רע"א 401/08 יעקב נעימי נ. בנק הפועלים בע"מ

לפניי בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' רביד) אשר נעתר לערעור המשיב על החלטת בית המשפט המחוזי (כב' הרשם ר' כרמל) לאפשר למבקשים לתקן את כתב התביעה שהגישו נגדו.

1.

המבקשים, בני משפחה וחברות שבשליטתם, הגישו נגד המשיב, בנק הפועלים בע"מ, תביעה בסך של כ-124 מיליון ₪ בגין עילות שונות. מספר חודשים לאחר מכן,

הגישו המבקשים בקשה לתיקון כתב התביעה, במסגרתה ביקשו להוסיף לתביעתם פסקה שבה תרוכזנה כל עילות התביעה וכן סעד של ביטול פסק דין שניתן בהליך קודם, אשר במסגרתו ניתן תוקף להסכם פשרה שנערך בין הצדדים בשנת 1995.

2.

רשם בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה, חרף התנגדות המשיב. בית המשפט ציין כי מרבית הנימוקים להתנגדות המשיב מהווים טענות הגנה וטענות לגופו של עניין כנגד התובענה, אשר דינן להתברר בהליך גופו. כן ציין בית המשפט כי מדובר בשלב מוקדם מאוד של ניהול ההליך - טרם הוגש כתב הגנה וטרם התקיימו דיונים, ובשלב כזה, בו אין שיהוי, הכלל הוא כי בדרך כלל יש להיעתר לבקשות מסוג זה. עוד ציין בית המשפט כי לפחות בשלב זה לא ניתן לומר כי התיקון המבוקש לא נועד לצורך דיון בשאלות שהן באמת אלו השנויות במחלוקת בין הצדדים, ובנסיבות אלו, למעט במקרים חריגים, מקובל להיעתר ברוחב לב לבקשות תיקון. לצד זאת, הדגיש בית המשפט כי תיקון כתב התביעה ייעשה אך ורק בהתאם לאמור בגוף הבקשה ולא מעבר לכך.

3.

המשיב ערער על ההחלטה ובית המשפט המחוזי נעתר לערעורו. בהחלטתו, ציין בית המשפט כי הסכם הפשרה נחתם בין הצדדים בשנת 1995 וקיבל תוקף של פסק דין וכי במסגרת הליך נוסף שהתנהל בתיק הוצאה לפועל העלו המבקשים את הטענה כי הסכם הפשרה בוטל, אך הטענה נדחתה בשנת 2000 תוך שנקבע כי כל עוד לא הוחלט אחרת, יש לבצע את פסק הדין משנת 1995. עוד ציין בית המשפט כי במסגרת הליך נוסף שהתנהל בין הצדדים (להלן: תביעת המשיב ) ואשר הסתיים בשנת 2001, ניתן תוקף להסכמות הצדדים למחיקת כל ההליכים ביניהם והצדדים הודיעו כי מחיקות אלו "אינן גורעות או מוסיפות זכות או חובה כלשהי שהיתה קיימת אילמלא מחיקות אלה". בית המשפט דחה את טענת המבקשים כי בהתאם להוראת סעיף 15 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן:

חוק ההתיישנות ), פרק הזמן שחלף בין הגשת תביעת המשיב לסיום אותו הליך לא צריך לבוא במניין תקופת ההתיישנות, תוך שקבע בהקשר זה כי אין הסעיף האמור חל בנסיבות המקרה. מעבר לכך, ציין בית המשפט כי מעובדות המקרה עולה כי חלפו כ-5 שנים ממועד מתן ההחלטה האמורה ועד למועד הגשת תביעת המבקשים נגד המשיב, כי חלף פרק זמן נוסף עד ליום שבו החליטו המבקשים להגיש את בקשתם לתיקון כתב התביעה, וכי אין בבקשה עצמה כל התייחסות לשאלה מדוע היא הוגשה באיחור, וזאת בהתחשב בהוראת סעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, הקובעת כי על ביטול חוזה להיעשות תוך זמן סביר לאחר שנודע על קיומה של עילה לביטולו. בענייננו, מצא בית המשפט כי הבקשה הוגשה שלא בתוך הזמן הסביר לאחר שנודע למבקשים על עילת הביטול. משני טעמים אלו, נעתר כאמור בית המשפט המחוזי לערעורו של המשיב ודחה את בקשת המבקשים לתיקון כתב התביעה ככל שזו נגעה לעילה של ביטול הסכם הפשרה משנת 1995.

על כך הבקשה שלפניי.

4.

לטענת המבקשים, שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו לדחות את בקשתם לתיקון כתב התביעה. בין היתר, טוענים הם כי בהחלטתו זו התעלם בית המשפט מנחיצותו של התיקון האמור ומההלכה הפסוקה הקובעת כי יש להתיר תיקון מעין זה כל אימת שהוא דרוש לצורך גילוי הפלוגתאות המהוות את סלע המחלוקת בין הצדדים ולצורך בירורן והכרעה בהן. עוד טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט בקביעותיו לעניין חלוף תקופת ההתיישנות, תוך שהם פורשים את ההלכה הפסוקה בנושא זה ומציינים כי לא רק שבקשתם הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות, אלא גם שההלכה הינה כי ניתן להתיר תיקון מעין זה שנתבקש גם אם בינתיים חלפה תקופת ההתיישנות. לבסוף, טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט בקבעו כי לא היתה בבקשתם התייחסות לסיבת הגשת הבקשה באיחור, ובהקשר זה מציינים הם כי בבקשה הובהר במפורש מדוע כלל אין בהגשתה כל איחור מצידם. לאור האמור, עותרים המבקשים כי יותר להם לתקן את כתב התביעה בהתאם לבקשה שהגישו לבית המשפט המחוזי.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה ובהחלטות הנוגעות לעניין, מצאתי כי דין הבקשה להידחות. כידוע, הלכה היא כי רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן אך במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית, ציבורית או חוקתית, אשר חשיבותה חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123 (1982)). המבקשים ערים אמנם להלכה זו, אך טוענים כי מאחר וזו מתבססת על הרעיון לפיו בעל דין זכאי לשתי ערכאות לבירור עניינו, היא אינה חלה בענייננו, מקום בו העניין נדון בפני ערכאה אחת בלבד – בית המשפט המחוזי. טענה מעין זו הועלתה בהזדמנויות שונות בעבר ונדחתה, תוך שנקבע כי כשעסקינן ברשות ערעור על החלטת שופט בית המשפט המחוזי שדן בערעור על החלטת רשם בית המשפט המחוזי, הרי שככלל יש להתייחס לבקשה מעין זו כאל בקשה ב"גלגול שלישי", שהרי: "כזאת היא מהותית - שני שופטים דנו בתיק, זה בערעור על זה; ואם כך, אף אם לא היתה כאן "ערכאה" אחרת בהיבט ה"מוסדי", שכן שניהם דרים תחת קורת גגו של בית המשפט המחוזי, הנה במובן המהותי, והוא עיקר, היתה גם היתה ערכאת ערעור" (רע"א 6520/05 Kirkham Holdings Limited

נ' Albany Park Limited , פסקה ג(1) להחלטה (לא פורסמה, 18.8.2005) וההפניות שם). כך נבחנו הדברים בפועל במקרים קודמים (וראו לדוגמה: רע"א 7266/06

The Medical Defence Union Lt d נ' צ’ ל’ (לא פורסמה, 26.10.2006); רע"א 8970/07 הגות הספר היהודי 1995 בע"מ (בפירוק) נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (לא פורסמה, 15.11.2007)), וכך יש לנהוג לטעמי אף בענייננו. בפרט הדברים אמורים כשעסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטת ביניים של בית המשפט המחוזי, כפי שבענייננו, אשר לגביה מצומצמת ממילא ההתערבות ב"גלגול שלישי" (וראו לדוגמה: רע"א 7095/97

מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עזרא (לא פורסמה, 13.1.1998); רע"א 3624/02 גלס נ' בסרבי (לא פורסמה, 10.6.2002)). יתר על כן, באשר לסוגיה הספציפית של תיקון כתב טענות כבר נקבע כי לערכאה הדיונית שיקול-דעת רחב וכי ערכאת הערעור תתערב בנושא במקרים חריגים בלבד (רע"א 5996/06 טרכטנברג נ' סיל מזון בע"מ (לא פורסמה, 10.8.3006)). דומה כי אין צורך לומר כי הדברים נכונים שבעתיים כשמדובר בערעור שני על החלטה בנושא זה, לאחר שהעניין כבר נבחן פעמיים.

בענייננו, עיון בטענות המבקשים מעלה כי אין עניינם עומד באמות המידה האמורות לעניין התערבותו של בית משפט זה, וכי השגותיהם, כמו גם ההחלטות שניתנו בעניינם, תחומות בדלת-אמותיו של המקרה ואינן מעוררות שאלה עקרונית המצדיקה התערבות. אוסיף, כי אף אם שגה בית המשפט באופן שבו יישם את ההלכות בנוגע לתחולת סעיף 15 לחוק ההתיישנות על נסיבות המקרה דנן, ואיני קובעת כי כך אכן אירע, הרי שהלכה היא כי גם בטעות ביישום הדין אין כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (רע"א 3954/98 קנית השלום השקעות בע"מ נ' מ.ס.י.פ בע"מ (לא פורסמה, 15.11.1998)), מה גם שממילא, נימוק זה לא היה הנימוק היחיד שעמד ביסוד החלטתו של בית המשפט המחוזי להיעתר לערעור המשיב, אלא אך נימוק נוסף לצד קביעתו כי בנסיבות העניין, הוגשה בקשת המבקשים בחלוף הזמן הסביר לכך ועל כן לא היה מקום להיעתר לה. אף לגופם של הדברים לא שוכנעתי כי היה מקום לקבוע אחרת.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיב- אין צו להוצאות.