רע"א 208/15 סיירוקס ישראל בע"מ נ. סלווא אבו ג'בל

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 10.12.2014 ברע"א 42430-11-14 (כב' השופט מ' בר-עם ), בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים מיום 2.10.2014 בעש"א

7928-08-13 (כב' סגן הנשיאה ג' ארנברג ), אשר דחה ערעור שהגישה המבקשת על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל ק' יצחקי (להלן: הרשמת ), במסגרתה נקבע כי צו הבאה שהוצא נגד

המשיבה 1 (להלן: החייבת ), יבוצע בלשכת ההוצאה לפועל הסמוכה למקום מגוריה. עניין לנו, אפוא, בבקשת רשות ערעור ב"גלגול רביעי".

עניינה של החלטה זו בסוגיות הקשורות להוצאת צו הבאה במסגרת הליכי הוצאה לפועל המתנהלים נגד חייב וקיום חקירת יכולת על-ידי הזוכה.

רקע והליכים קודמים

1.

ללשכת ההוצאה לפועל בירושלים הוגשו לביצוע המחאות בחתימת החייבת שנמסרו למבקשת ואשר חוללו משהוצגו לפירעון. החייבת, המתגוררת בישוב טורעאן הסמוך לעיר נצרת, לא התייצבה לחקירת יכולת שנקבעה בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים, שאליה זומנה כדין, ועל-כן הגישה המבקשת בקשה להוצאת צו הבאה נגדה, תוך שהדגישה בבקשתה כי בגדר צו ההבאה שיוצא יש להורות כי החייבת תובא ללשכת ההוצאה לפועל בירושלים , על-מנת שיתאפשר למבקשת לחקור אותה בדבר יכולתה. בהחלטתה מיום 25.6.2013 הורתה הרשמת כי החייבת תיעצר ותובא בפני רשם ההוצאה לפועל בהקדם האפשרי, ולא יאוחר מ-24 שעות ממעצרה. עוד נקבע, כי החייבת תשוחרר בכפוף להפקדת ערובה בסך 250 ש"ח להבטחת התייצבותה בפני רשם ההוצאה לפועל, וככל שלא תתייצב, תחולט הערובה ותועבר לחשבון תיק ההוצאה לפועל (להלן: צו ההבאה ). מאחר שהרשמת לא התייחסה בהחלטתה למיקום ביצוע הצו, הגישה המבקשת שתי בקשות נוספות למתן החלטה כי הצו יבוצע בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים, בה מתנהל התיק. בהחלטתה מיום 15.7.2013 נעתרה הרשמת לבקשות דנן. ואולם, בהחלטה נוספת שנתנה הרשמת ביום 16.7.2013 (להלן: החלטת הרשמת ), ביוזמתה וללא שקדמה לכך בקשה מהצדדים, נקבע:

"מבירור שנערך, צו ההבאה מבוצע בסמוך למקום מגוריו של החייב אשר מתבקש הבאתו, לפיכך צו ההבאה יבוצע בהתאם לנהלי המשטרה – כאשר על הזוכה לעקוב אחר ביצועו ומיקום ביצועו וככל שמעוניין לחוקרו, יוכל להתייצב במועד ההבאה".

2.

כלפי החלטת הרשמת הגישה המבקשת ערעור לבית משפט השלום. לשם הבהרת טענות המבקשת, אעמוד בקצרה על סעיפי החוק הדרושים לעניין. סעיף 69יב לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: החוק ), שכותרתו "צו הבאה" קובע כדלקמן:

"69יב.

(א)

לא הופיע החייב לבירור שהוזמן אליו כאמור בסעיף 69יא(א), לא התייצב לחקירת יכולת שהוזמן אליה לפי סעיף 67 או לא התייצב לבדיקה לפני חוקר הוצאה לפועל שהוזמן אליה לפי סעיף 68א, רשאי רשם ההוצאה לפועל, לבקשת הזוכה, להורות בצו על הבאת החייב לפניו או לפני רשם הוצאה לפועל אחר (להלן - צו הבאה), ובלבד שחלפו חודשיים מיום שהומצאה לחייב בהמצאה מלאה אזהרה, הזמנה לבירור, הזמנה לחקירת יכולת או הזמנה לבדיקה לפני חוקר הוצאה לפועל, לפי המוקדם, והחייב הוזהר כי אם לא יתייצב, לבירור, לחקירת יכולת או לבדיקה כאמור יהיה ניתן לנקוט נגדו הליכי הבאה ומאסר לפי פרק זה.

[...]

(ד)

רשם ההוצאה לפועל רשאי להורות בצו ההבאה על שחרור החייב בערובה, כפי שיפורש בצו, להבטחת התייצבותו תוך 24 שעות לפניו או לפני רשם הוצאה לפועל אחר; לענין זה לא יבואו במנין ימי מנוחה וערבי יום מנוחה.

(ה)

שוחרר החייב בערבון כספי ולא התייצב כפי שהבטיח, רשאי רשם ההוצאה לפועל להורות על חילוט הערבון והעברתו לחשבון תיק ההוצאה לפועל" (ההדגשה הוספה – צ.ז.).

משמע, במקרה שחייב לא התייצב לחקירת יכולת שהוזמן אליה, רשאי רשם ההוצאה לפועל, לבקשת הזוכה, להורות בצו על הבאת החייב לפניו או לפני רשם הוצאה לפועל אחר . בנוסף, תקנה 114 לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979 (להלן: התקנות ) קובעת כדלקמן:

"114(א).

החליט רשם ההוצאה לפועל ליתן נגד החייב צו הבאה כאמור בסעיף 69יב לחוק, יורה על הבאתו לפני רשם ההוצאה לפועל המכהן בלשכה הקרובה למקום מעצר החייב או למקום החזקתו, וכן רשאי הוא לצוות על שחרור החייב ממעצרו, אם יפקיד ערבון כספי בסכום שיקבע לשם הבטחת התייצבותו לפני רשם ההוצאה לפועל תוך 24 שעות".

כמו כן, סעיף 69יג לחוק קובע, כי במעמד ההבאה יברר רשם ההוצאה לפועל בפניו הובא החייב, ככל הניתן, את יכולת החייב, תוך שהוא רשאי לתת כל צו או החלטה שייראו לו בנסיבות העניין. בכלל זה רשאי הוא, בין היתר, לתת או לשנות צו תשלומים; להכריז על החייב כמוגבל באמצעים; להזמין את החייב לחקירת יכולת במעמד הזוכה, ולכוף התייצבותו לחקירה כאמור; לתת צו להמצאת מסמכים או להתייצבות החייב לפניו או לפני רשם הוצאה לפועל אחר – במועד אחר.

3.

יצוין, כי ערעור המבקשת לבית משפט השלום נסב הן על עניין סמכות הרשמת להורות על תיקון החלטתה והן על עניין אופן ביצוע צווי הבאה נגד חייבים בהוצאה לפועל. באשר לסוגיה האחרונה טענה המבקשת, בין היתר, כי במעמד המצאת צו ההבאה יש לקבוע מועד בו יובא החייב שנגדו הוצא הצו ללשכת ההוצאה לפועל בה מתנהל עניינו , כך שתיערך חקירת יכולת במעמד הזוכה שיהיה רשאי לחקור את החייב. בהחלטת ביניים מיום 20.10.2013 קבע בית משפט השלום כי הערעור מעלה שאלה עקרונית בכל הנוגע לאופן ביצוע צווי הבאה שהוצאו נגד חייבים, אשר דומה שיש בהכרעה בה כדי להשפיע על הקצאת המשאבים של משטרת ישראל ודרך פעילותה. בנסיבות אלו הוחלט, כי יש להורות על צירוף המשיבה 2 (להלן: המדינה ) כצד להליך ולאפשר לה להביע עמדתה בסוגיה. בתגובתה טענה המדינה, בין היתר, כי הזוכה רשאי לפתוח בהליך הוצאה לפועל בכל מקום שימצא לנכון ואין הוא כפוף לכללי סמכות מקומית. על-כן, ראוי שצו הבאה, הליך הפוגע בחופש התנועה ובזכויות נוספות של החייב ודורש הקצאת משאבים של המשטרה, יבוצע כפי שנהוג כיום – החייב מובא בפני רשם בלשכה הקרובה למקום מעצרו, כאשר יש להשאיר לשיקול דעתו של רשם ההוצאה לפועל המורה על הוצאת הצו לקבוע באילו מקרים יובא החייב דווקא ללשכה שבה בחר הזוכה לנהל את התיק.

4.

במסגרת הדיון בערעור בבית משפט השלום, זומן רפ"ק יעקב מימון (להלן: רפ"ק מימון ), ראש חוליית הוצאה לפועל במטה הארצי של משטרת ישראל, למתן עדות באשר לאופן ביצוע צווי ההבאה על-ידי המשטרה. רפ"ק מימון ציין בעדותו, בין היתר, כי נכון להיום מבצעת המשטרה את הצווים על-ידי הבאת החייב בפני רשם ההוצאה לפועל הקרוב ביותר למקום מעצרו של החייב, כאשר אין אפשרות להודיע לזוכה על הבאתו של חייב ספציפי. עוד נמסר כי בשנים האחרונות אין באגרות המשולמות לצורך ביצוע הצווים כדי לכסות את העלויות הכרוכות בכך, גם בהינתן המצב הקיים בו מובאים החייבים ללשכה הקרובה למקום מעצרם.

5.

ביום 2.10.2014 דחה בית משפט השלום את הערעור. באשר לסמכות הרשמת לשנות החלטתה – נקבע, כי אמנם יש בהחלטה על מעצרו של חייב מימד של החלטה שיפוטית, אך יחד עם זאת אופן ביצוע הצו הוא הוראה מנהלית של רשם ההוצאה לפועל. כתוצאה מכך נקבע, כי כיוון שהחלטת הרשמת מהווה הוראה מנהלית ולא שיפוטית, הייתה קיימת לה הסמכות לשנות ולתקן את ההחלטה משמצאה כי נפל בה פגם, גם בלי שהוגשה בקשה לעשות כן (אף שהיה ראוי לקבל קודם לכן את תגובת הצדדים), וזאת בהתאם לתקנה 126א לתקנות.

באשר לסוגיה הכללית הנוגעת לאופן ביצוע צו ההבאה – בית המשפט עמד על כך שהמבקשת למעשה טוענת כי יש להורות על ביטול תקנה 114 לתקנות בדרך של תקיפה ישירה. נקבע, כי לא הוצגו בפני בית המשפט טעמים המצדיקים ביטול התקנה, ואף להיפך, שכן תקנה 114 לתקנות משתלבת עם הוראת סעיף 69יב לחוק, שאינה מחייבת להביא את החייב דווקא בפני הרשם שהוציא את הצו או בפני רשם המכהן בלשכת ההוצאה לפועל בה הוצא הצו. עוד צוין, כי בימים אלו, כאשר ניתן לקבל בקלות נתונים על החייב בכל לשכות ההוצאה לפועל, אין יתרון משמעותי לכך שהחייב יובא בפני רשם ההוצאה לפועל בלשכה שבה מתנהל התיק על-פני רשם בלשכה אחרת. גם בלשכה האחרת ניתן לקיים חקירת יכולת לחייב המובא בצו הבאה, שכן הנתונים זמינים ברשת המחשבים. לפיכך, ונוכח הפגיעה בחייב שעלולה להיגרם אם יובא דווקא בפני רשם ההוצאה לפועל בלשכה בה מתנהל התיק, נקבע כי הנוהל הנוהג עתה מבטא את האיזון הראוי בין זכויות הקניין של הזוכה לבין זכויות היסוד של החייב. בנימה אישית ציין סגן הנשיאה ארנברג , כי מניסיונו כראש ההוצאה לפועל בעבר, לא רבים המקרים בהם יש בידי הזוכה מידע משמעותי על החייב שיש בו כדי לשנות את ההחלטה שתתקבל אם האחרון ייחקר דווקא על-ידי הזוכה או בא-כוחו. יחד עם זאת, במקרים החריגים בהם יש בידי הזוכה מידע שכזה (בהתבסס על נתונים שימציא הזוכה), ראוי כי רשם ההוצאה לפועל המוציא את הצו יפעיל את שיקול הדעת הנתון לו לפי הוראות סעיף 69יב לחוק, ויורה כי במקרה הפרטני יובא החייב דווקא לפניו. הובהר, כי יש להשתמש בסמכות זו רק במקרים הנדירים המחייבים זאת.

בצד זאת, עמד בית המשפט על קיומם של כלים נוספים שמעמיד המחוקק לרשות רשמי ההוצאה לפועל שיש בהם להביא לכך שהחייב יתייצב בלשכה שבה מתנהל התיק, תוך שהובהר, כי ככל שנדרשת השלמת הוראות הכרוכות בביצוע צווי הבאה, מן הראוי שהמחוקק או מחוקק המשנה יעשו כן ולא בית המשפט בפסק דין. עוד נקבע, כי ככל שבידי הזוכה נתונים שיש בהם כדי להשפיע על חקירת החייב, ושהבאתם בפני החייב בטרם חקירתו עלולה לפגוע בחקירה, יש לקבוע נוהל במסגרתו יועברו נתונים מעין אלה לידיעת רשמי ההוצאה לפועל בלבד, ולא לידיעת החייבים בתיק, כך שניתן יהיה להגיע לתוצאות טובות יותר בחקירה גם אם זו לא תתנהל בנוכחות הזוכה או בלשכת ההוצאה לפועל בה מתנהל התיק. מכל מקום נקבע, כי ברירת המחדל היא לפעול לפי תקנה 114 ולהביא את החייב בפני רשם הקרוב למקום מגוריו, ככל שלא הומצאו על-ידי הזוכה נתונים מיוחדים שיצדיקו סטייה מהכלל. צוין, כי במקרה שבפנינו לא המציאה המבקשת נתונים או מסמכים המצדיקים סטייה מאותה ברירת מחדל המהווה את "דרך המלך", ולפיכך הערעור נדחה.

6.

כלפי החלטתו של בית משפט השלום הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר נדחתה ביום 10.12.2014. הובהר, כי בהתאם לסעיף 80(ב) לחוק, ניתן לערער בזכות על החלטה לפי סעיף 69יב(א) שעניינה צו הבאה. יחד עם זאת נקבע, כי על החלטה הנוגעת לאופן ביצוע הצו, הנושאת אופי מנהלי מובהק, ניתן להשיג רק בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור. משכך נקבע, כי היה על המבקשת להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת הרשמת, חלף הערעור שהוגש לבית משפט השלום. משלא נעשה כן, היה על בית משפט השלום להורות על מחיקת הערעור. עוד נקבע, תוך אימוץ קביעותיו של בית משפט השלום, כי מאחר שהחלטת הרשמת הייתה מנהלית באופייה, היה בסמכותה לשנות את החלטתה הקודמת לאחר שסברה כי נפלה בה טעות. נוכח האמור, לא מצא בית המשפט טעם המצדיק התערבותו ב"גלגול שלישי". כמו כן נקבע, כי משלא נפל פגם בהחלטת הרשמת, אין עילה מספקת להידרש לשאלה העקרונית שבבקשה, בדבר דרכי ביצוע צו הבאה של חייב בלשכות ההוצאה לפועל. יחד עם זאת ולמעלה מן הדרוש, הובהר, כי יש לדחות את טענות המבקשת בסוגיה זו גם לגופן. ראשית, מאחר שהוראת תקנה 114 לתקנות ברורה ומפורשת, וככל שטוענת המבקשת כי יש לבטלה, היה עליה לפעול במסגרת הדיונית המתאימה לשם כך. שנית, הובהר כי המבקשת הסכימה שאופן ביצוע צו ההבאה נתון לשיקול דעתו של רשם ההוצאה לפועל בהתאם לנסיבות, תוך שלא חלקה על כך שיש הצדקה להבאת החייב תחילה ללשכה הקרובה למקום מגוריו, אך טענה כי במעמד הבאתו יש להבטיח התייצבותו לחקירה בלשכת ההוצאה לפועל בה מתנהל התיק. על-כן נקבע, כי דומה שאין מחלוקת לעניין יישום הוראת סעיף 69יב לחוק, תוך שצוין, כי במעמד ההבאה רשאי הרשם בפניו הובא החייב להשתמש בכלים שונים שיבטיחו התייצבות החייב בלשכה בה מתנהל התיק, בהתאם להוראת סעיף 69יג, ככל שימצא לנכון. נוכח האמור נקבע, כי אין צורך בשינוי הוראות הנוהל לפיו פועלת המשטרה בכל הנוגע לדרכי ביצוע צו ההבאה, שכן ממילא נתונה לרשם ההוצאה לפועל המורה על הוצאת הצו, הסמכות להורות על הבאת החייב בפני רשם בלשכה שבה מתנהל התיק, בנסיבות המצדיקות זאת.

הבקשה דנא

7.

לטענת המבקשת יש ליתן רשות ערעור, שכן מדובר בשאלה עקרונית בעלת השפעה רוחבית על כלל תיקי ההוצאה לפועל המתנהלים בלשכות השונות, ואת זאת ניתן ללמוד מצירוף המדינה כצד להליך. אשר לסוגיה גופה – המבקשת מתארת באריכות את האופן בו מבוצעים כיום צווי הבאה, תוך הסתמכות על עדותו של רפ"ק מימון. לטענתה, ככלל, מובא החייב ללשכת ההוצאה לפועל הקרובה למקום מעצרו, שתהא לרוב הלשכה הקרובה למקום מגוריו, שם נערכת לו, על-ידי רשם ההוצאה לפועל, חקירת יכולת לקונית שלא בנוכחות הזוכה. לאחר החקירה, וגם אם נקבע בצו ההבאה כי החייב יפקיד ערובה להבטחת התייצבותו לחקירת יכולת בלשכה בה מתנהל התיק בהתאם לסעיף 69יב(ד), הלה משוחרר לביתו, אף ללא הפקדת הערובה כאמור. לאחר מכן, כאשר אינו מתייצב לחקירת יכולת בלשכה בה מתנהל התיק, לא עומד לזוכה כל אמצעי לבד מהגשת בקשה נוספת להוצאת צו הבאה נגד החייב, שיבוצע גם הוא בלשכה הקרובה למקום מעצרו, וחוזר חלילה. בהקשר זה, מבהירה המבקשת כי היא מסכימה לקביעה לפיה הוראת תקנה 114 מבטאת את ברירת המחדל, כאשר בנסיבות המתאימות ניתן להביא את החייב דווקא ללשכה בה מתנהל עניינו באמצעות שימוש בהוראת סעיף 69יב(ד). ואולם, לגישתה, לא יתכן כי צווי ההבאה יוסיפו להתבצע כפי שהם מתבצעים כיום, כאשר ייתכן מצב בו הזוכה לא יוכל לממש את זכותו לחקור את החייב בחקירת יכולת לפני הרשם הדן בתיק. לפיכך, לגישתה, יש לחייב את הרשויות לקבוע נהלים ברורים באשר לאופן יישום סעיף 69יב(ד), באופן שיאפשר קיום הוראותיו בפועל.

המבקשת מדגישה כי יש לברך על כך שבתי המשפט בערכאות הקודמות עמדו על הדרכים והאפשרויות הנוספות בהן ניתן להבטיח התייצבותו של החייב לחקירה בלשכה בה מתנהל תיקו, או עמדו על האפשרות להעברת חומרים במעמד צד אחד לרשם אשר לפניו יובא החייב. אלא שטענתה כי בכך לא סגי, שכן בפועל, דרכי פעולה אלו אינן מיושמת כלל. לגישתה, רק הכרה מפורשת בזכותו של כל זוכה לחקור את החייב בתיק ההוצאה לפועל באופן ישיר, תבטיח שימוש של רשמי ההוצאה לפועל בכלים שהעניק להם המחוקק בסוגיה. בהקשר זה טוענת המבקשת, כי שגה בית משפט השלום עת קבע, קביעה שאומצה גם על-ידי בית המשפט המחוזי, כי על הזוכה להמציא נתונים שיש בכוחם להצביע על חשיבות נוכחותו בחקירת היכולת. לגישתה, עצם בקשתו של הזוכה להיות נוכח בעת חקירת החייב, ולו לשם מימוש זכותו לעשות כן, מהווה תנאי מספק שיצדיק קיום חקירת יכולת שתתקיים בלשכת ההוצאה לפועל בה מתנהל התיק, כדי שתתאפשר נוכחות הזוכה וחקירת החייב על-ידו. המבקשת מבהירה, כי מערכת ההוצאה לפועל היא מערכת אדברסרית, כאשר הזוכה הוא הגורם היחיד אשר נוקט בפעולות נגד החייב בהתבסס על המידע המצוי בידיו. לגישתה, ככל שבוחר הזוכה לפעול באופן אקטיבי בניסיון לדלות מידע על החייב, שומה על רשם ההוצאה לפועל לאפשר לו לעשות זאת ולממש את זכותו הבסיסית.

דיון והכרעה

8.

לאחר העיון בבקשה על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף בלי שתתבקש תשובה. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול רביעי" תינתן במשורה, כאשר "צריכות לשרור נסיבות נדירות שבנדירות, קיצוניות ממש, כדי שערכאה שיפוטית רביעית תידרש לאותה מחלוקת" (רע"א 9885/06

שלטי הגליל מ.ס (1996) בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ,

פסקה ד(3) ( 18.3.2007 )) . כפי שיובהר להלן, מצאתי כי המצב המשפטי בסוגיה דנא מבורר דיו, ואף מוסדר בהוראות החוק הרלוונטיות, ובפסקי דינן המפורטים והמנומקים של הערכאות הקודמות. על-כן, הגם שמדובר בסוגיה משפטית עקרונית בעלת השלכות רוחב, הסדרתה אינה מצריכה הידרשות נוספת של בית משפט זה בדרך של מתן רשות ערעור וקיום דיון בערעור. מכל מקום, וזה העיקר בקשר עם ההצדקה במתן רשות ערעור, כפי שיובהר להלן עניינה הספציפי של המבקשת אינו מצדיק קיום דיון ב"גלגול רביעי" שכן לא עלה בידה להראות שאילו היו פועלים במתכונת המבוקשת על-ידה היה בכך לשנות את פני הדברים.

9.

סעיף 67 לחוק, שכותרתו "חקירת יכולת", קובע כדלקמן:

" 67.

(א)

רשם ההוצאה לפועל רשאי, מיזמתו או לפי בקשת הזוכה או החייב, לחקור במצבו הכלכלי של החייב, נכסיו, גובה הכנסתו ומקורותיה, יציאותיו מישראל וכניסותיו לישראל, חובותיו והוצאותיו כדי לברר את יכלתו של החייב לקיים את פסק הדין (בחוק זה - חקירת יכולת).

(א1)

(1)

חייב שאין ביכולתו לשלם את החוב הפסוק במלואו או בשיעורים שנקבעו, יתייצב לחקירת יכולת בכל יום שבו פתוחה לשכת ההוצאה לפועל, בתוך 21 הימים ממועד המצאת האזהרה כאמור בסעיף 7 או בתוך מועד אחר שנקבע באזהרה;

[...]

(ב)

בחקירת יכולת רשאי רשם ההוצאה לפועל להזמין לחקירה את החייב וגם עדים, ולכוף התייצבותם, מתן עדות והגשת מסמכים, בדרך שמוסמך לכך בית משפט.

(ב1)

התייצב החייב לחקירת יכולת כאמור בסעיף קטן (א1), רשאי רשם ההוצאה לפועל לקיים את חקירת היכולת אף ללא הזמנת הזוכה; התקיימה חקירת יכולת ללא הזמנת הזוכה, רשאי הזוכה לבקש מרשם ההוצאה לפועל לקיים חקירת יכולת נוספת בנוכחותו".

[...]".

כעולה מסעיף משנה (ב1), יכול ותתבצע חקירת יכולת שלא בנוכחותו של הזוכה, כאשר הרשם הוא המבצע את החקירה, כשלרשות הרשם עומדות סמכויות רבות הנמנות, בין היתר, בסעיף משנה (ב). אפשרות זו נובעת מאופיו האינקוויזיטורי של תפקיד רשם ההוצאה לפועל בפרט ושל ההליך בכלל, כפי שעמדו על-כך המלומדים בר-אופיר וגלבוע במאמרם:

" ... להבדיל משופט אדברסרי, שאינו יורד ל'זירת ההתגוששות' שבין בעלי הדין, ממלא ראש ההוצאה לפועל תפקיד אינקוויזיטורי ראשון במעלה ובחשיבות, וייתכן שמזווית ראייה זו הוא יוצא דופן בנוף המשפטי הישראלי. על ראש ההוצאה לפועל למלא תפקיד פעיל בכל שלביה של חקירת היכולת, החל בתכנון מהלכיה הראשונים וכלה בחקירה פעילה של החייב והעדים. ראש ההוצאה לפועל אינו גורם אובייקטיבי שדן ופוסק במחלוקת מהותית בין יריבים. חוק ההוצל"פ הטיל עליו חובה לקדם את פירעון חובותיהם של החייבים, בכפוף לדין ולהוראות החוקתיות, ולכן עליו להפשיל את שרווליו, לעמוד במרכז העניינים ולהפעיל באופן נמרץ ודינמי את סמכויותיו החוקיות. נוסיף ונאמר כי גם אם החקירה מבוצעת בעיקרה על ידי בא כוחו של הזוכה – בכל זאת נתונה בידי ראש ההוצאה לפועל סמכות יתרונית (פריבילגית) של ניהול החקירה וניתובה בכל שלביה" (דוד בר-אופיר ומאיר גלבוע "חקירת יכולת – תפקיד ראש ההוצאה לפועל בזירת ההתמודדות בין הזוכה לחייב" המשפט יא 437, 445 (2007), וראו גם עמ' 445-442).

אפשרות זו אף נובעת משיקולי יעילות, שכן חייב שאין ביכולתו לשלם את החוב הפסוק במלואו או בשיעורים שנקבעו, עשוי להתייצב לחקירת יכולת בכל אחד מ-21 הימים ממועד המצאת האזהרה, כקבוע בסעיף 67(א1) . במצב דברים זה, מטעמי יעילות, כמו גם מטעמים של הגנה על האינטרסים והזכויות של החייב, אין מקום לדחות את החקירה למועד אחר כדי לאפשר את הזמנתו של הזוכה, שכן רשם ההוצאה לפועל הוא בעל המומחיות בניהול ההליך. אמנם, סעיף 67(ב1) לחוק מאפשר לזוכה אשר לא הוזמן לחקירת היכולת של החייב, לבקש מרשם ההוצאה לפועל קיום חקירה נוספת, הפעם בנוכחותו. ואולם, לזוכה אין זכות קנויה כי בקשתו זו תענה בחיוב, והעניין נתון לשיקול דעתו של רשם ההוצאה לפועל. האחרון יפעיל שיקול דעת זה בהתבסס על הנתונים והמידע שיציג בפניו הזוכה, תוך שיבחן האם יש בהם כדי להשפיע על תוצאות חקירת היכולת. רוצה לומר, עצם בקשתו של הזוכה לקיים חקירה נוספת של החייב, בה יהיה נוכח, אינו מהווה תנאי מספיק לקיום חקירת יכולת שכזו, ועל הזוכה להראות כי יש בידו מידע רלוונטי או להצביע על כל נתון אחר שיצדיק קביעת חקירת החייב בידי הזוכה עצמו. יפים לעניין זה דבריו של המלומד דוד בר-אופיר:

" חקירה ללא הזמנת הזוכה:

הרשם רשאי לקיים את חקירת היכולת גם ללא הזמנת הזוכה. ואם התקיימה החקירה בלא שהוזמן, רשאי הזוכה לבקש מהרשם לקיים חקירת יכולת נוספת בנוכחותו (סעיף 67(ב1) לחוק). ההנחה היא שהרשם יכול לנהל חקירת יכולת גם מבלי שהזוכה יהיה נוכח בחקירה, שכן ניסיון העבודה היומיומי בהוצאה לפועל מצביע על כך כי לזוכים אין מידע משמעותי על נכסי החייב ועל יכולתו הכלכלית, וממילא לא יוכלו לסייע בגילוי פרטים מהותיים על יכולתו הכספית. עיקר הדברים הוא שעל הרשם לבצע חקירה בעצמו, ולהעלות פרטים מרביים (ככל שהדבר ניתן) על מצבו של החייב כמפורט בסעיף 67(א) לחוק. ואם לאחר החקירה שנעשתה על ידי הרשם מתברר כי הזוכה יוכל לתרום מהמידע שברשותו לחשיפת נכסיו של החייב, ניתן יהיה להזמין את החייב לחקירה נוספת לפי החלטת הרשם" (דוד בר-אופיר הוצאה לפועל – הליכים והלכות 451 (מהדורה שביעית, 2014).

10.

יוטעם, כי דומה שחלוקת תפקידים זו, במסגרתה ממלא רשם ההוצאה לפועל האמון על התיק תפקיד אקטיבי בהליך, מהווה מגמה ברורה בתחום ההוצאה לפועל אשר נובעת מההכרה במומחיות הרשם, בצד ההבנה כי אין מדובר בהליך שנועד לשרת את אינטרס הזוכה בלבד, כאשר גם למדינה יש אינטרס בעל חשיבות עליונה שפסקי הדין שיוצאים תחת ידה של הרשות השופטת ייאכפו. ביטוי למגמה זו, למשל, מהווה תיקון 29 לחוק במסגרתו הוסף פרק א'1 לחוק שעניינו "הוצאה לפועל במסלול מקוצר", אשר הופך את לשכת ההוצאה לפועל בגדר הליך מהיר זה לגוף אקטיבי הפועל מיוזמתו המלאה לשם אכיפת החובות, ואינו מסתפק בנקיטת פעולות מנהליות אותן מבקש הזוכה. בספרו עומד המלומד שחר קטוביץ על מגמה זו, תוך שהוא מציין את הרעיון המצוי בבסיס תיקון 29 לחוק:

"שינוי חקיקתי זה נושא בחובו כאמור שינוי תפיסתי אשר למעמדה של לשכת ההוצאה לפועל ושל רשם ההוצאה לפועל, תוך הפיכתה של לשכת ההוצאה לפועל מגוף מינהלי הפועל בשירות המדינה לשם ביצועם של פעולות מבצעיות כנגד חייבים בהתאם להנחיות הזוכים, ויצירתו של גוף מינהלי הפועל בשירות המדינה לשם אכיפתם של חיובים ופסקי דין הניתנים על ידי הרשות השופטת. שינוי זה הופך את לשכת ההוצאה לפועל לגוף אקטיבי במימושם של פסקי הדין ומסמכים סחירים אחרים שהוכרו כברי אכיפה, תוך הכרה בחשיבותה של האכיפה כגורם משלים לפעילותה של הרשות השופטת, וכמכשיר המבטיח את חיי המסחר והכלכלה התקינים, ושומר על תקינות עקרון שלטון החוק" (שחר קטוביץ סוגיות נבחרות בדיני ההוצאה לפועל 66 (2009)).

11.

אכן, סעיף 67 לחוק, אשר הובא לעיל, עוסק בחקירת יכולת שהתנהלה בלי שהוזמן הזוכה, וזאת בעיקר בשל התייצבותו הבלתי-צפויה של החייב לחקירה בתוך התקופה שנקצבה לו לשם כך. ואולם, אין כל הבדל משמעותי בין קיום חקירת יכולת במצב דברים מעין זה, כאשר החייב מתייצב בפני רשם ההוצאה לפועל בתאריך שאינו ידוע מראש, לבין חקירת יכולת המתבצעת כאשר מובא החייב מכוח צו הבאה בפני רשם בלשכת ההוצאה לפועל הקרובה למקום מעצרו, אשר אף היא מתנהלת שלא בנוכחותו של הזוכה, שאין כל אפשרות ליידעו מראש על קיומה, כפי שאף העיד רפ"ק מימון. על-כן, הוראותיו של סעיף 67(ב1) לחוק, הנוגעות לחקירת יכולת המתנהלת שלא בנוכחות הזוכה, ישימות, בשל הרציונל הזהה שביסוד הדברים, גם למצב בו חקירת היכולת מתנהלת בהיעדר הזוכה נוכח הבאתו של החייב ללשכה הקרובה למקום מעצרו בהתאם לצו ההבאה שהוצא נגדו, ועל-פי סמכויות הרשם שבפניו מובא החייב בהתאם להוראות סעיף 67יג לחוק. גם במצב זה, לאחר שנערכה החקירה שלא על-ידי בא-כוח הזוכה או בנוכחותו, באפשרות הזוכה לפנות לרשם ההוצאה לפועל בבקשה לקיום חקירת יכולת נוספת בנוכחותו, וזו תענה בחיוב ככל שיראה כי בידיו נתונים או חומרים שיש בהם כדי להשפיע על תוצאותיה של חקירת היכולת בעניינו של החייב ושיצדיקו חקירתו בידי הזוכה דווקא. בהמשך, במידה והחייב לא יתייצב לחקירת היכולת הנוספת שתקבע, ישקול הרשם, לבקשת הזוכה, לעשות שימוש בכלים העומדים לרשותו על-מנת להבטיח התייצבות החייב לחקירה בלשכה בה מתנהל התיק, כפי שיפורט להלן. מנגד, ככל שאין בידי הזוכה מידע ונתונים רלוונטיים המצדיקים קבלת בקשתו, לא תתקיים חקירת יכולת נוספת אך לשם מימוש בקשת הזוכה לחקור בעצמו את החייב. ויודגש, בבסיס קביעתי זו מצויה נקודת המוצא – עליה לא חלקה המבקשת, לפחות במסגרת בקשתה דנא – כי "ברירת המחדל" בכל הנוגע לביצוע צו הבאה שהוצא נגד חייב, היא הבאת החייב ללשכת ההוצאה לפועל הקרובה למקום מעצרו, וזאת בהתאם להוראות סעיף 69יב לחוק ותקנה 114(א) לתקנות. בהקשר זה, סבורני, בדומה לקביעת בית משפט השלום, כי ברירת מחדל זו מבטאת את האיזון הנכון בין זכויות הקניין של הזוכה, מחד גיסא, לבין זכויות היסוד של החייב והעלויות בהן נושא הציבור כולו, מאידך גיסא. יתרה מכך, קביעת מועד מראש לחקירת יכולת החייב בנוכחות הזוכה בכל פעם שהזוכה יבקש זאת, אף כשלא מתקיימת סיבה ראויה לעשות כן, תיצור עומס מיותר על יומני רשמי ההוצאה לפועל, שכן בלא מעט מקרים עלול החייב לא להתייצב, צו ההבאה אינו מבוצע וכד'. בהקשר זה אוסיף, כי נראה שהחלטת הרשמת אף היא יצרה מנגנון בעייתי ליישום, כאשר הורתה לזוכה לעקוב אחר ביצוע צו ההבאה ומקום ביצועו ולהתייצב במועד הבאת החייב בפני הרשם. נראה כי אין זה מעשי לקיים חקירת יכולת על-ידי הזוכה כאשר לא נקבע מראש מועד לכך והדבר תלוי במועד התייצבות החייב או במועד ביצוע צו הבאה נגדו.

יחד עם זאת, ועל כך עמדו הן בית המשפט המחוזי והן בית משפט השלום באריכות, ככל שאכן יוכח, עוד במעמד הוצאת הצו, כי קיים יתרון לחקירת החייב בידי הזוכה וכי הזוכה מחזיק במידע רלוונטי להליך זה, באמתחתו של הרשם מוציא הצו כלים שונים שעשויים להבטיח את התייצבותו של החייב בלשכת ההוצאה לפועל בה מתנהל תיקו, כך שתיערך חקירתו בנוכחות הזוכה ועל-ידו. כך, במקרים מעין אלו, שנראה כי הם חריגים, באפשרות הרשם מוציא הצו להורות כי במסגרת צו ההבאה אכן יובא החייב לפניו (ולא ללשכה הסמוכה למקום מעצרו) בהתאם לסעיף 69יב(א) לחוק (כמובן תוך התחשבות בעלויות הכרוכות בכך ובסבירותן ביחס לגובה החוב בתיק). לחלופין, באפשרות הרשם להורות במסגרת צו ההבאה על שחרור החייב בערובה, על מנת להבטיח התייצבותו תוך 24 שעות לפניו, כאשר במידה שלא יתייצב יורה הרשם על חילוט העירבון והעברתו לחשבון תיק ההוצאה לפועל, וזאת בהתאם לסעיפים 69יב(ד) ו-69יב(ה). בהקשר זה טוענת המבקשת, כאמור, כי הרשויות אינן מיישמות חלופה זו, כאשר החייב משוחרר ככלל אף ללא הפקדת הערובה, תוך שהיא מבססת טענתה על עדותו של רפ"ק מימון (עמ' 3 לפרוטוקול ההליך בבית משפט השלום). מעיון בעדותו של רפ"ק מימון לא שוכנעתי כי אכן כך הדבר, ועל כן טענות אלו של המבקשת אינן מבוססות כדבעי. יחד עם זאת, ככל שיש ממש בטענותיה, על הרשויות להבטיח קיום הוראות הצו כהלכה. בצד זאת אציין, כי בטרם יחליט הרשם מוציא הצו לנקוט באחת משתי החלופות שפורטו בפסקה זו, ניתן לבחון אפשרות לפעול בהתאם להצעתו של השופט ארנברג בעמ' 11 לפסק דינו של בית משפט השלום, לפיה יעביר הזוכה נתונים במעמד צד אחד לרשם ההוצאה לפועל אשר בפניו יובא החייב, וזאת בטרם ביצוע צו ההבאה. כך יובטח שיהיה בפניו כל המידע הדרוש לניהול חקירת היכולת, הגם שזו לא תתנהל בנוכחות הזוכה ובלשכה בה מתנהל התיק בעניינו של החייב, תוך פגיעה פחותה בזכויות החייב.

בצד זאת, גם לרשם שלפניו מובא החייב במסגרת צו ההבאה, ככל שהחייב מובא ללשכת הוצאה לפועל שאינה זו שבה מתנהל התיק, עומדים כלים להבטחת התייצבותו של החייב בלשכת ההוצאה לפועל בה מתנהל תיקו לשם עריכת חקירת היכולת, ככל ששוכנע כי קיימת חשיבות לניהול חקירת היכולת לפני הרשם שבפניו מתנהל התיק ובנוכחות הזוכה. כך, בהתאם להוראת סעיף 69יג(ב)(3) לחוק, רשאי הרשם במעמד ההבאה להזמין את החייב לחקירת יכולת במעמד הזוכה ולכוף את התייצבותו לחקירה. כמו כן, בהתאם להוראת סעיף 69יג(ב)(4) לחוק רשאי הוא לצוות על המצאת מסמכים או התייצבות החייב לפני הרשם שבפניו מתנהל התיק. כל זאת, כאשר לפי סעיף 69יג(ג) רשאי רשם ההוצאה לפועל במעמד ההבאה לכפות ציות או להעניש בשל אי-ציות להוראותיו בדרך שמוסמך לכך בית המשפט. בייחוד רשאי הרשם, לפי סעיף 69יג(ד) לחוק, לקבוע כי יראו חייב כבעל יכולת המשתמט מתשלום חובותיו אם לא מילא אחר החלטת רשם ההוצאה לפועל שניתנה לפי סעיף 60יג(ב).

12.

בבקשה נטען כי הכלים שנמנו לעיל, אותם העניק המחוקק לרשם על-מנת להבטיח במסגרת צו ההבאה את הבאתו או התייצבותו של החייב לפני הרשם בלשכת ההוצאה לפועל בה מתנהל התיק, הם טובים ויפים, אך בפועל לא נעשה בהם שימוש כדרוש. לפיכך מבקשת המבקשת כי תוכר חשיבות זכותה של הזוכה להיות נוכח במעמד החקירה. ואולם יוטעם שוב, סטייה מברירת המחדל הקבועה בתקנה 114(א) לתקנות לפיה צו ההבאה יבוצע בלשכת ההוצאה לפועל הקרובה למקום מעצרו של החייב, על-ידי שימוש בכלים שנמנו, תבוצע אך במקרים בהם יציג הזוכה נתונים המצויים בידו שיש בהם כדי ללמד על חשיבות נוכחותו בחקירה ויש בהם כדי להשפיע על תוצאותיה. על-כן, דומה כי בניגוד לטענות המבקשת, לא ניתן לקבוע שעצם רצונו של הזוכה להיות נוכח בחקירת החייב, הא ותו לא, מהווה תנאי מספיק לכך. כמובן שאם במקרה מסוים סבור הזוכה שהיה מקום להורות כאמור ובקשתו תידחה, יכול הוא להשיג על כך בפני ערכאת הערעור.

13.

בענייננו, לא המציאה המבקשת נתונים או מסמכים המצדיקים סטייה מברירת המחדל הקבועה בתקנה 114(א) לתקנות, לפיה יובא החייב בפני לשכת ההוצאה לפועל הקרובה למקום מעצרו, עת הגישה בקשתה לרשמת כי צו ההבאה נגד החייב יבוצע בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים, בה מתנהל התיק. גם בשלבים מאוחרים יותר, במסגרת ההליכים שהתנהלו בבית משפט השלום והמחוזי, לא הומצאו מסמכים מעין אלו. על-כן, לא נפל כל פגם בהחלטת הרשמת כי צו ההבאה יבוצע לפי נהלי המשטרה ובהתאם לברירת המחדל הקבועה בחוק, ודי בכך כדי להביא לדחיית בקשת רשות הערעור דנא.

14.

אסיים ואומר, כי במסגרת הבקשה לא טענה המבקשת דבר לעניין קביעותיו של בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לשאלה האם היה באפשרותה לערער בזכות לבית משפט השלום על החלטת הרשמת, או שמא היה עליה להגיש בקשת רשות ערעור על-מנת להשיג על החלטה זו. על-כן, ונוכח החלטתי לדחות את הבקשה, ממילא לא ראיתי לנכון להידרש לסוגיה. למעלה מן הדרוש אציין, כי בית המשפט המחוזי קבע, כאמור, כי אמנם סעיף 80(ב) קובע שערעור על החלטה לפי סעיף 69יב לחוק יהא ערעור בזכות, אך זאת רק כאשר מדובר בהחלטת רשם הנושאת אופי שיפוטי, ולא בהחלטה הנוגעת לאופן ביצוע הצו, הנושאת

אופי מנהלי. לקביעתו, במקרה האחרון, יש להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה, ואין מדובר בערעור בזכות. כשלעצמי סבורני כי עניין זה מצריך עיון, שכן אף אם יש מן ההיגיון ב הנמקה שהציג בית המשפט המחוזי לקביעתו, יש רגליים אף לעמדה נגדית לפיה יש לקרוא את הוראת סעיף 80(ב) לחוק כפשוטה, כך שכל החלטה הניתנת לפי סעיף 69יב לחוק היא החלטה שניתן להשיג עליה בדרך של ערעור בזכות בהיותה נוגעת להליכי צו הבאה, שהם הליכים העלולים להביא עימם פגיעה בחירות. מכל מקום, סוגיה זו לא עלתה במסגרת הבקשה דנא, ואיני מוצא מקום להידרש לה.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.