פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
7584/20
לפני:
כבוד השופטת י' וילנר
המבקשים:
1. אוורסט נדלן הדרור בע"מ
2. אוורסט קהילת ציון בע"מ
3. יאיר פנחסי
נ ג ד
המשיבה:
נועמית ס.א. (2014) בע"מ
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה ברע"א 28622-08-20 מיום 26.10.2020, שניתנה
על-ידי כב' הנשיא ר' שפירא
בשם המבקשים:
עו"ד תומר שובלי
בשם המשיבה:
עו"ד אנוש וקסמן
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור ב"גלגול רביעי" על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' הנשיא ר' שפירא ) ברע"א 28622-08-20 מיום 26.10.2020, בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת ק' מרגולין-פלדמן ) ברער"צ 65408-02-20 מיום 28.7.2020. בית משפט השלום קיבל בהחלטתו בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל (כב' הרשם ש' גור ) שניתנה ביום 15.2.2020.
2.
בין הצדדים להליך דנן התגלע בעבר סכסוך עסקי, בגינו התנהל ביניהם הליך משפטי בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ת"א 58851-03-15). במסגרת התביעה האמורה הגיעו הצדדים להסכמות אשר קיבלו תוקף של פסק דין (להלן: פסק הדין ), ובין היתר, הוסכם כי אם לא יעמדו המבקשים בתשלומים המוסכמים, כי אז תעמוד כל יתרת חובם למשיבה לפירעון מלא ומיידי בתוספת של פיצוי מוסכם בסך של 500,000 ש"ח (להלן: הפיצוי המוסכם ) וכן בתוספת ריבית חודשית מוסכמת. המבקשים לא עמדו בחלק מהתשלומים המתוארים בפסק הדין, ומעת לעת, הסכימו הצדדים על פריסה מחודשת של יתרת החוב, תוך שהמבקשים שבים ומצהירים כי הם הפרו את ההסכמות שקדמו לכך (להלן:
התוספות ).
3.
בהמשך לכך, הגישה המשיבה את פסק הדין לביצוע בהוצאה לפועל. המבקשים הגישו לרשם ההוצאה לפועל התנגדות בשל טענת "פרעתי", בה נטען, בין היתר, כי אין מקום לבצע את החיוב הנוגע לפיצוי המוסכם, מאחר שהמבקשים לא הפרו את התחייבויותיהם כלפי המשיבה, וכן מאחר שרשם ההוצאה לפועל נעדר סמכות לדון בעניין זה כל עוד בית משפט לא קבע כי עומדת למשיבה הזכות לקבלת הפיצוי המוסכם.
4.
בהחלטה מיום 15.2.2020 קיבל רשם ההוצאה לפועל את טענתם האמורה של המבקשים, ונקבע כי נוכח המחלוקת בין הצדדים באשר לפיצוי המוסכם, אין לרשם ההוצאה לפועל סמכות להכריע בכך. נקבע עוד כי "על הטוען להתקיימות סעיף הפיצוי המוסכם להוכיח זאת באמצעות הגשת תובענה מתאימה לבית המשפט (ויוזכר כי לבית המשפט סמכות גם להתערב בגובה הפיצוי המוסכם, וזו סמכות שאינה קיימת לרשם)".
5.
המשיבה הגישה בקשת רשות לערער על קביעתו האמורה של רשם ההוצאה לפועל, ובית משפט השלום קיבל את בקשתה זו, כמו גם את הערעור על החלטת הרשם. בין היתר, נקבע כי לא נדרשת מלאכת פרשנות מורכבת על מנת לקבוע כי התוספות אינן מבטלות את ההסכמות המופיעות בפסק הדין, לרבות הפיצוי המוסכם, וכי המשיבה זכאית לתשלום הפיצוי המוסכם נוכח ההפרות הברורות שביצעו המבקשים. לפיכך, נקבע כי רשם ההוצאה לפועל אכן היה מוסמך לקבוע כי המשיבה זכאית לתשלום הפיצוי המוסכם כאמור. בית משפט השלום הוסיף והורה על חידוש ההליכים בהוצאה לפועל, תוך קביעת סכום קרן החוב ביום פתיחת התיק והריבית שתתווסף לה.
6.
המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום, וזו נדחתה, כאמור, על-ידי בית המשפט המחוזי, אשר על החלטתו נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי.
7.
לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, כמו גם בתשובת המשיבה, באתי לכלל מסקנה כי קביעותיהן של הערכאות קמא אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, לזכות לבירור במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול רביעי". כמו כן, אני סבורה כי מתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי אינו נחוץ כדי למנוע עיוות דין. לפיכך, ראיתי לדחות את הבקשה דנן מכוח סמכותי לפי תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
8.
למעלה מן הצורך, אוסיף ואציין כי יש לדחות את טענת המבקשים לפיה רשם ההוצאה לפועל אינו מוסמך לדון בזכות המשיבה לקבלת הפיצוי המוסכם. זאת, מאחר שכאמור, במסגרת פסק הדין ניתן תוקף להסכמה לפיה המשיבה תהא זכאית לקבלת הפיצוי המוסכם במידה והמבקשים יפרו את פסק הדין – ובהקשר זה נקבע על-ידי בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי כי מנסיבות העניין עולה בבירור שהמבקשים הפרו את פסק הדין ואת התוספות (שהיוו, הלכה למעשה, חלק מפסק הדין), ולא ראיתי להתערב בקביעות אלה. ממילא, לא נדרש רשם ההוצאה לפועל לפרשנות מורכבת על מנת לקבוע כי המבקשים נדרשים לשלם למשיבה את הפיצוי המוסכם, והמבקשים אף לא טענו בפניו להפחתת הפיצוי המוסכם מכוח סעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970. משכך, אני סבורה כי בנסיבות המקרה הפרטני דנן, לא היתה מניעה לכך שרשם ההוצאה לפועל יידרש לסוגיית הפיצוי המוסכם.
9.
בנוסף אציין, אף זאת מעבר לנדרש, כי יש לדחות את טענת המבקשים לפיה בית משפט השלום חרג מסמכותו כאשר נתן הוראות בדבר חידוש ההליכים בהוצאה לפועל. טענה זו אינה מעוררת שאלה עקרונית כלשהי, לא כל שכן, בנסיבות הנדירות בהן תינתן רשות ערעור ב"גלגול רביעי" (ראו: רע"א 712/18 קוד נ' עיריית חולון , פסקה 6 (19.3.2018); רע"א 9021/17 טאוב נ' עזבון מאור , פסקה 8 (26.12.2017)). כמו כן, יצוין כי בית משפט השלום התייחס בהחלטתו, כאמור, לסמכות רשם ההוצאה לפועל לדון בסוגיית הפיצויים המוסכמים, ובתוך כך, אף נדרש לבחון אם יש צורך במלאכה פרשנית מורכבת כדי לקבוע אם המבקשים הפרו את פסק הדין ואת התוספות. ממילא, נדמה כי קביעת בית משפט השלום לפיה המבקשים אכן הפרו את התחייבויותיהם כלפי המשיבה, באופן המקים לה זכות לקבלת הפיצוי המוסכם, היתה כרוכה בקביעה שרשם ההוצאה לפועל מוסמך לדון בסוגיית הפיצוי המוסכם.
10.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה בסך של 3,000 ש"ח.
ניתנה היום, א' בטבת
התשפ"א (16.12.2020).
ש ו פ ט ת