רע"א 2366/18 ראאד לאפי נ. פאדי עליאן

1.

כעולה מהחומר שלפניי, המשיבים התקשרו עם המבקש – מהנדס וקבלן בניין – בהסכם להקמת מבנה בן 4 קומות במגרש בירושלים (להלן: המגרש ) לאחר שניתן להם היתר בנייה לבנות על המגרש. על פי הנטען, בהסכם נקבע כי המבקש יבנה את הבניין בהתאם להיתר בנייה שניתן למשיבים ויישא בכל העלויות הכרוכות בכך; והמשיבים מצדם יתנו לו תמורה מתאימה. גובה התמורה – אם בשווי מחצית מן הבנוי, אם בסכום אחר – שנוי במחלוקת בין הצדדים. ברקע הבקשה שלפניי תביעה כספית שהגיש המבקש נגד המשיבים לתשלום התמורה שבצדה הוגשה גם בקשה להטיל עיקול זמני על המגרש. ביום 5.2.2018 דחתה רשמת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ת' בר-אשר ) את הבקשה להטיל עיקול זמני תוך שקבעה, בין היתר, כי לא הוכחה זיקתם הקניינית של המשיבים למגרש שכן אלה אינם רשומים במרשם המקרקעין כבעלי הזכויות בו; וכי לא עלה בידי המבקש – שהציג טיוטת חוזה לא חתומה בינו לבין המשיבים – להוכיח את זיקתו למגרש שלגביו התבקש העיקול ולעסקה הנטענת. עוד נקבע כי אף אם היה בידי המבקש להראות כי למשיבים זכויות במגרש לא היה בכך כדי לבסס ראיות לכאורה להוכחת טענותיו בתביעה.

להשלמת התמונה יוער כי בין הצדדים מתנהל הליך נוסף שאינו צריך לענייננו, שבו טוען המבקש לזכויות קנייניות במבנה.

2.

ביום 19.2.2018 דחה בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ד' כהן-לקח ) ערעור שהגיש המבקש על החלטה אחרונה זו. נקבע כי גם אם ניתן להניח לטובת המבקש כי יש בידו עילת תביעה טובה, יש לדחות את הערעור שכן הזכויות הנטענות במגרש אינן בנות עיקול. כך משום שהמשיבים אינם רשומים כבעלי המגרש במרשם המקרקעין; וכי לא הוכח כדבעי כי הם יורשיו היחידים של האדם הרשום במרשם כבעל הזכויות. בית המשפט ציין כי הגם שרשויות התכנון התירו למשיב 2 להקים מבנה במגרש על סמך טענתו כי הוא יורשו של הבעלים הרשומים, אין בכך כדי להוכיח במידה הנדרשת את זכותו הקניינית במגרש. עוד נקבע, כי טענת המבקש שלפיה דחיית בקשת העיקול הזמני תכביד על האפשרות להוציא את פסק הדין לפועל לא בוססה די הצורך.

3.

מכאן הבקשה שלפניי, שבצדה הוגשה בקשה לסעד זמני בערעור שיורה על רישום הערה במרשם המקרקעין בעניין קיומו של הליך משפטי במגרש. המבקש טוען כי בהחלטת בית המשפט המחוזי נפלו שגיאות המצדיקות מתן רשות ערעור לבית משפט זה ובהן: קביעת בית המשפט כי לא ניתן להטיל עיקול על נכס שאינו רשום על שם הנתבע; וקביעתו כי במכלול נסיבות העניין לא הוכחה בעלותם של המשיבים במגרש במידה המאפשרת הטלת עיקול זמני. לעניין אחרון זה המבקש שב ומדגיש כי לכתחילה היתר הבנייה ניתן למשיבים על סמך הנחתן של רשויות התכנון כי המשיבים הם בעלי הזכויות במגרש מכוח ירושה.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, התערבות ערכאת הערעור בהחלטות הנוגעות למתן סעדים זמניים תיעשה במשורה, במקרים שבהם ניכר כי דחיית הבקשה עלולה להסב נזק בלתי הפיך לצדדים או להשפיע באורח מהותי על זכויותיהם. הדברים אמורים ביתר שאת כשמדובר בבקשת רשות לערער ב"גלגול שלישי" שאז על המבקש להראות כי בקשתו מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית כללית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (רע"א 7435/16 שירן השקעות בע"מ נ' עצמון , פסקה 5 (28.11.2016); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982) ). כוחה של אמת המידה האמורה יפה אף בבקשת רשות לערער על החלטה של שופט בית המשפט המחוזי בערעור על החלטת רשם באותה ערכאה ( רע"א 79/16 גורן נ' הרבט , פסקה 6 (3.5.2016); רע"א 7884/13 אור ים עיבוד שבבי בע"מ נ' IMI Defense , פסקה 3 (20.11.2013)). הבקשה שלפניי אינה עומדת באמת המידה האמורה. בית המשפט המחוזי קבע – על יסוד התשתית העובדתית שהונחה לפניו – כי לא הוכחה זכות המשיבים במגרש במידה הנדרשת לצורך הטלת עיקול זמני. השגות המבקש בעניין זה מופנות נגד קביעות אשר בהן ממעטת ערכאת הערעור להתערב, בפרט כאשר מדובר ב"גלגול שלישי" . בנתון לאמור, הרי שהכרעה בטענתו הנוספת של המבקש בדבר האפשרות להטיל עיקול על מקרקעין שאינם רשומים על שם הנתבע לא צפויה לשנות מהתוצאה המעשית בנסיבות העניין. זאת, אף אם אניח – מבלי לטעת מסמרות בדבר – כי הסוגיה אכן מעוררת שאלה רחבה. על כן גם בטענה זו של המבקש אין כדי להצדיק מתן רשות לערער.

הבקשה נדחית אפוא וממילא נדחית הבקשה למתן סעד זמני בערעור. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.