רע"א 9335/06 חסן בנא נ. שלוח חברה לביטוח בע"מ

בפני בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (סגן הנשיא י' גרוס וכבוד השופטים א' קובו ומ' רובינשטיין), בו התקבל ערעור המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת ז' אגי).

1.

מ דובר בתיק אשר נידון במשך זמן רב ובפני מספר ערכאות, וטרם הסתיים הדיון בו. ראשיתו בתביעה בסדר דין מקוצר שהגיש המבקש בשנת 2000 כנגד המשיבה בבית משפט השלום בנתניה. המשיבה הגישה בקשת רשות להתגונן כנגד התביעה, וכן בקשה נוספת להעברת הדיון לבית משפט השלום בתל-אביב. רשמת בית משפט השלום בנתניה (הרשמת מ' כהן) דנה בבקשות, והחליטה לקבל את שתיהן – כלומר להעניק למשיבה רשות להתגונן, וכן להעביר את הדיון לבית משפט השלום בתל-אביב.

המבקש ערער לבית משפט השלום בנתניה על החלטת הרשמת ליתן למשיבה רשות להתגונן. בית המשפט קיבל את הערעור, ודחה את בקשת המשיבה למתן רשות להתגונן (להלן "החלטת בית משפט השלום").

המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום.

ביני לביני, ומשקבע בית משפט השלום בהחלטתו כי לא ניתנת למשיבה רשות להתגונן, דן בית משפט השלום בתל-אביב בתיק העיקרי וקיבל את תביעת המבקש (להלן "פסק דינו של בית משפט השלום"). למחרת מתן פסק הדין הגישה המשיבה בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין – בקשה שהתקבלה, אולם לא הגישה ערעור עליו.

משניגש בית המשפט המחוזי (השופטת ה' גרסטל) לדון בבקשת רשות הערעור החליט להפעיל את סמכותו שבתקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 לדון בבקשה כבכתב ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום. בית המשפט היה מודע לכך שניתן פסק דין בתביעה, ונימק את החלטתו בכך שעל פניו יש ממש בבקשה, וכי לא ייגרם בכך עיוות דין.

המבקש הגיש על החלטתה של השופטת גרסטל בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"א 3622/02), אך הבקשה נדחתה.

2.

בית המשפט קמא דן בערעור, והחליט לקבלו "באופן שיש ליתן ל[משיבה] רשות להתגונן". בית המשפט קבע, כי השימוש בתקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי נעשה על מנת לחסוך בהליך מיותר, שכן הטענות שהעלתה המשיבה בבקשת רשות הערעור הן אותן טענות שהיתה מעלה בערעור על פסק דינו של בית משפט השלום.

בנוסף, קבע בית המשפט כי החלטת בית משפט השלום שלא ליתן למשיבה רשות להתגונן התבססה על שגיאת קולמוס בתצהיר שצורף לבקשה להתגונן, וכי אין להלקות את המשיבה רק בשל כך. לגופו של ענין נקבע, כי תצהיר המשיבה מגלה טענת הגנה אפשרית, ולכן יש להעניק לה רשות להתגונן.

3.

בבקשתו טוען המבקש, כי משניתן פסק דינו של בית משפט השלום נבלעה בתוכו ההחלטה ליתן רשות להתגונן, ולכן דינו של הערעור שעמד בבית המשפט קמא הוא דחיה על הסף. לטענת המבקש, מכאן נובע כי הדרך היחידה שנותרה בפני המשיבה לתקוף את ההחלטה, היא במסגרת הערעור על פסק הדין.

בהמשך טוען המבקש, כי גם לגופו של עניין לא היה מקום לקבל את הערעור וליתן למשיבה רשות להתגונן, שכן ההגנה שמציגה המשיבה היא "על פניה כללית, סתמית ונטולת פירוט בטענות הדלות שבה".

בתשובתה טוענת המשיבה, כי נסיבות המקרה אינן מצדיקות דיון במסגרת גלגול שלישי (ולמעשה רביעי), שכן הן בעלות אופי פרטני ונקודתי. לגופו של ענין נטען, כי פסק דינו של בית משפט קמא מוצדק, שכן החלטת בית משפט השלום היתה מוטעית, והיה מקום ליתן למשיבה רשות להתגונן.

המבקש הגיש בקשה להשיב לתגובת המשיבה על מנת "להעמיד דברים על דיוקם המלא" וכדי להבהיר את עמדתו.

4.

לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבה מוצא אני כי דינה להידחות.

כידוע, רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן רק במקרים המעלים שאלה "בעלת חשיבות משפטית או ציבורית" החורגת מד' אמותיו של המקרה הספציפי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). המקרה שבפנינו, אשר מהווה למעשה גלגול רביעי, אינו מעורר שאלה עקרונית שכזו, ולכן אינו נמנה על אותם המקרים החריגים. רשות ערעור בגלגול רביעי תינתן רק במקרים חריגים שבחריגים, ויפים לעניין זה דבריו של השופט רובינשטיין:

"איני יכול שלא לומר בחתימת הדברים, כי צריכות לשרור נסיבות נדירות שבנדירות, קיצוניות ממש, כדי שערכאה שיפוטית רביעית תידרש לאותה מחלוקת. מעבר לנושא לעיצומו, מדיניות שיפוטית ולוא גם הליברלית ביותר, אינה יכולה ככלל להלום, בעומס שבו נתונים בתי המשפט, גלגול רביעי. ראוי שהמבקשים לפתוח הליך כזה – ואף אם חשים הם טרוניה - יתנו דעתם לזאת, ולא יכלו זמנם, ממונם וזמנו של בית המשפט" (רע"א 9885/06 שלטי הגליל מ.ס (1996) בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ סניף כרמיאל (טרם פורסם, 18.3.07)).

בנוסף, ערכאת ערעור ככלל (גם בערעור בזכות) תמעט להתערב בהחלטת הערכאה הדיונית ליתן לנתבע רשות להתגונן, "שהרי לא נמנע מהתובע יומו בבית המשפט" (רע"א 732/05 האפוטרופוס הכללי נ' סלמה (טרם פורסם, 4.1.07), ההדגשה במקור).

קל וחומר בן בן בנו של קל וחומר שכך יהיה גם בגלגול הרביעי המיותר מלכתחילה שמבקש המבקש להביא לפתחנו.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.

המבקש ישלם הוצאות המשיבה בסכום של 15,000 ש"ח.