פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
7801/21
לפני:
כבוד השופטת י' וילנר
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
פלונית
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ח' זנדברג) מיום 14.10.2021
בתיק רמש 043635-09-21
בשם הבמקש:
עו"ד שלמה מצגר
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור "בגלגול רביעי" על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ח' זנדברג ) ברמ"ש 43635-09-21 מיום 14.10.2021, בגדרה נדחתה בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופט הבכיר א' כץ ) בע"ר 34338-06-21 מיום 25.8.2021, אשר דחה את ערעור המבקש על החלטת רשם ההוצאה לפועל (כב' הרשם א' איגרא ) בתיק מס' 521122-10-18 מיום 25.5.2021.
רקע
2.
בשנת 2013 נחתם בין המבקש והמשיבה הסכם גירושין, שכלל, בין היתר, חיוב בתשלום מזונות. בהמשך לכך, ניתן להסכם הגירושין תוקף של פסק דין. בשנת 2020 המשיבה נקטה בהליכי הוצאה לפועל נגד המבקש, תוך שהיא מסתמכת על החלטת בית הדין הרבני מיום 25.9.2019 לפיה אושר לה לגבות את חוב המזונות שנקבע בהסכם הגירושין, וזאת לאור הוראות סעיף 11(ב) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959 לפיו "מזונות שלא התחילו לפעול לגבייתם תוך שנתיים לאחר התקופה שבעדה הם נפסקו, אין לגבותם אלא ברשות בית המשפט". ביום 26.3.2020 נעתר רשם ההוצאה לפועל לבקשת המשיבה לנקיטת הליכי גבייה נגד המבקש ביחס לחוב המזונות. בהמשך לכך, ביום 14.5.2020 ובעקבות בקשת המבקש להעביר את התיק להכרעה בפני בורר, הורה בית הדין הרבני על הקפאת הליכי ההוצאה לפועל שננקטו נגד המבקש לגביית חוב המזונות וזאת עד לקבלת תגובת המשיבה לבקשה. בהחלטה נוספת של בית הדין הרבני מיום 13.1.2021 התבקשה המשיבה להגיב לטענות המבקש שלפיהן היא הטעתה את רשם ההוצאה לפועל בבקשה שהגישה, כאמור, למימוש חוב המזונות. על סמך החלטה זו, הגיש המבקש ללשכת ההוצאה לפועל בקשה להשבת סכום המזונות ששילם למשיבה, נוכח טענתו כי בהחלטה האמורה נכתב כי "נמצא שהאישה הטעתה את ההוצאה לפועל". ביום 25.5.2021 דחה רשם ההוצאה לפועל את הבקשה וקבע כי "...כל הציטוטים שהוציא החייב (המבקש, י.ו) מהקשרם לפיה כביכול בית הדין קבע כי הזוכה (המשיבה, י.ו) הטעתה את ההוצל"פ אינם אלא כחלק מסקירת כב' בית הדין את טענות החייב (המבקש, י.ו). הא ותו לא".
3.
המבקש הגיש ערעור על החלטה זו לבית משפט לענייני משפחה. במסגרת פסק דינו, דחה בית המשפט את הערעור תוך שחייב את המערער בהוצאות בסך 12,000 ש"ח, וכן הוסיף כי הוא רואה בחומרה את טענת המבקש לפיה בית הדין קבע כי המשיבה הטעתה את
רשם ההוצאה לפועל. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי, אשר דחה אף הוא את הבקשה וקבע כי אין בטיעוניו של המבקש כדי להקים עילה למתן רשות ערעור.
על החלטה זו של בית המשפט המחוזי נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי.
4.
בבקשתו, שב המבקש, בין היתר, על טענותיו לפני הערכאות קמא.
5.
לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, ובהתאם לסמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
6.
כידוע, רשות ערעור ב"גלגול רביעי" תינתן במשורה, בהתקיים "נסיבות נדירות שבנדירות, קיצוניות ממש" (רע"א 9885/06 שלטי הגליל מ.ס (1996) בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ , פסקה ד(3) (18.3.2007) ). הבקשה דנן אינה עומדת באמות מידה מחמירות אלה. חרף ניסיונו של המבקש לשוות לטענותיו נופך עקרוני, הרי שקביעותיהן של הערכאות קמא נטועות עמוק בנסיבותיו הפרטניות של המקרה דנן, והן אינן מעוררות כל שאלה בעלת השלכות רוחב החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול רביעי". כמו כן,
לא שוכנעתי כי מתן רשות ערעור דרוש על מנת למנוע עיוות דין.
7.
מעבר לנדרש, אוסיף כי לא מצאתי שנפלה טעות כלשהי בהחלטותיהן של הערכאות קמא.
סוף דבר: הבקשה נדחית.
משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות .
ניתנה
היום, י"ח בכסלו התשפ"ב (22.11.2021).
ש ו פ ט ת