רע"א 376/07 פסי גולדנברג נ. זהבה רובנר

1.

זוהי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"א 2324/06 (כב' השופטת ה' גרסטל, סגנית-נשיא) מיום 11.12.06, שלפיו נדחה ערעור על החלטת רשם בית המשפט המחוזי ש' ברוך בבש"א 26769/05 במסגרת ת"א 2648/95 מיום 23.5.06, בה נדחתה בקשת פסי גולדנברג (להלן: המבקש ) לבטל את צו העיקול הזמני שהוטל על נכסיו עד לסיום התביעה שהוגשה נגדו.

2.

זהבה ודוד רובנר (להלן: המשיבים ) הגישו תביעה כספית בסך של למעלה מ-11 מליון ₪ נגד המבקש. בכתב התביעה טענו כי התקשרו עם המבקש בהסכם לרכישת מניות בחברה שהיתה בשליטתו. החברה קרסה והשקעת המשיבים בחברה ירדה לטמיון. המבקשים טענו כי יסודה של ההתקשרות במצגי שווא שהציג המבקש, בהונאה, ברמייה ו"בתרגיל עוקץ" שעשה להם. בין היתר טענו כי ההתקשרות בוצעה על סמך הסכמים פיקטיביים בין החברה לגופים שונים שהמבקש הציג להם, ושמהם ניתן היה ללמוד על פעילות עסקית ענפה של החברה. לבקשת המשיבים הוטל צו עיקול במעמד צד אחד עד לסכום התביעה בכפוף להפקדת ערבון בסך של 50,000 ש"ח. המבקש הגיש בקשה לביטול צו העיקול בה טען כי אין דופי במעשיו, כי ההתקשרות בין הצדדים נעשתה לאחר שהתקיים הליך גילוי נאות ומסודר וכי החברה קרסה לאחר חקירה של חברה אמריקנית, עמה התמזגה החברה. עוד טען כי המשיבים לא הוכיחו בראיות מהימנות לכאורה את טענתם כי ההסכמים היו פיקטיביים וכי לא הוכח שהעיקול נדרש כדי למנוע הכבדה על ביצוע פסק הדין. בדיון בבקשה נחקרו המצהירים על תצהיריהם והוגשו סיכומים בכתב.

3.

רשם בית המשפט המחוזי החליט להותיר את העיקול הזמני על כנו עד לסיום ההליכים בתיק העיקרי. הרשם התרשם כי יש בנתונים שהוצגו בפניו כדי להצביע על המבקש כמי שמעורב בהמצאת הנתונים הפיקטיביים. עוד קבע כי הסבריו של המבקש לרישומים המפורשים של רואה החשבון אינם יכולים להתקבל והם מנוגדים ללשון הכתוב. לאור העובדה ששפע הראיות המהימנות לכאורה אותן הציגו המשיבים לא נסתרו על ידי המבקש, נקבע כאמור, כי דין בקשתו להידחות. עוד נקבע כי קיים חשש להכבדה על ביצוע פסק הדין שכן לא הובאו כל ראיות לכך שלמבקש יש נכסים על שמו, סכומי כסף או חשבונות. הרשם דחה את טענת ההתיישנות שהעלה המבקש ואת הטענה כי המשיבים ידעו על המצב הכספי של החברה לאשורו בעת השקעת הכספים. על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי.

4.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש. בית המשפט קבע כי עלה בידי המשיבים לעמוד בדרישות לקבלת עיקול זמני, שכן ביססו תשתית ראייתית מהימנה לכאורה לקיומה של זכות ואף הראו כי אי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. כך למשל, בהוכחה לכאורה של מצג מטעה ביחס להתחייבות עמותת עדי עד לשלם לחברה סכומי כסף בסך של כמעט 3 מליון דולר, משהובהר בנספח שלא צורף להסכם ולא הובא לידיעת המשיבים, כי קופת העמותה ריקה. עוד קבע בית המשפט כי אף הוכחה לכאורה הכבדה על ביצוע פסק הדין בכך שנמצא כי חשבונות הבנק של המבקש ריקים. גם בפני בית המשפט המחוזי, כמו בפני הרשם, טען המבקש כי המשיבים הסתירו את העובדה שביצעו בדיקת נאותות לפני שהשקיעו בחברה וכי מדובר בהסתרה מכוונת העולה כדי ניצול לרעה של הליכי בית משפט. בית המשפט המחוזי דחה טענה זו, כמו גם את הטענה בדבר העדר יריבות והתיישנות. אף את טענת המבקש כי לא ניתן לו יומו עקב הזמן שהקציב הרשם לחקירת המשיבים, דחה בית המשפט, כמו גם את הטענה בדבר שינוי חזית. בית המשפט דחה את בקשת המבקש להביא ראיה נוספת בערעור, שהיא העתק תביעת החוב שהגיש המשיב 2 במסגרת תיק הפירוק של החברה, שכן סבר שצירופה לא יביא לשינוי התוצאה או כי המבקש לא יכול היה להשיגה בשקידה סבירה עובר להגשת הערעור.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

5.

המבקש חוזר וטוען בבקשתו המפורטת כי צו העיקול הזמני ניתן בלא שהוצגה ראיה כלשהי התומכת בתביעה ומבלי שהוכח כי אי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. לדעתו, היה מקום לדחות את בקשת המשיבים לאור הסתרת עובדות מהותיות בבקשת העיקול ביחס לבדיקת נאותות שביצעו לפני שהשקיעו בחברה. המבקש טוען כי אין בראיות שהגישו המשיבים כדי להוכיח, ולו לכאורה, קיומם של הסכמים פיקטיביים, ואילו בראיות שהביא סתר טענה זו. כך, למשל בנוגע להסכם עם עמותת עדי עד, שהמבקש טען כי הנספח לו נמסר לרואי החשבון אשר ביצעו את בדיקת הנאותות מטעם המשיבים. כן טוען המבקש כי הוכיח שכנגד חלק מהסכום הנתבע קיבלו המשיבים שיקים של צד שלישי בסכום זהה, וכי המשיב 2 היה שותף מלא לניהולה של החברה ולכן נשמטת טענתו בדבר מצגי השווא אשר על פיהם השקיע בחברה. אשר לרכיב ההכבדה טוען המבקש כי לא ניתן להוכיחה רק בהתבסס על כך שלא נתפסו כספים בחשבונות הבנק שלו ביום מתן צו העיקול. עוד טוען הוא כי לא הובאה כל ראיה לפיה הבריח נכסים וכי יש לו בית מגורים ומניות בחברה אחרת. המבקש שב וטוען כי המשיבים שינו חזית בתגובתם לבקשת הביטול שהגיש והוא משיג גם על אי צירוף הראיה הנוספת, כפי שביקש.

6.

קראתי בעיון את בקשת המבקש על נספחיה וכן את החלטת הרשם ואת פסק דינו של בית המשפט המחוזי, והגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. ראשית, בקשת רשות הערעור מבוססת כל כולה על נסיבותיו המיוחדות של המקרה, ואינה מעוררת שאלה בעלת השלכה חוקתית, ציבורית או משפטית, החורגת מתחום הבקשה (ראו: בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 1982)). הלכה היא כי אין ערכאת הערעור מתערבת בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית במתן סעד זמני, למעט במקרים חריגים, קל וחומר כאשר מדובר בערעור בגלגול שלישי (ראו רע"א 3954/98 קנית השלום השקעות בע"מ נ' מ.ס.י.פ בע"מ (לא פורסם, 15.11.98)). אעיר כאן, כי למרות שמדובר במקרה בו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בפני מותב אחד על החלטה של רשם בבית משפט המחוזי, יש לראות בהן שתי ערכאות נפרדות, ולכן טענתו של המבקש כי יש ליישם אמות מידה שונות בתיק דנן, דינה להידחות (ראה: רע"א 6520/05 Kirkham Holdings Limited

ואח' נ' Albany ark Limited

(לא פורסם)). של הערכאות דלמטה קבעו קביעות עובדתיות, הן בנוגע לראיות המהימנות לכאורה שהביאו המשיבים ביחס לטענה בדבר ההסכמים הפיקטיביים אותם הציג המבקש ואשר גרמו להם להתקשר עימו, והן בעניין ההכבדה על ביצוע פסק הדין באם יינתן לטובתם, בהעדר כל הוכחה ממשית לנכסים אשר בבעלות המבקש. מסכימה אני גם בקביעות אלו אין מקום להתערב ודאי לא במסגרת רשות ערעור בגלגול שילישי לקביעה כי אין בבדיקת הנאותות שבוצעה כדי להפריך את טענות המבקשים. לא מצאתי ביתר טענות המבקש עילה להרשות לו לערער לבית משפט זה.

לאור כל האמור לעיל דין הבקשה להידחות. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.