בע"מ 7732/16 פלוני נ. פלוני

1.

כעולה מהחלטות הערכאות הקודמות, המבקשת היא הזוכה בתיק הוצאה לפועל (להלן: תיק ההוצאה לפועל ) אשר נפתח למימוש פסקי דין שבמסגרתם חויב המשיב בתשלום מזונות עבור המבקשת וילדיהם המשותפים של המבקשת והמשיב. ביום 15.1.2003 הגיעו הצדדים להסכם שקיבל תוקף של פסק דין שלפיו המשיב יוסיף לשלם את המזונות לפי החלטה קודמת בעניין, וכי כאשר יחל המשיב לעבוד בעבודה מסודרת ישלם למבקשת על חשבון החוב בתיק ההוצאה לפועל סך של 1000 ש"ח בחודש (להלן: ההסכם ). עוד נקבע בהסכם, כי המבקשת תהיה רשאית להמשיך לפעול בתיק ההוצאה לפועל בגין מזונות עבר והפרשים העולים על הסכומים שקיבלה מהמוסד לביטוח לאומי, אך לא תהיה רשאית לנקוט בהליכי מאסר. מאז אושר ההסכם האמור, המבקשת לא נקטה בהליכים בתיק ההוצאה לפועל משך כ-10 שנים. בשנת 2012 או 2013 החלה המבקשת לפעול בתיק ההוצאה לפועל לגביית החוב שהיה קיים בשנת 2003, ערב אישור ההסכם, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. בהמשך, הגישה המבקשת בקשות להגדלות קרן בגין מזונותיה שלה ומזונות בתה (עד שבגרה) גם משנת 2003 ואילך. המשיב הגיש בקשה בטענת "פרעתי", שלפיה הוא שילם למבקשת במהלך השנים את מזונותיה וכן את מזונות בתם עד שבגרה, בדרכים שונות; וכי השיהוי הארוך שנפל בהתנהלות המבקשת תומך בטענתו האמורה. ביום 22.6.2014 קיבלה רשמת ההוצאה לפועל (כב' הרשמת מ' אליהו ; להלן: הרשמת ) את טענת "פרעתי" של המשיב, והורתה כי חוב המזונות של המשיב יחושב החל מן המועד שבו פעלה המשיבה לגביית החוב לאחר 10 שנים שלא עשתה כן.

2.

ערעור שהגישה המבקשת על החלטה אחרונה זו, נדחה בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (כב' השופט א' שני ). נקבע כי בשל העובדה שהמבקשת נמנעה מלפעול במשך שנים רבות לגביית החוב – דבר שיש בו כדי להביא להרעת מצבו של המשיב ולפגיעה בזכויותיו הדיוניות – הנטל להוכיח כי החוב לא סולק מוטל על שכמה של המבקשת. בהמשך לכך, אימץ בית המשפט את הקביעות העובדתיות שקבעה הרשמת, ואת מסקנתה נוכח הראיות שהונחו לפניה, שלפיהן המבקשת מחלה על חובו של המשיב, ככל שאכן נותר כזה.

3.

בקשת רשות לערער שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ש' שוחט ), נדחתה אף היא. נקבע כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי", שכן במקרה דנן לא נפל פגם דיוני היורד לשורש ההליך; לא קיימת חשיבות משפטית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים; וכן לא קיימים שיקולי הגינות המצדיקים מתן רשות לערער. עוד נקבע, כי השאלות העיקריות שמתעוררות במקרה דנן הן שאלות עובדתיות הקשורות לנסיבות המקרה הספציפי, וככאלה הן אינן מצדיקות מתן רשות לערער. כמו כן, נדחו טענות המבקשת שלפיהן נגרם לה עיוות דין משום שהחלטת הרשמת ופסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה נעדרים התייחסות לחלק מהסוגיות שהעלתה המבקשת בפניהם; וביניהן היעדרה של קביעה מדויקת של הרשמת באשר לסכומים אותם שילם המשיב למבקשת.

4.

מכאן הבקשה שלפניי, שבגדרה שבה המבקשת, בעיקרו של דבר, על הטענות שהעלתה בערכאות הקודמות. לטענתה, נפל פגם בהחלטת הרשמת, שכן זו קיבלה את טענת "פרעתי" של המשיב תוך שהתעלמה מטענותיה של המבקשת. כמו כן, טוענת המבקשת כי בית המשפט לענייני משפחה, כמו גם בית המשפט המחוזי, לא דנו בטענותיה לגופן, ונסמכו אך על קביעות הרשמת. לאור זאת, טוענת המבקשת כי אין להחיל על בקשתה אמת מידה מחמירה בעת בחינת הבקשה דנן.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. בענייננו, מדובר ב"גלגול רביעי" של הליך אשר הובא לפני רשמת ההוצאה לפועל, בית המשפט לענייני משפחה, בית המשפט המחוזי, וכעת לפניי. כידוע, רשות לערער ב"גלגול רביעי" ניתנת אך במשורה, מקום בו מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות רחבה החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, ובהתקיים "נסיבות נדירות שבנדירות, קיצוניות של ממש" (רע"א 7750/16 רפאל צרפתי נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ , פסקה 6 (5.3.2017); בע"ם 4461/14 פלונית נ' פלוני , פסקה 2 (23.9.2014) ). המקרה שלפניי אינו בא בקהלם של המקרים האמורים. טענות המבקשת, אינן מקימות שאלה עקרונית החורגת מגדרי המחלוקת הפרטנית שבין הצדדים

המצדיקה מתן רשות לערער במקרה דנן. יצוין, כי עיקר טענותיה של המבקשת מופנות לקיומם של פגמים דיוניים אשר נפלו לשיטת המבקשת בהחלטת הרשמת ובפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. אף אם נפלו פגמים כגון דא – ואיני קובע כך – לא מצאתי כי יש בפגמים הנטענים כדי להצדיק מתן רשות לערער בנסיבות העניין. זאת, גם בשים לב לכך שבית המשפט המחוזי התייחס לטענותיה האמורות של המבקשת ודחה אותן לגופן, ולא מצאתי עילה להתערב בקביעותיו.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות .