רע"א 7884/13 אור ים עיבוד שבבי בע"מ נ. IMI DEFENSE

1.

המבקשים התקשרו עם המשיבים בהסכמים שבמסגרתם התחייבו לייצר עבורם מוצרים שונים הנוגעים לתעשיית הנשק. בשלב מסוים נתגלעו מחלוקות בין הצדדים, שהובילו לכך שהמבקשת 1, שהיא חברה בבעלותו של המבקש 2, פיטרה את העובדים וסגרה את המפעל. ביום 21.2.2013 הגישו המבקשים תביעה נגד המשיבים על סך של 4 מליון ש"ח, ובד בבד ביקשו להטיל עיקולים זמניים על נכסים של המשיבים. רשם בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' בן חמו ) נעתר לבקשת המבקשים. במסגרת דיון בערעור שהגישו המשיבים על החלטת הרשם, הסכימו הצדדים לצמצם את העיקולים שהוטלו באופן שייוותר בעינו עיקול זמני על נכס מקרקעין שבבעלות המשיב 2. ביום 11.4.2013 הגישו המשיבים תביעה שכנגד נגד המבקשים על סך של 6.5 מיליון ש"ח, וביום 2.7.2013 הגישו בקשה להטיל עיקולים זמניים במעמד על זכויות ונכסים של המבקשים. רשם בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' בן חמו ) דחה את הבקשה בנימוק שהמשיבים לא הוכיחו את יסוד ההכבדה על ביצוע פסק הדין אם יזכו בתביעה שכנגד. המשיבים ערערו על כך לבית המשפט המחוזי וערעורם התקבל. בית המשפט (כב' השופט ד' צרפתי ) קבע כי המשיבים הניחו תשתית ראייתית לכאורה להוכחת תביעתם בדמות דוחות ביקורת, תכתובות ותמלולי שיחות שהוקלטו, חוות דעת מומחה להוכחת הנזקים ושיקים אישיים נגדיים שמסר המבקש 1; וכן כי עמדו בנטל להוכיח את יסוד ההכבדה בכך שהמבקשת 1 חדלת פירעון וסגרה את שערי מפעלה; וכן באמצעות דוח חקירה כלכלית נגד מבקש 2 שמצא כי בבעלותו מעט נכסים בני מימוש. בית המשפט ציין כי בגדר שיקוליו ייחס משקל להחלטת הרשם להיעתר לבקשת המבקשים להטיל עיקול על נכסי המשיבים, וקבע כי יסודות ההכבדה וסיכויי התביעה שהתקיימו שם – מתקיימים ביתר שאת בנסיבות שלפניו. לבסוף התייחס בית המשפט לטענת המבקשים בדבר מאזן הנוחות, וקבע כי לטענה שלפיה הטלת העיקולים תשתק את עסקיו של המבקש 2 יוקנה משקל במסגרת היקף צווי העיקול שיוטלו על נכסיו. מטעמים אלה נעתר בית המשפט המחוזי לערעור והטיל עיקול זמני על מניותיו של המבקש 2 במבקשת 1; על פוליסת ביטוחי המנהלים וקרנות ההשתלמות של המבקש 2; ועל כל סכומי הכסף שיגיעו לו בתביעה שהוא מנהל נגד צד שלישי. כמו חייב בית המשפט את המבקשים בשכר טרחת עורך-דין בסך של 7,500 ש"ח. מכאן הבקשה שלפניי.

2.

המבקשים טוענים כי בפסק הדין של בית המשפט המחוזי נפלו טעויות המצדיקות מתן רשות ערעור לבית משפט זה ובהן: בית המשפט המחוזי לא הורה על הפקדת ערבות כתנאי להטלת העיקולים; ביסוס החלטתו על "עיקרון ההדדיות" – קרי: האופן שבו נבחנה בקשת המבקשים להטיל עיקולים על נכסי המשיבים – אינו מבוסס מבחינה משפטית ולוגית; לא נערך דיון בשאלת ההכבדה ובית המשפט יישם את הדרישה להכבדה באופן שגוי. עוד נטען כי בחינת התנאים למתן עיקול זמני מוליכה למסקנה שלא היה מקום להטיל עיקולים בנסיבות דנן. המבקשים טוענים כי אמת המידה למתן רשות ערעור כשהערכאה הראשונה היא רשם פחות מחמירה מזו הנוהגת ב"גלגול שלישי" "רגיל"; ומכל מקום בנסיבות העניין נגרם להם, לשיטתם, "עיוות דין" המצדיק מתן רשות ערעור גם לפי אמת-המידה המחמירה.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, באתי למסקנה כי דינה להידחות. ברע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ , פ"ד נא(3) 789, 798-797 (1997) הביע השופט ש' לוין , באוביטר, את דעתו כי "הרשם ושופט בית המשפט המחוזי שייכים לאותה ערכאה, משל היו שני חדרים באותה קומה, והרעיון האמור [שלפיו יש להחיל על בקשת רשות לערער על פסק דין בערעור על החלטה אחרת של רשם את ההלכה שנקבעה בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) שלפיה רשות ערעור תינתן כשמתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת] אינו תופס בנסיבות אלה". עם זאת, בהחלטות מאוחרות הביעו שופטי בית משפט זה את דעתם כי גם כשהערכאה הראשונה היא רשם תחול הלכת חניון חיפה , ודומה שזו הגישה הרווחת (ראו, למשל, רע"א 6520/05 Kirkham Holdings Limited נ' Albany Park Limited , פסקה ג(1) (18.8.2005) (השופט א' רובינשטיין ); רע"א 9146/10 ייני נ' קווי אשראי לישראל פיננסים משלימים בע"מ , פסקה 5 (2.1.2011) (השופט ע' פוגלמן ); רע"א 7399/09 סוסנוביק נ' הנהלת בתי משפט , פסקה 6 (6.12.2009) (השופט י' דנציגר ); ע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ , פסקה 5 לפסק הדין של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס

(6.4.2008) (הדברים נאמרו באוביטר); רע"א 9629/06 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' קווי אשראי לישראל שירותים פיננסיים משלימים בע"מ (8.1.2007) ( השופטת ע' ארבל )). עיון בבקשה שלפניי מעלה שחרף הנטען בה, אין היא מעוררת שאלה החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת. בית המשפט המחוזי אומנם ייחס משקל להחלטת הרשם בבקשת המבקשים להטיל עיקול על נכסי המשיבים, אולם לצד זאת בחן את התנאים להטלת עיקול זמני לגופם, ועל יסודם ניתנה הכרעתו. במצב דברים זה, לא מצאתי עילה ליתן רשות לקיים בירור ערעורי נוסף בבית משפט זה.

4.

יצוין כי בית המשפט המחוזי לא התנה את העיקולים שהטיל בהפקדת ערבות מספקת להנחת דעתו, וכן לא פטר מהפקדתה בהתקיים התנאים המנויים בתקנה 364(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. ברי כי עניין זה נשמט מהחלטתו וכי עליו לדון ולהכריע בו קודם שייכנסו צווי העיקול לתוקף. ראוי היה שהמבקשים יפנו לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון מחדש בהחלטתו ביחס לסוגיה זו במקום להעלותה בבקשה שלפניי (השוו: ע"א 3537/03 זאב בר בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף , פ"ד נט(4) 568 (2005)), והם רשאים לעשות כן גם בשלב הנוכחי.

5.

בכפוף לאמור בפסקה 4, הבקשה לרשות ערעור נדחית, וממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע. אין צו להוצאות.