רע"א 7750/16 רע"א 7750/16

בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 5.9.2016 של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' כהן ) ברע"א 58771-02-16, בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 3.1.2016 של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט העמית מ' סובל ) בעש"א 41931-09-15, שבגדרו נדחה ערעור המבקש על החלטתה מיום 3.8.2015 של לשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב (כב' הרשמת ק' פרג'ון זיטמן ; להלן: הרשמת ) בתיק מס' 01-23693-04-2 (להלן: תיק ההוצל"פ ), אשר דחתה ברובה את בקשת המבקש בטענת "פרעתי".

רקע והליכים קודמים

1.המבקש הוא החייב בתיק ההוצל"פ, אשר נפתח לשם ביצוע פסק דין שניתן בהעדר הגנה בשנת 2004, במסגרתו חויב המבקש לשלם למשיבה סך של 58,400 ש"ח. בעת מתן החלטת הרשמת העומדת ביסוד ההליך דנא, החוב בתיק ההוצל"פ עמד על סך של 229,755 ש"ח. כעולה מהחלטת הרשמת, המשיבה, היא הזוכה בתיק ההוצל"פ, לא פעלה לגביית החוב מאז מועד פתיחת התיק ועד ליום 12.2.2015, משך כ-11 שנים. מספר חודשים לאחר מכן, ביום 3.5.2015, הגיש המבקש בקשה לסגור את תיק ההוצל"פ, בטענה שהחוב בתיק נפרע במלואו בסמוך לאחר פתיחתו, טענה לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצל"פ ). לחלופין, המבקש עתר להפחית מסכום החוב את הפרשי ההצמדה והריבית שהצטברו לאורך השנים בהן לא פעלה המשיבה. בהחלטת הרשמת צוין, כי בקשה זו של המבקש הוגשה בלי שצורפה לה אסמכתא כלשהי המעידה על תשלום החוב או מפרטת הסדר לפירעונו.

הרשמת דחתה את בקשת המבקש, בקבעה כי האחרון לא הרים את הנטל הראייתי הנדרש כדי להוכיח כי סילק את חובו ולא הציג כל תימוכין לטענותיו, אשר נטענו בעלמא. הרשמת נעתרה באופן חלקי לבקשת המבקש להפחתת הפרשי ההצמדה והריבית שהתווספו לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ ועד ליום 12.2.2015, המועד בו החלה המשיבה לפעול בתיק. נקבע, כי יש להפחית סכומים אלו מהחוב נוכח חוסר המעש מצד המשיבה בתקופה זו, שכן תיק ההוצל"פ אינו יכול לשמש למשיבה מעין "תכנית חיסכון", במסגרתה אי-נקיטת הליכים מוליכה לצבירת סכומים נוספים.

2.כלפי החלטת הרשמת הגיש המבקש ערעור לבית משפט השלום, בצירוף תצהיר לאימות העובדות הנטענות, בגדרו השיג על דחיית טענתו לפיה פרע את החוב בתיק ההוצל"פ, כמו גם על הקביעה לפיה עליו לשאת בתשלום הפרשי הצמדה וריבית בגין התקופה שלאחר שהחלה המשיבה לפעול בתיק ההוצל"פ. בצד זאת נטען, כי נוכח חלוף הזמן הניכר בין פתיחת תיק ההוצל"פ לבין נקיטת המשיבה בפעולות לגביית החוב, אין בידיו אסמכתאות התומכות בתשלום החוב או בקיומו של הסדר כלשהו לפירעונו.

בית משפט השלום לא מצא להתערב בממצאים העובדתיים שקבעה הרשמת, בציינו כי טענות המבקש נדחו על בסיס עובדות ברורות שהובאו בכתב ועל-יסוד המסקנות המשפטיות המתבקשות. הודגש, כי נטל ההוכחה מוטל על הטוען לפירעון החוב, ורק לאחר שעמד בנטל זה יועבר הנטל לכתפי הצד שכנגד, ומשלא הציג המבקש ולו בדל ראיה לטענה בדבר תשלום החוב, לא קיימת הצדקה להעברת הנטל לסתור למשיבה. בית משפט השלום הוסיף וקבע, בין היתר, כי על-אף חלוף הזמן הרב ממועד פתיחת תיק ההוצל"פ, אין זה סביר שאין בידי המערער כל אסמכתא או הסבר כדי להעיד על פירעון החוב, או לספק פירוט על-אודות ההסדר שנקבע לפירעון, כדוגמת מועדי ואמצעי תשלום.

3.כלפי פסק דינו של בית משפט השלום הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, בגדרה חזר על עיקר הטענות שהעלה בפני הערכאות הקודמות. עוד טען המבקש, כי היה על הערכאות הקודמות לקיים דיון בעל-פה בעניינו, ובכך לאפשר לצדדים הזדמנות לחקור אחד את השני על-אודות תצהיריהם, וכן ליצור הזדמנות נאותה להתרשם ממהימנותו של המבקש. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור, וקבע כי היא אינה מעוררת שאלה רחבה החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, ולכן אינה עומדת באמות המידה לדיון ב"גלגול שלישי". הוטעם, כי מסקנותיו של בית משפט השלום אינן מגלות כל עילה להתערבות, שכן המותב בחן היטב את החלטת הרשמת, שנסמכה על החומר שהונח בפניה. בית המשפט המחוזי הצטרף למסקנות אליהן הגיעו הערכאות הקודמות לפיהן המבקש לא הציג ולו ראשית ראיה כדי לתמוך בטענתו שפרע את החוב בתיק ההוצל"פ, ולא הרים את הנטל הראשוני הנדרש על-מנת להעבירו למשיבה להביא ראיות לסתור.

הבקשה דנא

4.כלפי החלטתו של בית המשפט המחוזי הוגשה הבקשה דנא. לשיטת המבקש, עניינו מעורר מספר שאלות עקרוניות המצדיקות דיון בבית משפט זה ב"גלגול רביעי", אשר נוגעות לכללים הדיוניים החלים על בירור טענות "פרעתי" המובאות בפני לשכת ההוצאה לפועל, כמו גם להיקף חובתה של ערכאת הערעור להכריע בטיעונים העובדתיים המובאים בפניה. לגישתו של המבקש, נפל פגם בהחלטת הרשמת, שכן זו דחתה את טענת ה"פרעתי" בלי לקיים דיון במעמד הצדדים. כמו כן, המבקש סבור כי שגה בית משפט השלום כשלא קיים דיון בערעור במעמד הצדדים, וכשלא נדרש לטענות המבקש בדבר הסדר החוב לגופן. בהקשר זה נטען, כי ערכאה שיפוטית המשמשת כערכאת ערעור על החלטתו של רשם הוצאה לפועל בטענת "פרעתי" היא ייחודית, שכן בסמכותה לדון בטענות עובדתיות המובאות בפניה לגופן , על-אף שנדונו זה מכבר בפני לשכת ההוצאה לפועל. עוד נטען, בין היתר, כי על בית משפט זה לקבוע על מי מהצדדים מוטל נטל הראיה במקרים בהם הזוכה השתהה במימוש חוב שנפסק לטובתו.

5.לשלמות התמונה יצוין, כי ביום 1.2.2017 הגיש המבקש בקשה לצרוף אסמכתא נוספת לבקשת רשות הערעור , היא החלטתו של בית משפט זה ברע"א 5485/99 פינטו נ' בנק לאומי לישראל בע"מ , פ"ד נד(3) 337 (16.7.2000) (להלן: עניין פינטו ), בה נדונה טענה דומה בדבר חובתה של הערכאה הדנה בערעור על החלטת לשכת הוצאה לפועל להידרש לטענות עובדתיות לגופן. לגישת המבקש, תוכנה של החלטה זו עשוי לתמוך בטענותיו. ייאמר כבר עתה, כי בהינתן הנימוקים והסימוכין שיובאו בהמשך, לא מצאתי כי יש בצירוף האסמכתא שנתבקש כדי לסייע למבקש.

דיון והכרעה

6.לאחר העיון בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות, אף בלי להורות על הגשת תשובת המשיבה. הלכה ידועה היא, כי רשות ערעור ב"גלגול רביעי" תינתן אך במשורה,

מקום בו מתעוררת שאלה בעלת חשיבות רחבה שטרם ניתנה עליה הדעת, ובהתקיים "נסיבות נדירות שבנדירות, קיצוניות ממש" ( רע"א 9885/06

שלטי הגליל מ.ס (1996) בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ , פסקה ד(3) (18.3.2007)). טענותיו של המבקש תחומות לאופן יישום הדין הקיים על עניינו הפרטני, ולממצאים שבעובדה שנקבעו על-ידי הערכאות הקודמות, ולכן אינן עומדות באמות מידה אלה.

לכאורה, יש ממש בטענת המבקש לפיה היה על בית משפט השלום לדון במסגרת הערעור בטענותיו העובדתיות לגופן ולצורך כך לקיים דיון במעמד בעלי הדין. על סוגיה זו עמדתי בעבר, והיא נדונה גם בעניין פינטו

אליו הפנה המבקש. אכן, במסגרת דיון בערעור על החלטות רשם הוצאה לפועל, בית משפט השלום אינו בגדר ערכאת ערעור במובנה הרגיל, המקיימת ביקורת ערעורית גרידא. בערעור על החלטות רשם הוצאה לפועל, חל עקרון "הערכאה הכפולה", והדבר נלמד מחובת המערער לצרף לכתב הערעור תצהיר לאימות העובדות. על כן, טענות עובדתיות וראיות שהובאו בפני לשכת ההוצאה לפועל אכן ניתנות ל"שמיעה מחדש" במסגרת הליך הערעור (ראו: רע"א 406/15 קורץ נ' מפעלי תחנות בע"מ , פסקאות 13-12 (4.8.2015) (להלן: עניין קורץ ); ראו גם: המ' 578/70 סעדה נ' אלחוסייני , פ"ד כד(2) 437, 439 (1970)). עם זאת, אין משמעותה של "שמיעה מחדש" קיומו של ההליך הדיוני בשנית בכל מקרה, ויהיה על בית המשפט שלערעור "לקבל ולשמוע טענות עובדתיות וראיות חדשות

רק ככל שעולה הצורך בכך בנסיבות הערעור וככל שהדבר נדרש לצורך בירור עובדתי" (עניין קורץ , פסקה 13; ההדגשה אינה במקור – צ.ז. ).

מאחר שהמבקש לא הציג בכתב הערעור שהגיש לבית משפט השלום טענות עובדתיות חדשות כלשהן – לא ראשית ראיה לפירעון החוב, ולא, למצער, הסבר מפורט אודות אופן פירעון החוב – נראה כי לא עלה צורך ב"שמיעה מחדש" של הדברים בפני בית משפט השלום לשם בירור העובדות וההכרעה בערעור. זאת ועוד – המבקש העלה טיעון מפורש ומפורט לעניין הצורך בקיום דיון בעל-פה בערעור שהוגש לבית משפט השלום רק בבקשתו דנא. כך, למשל, בית משפט השלום החליט ביום 22.11.2015 כי לאחר שעיין בהודעת הערעור נוכח שאין מקום לקיום דיון וניתן להכריע בערעור על-יסוד טיעונים בכתב. בהחלטה נקבע סדר הגשת עיקרי הטיעון והסיכומים. בהמשך להחלטה זו, שניתנה בהעדר הצדדים, הגיש המבקש עיקרי טיעון וסיכומים ולא טען דבר וחצי דבר כלפי ההחלטה שלא לקיים דיון בעל-פה בערעור ולא ביקש שינוי החלטה זו שניתנה מבלי שהתאפשר לו לטעון בסוגיה. בנוסף, בהודעת הערעור שהוגשה לבית משפט השלום, כמו גם בסיכומים, נטען באופן לאקוני כי רשמת ההוצאה לפועל טעתה כשלא קיימה דיון בטענת פרעתי. לא נטען במפורש כי היה מקום לקיים דיון בעל-פה ולא נומק מדוע היה צורך בדיון כזה. ודוק – רשם הוצאה לפועל רשאי לדון בבקשה במעמד הצדדים או בהעדרם , והכל לפי שיקול דעתו בנסיבות העניין, ובכפוף להלכות שעניינם קיום דיון בעל-פה בבקשות בכתב מקום בו קיימת מחלוקת עובדתית (ראו: תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 שתקנה 27א לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 מפנה לפרק בו היא כלולה; דוד בר-אופיר הוצאה לפועל: הליכים והלכות 266 (מהדורה שביעית 2015)). לפיכך, כאשר המבקש, שעליו הנטל להוכיח פירעון החוב, לא כלל בתצהירו עובדות שעשויות לבסס את טענתו, אין לכאורה חובה לקיים דיון בתקווה שאת שהחסיר יוכל להשלים באמצעות חקירת הצד שכנגד. יהא הדבר אשר יהא – כאמור לעיל, במסמכי הערעור שהוגשו לבית משפט השלום לא נמצא טיעון סדור בעניין זה, מעבר לטענה לאקונית וסתמית, והמבקש לא העלה בפני בית משפט השלום את הטענה לפיה עליו לקיים דיון. אין כל מקום להעלות עניינים אלה לראשונה במסגרת הבקשה דנא.

7.יתר טענות המבקש נוגעות לקביעות הערכאות הקודמות בדבר הוכחת פירעון החוב או, למצער, הרמת הנטל הראייתי על-מנת להעביר את הנטל המשני לכתפיה של המשיבה. מדובר בעניינים מובהקים שבעובדה, ואין זה מתפקידו של בית משפט זה להידרש לטענות כגון-דא בלי שאלה הובאו לצד שאלה עקרונית המצדיקה דיון רביעי בעניין. ויוזכר, בגדר למעלה מן הדרוש, כי על הטוען לפירעון החוב הראיה להוכיח טענתו, ואף במקרה של שיהוי ניכר מצד הזוכה בנקיטת צעדים במסגרת תיק הוצאה לפועל, הנטל המשני לסתור את טענת ה"פרעתי" יועבר לכתפי האחרונה רק לאחר שהציג החייב ראיות לכאורה להוכחת טענותיו (ראו: סעיף 19 לחוק ההוצל"פ; רע"א 10272/07 עזבון המנוח אבא בביוף ז"ל נ' עיריית חיפה (15.7.2008)). דומה כי המבקש לא עמד בדרישת סף זו.

נוכח האמור, דין הבקשה להידחות. משלא נתבקשה תשובה, לא יעשה צו להוצאות.