רע"א 1399/15 חנה נטיב נ. גיל רוגוז'נסקי

1.

בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ע' צ'רניאק ), מיום 26.1.2015 בע"א 64508-12-14, בגדרו נדחה ערעור על החלטת הרשמת (כב' השופטת ש' יעקובוביץ ),

מיום 3.12.2014 בעש"א

528-09-14 , שלא לקבל את בקשת המבקשת להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של המפקח על רישום המקרקעין בתל-אביב (כב' המפקח א' סילברמן ), מיום 20.5.2014 בתיק מספר 136/13.

2.

ראשית ההליכים בתובענה שהגישה המבקשת למפקח על רישום המקרקעין בתל-אביב (להלן: המפקח ) לסילוק ידם של המשיבים מהרכוש המשותף בבית המשותף בו הם מתגוררים, ולמתן צו הריסה למבנה אשר הוקם על ידם.

3.

ביום 20.5.2014 ניתן פסק דינו של המפקח שקיבל באופן חלקי את התובענה של המבקשת. המפקח קיבל את התביעה לסילוק ידם של המשיבים מחלק מהחצר המשותפת אך דחה את התביעה למתן צו הריסה וטענות אחרות של המבקשת הנוגעות לפתחי הכניסה לדירת המשיבים.

1.

ביום 1.9.2014 הגישה המבקשת בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של המפקח, וביום 3.12.2014 נדחתה בקשתה על ידי הרשמת. בהחלטה נקבע כי אין בנימוקי הבקשה משום "טעם מיוחד" להארכת מועד במובן הוראת תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וכי "הנסיבות כולן היו בשליטת המבקשת ומטעמיה בחרה להתנהל בלוח זמנים שקבעה לעצמה". עוד נקבע כי היה על המבקשת להקדים בהגשת הבקשה להארכת מועד ומשקם למשיבים אינטרס ההסתמכות בדבר סופיות ההליך, ראוי להגן עליו. בהינתן האמור, קבעה הרשמת, כי איננה נדרשת לבחינת סיכויי הערעור. על החלטה זו הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי.

2.

ביום 26.1.2015 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור על החלטת הרשמת. נקבע כי היות וסיכויי הערעור הם נמוכים ביותר, ולא נפלה טעות בהחלטת הרשמת המחייבת התערבות, דין הערעור להידחות. לפנים משורת הדין, הוסיפה כב' השופטת ש' יעקובוביץ , כי הייתה מוכנה לשקול את קבלת הערעור וזאת בתנאי שהמבקשת תפקיד עירבון להבטחת הוצאות הערעור אלא שהמבקשת "דחתה מכל וכל אפשרות זו ואף הצהירה כי לא שילמה את הוצאות פסק הדין".

3.

בבקשה לרשות ערעור טוענת המבקשת, כי לאחר שקיבלה את פסק הדין של המפקח מבא-כוחה דאז, היא פנתה בכוחות עצמה למזכירות בית המשפט המחוזי על מנת לברר את הפרוצדורה להגשת ערעור, ואז התברר לה שאיחרה את המועד להגשת הערעור. כאמור, המבקשת הגישה את הבקשה להארכת מועד ביום ה-1.9.2014, ולטענתה מדובר באיחור של 5 ימים בלבד מהמועד להגשת הבקשה, בניכוי תקופת הפגרה, אשר נבע מטעות אנוש. לכך מוסיפה המבקשת כי בפסק דינו של המפקח לא צוינה זכותה לגשת לערכאת הערעור ולא צוינו בו המועדים המותרים לפי החוק. כן נטען, כי בפסק דינו של המפקח נפלו שגיאות הגורמות למבקשת לעיוות דין של ממש המחייבות את הבאת העניין בפני ערכאת הערעור, ומאחר שעסקינן בשאלה מהותית הנוגעת לזכויות ייסוד קנייניות, יש לנקוט באמות מידה רכות יותר.

כן טוענת המבקשת כי בקשתה מעוררת סוגיות כלליות החורגות מעניינם של הצדדים. סוגיה אחת היא האם יש לתת רשות לערער על פסק דין של ערכאת ערעור שנדון בפני מותב יחיד המשתייך לאותה ערכאה ראשונה שנתנה את ההחלטה, כמו בענייננו בו דן בית המשפט המחוזי בערעור על החלטת הרשמת. סוגיה אחרת היא האם במסגרת דיון בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על בית המשפט הדן בבקשה לבחון את סיכויי הערעור.

4.

הבקשה אינה מגלה עילה ראויה המצדיקה מתן רשות לערער. בקשת רשות לערער בגלגול שלישי תתקבל כאשר מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין

( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982) (להלן: הלכת חניון חיפה )). הגישה הרווחת היא כי הלכת חניון חיפה

תחול גם במקרים בהם הערכאה הראשונה היא רשם או רשמת (ראו: רע"א 7884/13 אור ים עיבוד שבבי בע"מ נ' IMI Defense

(20.11.2013); רע"א 7984/12 אלפרוביץ נ' שכטמן (7.1.2013) ).

הבקשה דנן אינה מעוררת סוגיה משפטית או ציבורית החורגת מעניינה של המבקשת, חרף ניסיונם של באי-כוחה לעטות לטענות המבקשת כסות כזו.

5.

למעלה מן הצורך יוער כי נקבע כבר שהטעמים לשמירה על עמידה במועדים הקבועים בחוק להגשת ערעור הם עקרון סופיות הדיון, הסתמכות הצד שכנגד, והצורך בהצבת גבול להתמשכות ההליכים כדי לפנות את משאבי בית המשפט למתדיינים אחרים (בש"א 5636/06 נשר נ' גפן (23.8.2006); בש"א 2487/14 ביבי נ' ליפר (14.5.2014) (להלן: עניין ביבי )) . ניתן לסטות מהמועדים הקבועים בחוק על ידי בקשה להארכת מועד, ונקבע כי בקשה זו תבחן בשני שלבים. בתחילה ייבחן קיומו של טעם מיוחד המצדיק את קבלת הבקשה, ואם יימצא טעם כזה ייבחן קיומם של טעמים לדחיית הבקשה חרף קיומו של טעם מיוחד. טעמים כאלה נוגעים, בין היתר, להסתמכות הצד השני על סופיות הדיון. בהקשר זה יינתן משקל למועד בו הוגשה הבקשה להארכת מועד, לשאלה האם היא הוגשה בחלוף המועד להגשת המסמך העיקרי או לפני כן, וכן יינתן משקל לסיכויי הערעור ( עניין ביבי ).

לפיכך, לא שגתה הרשמת כאשר לא בחנה את סיכויי הערעור הלכאוריים לאחר שקבעה כי אין טעם מיוחד המצדיק את קבלת הבקשה, ומכל מקום, בית המשפט בחן שיקול זה בהליך הערעור והחליט כי סיכויי הערעור הם נמוכים ביותר.

6.

אשר על כן הבקשה נדחית.