רע"א 7399/09 עו"ד דניאל סוסנוביק נ. הנהלת בתי משפט

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 18.6.2009 בע"א 3099/09 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא צ' סגל .

1.

ביום 17.9.2006 הגיש המבקש בקשה לבית משפט השלום בירושלים (ה"פ 779/06) למתן פסק דין הצהרתי שלפיו הוא אינו חייב למשיבה כספים עבור המחצית השנייה של האגרה בת.א. 595/95, הליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים בעקבות תביעה אותה הגיש המבקש. בנוסף התבקש בית משפט השלום להורות למשיבה לחדול מלהפעיל הליכי אכיפה כנגד המבקש לגביית החוב ולבטל עיקול שהוטל על רכבו של המבקש. ביום 22.10.2008 דחה בית משפט השלום (כבוד השופטת א' שניידר ) את הבקשה הנ"ל וקבע כי המשיבה פעלה לגביית החוב כמתחייב על פי החוק. בנוסף חייב בית משפט השלום את המבקש לשלם למשיבה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 2,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

2.

על פסק דין זה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים. ביום 18.12.2008 נשלחה למבקש הודעה על קביעת ערבון במסגרת ההליך הנ"ל:

"הנני להודיעך כי עפ"י החלטת כב' הרשם מיום 18/12/08 יש להפקיד בבית המשפט 15,000 ₪ כערבון להבטחת הוצאותיו של המשיב בתיק".

ביום 1.1.2009 ובהמשך להודעה זו, הגיש המבקש בקשה בכתב להקטנת ערבון ולהארכת המועד להפקדתו (בש"א 6012/09). ביום 3.2.2009 דחה כבוד הרשם ר' כרמל בקשה זו בקובעו כי:

"1.

סכום הערבון שנקבע, עומד ביחס אפשרי לסכום שכר הטרחה הצפוי להפסק במסגרת הדיון בערעור.

2.

המבקש אינו נסמך על מצבו הכלכלי כנימוק לבקשתו. לאור זאת, ולאחר שנתתי דעתי לסיכויי הערעור, דין הבקשה להידחות."

3.

על החלטה זו הגיש המבקש ערעור שנדון לפני כבוד סגן הנשיא צ' סגל . בערעור טען המבקש כי סכום הערבון שנקבע אינו פרופורציונאלי ביחס לסכום ההוצאות שנפסק על ידי בית משפט השלום לטובת המשיבה וכן כי הוא חורג ממתחם הסבירות ביחס לסכום השנוי במחלוקת בהליך העיקרי, העומד על סך של 23,000 ₪. כמו כן טען המבקש כי שאלת סיכויי הערעור, אליה התייחס הרשם בהחלטתו אינה רלבנטית כלל לקביעת גובה הערבון, אשר לדבריו אמור להיקבע בהתאם להוצאות הצפויות, ותו לא. לטענת המבקש מן הראוי להפחית את גובה הערבון עד כדי חצי מסך ההוצאות שנקבעו על ידי בית משפט השלום, או לפחות באופן יחסי אליהן.

ביום 18.6.2009 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור הנ"ל בקובעו כי נסיבות המקרה דנן עולות בקנה אחד עם קביעת ערבון בסך של 15,000 ₪ וכי קביעה זו אינה חורגת ממתחם הסבירות ולפיכך אין כל עילה להתערב בה. בנוסף, הטיל בית המשפט המחוזי על המערער תשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 3,000 ₪ בצירוף מע"מ. מכאן הבקשה שלפניי.

4.

בבקשה הנ"ל מתבקש בית משפט זה להקטין את גובה הערבון שקבע בית המשפט המחוזי. לטענת המבקש בית המשפט המחוזי חרג ממתחם הסבירות, המידתיות והשכל הישר עת קבע את הערבון על סך של 15,000 ₪ וזאת כאשר סך ההוצאות שנקבעו בפסק דינו של בית משפט השלום עמד כאמור על 2,500 ₪ וסכום המחלוקת בין הצדדים בהליך העיקרי עומד על סך של 23,000 ₪. לטענת המבקש מכיוון שמדובר בערעור דל משתתפים ומייצגים, בסוגיה משפטית נקודתית ומכיוון שאין כל סיבה לצפות שהמשיבה תאלץ להוציא אי אילו הוצאות מופרזות במהלך בירור הערעור, יש להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי ולהקטין את סכום הערבון.

5.

לטענת המבקש אין המדובר במקרה דנן בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" שצריכה להיבחן לאור הלכת בית משפט זה ברע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: הלכת חניון חיפה ), שכן לדבריו עסקינן בהחלטות "מבית היוצר של ערכאה אחת בלבד". מכאן טוען המבקש כי בקשתו אינה נדרשת לגלות שאלה נורמטיבית כללית החורגת מעניינם של הצדדים ודי לה בחשיפת טעות עובדתית או משפטית בהחלטה עליה מבקש הוא לערער. יחד עם זאת המבקש טוען כי בקשתו עומדת גם במבחניה של הלכת חניון חיפה . לדבריו, גם אם יקבע כי מדובר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" יש לקבלה וזאת בכדי "לתרום לאחידותה של ההלכה" בעניין גובה הערבון.

דיון והכרעה

6.

בפתח דבריי ברצוני להתייחס לטענתו של המבקש שלפיה אין המדובר במקרה דנן בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". טענה מעין זו הועלתה בעבר בהזדמנויות שונות ונדחתה, תוך שנקבע כי כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של שופט בית המשפט המחוזי שדן בערעור על החלטת רשם בית המשפט המחוזי, הרי שיש להתייחס לבקשה כאל בקשה ב"גלגול שלישי":

"שהרי כזאת היא מהותית – שני שופטים דנו בתיק, זה בערעור על זה; ואם כך, אף אם לא היתה כאן "ערכאה" אחרת בהיבט ה"מוסדי", שכן שניהם דרים תחת קורת גגו של בית המשפט המחוזי, הנה במובן המהותי, והוא עיקר, היתה גם היתה ערכאת ערעור" [ רע"א 6520/05

Kirkham Holdings Limited נ' Albany Park Limited

(לא פורסם, 18.8.2005). ראו גם: רע"א 401/08 נעימי נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם, 7.8.2008; רע"א 376/07

גולדנברג נ' רובנר

(לא פורסם, 14.6.2007)].

נוכח דברים אלו יש לראות את בקשתו של המבקש כבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" לכל דבר ועניין.

לפי הלכת חניון חיפה רשות ערעור במקרים אלו תינתן אך אם יוכח כי מתעוררת בהם שאלה משפטית, ציבורית או חוקתית, אשר חשיבותה חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת. סבורני כי במקרה דנן דין הבקשה להידחות שכן זו מתמקדת אך בעניינו הפרטני של המבקש ואינה מעלה כל סוגיה עקרונית המצדיקה היענות לבקשה.

7.

כזכור, המבקש טען גם כי יש לקבל את בקשתו בכדי "לתרום לאחידותה של ההלכה" בעניין גובה הערבון. דינה של טענה זו להידחות. ודוק, ההלכה בעניין קביעת גובה הערבון הלכה ברורה היא ולפיה:

"אמת המידה לקביעת גובה העירבון היא גובה ההוצאות הצפויות אם יידחה ההליך. לצורך אומדן גובה ההוצאות נשקלים מכלול שיקולים. בין היתר נלקחים בחשבון מורכבות ההליך, היקפו, מספר המשיבים, קיומו של ייצוג נפרד עבור בעלי דין שונים, שווי נשוא המשפט, טיב ההליך וגובה ההוצאות בהן חויב יוזם ההליך בערכאה הקודמת" [ע"א 5866/08 עו"ד ישי בית-און נ' עיריית תל-אביב , (לא פורסם, 23.10.2008)].

הלכה זו לא נעלמה מעינו של בית המשפט המחוזי שקבע, לאחר ששקל את כל

השיקולים הרלוונטיים והתייחס לנסיבותיו הפרטניות של המקרה שלפניו, כי גובה הערבון, כפי שזה נקבע על ידי כבוד הרשם, אינו חורג ממתחם הסבירות ולכן אין מקום להתערב בו [ראו והשוו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 653 (מהדורה עשירית, 2009)].

8.

מדברים אלו עולה כי אין כל מקום להיענות לבקשתו של המבקש. למעלה מן הצורך אציין כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. במסגרת הבקשה חוזר המבקש על הטענות אותן העלה לפני בית המשפט המחוזי. טענות אלה נדונו על ידי בית המשפט בהרחבה בפסק דינו, תוך אזכור ההלכה האמורה בדבר גובה הערבון. כפי שציינתי לעיל, בית המשפט המחוזי התייחס לנסיבות המקרה וקיבל את החלטתו בהתבסס עליהן. קביעתו של בית המשפט המחוזי מקובלת עליי ואיני מוצא כל מקום להתערב בה.

9.

לאור כל האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתגובת המשיבה. אף שלא התבקשה תגובת המשיבה המבקש ישא בהוצאות בסך 3,000 ש"ח לטובת אוצר המדינה.