טענת "פרעתי" של המבקשים

לאחר שמצא את גרסתם

אמינה. בתוך כך דחה רשם ההוצאה לפועל את גרסת המשיב לפיה לא התגבש כלל הסכם שלישי וכי כל שהוסכם בין הצדדים הוא דחיית מועד הדרישה לפירעון ההסכם הראשון.

5.

המשיב הגיש ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל לבית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת ר' בלום , עש"א 58665-01-17). בהחלטתו מיום 20.6.2017 קיבל בית המשפט השלום את הערעור תוך שנדחתה טענת המבקשים כי הם פרעו את החוב. עוד נקבע כי המשיב לא קיבל את ההסכם השלישי, לא ראה אותו כלל ולא נתן את הסכמתו לתוכנו. משכך, חל למעשה ההסכם הראשון וההסכמה שהושגה בין הצדדים היא אך בעניין דחיית מועד התשלומים על פי ההסכם הראשון. בית משפט השלום היה ער לכך שקביעת הרשם התבססה בעיקרה על חוסר אמונו בגרסת המשיב, אולם לדעת בית משפט השלום, התשתית הראייתית שהונחה לפניו הובילה למסקנה כי יש לקבל את גרסת המשיב.

6.

בהמשך לכך, הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטת בית משפט השלום. בקשת רשות הערעור נדחתה בהחלטה מיום 19.10.2017 (כב' השופטת י' גריל , רע"א 43385-07-17 ) . בית המשפט המחוזי קבע כי על אף שלא בנקל תתערב ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, הרי שנוכח הראיות בתיק, יש לקבל את קביעות בית משפט השלום באשר למסקנה כי המבקשים לא הוכיחו את טענתם כי פרעו את החוב וכי גרסת המשיב מתיישבת יותר עם חומר הראיות.

הבקשה דנן

7.

בקשת רשות הערעור שלפנינו

נסבה על החלטתו של בית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר, המבקשים חוזרים על הטענות שטענו בערכאות הקודמות. לטענתם, שגו בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי בכך שהתעלמו מהראיות שעמדו לפני הערכאה הדיונית, וביתר שאת, שעה שהחלטת הרשם ניתנה לאחר 11 דיוני הוכחות בהם התרשם ממהימנות העדים העומדת בבסיס ההליך כולו. לעניין זה מדגישים המבקשים כי רישיונו של המשיב לעריכת דין נשלל בשנת 2011 עקב גניבת כספי לקוחותיו, מה שמצביע על העדר מהימנותו. לטענת המבקשים, הבקשה מעלה שאלות משפטיות עקרוניות לנוכח דחיית קביעותיה של הערכאה הדיונית ללא בסיס, דבר אשר יפגע בסמכות הערכאה הדיונית לקבוע ממצאים שבעובדה ושבמהימנות. בנוסף, הותרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי על כנו תפגע ביכולתם של לקוחות להתגונן מפני עורכי דין מורשעים בדין.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי להורות על הגשת תשובת המשיב.

כידוע, רשות ערעור ב"גלגול רביעי" תינתן במשורה, במקום בו מתעוררת שאלה בעלת חשיבות רחבה שטרם ניתנה עליה הדעת, ובהתקיים "נסיבות נדירות שבנדירות, קיצוניות ממש" (רע"א 9885/06 שלטי הגליל מ.ס (1996) בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ , פסקה ד(3) (18.3.2007); רע"א 4952/16 צבר נ' עמותת שקמה מוסד חינוכי אזורי ב"יד מרדכי" , פסקה 6 (7.3.2017); רע"א 7864/16 כהן נ' מילגרום , פסקה 6 (21.11.2016), ו רע"א 9306/17 טברדובלב נ' יצחק לוי ואח' , פסקה 8 (03.12.2017 )). הבקשה דנן אינה עומדת באמות מידה מחמירות אלה באשר היא אינה מעלה שאלה משפטית חדשה או בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינם של הצדדים להליך זה. טענותיהם של המבקשים מתמקדות בטענות עובדתיות אשר כבר נדונו ונדחו על-ידי שתי ערכאות ואשר ממילא לא בנקל תתערב בהן ערכאת הערעור אף במקרה של ערעור בזכות. אף טענת המבקשים לפיה בית משפט המחוזי התעלם משלילת רישיונו של המשיב אינה מעלה ואינה מורידה. קביעת בית משפט השלום, שאושרה על-ידי בית משפט המחוזי, היא כי אין בעדות המבקש 1 אף שנמצאה אמינה על-ידי הערכאה הדיונית, כדי לקבל בהכרח את גרסתו, שעה שהתמונה העולה מחומר הראיות מובילה למסקנה הפוכה, התומכת דווקא בגרסת המשיב.

למעלה מן הצורך אוסיף כי החלטתו של בית המשפט המחוזי מפורטת ומנומקת היטב. בית המשפט המחוזי דן בטענותיהם הרבות של המבקשים, ניתח את מכלול הסוגיות שעמדו לפניו והגיע למסקנה הנכונה לפיה אין מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט השלום.

9.

סוף דבר: דין הבקשה להידחות. משלא נתבקשה תשובה, לא יעשה צו להוצאות.