פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
1310/09
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשים:
1. עזבון שמואל זילברשטיין ז"ל
2. קלרה זילברשטיין
נ ג ד
המשיב:
עו"ד דוד הנדל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 13.1.09 בבר"ע 1257/07 שניתן על ידי כבוד
השופטת ש' ברוש
בשם המבקשים:
עו"ד ד"ר ש'
ברקוביץ
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת ברוש) מיום 13.1.09 בתיק בר"ע 1257/07, בגדרו נדחה ערעור המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (השופט סובל) מיום 22.8.06 בתיק בש"א 165591/06; בפסק דין זה דחה בית משפט השלום את ערעורם על החלטת רשמת בית משפט השלום (הרשמת עפרון) מיום 23.4.06 בתיק בש"א 154119/06.
רקע
ב.
ביום 1.8.93 הגישו המבקשת 2 (להלן המבקשת ) ובעלה המנוח תביעה נגד המשיב, עו"ד במקצועו, בגין רשלנות מקצועית. בקשתם לפטור מתשלום אגרת התביעה נדחתה, ומשלא עמדו בתשלומה נמחקה תביעתם. בשנת 1998 הגישה המבקשת את התביעה בשנית, ושוב התבקש פטור מאגרה. לענייננו די לציין, כי לאחר דיון בפני שלוש ערכאות נדחתה הבקשה (ראו בפרוטרוט רע"א 5298/05 עזבון שמואל זילברשטיין ז"ל נ' הנדל (לא פורסם)). במסגרת הדיונים בבקשה לפטור מאגרה עלתה העובדה, כי מרבית הנזקים נגרמו לחברה בבעלות המבקשים (להלן החברה ) - והוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה על דרך הוספתה כתובעת נוספת. הבקשה נדחתה על ידי רשמת בית המשפט המחוזי (שאף הורתה על העברת התיק לבית משפט השלום). במסגרת דיון בערעור על החלטת הרשמת חזרה המבקשת מבקשת התיקון, בנימוק כי המבקשים והחברה חד הן. מנגד, המבקשת לא השלימה עם דחיית בקשתה לפטור מאגרה. בשתי החלטות של בית משפט זה שניתנו בסוגיית האגרה נאמר, כי אי צירוף החברה הוא למצער בעייתי (החלטת השופטת נאור מיום 1.11.05 בתיק בש"א 10079/05 עזבון שמואל זילברשטיין ז"ל ואח' נ' הנדל (לא פורסם); החלטתי מיום 11.1.06 בתיק רע"א 5298/05).
ג.
ביום 9.2.06, ככל הנראה בעקבות הערות המותבים הנזכרים, הוגשה בשנית בקשה להוספת החברה כתובעת, וזו נדחתה על ידי הרשמת עפרון. ערעור על החלטה זו נדחה ביום 22.8.06 (בש"א 165591/06). נקבע, כי חרף הפרשנות המרחיבה לתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, בנסיבות אין להתיר תיקון כתב התביעה. הוטעם, כי הוספת החברה כתובעת מהווה עילה נוספת, המצריכה ראיות שונות מאלה שבכתב התביעה המקורי; כי התנהלות המבקשת לקתה בשיהוי רב; כי המבקשת בחרה להתעלם מדברי בית המשפט בגלגולים הקודמים של הפרשה, ואינה יכולה להסתמך כעת על טענת טעות משפטית; כי התנהלות המבקשת לוקה בחוסר תום לב ובניצול לרעה של הליכי משפט; וכי תיקון כתב התביעה יגרום למשיב נזק שלא ניתן לפיצוי בהוצאות.
ד.
בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור בנימוק, כי אין היא מעלה שאלה עקרונית או ציבורית המצדיקה מתן רשות לערער (בהסתמך על ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123), אך גם בקביעה כללית של אימוץ הכרעתו של בית משפט השלום לגופה. מכאן הבקשה הנוכחית.
ד.
בבקשה נטען, כי שגה בית המשפט קמא משדחה את בקשת הערעור על סמך הלכת חניון חיפה ולא נדרש לשאלות עקרוניות שהועלו בפניו. הוסבר, כי התנאים שבהלכת חניון חיפה לשמיעת ערעור מוסבים לבקשה שבערכאה שלישית – מה שאין כן בענייננו, שהרשמת מצויה באותה ערכאה כבית משפט השלום. לגופו של עניין נטען בין היתר , כי תיקון כתב תביעה בנסיבות מתחייב מן הדין, כדי שבית המשפט יוכל להכריע ביעילות ובשלמות בשאלות הנתונות במחלוקת. כן נטען, כי אין בהוספת החברה כתובעת משום הוספת עילת תביעה חדשה, ולחלופין אין הדבר מחייב שמיעת ראיות נוספות בגינה. הודגש, כי התיק נמצא בשלביו הראשונים ואין בבקשה משום שיהוי או ניצול לרעה של הליכי משפט. לבסוף צויין, כי אם לא תתקבל הבקשה, לא תתברר רשלנותו המקצועית של המשיב כדבעי, והמבקשת עלולה להינזק מכך באופן חמור.
דיון והכרעה
ה.
בקשה זו היא גלגול רביעי של ההליך הנוכחי, לאמור - הרשמת בבית משפט השלום, בית משפט השלום, בית המשפט המחוזי, ועתה בית משפט זה. כדי שתיק יידון שלוש פעמים עליו לעורר שאלה משפטית או ציבורית עקרונית (עניין
חניון חיפה ); על אחת כמה וכמה כך, כדי שיידון ארבע פעמים. דברים אלו נאמרו בהקשרים דומים פעמים רבות. תיק זה מטרתו להציל תביעה קונקרטית או למצער לסייע לה, אך חוששני שבמובהק אינו בא בכללם של החריגים הללו. לטעמי אין לקבל את הטענה שלפיה שגה בית המשפט המחוזי בראותו בתיק גלגול שלישי, שהרי הרשמת ובית משפט השלום באותה ערכאה הם יושבים. אכן, דעת המשנה לנשיא לוין ברע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן , פ"ד נא(3) 789, 795 היתה כי אין הלכת חניון חיפה תופסת כשהמדובר ברשם ובשופט באותה ערכאה, וראו גם ספרו תורת הפרוצדורה האזרחית: מבוא ועקרונות יסוד (מה' 2 2008), עמ' 215; אך בפסיקת השנים האחרונות הובעה דעה כי יש להתייחס לבקשה מעין זו כגלגול שלישי, שכן "כזאת היא מהותית – שני שופטים דנו בתיק, זה בערעור על זה; ואם כך, אף אם לא היתה כאן 'ערכאה' אחרת בהיבט ה'מוסדי', שכן שניהם גרים תחת קורת גגו של בית המשפט המחוזי (ובענייננו בית משפט השלום – א"ר), הנה במובן המהות, והיא עיקר, היתה גם היתה ערכאת ערעור (רע"א 6520/05
Kirkham Holdings נ' Albany
(לא פורסם), וכן רע"א 401/08
נעימי נ' בנק הפועלים (לא פורסם, השופטת ארבל), והאסמכתאות דשם). כך גם בענייננו. בכל הכבוד, מערכת בתי המשפט, בעומסים המוטלים עליה, אינה יכולה להרשות לעצמה את המותרות של גלגול שלישי, לא כל שכן רביעי (ראו גם בר"ש 1958/08 עו"ד ניק ברי נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין תל-אביב (לא פורסם), פסקה ז' והאסמכתאות דשם; רע"א 9885/06 שלטי הגליל מ.ס (1996) בע"מ
נ' בנק לאומי לישראל בע"מ -סניף כרמיאל (לא פורסם); רע"א 9614/05 רז גל בע"מ ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ,סניף עסקים כ"ס (לא פורסם)). זאת -
אלא אם בשאלה בעלת חשיבות החורגת מתחומם של הצדדים עסקינן, מה שאינו מתקיים כאן.
ו.
אשר לעיצומם של דברים, חוששני כי אין הבקשה מתמודדת עם הנמקות בית משפט השלום, שאומצו על-ידי בית המשפט המחוזי, לעניין שיהוי וחוסר תום לב, בין היתר נוכח תולדות הבקשה. מכל מקום, ברי כי היא תחומה למחלוקת הצדדים, וחוששני כי לא יצלח הנסיון להעלות עליה אדרת עקרונית.
ז.
אין מקום איפוא להיעתר לבקשה.
ניתנה היום, י"א בסיון התשס"ט (3.6.09).
ש ו פ ט