פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
10079/05
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
המערערים:
1. עזבון
שמואל זילברשטיין ז"ל
2. קלרה זילברשטיין
נ ג ד
המשיבים:
1. דוד הנדל,
עו"ד
2. מדינת ישראל
בקשת רשות על החלטת רשם
בשם המערערים: ד"ר ש'
ברקוביץ, עו"ד
פסק דין
ערעור
על החלטת כב' הרשמת ש' ליבוביץ מיום 28.9.05, אשר קבלה רק חלקית את בקשת המערערים
לפטור מאגרה ומערבון. המערערים טוענים כי נכון היה לקבל את הבקשה במלואה.
ההליכים עד כה
1.
בשנת 1993, הגישו המערערים לבית המשפט המחוזי תביעת
נזיקין נגד המשיב 1 שעניינה רשלנות מקצועית. בקשת המערערים לפטרם מאגרה נדחתה -
ומשזו לא שולמה במועד, ולבקשת המשיב 1, תביעתם נמחקה.
בשנת 1998 הגישו המערערים תביעתם בשנית,
וגובה הנזק הנתבע הועמד על סך של 6,200,000 ש"ח - סכום הגבוה בלמעלה מפי 5
מהסכום שנתבע בתביעה הראשונה. גובה האגרה עמד על 155,000 ש"ח. המערערים ביקשו
לפטרם מתשלום האגרה, ובקשתם נדחתה (כב' הרשמת ע' סלומון צ'רניאק, מיום 22.10.05).
המערערים ערערו על ההחלטה בפני שופטת בית המשפט המחוזי, וזו החזירה את התיק לרשם
אחר. בקשת הפטור מאגרה נדחתה בשנית (כב' הרשמת י' שיצר, מיום 8.10.03).
ערעור על החלטת הרשמת נדחה (כב' השופטת
ש' דותן, מיום 5.5.05). נקבע, כי אף אם עמדו המערערים בנטל להוכיח כי מצבם הכלכלי
אינו מאפשר להם לגייס את הסכום הנדרש, לא שכנעו הם כי ההליך מגלה עילה, כנדרש.
זאת, כיוון שהנזקים שנגרמו, כנטען, על ידי הנתבע, לא נגרמו למערערים, אלא לחברת
ישראפלורס בע"מ - חברה פרטית-משפחתית (בלשון המערערים) אשר באמצעותה ניהלו
המערערים את עסקם - וזו לא צורפה כתובעת. בנוסף, אושרו החלטת הרשמות כי מאחר
והמערערים הודו שרוב הנזקים הנתבעים נגרמו לא להם, אלא לחברה האמורה, ומאחר וזו לא
צורפה כתובעת בהליך - הרי ששווי התביעה הוא למעשה נמוך בהרבה, ועל כן יש להורות על
העברת התיק אל בית משפט השלום אשר לו נתונה הסמכות לדון בעניין.
2.
על פסק הדין הוגשה לבית משפט זה בקשת רשות ערעור. בעיקרו,
יוצאים המערערים נגד קביעת הערכאה קמא כי ההליך לא גילה עילה. לטענתם, החברה
האמורה "היתה 'חברת מעטים', חברה משפחתית, שהמבקשת ובעלה בלבד היו בעליה
ומנהליה. מסיבה זאת, לא היתה כל הפרדה בינם לבין חברה". לטענתם, "נזקי
החברה הם גם נזקי המבקשת", וישנה "זהות מוחלטת" בין החברה
למערערים. "חברה כזאת כמוה כשותפות". "לפיכך", הם ממשיכים,
"הנזקים שנגרמו לחברה נגרמו גם למבקשת, וגם המבקשת זכאית לתבוע מהמשיב מס.1
פיצויים בגין כל הנזקים הללו".
עם בקשת רשות הערעור, ביקשו המערערים
לפטרם מתשלום אגרה ומהפקדת ערבון - שנקבע על סך 15,000 ש"ח. בבקשתם, עמדו הם
על מצבם הכלכלי וסיכויי ההליך. בקשתם התקבלה חלקית (כב' הרשמת ש' ליבוביץ, מיום
28.9.05). נקבע, כי:
"אשר לערבון, אני מוכנה להניח, לצורך הדיון שבפני, כי המבקשים
הוכיחו שאין בידם יכולת כלכלית לשלמו. אולם גם בנסיבות אלה, אין לקבל את בקשתם
לפטור מהפקדתו שכן דעתי היא, כי סיכויי תביעתם קלושים".
את קביעתה בדבר סיכוי ההליך עיגנה הרשמת,
בין השאר, בעובדה שרוב הנזקים הנתבעים לא נגרמו למערערים עצמם, אלא לחברה
שבבעלותם, וזו לא היתה תובעת בהליך. נזקים אלו - לא יכולים להיפסק לטובת המערערים,
כי לא להם נגרם הנזק. בנוסף, מיעוט הנזקים אשר נגרמו ישירות למערערים אף אינם
גבוהים מספיק כדי לבסס סמכות בבית המשפט המחוזי. אשר על כן, סיכויי ההליך אינם
גבוהים.
ואולם, למרות זאת, ונוכח מצבם הכלכלי של
המערערים, הופחתו גובה הערבון והאגרה, והועמדו על סך של 10,000 ש"ח ו-500
ש"ח, בהתאמה.
3.
על החלטה
זו מונח הערעור שלפני. בעיקרו, המערערים חוזרים לפני על טיעוניהם אותם העלו לפני הרשמת.
דיון
4.
המערערים הגישו "בקשת רשות ערעור על החלטת רשם". אולם, ערעור על החלטת הרשם הוא ערעור בזכות, ולא ברשות (סעיף 96(ה) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). לעניין זה, ובהתאם לתקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני רואה בבקשה שהוגשה ככתב ערעור, ומשמצאתי, כפי שיבואר להלן, כי דין הערעור להידחות, הרי שאין הכרח לבקש את תגובת המשיב, כאמור בתקנה האמורה (בש"א 4856/05 סבג נ' סימון (לא פורסם)).
5.
הן כב' הרשמת והן כב' השופטת ש' דותן הניחו כי מצבם הכלכלי של המערערים אינו מאפשר להם לגייס את הסכומים הנדרשים מהם, וזו תהיה גם הנחתי. אולם, וכפי שעולה מבקשת המערערים עצמם לתיקון תביעתם ומקביעות בית המשפט קמא, רוב הנזקים הנתבעים נגרמו לא למערערים עצמם, אלא לאישיות משפטית נפרדת - חברת ישראפלורס בע"מ. על כן, אין מקום להתערב בקביעת הרשמת בדבר סיכויי ההליך. ודוק: אין המדובר בפגם פרוצדוראלי או פורמאלי. דעתי היא כדעת הרשמת, כי המדובר הוא בעניין מהותי - שכן לא דין פיצוי הנפסק לטובת המערערים כפיצוי הנפסק לטובת החברה שבבעלותם. כפי שציינה הרשמת - לחברה נושים רבים. יתכן והתובעים חוששים כי אם יתקבל פיצוי עבור החברה - הפיצוי ייבלע בין חובותיה.
המערערים מפנים בטיעונם לפני ל-ע"א 4606/90 מוברמן נ' תל-מר בע"מ , פ"ד מו (5) 353, ואולם, התרשמתי כי אין בעניין זה, שנסיבותיו היו שונות, כדי להועיל. כך, בעוד שבעניין מוברמן הנזכר עמד בית המשפט על הסיבה בגינה לא צורפה החברה כתובעת ( שם , בע' 364ג, וראו גם את דעתו של השופט מצא, בע' 378), בענייננו, מניעי המערערים בהחליטם שלא לצרף את החברה להליך לא זכו להבהרה: אם החברה היא אכן חברה "משפחתית", כטענתם, שהמערערים הם בעלי מניותיה ומנהליה, מה קושי היה לצרפה להליך? האם מוכנים המערערים להצהיר כי בהיות החברה חברה משפחתית הם ישאו בכל חובותיה?
סוף דבר
6.
הפתרון בו נקטה הרשמת הוא פתרון מאזן. דין הערעור להידחות, בצירוף לכך שניתנת למערערים ארכה לבצע את התשלומים תוך 14 ימים מיום המצאת החלטה זו. בהיעדר הפקדה, יידחה ההליך ללא התראה נוספת.
ניתנה היום, כ"ט
תשרי, תשס"ו (1.11.2005).
ש
ו פ ט ת